Commentary page

Nazir 31b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Nazir 31b

Nazir 31b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 309 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

ואחד בא כנגדן ופתח אחד מהללו השנים ואמר הריני נזיר שזה פלוני כלומר הריני נזיר אם זה פלוני דודאי אינו איש פלוני ואחד אומר הריני נזיר אם אין זה פלוני ובא (אותו) אחד ואמר הריני נזיר אם אחד מכם נזיר ובא הרביעי ואמר הריני נזיר אם אין אחד מכם נזיר דודאי יש בכם אחד שהוא נזיר ובא חמישי לאותן שנים הראשונים ואמר הריני נזיר אם שניכם נזירים דודאי אינכם נזירים ובא ששי ואמר לכולן הריני נזיר אם כולכם נזירים:

בש"א כולם נזירים הואיל ואין לך אחד מהן שלא אמר הריני נזיר ואע"פ שכולן טועין שהיו סבורין שאינו כמו שהן אומרים וקאמרי ב"ש דכולן נזירין:

והא הכא דהקדש בטעות כו' מהכא איכא למשמע מינה דבית שמאי סברי דהקדש בטעות הוי הקדש אבל מההיא דשור שחור ליכא למשמע מינה דההיא מיירי בהקדש בכוונה וכדפרישית:

אביי אמר ומאי דקשיא לך לב"ש מה אילו אמר הרי זה תמורה זה לחצי היום מי הוי תמורה כו' הכא נמי לכי מיגלי מילתא בפלגא דיומא דנפיק שחור ליהוי איהו קדוש ולא לבן לא תקשה לך ולא מידי דלא ס"ד דקאים בצפרא וכדמפרש לה רב פפא לעיל:

אלא הכא במאי עסקינן דקאים בטיהרא בצהרים ואמר שור שחור שיצא מביתי ראשון היום ליהוי קדוש:

ואמרי ליה ההוא דנפק לבן הוה ולא שחור אמר להו אי הוה ידענא דלבן נפק לא אמרי שחור - אלא לבן והוי טועה בהקדש ומשום הכי הוי הקדישו הקדש והוי לבן הקדש וב"ה סברי אינו הקדש דטעות אינו הקדש ואם נפש אדם לומר לוקמא אביי כגון דקאים בצפרא ואמר שור שחור שיצא ראשון יהא הקדש ויצא לבן וכמתנית' ואתרמי דלבן נפק ואמר להו אי הוה ידענא דלבן עתיד למיפק לא אמרי שחור אלא לבן הא לא קשיא דעל העתיד לבא אין אדם נותן דעתו להקדישו:

תני שעלה ואח"כ נזכר לדבר שהיה של כסף או חבית של שמן:

אמר רב חסדא אוכמא בחיורא לקיא שור שחור בין הלבנים כחוש הוא דשור לבן עדיף טפי:

15 more comments on this page.

Rashi on Nazir 31b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Tosafot

אמרי הכא סברי בית שמאי הקדש בטעות הוי הקדש התם לא כלומר מהכא איכא לאוכוחי דסברי בית שמאי הקדש בטעות הוי הקדש והוא הדין נמי גבי שור שחור דלא דמי לתמורה כדפרישית התם לא כלומר ממשנה ראשונה שבאת להוכיח לבית שמאי הקדש בטעות הוי הקדש ליכא לאוכוחי מידי [כדדחי] ליה לעיל:

