Commentary page

Nazir 25a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Nazir 25a

Nazir 25a. The full printed text of this folio side — 7 numbered segments, about 177 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

א"ר יוחנן הלכה היא בנזיר כך דהואיל וסתומין הן אע"פ שמעורבין הן יפלו לנדבה:

מותר נדר יהא לנדבה והכא נמי כיון דהני מעות לא צריכי שכבר מת הוו להו מותר ויפלו לנדבה ואין חוששין לדמי חטאת שבהן:

אמטו להכי סתומין תנן דיפלו לנדבה דאין הלכה בידינו אלא מסתומין:

אלא לר"ל דמפיק ליה מן קרא מאי איריא סתומין אפילו מפורשין כיון דמת הוה ליה מותר ואמאי תני דמי חטאת ילכו לים המלח:

כבר פסקה תנא דבי ר"י דלמיתה אזלא:

רק קדשיך אשר יהיו לך וגו' מי הן אותן קדשים שהן עכשיו ועתידים להעמיד אחרים תחתיהם שריבה הכתוב אשר יהיו לך הוי אומר ולדי קדשים ותמורתן ומה הן תקנתן כמו שנאמר לאחריו:

תשא ובאת אל המקום שלא שינה בהן הכתוב משאר קדשים שעולים אל המקום כדכתיב בפרשת ויקרא אם עולה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד וכך כתוב בזבחי שלמים:

יכול יעלם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון שיכניסם לכיפה בשביל שימותו ת"ל לאחריו ועשית עולותיך הבשר והדם על מזבח וגו' ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך והבשר תאכל לומר לך כשם שאתה נוהג בעולה נהוג בתמורתה כדרך שנוהג בשלמים נהוג בולדותיהם ולדותיהן לגבי עולה לא חשיב דאין עולה באה אלא זכר אבל שלמים אם זכר אם נקבה כתיב וכן נמי באשם ליכא ולד דאינו בא אלא זכר:

5 more comments on this page.

Rashi on Nazir 25a · Sefaria

Tosafot

הלכה היא בנזיר הלכה למשה מסיני הוא [דסתומין] יפלו לנדבה אע"פ שדמי חטאת מעורבין בהן ואדרבה לקמן מוכחא כשדמי חטאת דוקא מעורב בהן [אז] (נדר) נתקבלה הלכה שיפלו לנדבה אבל אם דמי עולה ושלמים לבד מעורבין יחד לא נאמר בהן שיפלו לנדבה אלא יביא חציין עולה וחציין שלמים:

רבי שמעון בן לקיש אומר לכל נדריהם ולכל נדבותם התורה אמרה מותר נדר יהיה לנדבה - וכל קרבנות נזיר בנדר הם באין ע"י שנדר בנדור ואפילו החטאת וסברא הוא לאוקומי במותר כי האי דבשאר מותר לא משכחת לה דאם הפריש [מעות] לעולה ונתותרו שהוזלו הבהמות יכול להקריב מהם עולה וכן שלמים כמו שהפריש מתחילה וסברא להעמידם במותר סתום כי האי חטאת עולה ושלמים מעורבין יחד:

בשלמא לר' יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר אמטו להכי סתומין אין מפורשין לא - שכן נשנית הלכה למשה מסיני אלא לרבי שמעון בן לקיש אפילו מפורשין דנימא מקרא מלא דבר הכתוב ואמאי תני במתניתין מפורשין לא:

מפורשין לא מצית אמרת דיפלו לנדבה דכבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל דולד חטאת מתה ולא לנדבה וה"נ נימא במותר שלה דלאיבוד אזיל ולא לנדבה דהכל נקרא מותר חטאת בין ולד חטאת בין תמורת חטאת כי הכא דמפריש מפורשין והיפר לה בעלה או ההיא דתנן במסכת מעילה (דף יא.) היכא דהפריש מעות לנזירותו ומת והיו לו מעות מפורשין כל אלה שאינן חטאת עצמן שם מותרות עליהם וה"ה דמצי למימר דהלכה גמירי לה חטאת מתה אלא ניחא ליה לאתויי תנא דבי רבי ישמעאל [דתנא] חטאת מתה עולה ושלמים יקריבו שלמים כל אחד כדיניה כמו במשנתינו דקאמר עולה תיקרב עולה:

