דף ביאור
מסכת ברכות דף נ״א עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת ברכות דף נ״א עמוד א׳
מסכת ברכות דף נ״א עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 22 קטעים ממוספרים, כ־577 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
במידי דלא ממאיס נמי למה לי פולטן לסלקינהו לצד אחד:
מי שאכל ושתה ולא ברך לפניהם קאי אברכת המוציא וברכת היין:
מהו שיחזור וכו' לאחר אכילה ושתיה:
יחזור ויאכל שום אחר כדי שיסריח יותר כלומר יוסיף על סרחונו ויעשה ברכה לבטלה:
הלכך כיון דאם נזכר באמצע יכול לברך אפי' גמר סעודתו נמי יכול לברך:
על הטבילה אלמא אע"ג דטבל הויא ברכה:
התם מעיקרא לא חזי דרוב טבילות משום קרי הם ובעלי קריין אסורים בברכות שהם דברי תורה כדאמרינן בפרק מי שמתו (ברכות ד' כ:) ודחוי מעיקרא לאו דחוי הוא ולכי מתקן הדר מברך אבל האי מעיקרא איחזי וכיון דגמ' אידחי והואיל ואידחי אידחי:
אספרגוס כוס שהיו שותים בכל בקר אליבא ריקנא לרפואה:
ועוד 31 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Berakhot 51a · Sefaria
תוספות
מעיקרא גברא לא חזי תימה והלא טמא אינו אסור לברך ובקונטרס פירש דבעלי קריין אסורים בדברי תורה וי"ל דמיירי בטבילת גרים ומפני אותה טבילה הצריכו לכל שאר טבילות לברך לאחר טבילה וכן בנט"י שפעמים אדם בא מבית הכסא ואין אדם ראוי לברך עד לאחר הנטילה נהגו העם לברך כל שאר ברכת ידים לאחר נטילה:
אין לנו אלא ארבעה דברים ומיהו לא משמע (כן) דפליג ר' יוחנן אההיא דנותנו לימינו כדאמרי' לקמן א"ר יוחנן ראשונים שאלו מהו שתסייע שמאל לימין משמע שכן היו נוהגים. ומיהו מדהאמוראים היו עושים עיטור ועיטוף משמע שהיו מחמירים על עצמן והיו נזהרים בכולן ולפיכך יש להחמיר בכוס של ברכה:
שטיפה חי ומלא ירושלמי דסוף פירקין א"ר אחא שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה מלא עיטור ומודח ושלשתן מקרא נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה' שבע עיטור רצון מודח ומלא כמשמעו:
שטיפה מבחוץ והדחה מבפנים ופי' ר"י דוקא שאין הכוס יפה שיש בו שיורי כוסות אבל אם הוא יפה בלאו הכי שפיר דמי דלא בעינן אלא שיהא כוס של ברכה יפה:
זוכה לשני עולמות פי' הרב רבי יוסף ממרשיליי"א מדהוה ליה למכתב ים ודרום רש וכתב ירשה הרי יו"ד ה"א יתירה וביו"ד ה"א נבראו שני עולמות כדאמרינן בהתכלת (מנחות ד' כט:) כי ביה ה' צור עולמים (אל תקרי צור אלא צר וכו'):
שמאל מהו שתסייע לימין בכוסות גדולות מיירי או בראש חדש טבת שחל להיות בשבת שהוא בחנוכה או בנישואין וצריך להאריך בברכת המזון:
Tosafot on Berakhot 51a · Sefaria · CC-BY
רב נסים גאון
ללע"ט יפה לרמ"ת רע סימן הוא. ובהלכות גדולות מפרש ללב לעין לטחול יפה לראש למעים לתחתוניות רע:
עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה כו' בפרקין בגמ' דבני מערבא אמרי אמר ר' אחא ג' דברים נאמרו בכוס של ברכה עטור ומודח ומלא ושלשתן בפסוק אחד (דברים ל״ג:כ״ג) נפתלי שבע רצון ומלא שבע עטור רצון מודח ומלא כמשמעו אמר ר' חייא אם עשיתם כן מה כתוב תמן ים ודרום ירשה אתה זוכה לירש העולם הזה והעוה"ב:
Rav Nissim Gaon on Berakhot 51a · Sefaria
רשב"א
א"ר יוחנן אנו אין לנו אלא ד' דברים בלבד, הדחה ושטיפה חי ומלא. ונראה שאלו דוקא מעכבין ולא האחרים ור' יוחנן לעיכובא קאמר, אבל מ"מ לכתחלה ולמצות מן המובחר בעינן כולהו, כדחזינן להו לרב יהודה ולרב חסדא דמעטרי ליה חד בתלמידי וחד בנטלי. ואבעיא לן נמי שמאל מהו שתסייע לימין וא"ר אשי הואיל וראשונים לא אפשיט אנן נעביד לחומרא. ואף מדברי הראב"ד ז"ל נראה כן.