אביי אמר לא סלקא דעתך דקאי בצפרא אלא הב"ע דקאי בצהרים שכבר יצאו הבהמות מן הבית לרעות במרעה ואמר שור שיצא כבר מביתי ראשון לכל השוורים הן שחורים הן לבנים ליהוי הקדש ואמרו לו לבן יצא תחלה [ואמר אי הוי ידענא דלבן נפק] לא הוה אמרי שחור אלא לבן דהשתא יש לן למימר שהיה דעתו לכל מי שיצא ראשון ומש"ה הוי הקדש אפי' הלבן דילפינן מתמורה דהוי הקדש אפי' בטעות ואביי ס"ל דאי קאי בצפרא ואמר שור שחור שיצא ראשון וא"ל לבן נפק ואמר אי הוי ידענא דלבן נפק ה"א דבהא אפילו ב"ש מודו דלא הוי הקדש שהרי [לא] היה יודע שיצא השחור תחלה לכולן ולמה הזכיר שחור אי דעתו היה להקדיש כל מי שיצא ראשון ואנן סהדי לכתחלה כי אמר שור שחור דוקא לשור שחור קמכוין שאפילו אם דעתו שיצא השחור תחלה אטו נביא הוא לידע העתידות ובכה"ג ודאי לא נילף מתמורה ולא דמי לששה שהיו מהלכין בדרך דהתם הוי נזיר אפי' אותו שלא נמצא כדבריו לפי שבכל ענין קביל עליה נזירות ומה שאמר איש פלוני הוא טעה בו כשראהו מרחוק אבל הכא במה יש לו לטעות ולומר דשחור עתיד לצאת הלכך יש לומר דשחור דוקא קאמר אבל כי אמר בטיהרא שבהמות יצאו יש לנו למימר שהיה דעתו לכל שיצא ראשון ומה שהזכיר שחור לפי ששמע פסיעות רגלי השור שהוא בקי להכיר פסיעות רגלי שווריו והשתא זה דומה שפיר לההיא שהיו מהלכין בדרך דטעה נמי בראיית עיניו לומר איש פלוני הוא ודעתו להיות נזיר אפי' אינו הוא וכן הכא דעתו היה להקדיש אפי' אינו שחור אלא הלבן וכה"ג ילפינן מתמורה וב"ה סברי דאפי' כי האי לא ילפינן מתמורה דלא הוי הקדש:

דינר זהב שיעלה א"כ משמע דמעיקרא הוה קאי. תני שעלה שכבר עלה בידו ונתיישב בדבר וניכר שעלה בידו של כסף ואמר אילו ידענא דשל כסף עלה בראשון לא אמרתי דינר זהב וכן חבית שתעלה תני שעלתה:

אמר רב חסדא אוכמא בחיוורא לקיא שור שחור שבין שוורים לבנים לקיא [מגרע] אותם ונמכרים בפחות ע"י שהשחור עמהן ולבנים מעולין מן השחורים חיורא באוכמא לקותא כתם לבן בשור שחור לקותא בידוע שכנגד אותו כתם היה נגע צרעת בבהמה והכי איתא בריש מי שאחזו (גיטין סח.) טעם חיורא בבשרא בדקו בדוכתיה ואשכחו מצאו כתם לבן וידעו כי צרעת היה במקום כתם:

תנן שור שחור כו' ומשמע דהלבן קדוש [כדתריץ] אביי וקס"ד מקדיש איניש בעין רעה מקדיש וקשה לרב חסדא דכיון דהלבן עדיף משחור בידוע שלא היה דעתו להקדיש הלבן כיון דבעין רעה הקדיש ונהי דאוקמינן דקאמר אילו הוה ידענא דלבן נפק ה"א [הלבן ליהוי קדוש] כיון דלבן עדיף הא ודאי משקר הוא אלא ודאי לבן גרוע משחור וכי אמר שחור יהיה הקדש לבן דגרוע [ממנו] וקשה לרב חסדא ומשני ליה בעין יפה מקדיש ומש"ה כי נפיק לבן ואמר אי ידעי כו' מהימן ליה משום דבעין יפה הוא מקדיש:

דינר זהב שיעלה בידי ראשון ב"ש אומרים הקדש אלמא בעין רעה הוא מקדיש וטעמא דאמר של זהב דהוי עדיף הלכך כשעלה של כסף הוי הקדש דגרוע מזהב הא אם הוי אמר של כסף ועלה בידו זהב לא הוי הקדש כי בעין רעה הוא מקדיש א"כ הכי נמי דברישא נמי אית לן למימר דשחור טוב ומעולה מן הלבן כדפרישית וקשה לרב חסדא:

אלא מאי בעין רעה הוא מקדיש חבית של יין שתעלה בידי ראשונה היא הקדש ועלתה של שמן ב"ש אומרים הקדש - והא יין דגרוע משמן א"כ נימא דוקא יין הוא מקדיש:

אי משום הא לא קשה בגלילא שנו פירוש דלעולם בעין רעה הוא מקדיש ומתני' בגלילא שנו שהיה להם רוב שמן והיין יקר להו משמן והלכך כי הקדיש יין כ"ש שמן ולעולם רישא קשה לרב חסדא:

10 more comments on this page.