רק קדשיך אשר יהיו לך בתמורה בריש פ' אלו קדשים דריש רק קדשיך אלו התמורות אשר יהיו לך אלו הוולדות דלעולה ושלמים גופייהו לא איצטריך שהרי כבר מפורש בויקרא זאת תורת עולה ותורת שלמים:

ומאי תקנתן תשא ובאת בירושלים יכול יעלם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון כדי שימותו - כלומר יכניסם כדרך שעושין בולד חטאת ובתמורת חטאת דאזלו למיתה:

ת"ל ועשית עולותיך הבשר והדם סיפא דהאי קרא ודם זבחיך ישפך והבשר תאכל והיינו שלמים וסמיך ליה האי קרא רק קדשיך לומר לך כדרך שאתה נוהג בעולה כלומר שקריבין למזבח נהוג בתמורתן וכדרך שאתה נוהג בשלמים דסיפיה דקרא איירי בשלמים דכתיב והבשר תאכל נהוג בולדה ונקט תמורה לגבי עולה דזכר לא שייך ביה ולד וגבי שלמים דנקבה נקט ולד:

יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם וכו' גבי חטאת נקט ולד שהיא באה נקבה וגבי אשם תמורה שהוא בא זכר והכי קאמר יכול אף בולד חטאת תנהוג בו דין חטאת ובתמורת אשם דין אשם כלומר שיקרב לשם חטאת ולשם אשם תלמוד לומר רק למעוטי ולד חטאת ותמורת אשם דאכין ורקין מיעוטין:

4 more comments on this page.

Tosafot on Nazir 25a · Sefaria

Meiri

זה שביארנו בהיו לו מעות סתומים לצורך קרבנותיה שאע"פ שדמי חטאת מעורבין בהם יפלו לנדבה ומפני שהלכה היא בנזיר ר"ל הלכה למשה מסיני שמעות סתומים הנותרים מהפרשת נזירות אחר שלא נצטרכו בעליהן להם יפלו לנדבה אע"פ שדמי חטאת מעורבים בהם כך הוא לדעת רבי יוחנן שהלכה כמותו ומ"מ ריש לקיש מביאה מן המקראות והריני צריך להעירך בביאור הסוגיא מעט לברר מכלל ביאורה מה שראוי לברר בה לענין פסק והוא שרבי שמעון בן לקיש הביאה מדכתיב לכל נדריכם ולכל נדבותיכם אמרה תורה מותר נדר יהא נדבה כלומר כל שנותר מן הנדר שלא נצטרך לו להביאן יהו נדבה אע"פ שדמי חטאת מעורבין בהם והקשו לו אם כן אף במפורשין כן ולמה אמרו דמי חטאת ילכו לים המלח ופירש בה דבמפורש לא איירי קרא דהא אשמעינן תנא דבי רבי ישמעאל דכל חטאת שמתו בעליה או שנתכפרו באחרת למיתה אזלא והוא הדין לכל חטאת שאינה צריכה כגון זו שהיפר לה בעלה ואף בדמים הואיל ומפורשין הדין בהם לילך לים המלח ועולה ושלמים יקרבו נדבה כל אחד כהלכתו הא לא איירי קרא אלא בסתומים והוא שאמר דתנא דבי רבי ישמעאל רק קדשיך וכו' ובשחוטי חוץ כתיב בסדר ראה אנכי בפרשת כי ירחיב שמתיר זביחה בחולין בכל מקום כדכתיב בכל אות נפשך תאכל בשר כי ירחק ממך המקום וכו' וזבחת מבקרך ומצאנך וכו' ואכלת בשעריך וחזר והזהיר על הקדשים כדכתיב רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך אשר תדור תשא ובאת אל המקום וכו' ופירט בהם עולה ושלמים דכתיב ועשית עולותיך וכו' ודם זבחיך ישפך וכו' והבשר תאכל ואמר רבי ישמעאל שאין להעמידם בעולה ושלמים גופייהו דהא בדוכתא אחריתי כתיבי בפרשת ויקרא אם עולה קרבנו וכו' אל פתח אהל מועד יקריב אותו וכו' ואם זבח שלמים קרבנו וכו' יקריבנו לפני ה' וכו' ושחטו אל פתח אהל מועד אלא לא דבר הכתוב אלא בולדי קדשים ותמורתן וולדי קדשים פירושו בשלמים שאין לומר ולד בעולה שהרי אין עולה באה אלא מן הזכר אלא בולד שלמים ותמורה הן של עולה הן של שלמים ובא ללמוד שולדות שלמים ותמורת עולה דינן כיוצא בהם ליקרב ולדות שלמים כשלמים ותמורת עולה כעולה ותמורת שלמים כשלמים ומפני שולד חטאת ותמורתה הולכים למיתה ונתירא שמא נטעה לומר כן באלו אמר מה תקנתם תשא ובאת אל המקום יכול יעלם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון עד שימותו תלמוד לומר ועשית עולותיך וכו' ודם זבחיך וכו' לומר לך כשם שאתה נוהג בעולה וכו' יכול אף ולד חטאת ותמורת חטאת ותמורת אשם כן תלמוד לומר רק כלומר דולד חטאת ותמורתו אזלי למיתה ותמורת אשם ירעה עד שיסתאב ויפלו דמיו לנדבה וולד מיהא באשם ליכא שאין אשם בא אלא מן הזכר ולמדת לענין פסק שולד שלמים ותמורתן ותמורת עולה קריבין כמותן וולד חטאת ותמורתו ימותו ותמורת אשם תרעה שכל שבחטאת מתה באשם רועה ונמצאת למד ממדרשו שכל חטאת שאינה צריכה תמות והוא הדין לדמיו לילך לים המלח:

ונחזור לביאור הסוגיא והוא ששאל למאי דקתני יעלם לבית הבחירה וכו' מה הוצרך הכתוב למעט ולד שלמים ותמורת עולה ממיתה והא לא גמירי מיתה בולד ותמורה אלא בחטאת וכדתנן חמש חטאות מתות וכו' ותירץ דאי לאו קרא הוה אמינא דהנך חמש ימותו בכל מקום שהן וולד שלמים ותמורת עולה יזקק להעלותם לבית הבחירה ולמות שם מדכתיב תשא ובאת ולהכי איצטריך בזו ועשית עולותיך וכו' ולמאי דקתני יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם כן הקשה מאי אצטריך קרא דאי לולד חטאת שימות הא הילכתא גמירי לה ואי בתמורת אשם שתרעה הא נמי הלכתא גמירי וכו' ותירץ דאי לאו קרא הוה אמינא בין בולד חטאת בין בתמורת אשם דאי אקרבה לא ליחייב קמ"ל דעובר בעשה דכתיב בהני ועשית עולותיך וכו' הא אידך לא ולאו הבא מכלל עשה עשה והקרבן גם כן פסול:

Meiri on Nazir 25a · Sefaria

Shita Mekubetzet

והלא דמי חטאת מעורבין בהן וא"ת אמאי לא אקשי הכי אמתניתין דקתני היו לה מעות. וי"ל דבשלמא מתניתין איכא לאוקומה דאמרה לנזירותי ולכך יפלו לנדבה דאי בעיא מתיא בכולן עולה. אבל אמתניתין דהתם קשיא ליה דעל כרחין מיירי גם היכא דאמר מעות אלו לקרבנות נזירות. דאי בדאמר מעות אלו לנזירותו דמשמע למקצת נזירות אמאי תנא מת אפילו בלא מת דינא הכי דיכול להביא בדמי כולן עולה. שיטה:

ר' שמעון בן לקיש אומר לכל נדריהם ולכל נדבותם פירוש התורה אמרה מותר נדר יהא לנדבה. וא"ת אם כן אפילו היכא שפירש אלו לחטאת והשאר לשאר נזירות ומת אמאי אמרינן בסמוך והשאר יביא חציין עולה וחציין שלמים הוה לן למימר יפלו לנדבה. יש לומר דסבר דדוקא בחטאות מיירי קרא דהכי אשכחן בעלמא מותר חטאת בא נדבה כדאמר בתמורה פרק ולד חטאת ובזבחים פרק טבול יום זה מדרש דרש יהוידע הכהן אשם הוא לכהן אשם לה' להביא כל דבר הבא ממותר אשם וממותר חטאת יקח בהן עולות הבשר לשם ועורות לכהנים. ולפי שמצינו בעלמא מותר החטאת בא נדבה יש לנו להעמיד זה הפסוק להיכא שהפריש מעות דמי חטאת מעורבין בהן. תוספי הרא"ש ז"ל. וכן כתוב בשיטה וז"ל: התורה אמרה כו'. פירוש וסברא הוא לאוקומי לקרא במותר כי האי כו' ככתוב בתוספות. ויש מפרשים דלהכי מוקמת קרא בהכי משום דסברא הוא דבחטאת איירי דהכי אשכחן בעלמא דמותר חטאת בא נדבה כדאמר בתמורה פרק ולד חטאת ובזבחים פרק טבול יום. זה מדרש דרש יהוידע הכהן אשם הוא לכהן אשם לה' להביא כל דבר הבא ממותר אשם וממותר חטאת ילקח בהן עולות הבשר (להם) לשם ועורות לכהנים. ולפי שמצינו בעלמא מותר חטאת בא נדבה יש לנו להעמיד זה הפסוק להיכא שהפריש מעות ודמי חטאת מעורבין בהן. עד כאן. ומפרש מסיפיה דקרא דכתיב אשר יקריב לה' לעולה מוכח דאותו מותר נדר יהא נדבת עולה ולא חובה דכתיב לכל נדבותם והיינו לקיץ מזבח. ונזיר נמי משמע מדכתיב לכל נדריהם דמשמע שהכל מעורב חטאת ועולה ושלמים שהוא חייב על ידי נדר נזירות. הרב עזריאל ז"ל:

כבר פסקה תנא דבי ר' ישמעאל דולד חטאת ותמורת חטאת למיתה אזלי. והוא הדין מתו בעליה ונתכפרו בעליה דהלכה למשה מסיני דכולהו מתות אלא דניחא ליה לאיתויי תנא דבי ר' ישמעאל דדריש להו מקרא. וכיון דחטאת מתה גם המעות כיון שפירש לדמי חטאת ילכו לים המלח.

רק קדשיך אשר יהיו לך בתמורה פרק ואלו קדשים אמרינן רק קדשיך אלו התמורות. נראה לי מדכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש. אשר יהיו לך אלו הולדות נראה לי משום דקדושין בהוייתן:

Shita Mekubbetzet on Nazir 25a · Sefaria

Original text

Segment 1

וַהֲלֹא דְּמֵי חַטָּאת מְעוֹרָבִין בָּהֶן? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: ״לְכׇל נִדְרֵיהֶם וּלְכׇל נִדְבוֹתָם״, הַתּוֹרָה אָמְרָה: מוֹתַר נֶדֶר יְהֵא לִנְדָבָה.

The Gemara asks: But the money for the sin-offering is mingled with these unallocated funds. How can it all be used for gift burnt-offerings? Rabbi Yoḥanan said: It is an accepted halakha with regard to a nazirite that his unallocated funds are used for gift offerings, despite the fact that they include the value of a sin-offering. Reish Lakish said: The verse states: “Whether for any of their vows or for any of their gift offerings, which are brought to the Lord as a burnt-offering” (Leviticus 22:18). In this verse, the Torah states that the surplus of a vow shall be for a gift offering. Here too, if the vow of naziriteship cannot be fulfilled, due to the death of the one who took the vow, the money is for a gift offering.

Segment 2

בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר: הֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר, אַמְּטוּ לְהָכִי סְתוּמִין — אִין, מְפוֹרָשִׁין — לָא. אֶלָּא לְרֵישׁ לָקִישׁ ״לְכׇל נִדְרֵיהֶם וּלְכׇל נִדְבוֹתָם״, מַאי אִירְיָא סְתוּמִין? אֲפִילּוּ מְפוֹרָשִׁין!

The Gemara asks: Granted, according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said that it is a halakha with regard to a nazirite, it is for this reason that if the funds were unallocated, yes, the money is used for gift offerings, but if they were allocated, no, they may not be used for this purpose, as this is the halakha passed down by tradition. However, according to the opinion of Reish Lakish, who derives the halakha from the verse: “For any of their vows or for any of their gift offerings,” why state specifically unallocated funds; even allocated money should be used for gift offerings after the death of their owner.