חי ומלא וא"ת והא אמרינן לעיל א"ר יוסי ב"ר חנינא מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים. על כן פירש רש"י ז"ל שנותנו חי בכוס ואחר כך מוזגו בתוך הכוס, ואי נמי שמוציאו מן החבית לשמו. ובתוס' פירשו חי על הכוס ממש כלומר שיתן בכוס שלם, ושלם קרוי חי וכדאמרינן במכות (טז, ב) ריסק ט' נמלים ואחד חי כלומר ואחד שלם. והנכון שבכולם מה שכתב ר"ת ז"ל דלא חי ממש קאמר אלא מזוג ולא מזוג קרי חי, וכדאמרינן בסנהדרין (ע, א) ולאפוקי שלא ימזגנו לגמרי. והא דאמרינן בשבת בפ' המוציא (עו, ב) כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית דאלמא משמע דמזגינן ליה לגמרי, יש לומר דחי דהיינו מזוג ולא מזוג עד ברכת הארץ, משם ואילך מזיג ליה לגמרי כדאמרינן בסמוך לפי גרסת קצת ספרים חי אמר רב ששת עד ברכת הארץ. ויש ספרים נמי דגרסי רב ששת מוסיף בברכת הארץ, כלומר מוסיף מים בברכת הארץ. וכתב הראב"ד ז"ל חי עד ברכת הארץ, ולא ידענא מאי מעליותא היא, וכל העשרה דברים למעליותא נינהו. ואפשר שהוא מעין שובע, והמזיגה שהיא באה אחר כך היא תוספות על הברכה והכשירה לשתיה. והאידנא נהוג עלמא דלא למיחש לחי עד ברכת הארץ, לפי שאין שותין אותו חי כל עיקר. ולפי מנהגם אמרו כן בגמרין.
Rashba on Berakhot 51a · Sefaria
ריטב"א
הא דתניא טבל ועלה בעלייתו הוא אומר אשר קדשנו וכו' פירשו הגאונים ז"ל בטבילת גר דאכתי גברא לא חזי. ובתוספות פירשו בבעל קרי שאסור לברך וכתבו שכעין טעם זה יש לנו שאנו נוהגין לברך על נטילת ידים אחר הנטילה משום דאיכא מקומות שאינו ראוי לברך קודם כגון בא מבית הכסא וכיוצא בו לא פלוג רבנן ולעולם מברכין אחר נטילה, עוד אמרו דכיון שמברכין קודם הניגוב עובר לעשייתן מקרי שהניגוב צורך הנטילה כדילפינן בפ"ק דסוטה מככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא וכו':
א"ר יוחנן אנו אין לנו אלא ארבעה הדחה שטיפה חי ומלא פירוש ד' אלו הם לעיכוב והשאר למצוה מן המובחר, דליכא למימר דהנך אחריני ליתנהו כלל דהא בכולה סוגיין שקלינן וטרינן עלייהו. ותימא היכי מני חי בהדייהו דאדרבא אמרינן לעיל דאינו ראוי לכוס של ברכה עד שיתן לתוכו מים. ורש"י ז"ל פירש שצריך שישימנו בכלי חי ואח"כ יתן בו מים. ויש שפירשו חי שיהא הכלי שלם כדאמרינן במכות ריסק תשעה נמלים ואחד חי שפירושו שלם ואמרינן נמי בבבא קמא ששבירתן של כלים זו היא מיתתן. ור"ת ז"ל פירש דלעולם איין קאי ולאו חי גמור קאמ' אלא מזוג ולא מזוג קרי חי והכי נמי איתמר גבי בן סורר ומורה. וא"ת והא אמרינן בשבת פ' המוציא כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית אלמא מזוג גמור בעינן ליה. י"ל דאחר שהתחיל לברך מוזגו יותר וכדאמרינן בקצת נוסחי ומברכת הארץ ואילך מוסיפין בו מים, ונוסחי נמי איכא דכתיב בהו חי א"ר ששת בברכת הארץ. פירוש דבברכת הארץ בעינן שלא יהא מזוג ביותר מפני שהיא ברכת שובע ומברכת הארץ ואילך שהוא קרוב לשתייתו בעינן שימזגנו כראוי ויכשירהו:
רב (ששת) [חסדא] מעטר להו בנטלי פירוש כוסות נאים מונחים על השלחן סביב, ויש פירושים אחרים:
Ritva on Berakhot 51a · Sefaria
מאירי
התחיל לאכול ולא בירך המוציא ולא גמר סעודתו עדיין מברך המוציא בשעה שנזכר ואם גמר סעודתו ולא בירך אינו מברך המוציא, ויש אומר שאף אם גמר סעודתו הואיל ולא בירך מברך המוציא, ואין הדברים נראין כלל, ואע"פ שבטבל ועלה בעלייתו אומר אשר קדשנו וכו' על הטבילה לא בשוכח נאמרה אלא באדם דלא היה ראוי לברך תחלה כגון גר אבל כל שהיה אפשר לו לברך ולא ברך הואיל ונדחית ברכתו תדחה:
נדרים ושבועות כל שהותר מקצתן הותר כלן כיצד קונם יין שאני טועם שהיין קשה למעים אמרו לו והלא המיושן יפה להם הותר בישן ומאחר שהותר בישן הותר בכל כמו שיתבאר במקומו:
עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה, א' טעון הדחה בפנים, ב' טעון שטיפה מבחוץ, ג' חי פי שיהיה היין חי ושמא תאמר הרי ביארנו למעלה שאין מברכים בו בברכת המזון עד שיתן לתוכו מים, פירשו בזה גדולי הפוסקים שעד ברכת הארץ מברך כשהוא חי ומשם ואילך צריך ליתן לתוכו מים, ואם תאמר והרי למלא אנו צריכים והיאך יתן לתוכו אחר שהוא מלא, אפשר שאף המלא דוקא מברכים בארץ ואילך וי"מ חי להוציא את המבושל, ואינו כן שלא נתמעט מבושל אלא לקדוש, וי"מ ללמדנו שלא יהא מזוג כל צרכו וכל זמן שאינו מזוג כל צרכו אדם קוראו חי כמו שאמרו בסנהדרין [ע' ע"א] בענין בן סורר ומורה חי מזוג ולא מזוג, וי"מ חי שיברך ביין שיצא מן החבית באותה סעודה ולא ביין שכבר הוציאוהו מן החבית מאמש, וי"מ שיתנהו חי לתוך הכוס וימזגהו לשם, וי"מ חי על הכלי ובודמה לחביריו שכלם מתפרשים על הכלי ולא על היין ופי' חי שיהא הכלי שלם ולא שבור על דרך מה שאמרו בכלים שבירתן זו היא מיתתן, ד' מלא ר"ל שיהא הכוס מלא, ה' עטור ר"ל שיעטרהו בתלמידים כלומר שיהו התלמידים יושבים סביב המברך או שיעטרהו בכוסות שיהו כל אותם שסביב המברך אוחזים כוס בידם, וי"מ בזה שצריך ליתן מכוס של ברכה לשאר הכוסות, ואין הדבר כן אלא שכל שניתן בכוס לשם ברכה, ברכה חלה עליו כמו שיתבאר בפרק ערבי פסחים ממה שאמרו שם גחין ההוא סבא למשתי וכמו שכתבנו למעלה, ו' עטוף ר"ל שיתעטף בטליתו או שיתן סודר על ראשו בשעה שמברך, ז' נוטלו בשתי ידיו מן השלחן ונותנו אח כן בימינו אין ראוי לו שתהא שמאל מסייעת לימין, ואע"פ שלענין עבודה אמרי קבל בימין וסייע בשמאל עבודתו כשרה דוקא בדיעבד, ח' מגביהו מעל השלחן טפח לקיים בו כוס ישועות אשא, ט' נותן עיניו בו כלומר שלא להתיאש ממנו, י' ומשגרו