Tosafot on Nazir 31b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Meiri

המשנה השניה והכונה בה לבאר ענין החלק השני והוא שאמר מי שנדר בנזיר ונשאל לחכמים ואסרו מונה משעה שנזר נשאל לחכמים והתירו היתה לו בהמה מופרשת תצא ותרעה בעדר אמרו ב"ה לב"ש אין אתם מודים בזה שהוא הקדש טעות שתצא ותרעה בעדר אמרו להן בית שמאי אין אתם מודין במי שטעה וקרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שהוא מקודש אמרו להן ב"ה לא השבט קדשו מה אלו טעה והניח את השבט על השמיני או על שנים עשר שמא עשה כלום אלא כתוב שקדש את העשירי הוא קדש את התשיעי ואת אחד עשר אמר הר"ם פי' אמרו מונה משעת הנדר ובתנאי שינהוג איסור כימים שנהג בהם היתר ר"ל שיעמוד אחר הנזירות משעה שנדר כמו הימים אשר בין שבועתו ושאלתו לחכם אשר נהג בהם היתר ולא יתחייב הנזירות בו (הנה בו) הנה כאלו הוא אמרם עד משעה שנשאל אבל זה מדרבנן על דרך הגדר אולם החיוב הנה הוא מה שזכר מונה משעת הנדר ואע"פ שהוא לא נהג אלא משעה שנשאל לפי שהוא בזה הזמן טועה וחושב והשבועה בלתי מחויבת אליו ובסוף ט' וי' וי"א שלשתן מקודשין ושם התבאר דין כל אחד מהם והסבה בזה שהמעשר אינו מתקדש בכונה ואמנם הענין בו חוזר לקרותו המספר לאמרו ית' העשירי ואין הקדש בזה ואמנם שבלכונת המקדש ולאשר אמר עשירי שזה סבור בו הקדשה או לא יסבור שהוא לא הניח השבט על השמנה והוא יודע שהוא השמנה לא יתקדש בשום השבט עליו וכן כאשר עלה על התשעה או העשרה והוא יודע שהיא התשעה או הארבעה ולא יתקדש ואמנם אמרו שמנה לפי שהתשעה והעשרה והי"א טעות במנינו:

אמר המאירי מי שנדר בנזיר ונשאל לחכמים ואסרו פי' הוא נדר בנזירות ועבר על נזירתו ושתה יין אם מצד שהיה מדמה שאין נדרו נדר אם בזדון ובא לישאל לחכמים כדי שיהא נדרו מופר מעיקרו ולא תהא בידו עבירה על מה שעבר והחכם אסר לו שכך הוא הדין בכל שעבר על נזירותו שאין נזקקין לו עד שינהג נזירות כמספר הימים שנהג בהם היתר שלא כדין ומתורת קנס שקנסו חכמים בכך ודבר זה חלוק לשלשה מינין אחד שאם לא נהג נזירותו כלל אין נזקקין להתירו כלל אלא ינהוג נזירות כמה שנזר אחר שכל ימי נזירותו עבר בהן והשני שאם נהג נזירות קצת הימים ונהג היתר בקצתן ובא לישאל אין נזקקין לו עד שינהוג איסור כימים שנהג בהם היתר וכשימנה כשיעור זה אז נזקקין לו הן שנהג נזירותו בתחלת הנזירות ועבר בסופו הן שעבר על נזירותו בתחלת הנזירות ונהג בסופו ושני אלו בנזירות סתם או שפירט שלשים יום והשלישי שבמרובה דיו שינהג ל' יום אפילו עבר כל ימי הנזירות ועכשו בא זה לפני חכמים ואסרו ר"ל שלא נזקקו להתירו מונה משעה שנזר ולכאורה משמע מלשון זה שמה שמנה עולה לו מן המבין ר"ל אפילו הימים שנהג בהן היתר אלא שינהג את הנשאר מזמן הנדר בנזירות ושאלו עליה בגמרא מני מתני' לא רבנן ולא רבי יוסי דתניא מי שנזר ועבר על נזירותו אין נזקקין לו ר"ל להתירו כלל כלומר עד שינהג איסור כימים שנהג בהם היתר ואפילו בנזירות מרובה ושהיו אותם הימים שנהג בהן היתר שלא כדין יתר מל' ורבי יוסי אומר דוקא בנזירות מועטת אבל בנזירות מרובה דיו שיקנסוהו שלשים אם עבר יתר משלשים והשתא מני מתני' אי רבנן קשיא בין נזירות מרובה בין נזירות מועטת דהא משמע מבריתא דבכולהו מונה נזירותו משעת שאלה כימים שנהג בהן היתר אי רבי יוסי קשיא מועטת דאף על גב דבמרובה כל שאתה מזקיקו למנות שלשים דיו אף על פי שעבר כמה ימים יותר ואיכא לפרושי מתני' מונה משעה שנזר לכל ימי עברתו חוץ משלשים במועטת מיהא מונה משעת שאלה כנגד כל מה שעבר ותירץ אי בעית אימא ר' יוסי ובנזירות מרובה ואי בעית אימא רבנן ומאי משעה שנזר משעה שנשאל כלומר שמונה משעת שאלה כימים שנהג בהם היתר בין במרובה בין במועטת והלכה כר' יוסי ויש בסוגיא נסחאות אחרות וזו עיקר ומעתה אם אתה מעמיד משנתנו בנזירות מרובה אתה יכול לפרש מונה משעה שנזר כמשמעו ואם במועטת אתה צריך לפרש משעה ששאל:

נשאל לחכמים והתירו והרי נמצא שהותר מעיקרו וכמי שאינו אם היתה לו בהמה מופרשת קודם שנשאל תצא ותרעה בעדר שחולין גמורין הם מפני שאף ההקדש היה בטעות ונתגלה הדבר שלא חלה עליה קדושה מעולם ואף בית שמאי מודים בזו הואיל ונתגלה הדבר שמעיקרו לא היה כלום שאף בתמורה שהיא תמורה אף בטעות כמו שביארנו אלו נעקר על ידי שאלה עיקר ההקדש שהותפסה בהמה זו בתמורתה מעיקרו אף התמורה אינה כלום וכן הלכה:

אמרו להם בית הלל לבית שמאי אי אתם מודים בה שהקדש טעות הוא ואעפ"כ תצא ותרעה בעדר אלמא הקדש טעות אינו הקדש ובית שמאי לא השיבום בזה כלל מפני שלא חששו לה שהרי הפרש שביניהם ידוע ומבורר שכל שהוא בר שאלה נעקר הנדר מעיקרו כאלו לא היה וחזרו לחזק דבריהם בהקדש טעות שהוא הקדש במה שאמרו אי אתם מודים לענין מעשר בהמה במי שטעה בבהמות של עצמו וקרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי ששלשתן מוקדשין בין בטעות בין בכונה שכך אמרו טעותו וכל שכן כונתו ואף על פי שגדולי המחברים בפירושי המשנה פסקו שבכונה לא קידש בשאר חבוריהם כתבוה במקומו כשיטתנו ונמצא שהקדש טעות שבהם הקדש כל שהבהמות שלו שאלו שליח אין טעותו כלום ולא נתקדש אלא עשירי בלבד הא בשל עצמו שלשתן מוקדשין וכן הלכה אלא שאין דינם שוה אלא תשיעי אינו קרב אלא נאכל במומו ועשירי מעשר ואחד עשר יקרב שלמים כמו שיתבאר במקומו והשיבו בית הלל בזו לא השבט מקדשו ר"ל קריאת השם שהוא הטעות אלא גזירת הכתוב הוא להתקדש הסמוכין לעשירי בטעות הן לפניו הן לאחריו ר"ל תשיעי ואחד עשר ואלו היה הקדש טעות הקדש היה לך לומר כן אף בשמיני ושנים עשר שקרא להם עשירי ואינו כלום אלא שגזירת הכתוב הוא בסמוכים לעשירי ואין ללמוד הקדש ממנה שאין קדושת הקדש באה מאליה אלא על ידי דעת בעלים כדאמר בגמרא הקדש בדעתא דמריה תלי אבל מעשר בהמה כעין קדוש מאליו הוא שאפילו שתק בשעה שעובר תחת השבט ולא קראו עשירי קדוש הוא:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