Segment 3

אָמַר רָבָא: מְפוֹרָשִׁין לָא מָצֵית אָמְרַתְּ, כְּבָר פַּסְקַהּ תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״רַק קׇדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לְךָ וּנְדָרֶיךָ״ — בְּוַלְדֵי קָדָשִׁים וּבִתְמוּרָתָם הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

Rava said: You cannot say that this halakha should apply to allocated funds, as the tanna of the school of Rabbi Yishmael has already ruled in this regard. The tanna explained the following verse that deals with the obligation to bring consecrated animals to the Temple: “Only your sacred things that you have, and your vows” (Deuteronomy 12:26). The verse is speaking of the offspring of consecrated female peace-offerings and their substitutes, i.e., when one says a non-sacred animal should substitute for a sacred animal.

Segment 4

מָה תַּקָּנָתָן — ״תִּשָּׂא וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה׳״. יָכוֹל יַעֲלֵם לְבֵית הַבְּחִירָה, וְיִמְנַע מֵהֶם מַיִם וּמָזוֹן בִּשְׁבִיל שֶׁיָּמוּתוּ, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם״.

With regard to these animals, what is their means of remedy? “You shall take and go to the place that the Lord shall choose” (Deuteronomy 12:26). One might have thought that this means that he must bring them up to the Temple, and yet he does not sacrifice them but withholds water and food from them so that they should die. Therefore, the verse states: “And you shall sacrifice your burnt-offerings, the flesh and the blood, upon the altar of the Lord your God; and the blood of your offerings shall be poured out against the altar of the Lord your God, and you shall eat the flesh” (Deuteronomy 12:27).

Segment 5

לוֹמַר לָךְ: כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתָּה נוֹהֵג בָּעוֹלָה — נְהוֹג בִּתְמוּרָתָהּ, כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתָּה נוֹהֵג בַּשְּׁלָמִים — נְהוֹג בְּוַלְדֵיהֶם. יָכוֹל אַף וְלַד חַטָּאת וּתְמוּרַת אָשָׁם כֵּן, — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״רַק״, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

The tanna explains that this verse comes to say to you: In the manner that you treat a burnt-offering you must treat its substitute, i.e., it should be sacrificed in its entirety; in the manner that you treat a peace-offering you must treat their offspring, as its inner parts must be sacrificed on the altar, with the rest eaten by the owners. One might have thought that the offspring of a sin-offering and the substitute of a guilt-offering should also be treated so, i.e., they too should be sacrificed on the altar like sin-offerings and guilt-offerings. Therefore the verse states: “Only” (Deuteronomy 12:26), which excludes these cases. This is the statement of Rabbi Yishmael.

Segment 6

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״אָשָׁם הוּא״ — בַּהֲוָיָיתוֹ יְהֵא.

Rabbi Akiva says: In the case of a guilt-offering this exposition is not necessary, as it says: “It is a guilt-offering” (Leviticus 5:19), from which it may be inferred: It alone shall be sacrificed in its current state, but not its substitute. This baraita explicitly teaches that the surplus money of a sin-offering cannot be used for another offering. Consequently, the money set aside for a nazirite’s sin-offering must be cast into the Dead Sea upon the death of its owner rather than used for a gift offering, even according to the opinion of Reish Lakish.

Segment 7

קָתָנֵי: יָכוֹל יַעֲלֵם לְבֵית הַבְּחִירָה וְיִמְנַע מֵהֶם מַיִם וּמָזוֹן בִּשְׁבִיל שֶׁיָּמוּתוּ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ״. אַמַּאי? הָא וְלַד חַטָּאת הוּא דִּגְמִירִין בָּהּ מִיתָה? אִי לָאו קְרָא, הֲוָה אָמֵינָא וְלַד חַטָּאת בְּכׇל מָקוֹם,

§ Since the Gemara has cited the above baraita , it analyzes it in detail. The baraita teaches: One might have thought that one must bring them up to the Temple and withhold water and food from them so that they should die. The verse states: “And you shall sacrifice your burnt-offerings.” The Gemara asks: Why would one think he should act in this manner? After all, it is only with regard to the offspring of a sin-offering that we learned that it must be left to die, but not other offerings. Why, then, is it necessary to derive the exclusion of the offspring of other offerings and the substitution of other offerings from a verse? The Gemara answers: If it were not for the verse, I would say that the offspring of a sin-offering may be killed anywhere, i.e., it need not be brought to the Temple and left to die there,

Nazir 25a

Nazir 25a

Rashi

Tosafot

Meiri

Shita Mekubetzet

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text