לאנשי ביתו ר"ל לאשתו שאע"פ שכל ברכה דיינו שיטעום המברך בברכת המזון ראוי שיטעמו כלם, וראוי לבעל הבית להשקות את אשתו בכוס שבירך עליו, ואם שתה כל מה שבתוכו נותן בו מן החבית ומשגרו והוא שאמרו כולא נבגא ברכתו היא ר"ל שהברכה חלה על הכל ולשון נבגא פירושו כלי גדול, ואע"פ שכל אלו מצוה מן המובחר אין בהם לעכוב אלא ד' סימן להם חמשה ר"ל חי מלא שטיפה והדחה, וי"מ שאף באלו בדיעבד יצא אלא שהאחרונים אין מקפידים עליהם כלל, ובאלו משתדלים בהם על כל פנים:
Meiri on Berakhot 51a · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
פירש"י בד"ה יחזור ויאכל שום כו' יוסיף על סרחונו ויעשה ברכה לבטלה כו' עכ"ל טעות נפל בפירש"י במה שפי' ויעשה ברכה לבטלה דאם כוונת רב חסדא דלא יחזור ויברך מאי קאמר עלה רבינא הלכך אפילו גמר כו' גם אין המשל דומה לנמשל אבל כוונת רב חסדא דיחזור ויברך אם לא גמר לאכול והשתא המשל דומה לנמשל וכי משום שלא בירך כבר על שאכל ששכח יוסיף על סרחונו שלא יברך על מה שיאכל עוד ועלה קאמר רבינא שפיר הלכך כו' ודו"ק:
גמרא אמר רב חנן ובחי אמר רב ששת ובברכת הארץ כו' הלשון קצת דחוק ובתר"י גירסת הרי"ף חי אמר רב ששת עד ברכת הארץ ע"ש:
פירש"י בד"ה בנטלי כוסות הס"ד ואח"כ מ"ה כשמגיע לברכת הארץ כו' וכצ"ל והוא פי' למה שאמר רב ששת בחי עד ברכת הארץ אי כפי' רי"ף אי כפי' ר"ת כמ"ש התוס' והרא"ש מיהו א"כ לא אצטריך ליה לתרוצי לעיל גבי חי דלא תקשי מתני' אלא אי כפי' הרי"ף אי כר"ת ויש ליישב ולשון הטור א"ח סי' קפ"ג ק"ק שכתב מעטר ליה בנטלי פירש"י בכוסות וי"מ שהיה מניח כוסות יפים כו' עכ"ל משמע מדבריו דרש"י לא נתכוון כפירוש הי"מ ודו"ק:
Chidushei Halachot on Berakhot 51a · Sefaria
שיטה מקובצת
הא דתניא טבל ועלה בעלייתו הוא אומר אשר קדשנו וכו' פירשו הגאונים ז"ל בטבילת גר דאכתי גברא לא חזי. ובתוספות פירשו בבעל קרי שאסור לברך. וכתבו שכעין טעם זה יש לנו שאנו נוהגין לברך על נטילת ידים אחר הנטילה משום דאיכא מקומות שאינו ראוי לברך קודם כגון בא מבית הכסא וכיוצא בו לא פלוג רבנן ולעולם מברכין אחר נטילה. עוד אמרו דכיון שמברכין קודם הניגוב עובר לעשייתן מקרי שהניגוב צורך הנטילה כדילפינן בפרק קמא דסוטה מככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא וכו':
הא דתניא טבל ועלה בעלייתו הוא אומר אשר קדשנו וכו' פירשו הגאונים ז"ל בטבילת גר דאכתי גברא לא חזי. ובתוספות פירשו בבעל קרי שאסור לברך. וכתבו שכעין טעם זה יש לנו שאנו נוהגין לברך על נטילת ידים אחר הנטילה משום דאיכא מקומות שאינו ראוי לברך קודם כגון בא מבית הכסא וכיוצא בו לא פלוג רבנן ולעולם מברכין אחר נטילה. עוד אמרו דכיון שמברכין קודם הניגוב עובר לעשייתן מקרי שהניגוב צורך הנטילה כדילפינן בפרק קמא דסוטה מככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא וכו':