Meiri on Nazir 31b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Shita Mekubetzet

בית שמאי אומרים כולם נזירים כל הששה שהתפיסו כולם נזירים. ואף על גב דנזירות בטעות הוא ששני הראשונים מכחישים זה את זה שאם האחד נזיר אין השני נזיר ודברי החמישי והששי ודאי ליתנהו ואפילו הכי קאמרי דכולהו נזירים. והוא הדין הקדש בטעות שור שחור שיצא מביתי ראשון ויצא לבן אף על גב דלא נתקיימו דבריו הוי קדוש. הרא"ש ז"ל בפירושיו.

אמרי הכא סברי בית שמאי הקדש בטעות הקדש כלומר מההיא דששה נזירים איכא למשמע הכי דהתם ודאי נזירות בטעות וקאמרי כולם נזירים משום דכולם לנזירות איכוונו שכל אחד היה סבור בדבריו וגמר בדעתו להיות נזיר בכל ענין. ומה שאמר שזה איש כלומר לפי שהיה סבור שהוא כדבריו. ודמי שפיר לתמורה דאמר שור שחור שבביתי יהיה תמורה על זה וחזר ואמר מיד כסבור הייתי לומר לבן הוי השחור תמורה שאנו מקיימין מה שאמר בפיו אף על פי שלא היה לבו לכך והכא נמי נקיים מה שאמר בפיו הריני נזיר אף על פי שאמר לנו שהיה סבור שזה איש כלומר הוי נזיר. תוספי הרא"ש ז"ל:

הכא במאי עסקינן דקאי בטיהרא בצהרים אחר שיצאו כבר כל השוורים אמר (שגם) שור שחור שיצא כבר מביתי ראשון יהא קדוש. ואמרו ליה לבן נפק ואמר אילו הייתי יודע שיצא לבן ראשון הייתי אומר לבן ואיכא למימר דדעתו היה על איזה שור שיצא ראשון.

והא קתני שיצא אימא שיצא כבר נראה (לו) לי שאין חילוק במסורת בין קריאה להבא ובין לשעבר אלא מסתמא שיצא להבא קרינן דומיא (דהנר) דדינר וחבית וכן ההיא דנזירים. הא דקאמרי בית שמאי דכולהו נזירים כגון דאמרי אותם שלא נמצאו כדבריהם אילו הוה ידענא דלאו הכי הוא לא הוה אמינא הכי אלא הכי. אימא שעלה. ואחר שנמצא של כסף אמר אילו הוה ידענא הוה אמינא של כסף הרא"ש ז"ל בפירושיו:

בתורא דקרמונאי באותה מלכות כך שם האומרין קרמונאי. תוספי הרא"ש ז"ל. והר' עזריאל ז"ל פירש וז"ל: קרמונאי לשון קרמיון ופוגה שם נהר שהשוורים רועים על שפת הנהר ולכן נקרא שמם קרמנאי. עד כאן:

מתני' נשאל לחכמים והתירו פירוש ואם לא עבר על נזירות ובא לחכם ונשאל על נזירותו והתירו בחרטה לבית הלל דאמרי יש שאלה: ולבית שמאי דאמרי אין שאלה הוי כדפרישית לעיל. אי נמי לא נפרש ונשאל אלא על ידי חרטה. וכך אמרו להו בית הלל לבית שמאי אי אתם מודים לן בזה אי לאו משום דאין שאלה בנזירות. הר' עזריאל ז"ל:

אמרו להם בית הלל לא את השבט קדשן בתמיה כלומר גזרת הכתוב דתשיעי ואחד עשר הסמוכים לעשירי השבט מקדשן אם קרא להם עשירי כמו שהוא מקדש את העשירי עצמו. ולא ילפינן בעלמא מינה דהקדש בטעות הוי הקדש. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

Shita Mekubbetzet on Nazir 31b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

Original text

Segment 1

וְאֶחָד בָּא כְּנֶגְדָּן, וְאָמַר אֶחָד: ״הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה פְּלוֹנִי״, וְאֶחָד אָמַר: ״הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה פְּלוֹנִי״, ״הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֶחָד מִכֶּם נָזִיר״, ״שֶׁאֵין אֶחָד מִכֶּם נָזִיר״, ״שֶׁשְּׁנֵיכֶם נְזִירִים״, ״שֶׁכּוּלְּכֶם נְזִירִים״ — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כּוּלָּם נְזִירִים.

and one other person was approaching them, and one of those walking said: I am hereby a nazirite if this person coming toward us is so-and-so. And another one of them said: I am hereby a nazirite if this is not so-and-so, while a third member of the group said: I am hereby a nazirite if one of you two is a nazirite, and a fourth said: I am hereby a nazirite if neither of you is a nazirite, and another added: I am hereby a nazirite if both of you are nazirites. Finally, the last person said: I am hereby a nazirite if all you who spoke before me are nazirites. Beit Shammai say that they are all nazirites, as by saying: I am hereby a nazirite, they have accepted naziriteship upon themselves even if their statement turns out to be incorrect.

Segment 2

וְהָא הָכָא הֶקְדֵּשׁ בְּטָעוּת הוּא, וְקָתָנֵי: כּוּלָּם נְזִירִים! אָמְרִי: סָבְרִי בֵּית שַׁמַּאי הֶקְדֵּשׁ בְּטָעוּת הָוֵי הֶקְדֵּשׁ, הָכָא לָא.

The Gemara analyzes this mishna: But here, it is clearly a case of an erroneous act of consecration, as the statements of some of these individuals must have been incorrect, and yet the mishna teaches that Beit Shammai maintain that they are all nazirites. The Sages say in response: In fact, in general Beit Shammai hold that an erroneous act of consecration is considered consecration, as is evident from this halakha involving nazirites. However, the particular mishna here, concerning black and white bulls, is not based on that halakha . Rather, Rav Pappa’s explanation is the correct one.

Segment 3

אַבָּיֵי אָמַר: לָא קָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּקָאֵים בְּצַפְרָא, אֶלָּא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, דְּקָאֵים בְּטִיהֲרָא, וְאָמַר: שׁוֹר שָׁחוֹר שֶׁיָּצָא מִבֵּיתִי רִאשׁוֹן לֶיהֱוֵי הֶקְדֵּשׁ. וַאֲמַרוּ לֵיהּ: לָבָן נְפַק. וַאֲמַר לְהוֹן: אִי הֲוָה יָדַעְנָא דְּלָבָן נְפַק לָא אֲמַרִי שָׁחוֹר.

Abaye said a different explanation of the mishna: It should not enter your mind that the mishna is dealing with one who was standing in the morning and referred to a future event, i.e., that an animal will emerge from the house. Rather, with what are we dealing here? With one who is standing at noon, after the bulls had already left the house, and said: The black bull that emerged first from my house first shall be consecrated. And people said to him: A white bull emerged first. And he said to them: Had I known that a white bull emerged, I would not have said black. Therefore, the consecration was erroneous.

Segment 4

וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ דְּקָאֵים בְּטִיהֲרָא עָסֵיק? וְהָקָתָנֵי: ״דִּינָר שֶׁל זָהָב שֶׁיַּעֲלֶה״! תְּנִי ״שֶׁעָלָה״. ״חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁתַּעֲלֶה״! תְּנִי ״שֶׁעָלְתָה״.

The Gemara asks: How can you say that the mishna deals with one who is standing at noon and is speaking of a past event? But in a subsequent example the mishna teaches: A gold dinar that will come up in my hand first shall be consecrated, which is clearly referring to a future event. The Gemara answers: You should emend the mishna and teach: A gold dinar that came up, in the past tense. The Gemara continues to ask: Didn’t the mishna state: A barrel of wine that will come up in my hand first shall be consecrated, which is also referring to the future tense. The Gemara similarly answers that one should teach in the mishna: A barrel that already came up.

Segment 5

אָמַר רַב חִסְדָּא: אוּכָּמָא בְּחִיוָּרָא — לַקְיָא, חִיוָּרָא בְּאוּכָּמָא — לַקְיָא. תְּנַן: ״שָׁחוֹר שֶׁיֵּצֵא מִבֵּיתִי רִאשׁוֹן הֶקְדֵּשׁ״. קָא סָלְקָא דַּעְתִּין: כִּי מַקְדִּישׁ — בְּעַיִן רָעָה מַקְדִּישׁ, וְאָמְרִי בֵּית שַׁמַּאי הָוֵי הֶקְדֵּשׁ!

§ The Gemara quotes a statement related to the case in the mishna with regard to black and white bulls. Rav Ḥisda said: A black bull among white ones is deficient, as white bulls are superior in quality, and a white patch on a black bull is a deficiency. Having stated these assessments, the Gemara returns to discuss the mishna. We learned in the mishna that if one said: The black bull that will emerge from my house first is consecrated, and a white one emerged. It entered our minds to assume that when one consecrates property to the Temple treasury he consecrates sparingly, i.e., he does not give his property that is superior in quality or value, unless he expressly says so. And yet Beit Shammai say that the white bull in this case is consecrated, which indicates that the white one is inferior in quality, which contradicts the statement of Rav Ḥisda.

Segment 6

וְאֶלָּא מַאי, בְּעַיִן יָפָה מַקְדִּישׁ? ״דִּינָר שֶׁל זָהָב שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדִי רִאשׁוֹן״ וְעָלָה כֶּסֶף, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הֶקְדֵּשׁ.

The Gemara examines this assumption: Rather, what then? Will you say that according to the opinion of Beit Shammai one typically consecrates generously and donates his property that is superior? However, the continuation of the mishna states that if one said: The gold dinar that will come up in my hand first, and a silver one came up, Beit Shammai say it is consecrated. If Beit Shammai hold that one would have in mind to consecrate only the superior property, why would the inferior silver coin be consecrated?

Segment 7

וְאֶלָּא מַאי — בְּעַיִן רָעָה מַקְדִּישׁ? חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁתַּעֲלֶה בְּיָדִי רִאשׁוֹן, וְעָלָה שֶׁל שֶׁמֶן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הֶקְדֵּשׁ. וְהָא שֶׁמֶן עָדִיף מִיַּיִן! אִי מִשּׁוּם הָא לָא קַשְׁיָא: בְּגָלִילָא שָׁנוּ, דְּחַמְרָא עָדִיף מִמִּשְׁחָא.

The Gemara counters: Rather, what then? Does a person consecrate sparingly? Yet the subsequent example of the mishna states that if one said: A barrel of wine that will come up in my hand first, and one of oil came up, Beit Shammai say it is consecrated. But oil is preferable to wine, so why is the oil consecrated? The Gemara answers: If the problem is due to that, this is not difficult, as this mishna was taught in the Galilee, where wine is preferable to oil. Olive trees are plentiful in the Galilee, and therefore oil is cheaper than wine. Therefore, the entire mishna can be explained in accordance with the opinion that people consecrate sparingly.

Segment 8

רֵישָׁא קַשְׁיָא לְרַב חִסְדָּא! אָמַר לְךָ רַב חִסְדָּא: כִּי אֲמַרִי — בְּתוֹרָא דְקַרְמְנָאֵי.

The Gemara comments: In any case, the first clause of the mishna poses a difficulty to the opinion of Rav Ḥisda, as it indicates that a white bull is less valuable than a black one. The Gemara answers that Rav Ḥisda could have said to you: When I said that a white one is superior, I was referring only to a Karmanian bull, a type of bull in which the white animals are superior in quality to the black ones. In all other cases black bulls are considered superior, and the mishna was referring to standard bulls.

Segment 9

וְאָמַר רַב חִסְדָּא: אוּכָּמָא — לְמַשְׁכֵּיהּ, סוּמָּקָא — לְבִשְׂרֵיהּ, חִיוָּרָא — לְרִדְיָא. וְהָאָמַר רַב חִסְדָּא: אוּכָּמָא בְּחִיוָּרָא לַקְיָא! כִּי אֲמַרִי, בְּתוֹרָא דְקַרְמוֹנָאֵי.

The Gemara quotes another statement with regard to bulls: And Rav Ḥisda said with regard to bulls: A black bull is good for its hide; a red one is good for its meat; while a white bull is good for plowing. The Gemara asks: But didn’t Rav Ḥisda say: A black bull among white ones is deficient, which indicates that a black one is inferior in all regards? The Gemara again answers that Rav Ḥisda could reply: When I said that, I was referring only to a Karmanian bull, but not to other bulls.

Segment 10

מַתְנִי׳ מִי שֶׁנָּדַר בְּנָזִיר, וְנִשְׁאַל לְחָכָם וַאֲסָרוֹ — מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁנָּדַר. נִשְׁאַל לְחָכָם וְהִתִּירוֹ, הָיְתָה לוֹ בְּהֵמָה מוּפְרֶשֶׁת — תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר.

MISHNA: With regard to one who took a vow of naziriteship, who then regretted his vow and stopped observing the prohibition against drinking wine, and later requested of a halakhic authority to dissolve his vow, and the authority ruled that he is bound by his vow, finding no reason to dissolve it, he counts the term of naziriteship from the time that he vowed, including the days when he acted as though the vow were dissolved. In a case where he requested of a halakhic authority to dissolve his vow and the authority dissolved it, if he had an animal separated as a nazirite offering it shall go out and graze among the flock.

Segment 11

אָמְרוּ בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי: אִי אַתֶּם מוֹדִים בָּזֶה שֶׁהוּא הֶקְדֵּשׁ טָעוּת שֶׁתֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר?! אָמַר לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי: אִי אַתֶּם מוֹדִים בְּמִי שֶׁטָּעָה וְקָרָא לַתְּשִׁיעִי ״עֲשִׂירִי״, וְלָעֲשִׂירִי ״תְּשִׁיעִי״, וְלָאַחַד עָשָׂר ״עֲשִׂירִי״, שֶׁהוּא מְקוּדָּשׁ?

On the basis of this halakha , and continuing their discussion in the previous mishna, Beit Hillel said to Beit Shammai: Don’t you concede with regard to this case that it is an erroneous act of consecration, and yet the halakha is that it shall go out and graze among the flock? This shows that you too accept the principle that an erroneous act of consecration does not take effect. Beit Shammai said to Beit Hillel: Don’t you concede with regard to one who was separating the animal tithe from his herd, i.e., passing his animals before him single file and consecrating every tenth one as a tithe, that if he erred and called the ninth animal: Tenth; and the tenth: Ninth; and the eleventh: Tenth, that each of them is consecrated? This proves that an erroneous act of consecration does take effect.

Segment 12

אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל: לֹא הַשֵּׁבֶט קִידְּשׁוֹ. וּמָה אִילּוּ טָעָה וְהִנִּיחַ אֶת הַשֵּׁבֶט עַל שְׁמִינִי וְעַל שְׁנֵים עָשָׂר, שֶׁמָּא עָשָׂה כְּלוּם? אֶלָּא, כָּתוּב שֶׁקִּידֵּשׁ הָעֲשִׂירִי — הוּא קִידֵּשׁ הַתְּשִׁיעִי

Beit Hillel said to them: It is not the rod that consecrates it. The touch of the rod does not consecrate the animal, nor does the fact that he said: Tenth, by mistake. Not all errors cause the tithe to be consecrated, and the proof is as follows: And what would be the halakha if he had erred and placed the rod on the eighth or on the twelfth, and labeled them: Tenth? Can it be suggested that perhaps he performed anything of consequence? The halakha is that the eighth or twelfth animal cannot be consecrated as tithe. Rather, why is the ninth or eleventh animal consecrated? There is a specific reason for this halakha , as the same verse that consecrated the tenth also consecrated the ninth

Nazir 31b

Nazir 31b

Rashi

Tosafot

Meiri

Shita Mekubetzet

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text