אמר ר' יוחנן אנו אין לנו אלא ארבעה הדחה שטיפה חי ומלא פירוש ארבעה אלו הם לעיכוב והשאר למצוה מן המובחר. דליכא למימר דהנך אחריני ליתנהו כלל דהא בכולה סוגיין שקלינן וטרינן עלייהו. ותימא היכי מני חי בהדייהו דאדרבא אמרינן לעיל דאינו ראוי לכוס של ברכה עד שיתן לתוכו מים. ורש"י ז"ל פירש שצריך שישימנו בכלי חי ואחר כך יתן בו מים. ויש שפירשו חי שיהא הכלי שלם כדאמרינן במכות ריסק תשעה נמלים ואחד חי שפירושו שלם. ואמרינן נמי בבבא קמא ששבירתן של כלים זו היא מיתתן. ור"ת ז"ל פירש דלעולם איין קאי ולאו חי גמור קאמר אלא מזוג ולא מזוג קרי חי והכי נמי איתמר גבי בן סורר ומורה. וא"ת והא אמרינן בשבת פרק המוציא כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית אלמא מזוג גמור בעינן ליה. יש לומר דאחר שהתחיל לברך מוזגו יותר וכדאמרינן בקצת נוסחי ומברכת הארץ ואילך מוסיפין בו מים:
רב (ששת) [חסדא] מעטר להו בנטלי פירוש כוסות נאים מונחים על השלחן סביב. ויש פירושים אחרים:
ונוסחי נמי איכא דכתיב בהו חי אמר רב ששת בברכת הארץ פירוש דבברכת הארץ בעינן שלא יהא מזוג ביותר מפני שהיא ברכת שובע. ומברכת הארץ ואילך שהוא קרוב לשתייתו בעינן שימזגנו כראוי ויכשירהו:
Shita Mekubetzet on Berakhot 51a · Sefaria
פני יהושע
בפרש"י יחזור ויאכל שום וכו' ויעשה ברכה לבטלה עכ"ל וכתב מהרש"א ז"ל שטעות נפל בפרש"י בזה שאין המשל דומה לנמשל וגם אינו עולה לפי הסוגיא במסקנא דרבינא אלא דבאמת אפי' בלא פרש"י משל זה דרב חסדא תמוה לפי מה שפי' מהרש"א דהא דקאמר שיחזור ויאכל שום היינו במה שיחזור ויאכל בלא ברכה אם כן משמע דאפילו בכה"ג שרוצה לאכול עוד נמי הוי מספקא להו מעיקרא וזה אינו עולה על דעת כלל שיטעו התלמידים בדבר פשוט כזה דמה"ת יחזור ויאכל אכילה אחרת בלא ברכת הנהנין תחילה וסוף דאטו ברכת הנהנין תליא בתחילת הסעודה אלא דע"כ דעיקר האיבעיא היינו שאינו תאב לאכול כלל אלא דאפשר דבכולהו מספקא להו אם צריך דוקא שיחזור ויאכל אפילו שלא לתאבון כדי שלא יברך ברכה לבטלה או אפשר דאפ"ה הוי ברכה לבטלה כיון שאינו תאב לאכול ומספקא להו נמי אם אפשר לברך בתוך הסעודה אע"פ שאין דעתו לאכול לחם או לשתות יין יותר שכן הוא באמת מסקנת כל הפוסקים שאפילו בלא אכילה יכול לברך ובזה נתיישב לשון הסוגיא ואפשר ג"כ שמ"ש רש"י ויעשה ברכה לבטלה אין כאן מקומו אלא בדיבור שאחריו בד"ה מי שאכל ושתה שייך זה הלשון דמה"ט מספקא להו אי הוי ברכה לבטלה ואיזה חסרון או גמגום נפל בהעתקת לשון רש"י כיון דבלא"ה לשון מסורס הוא שלא כסדר לשון הגמרא ודו"ק:
אלו דברים פרק שמיני
במשנה אלו דברים שבין ב"ש ובין ב"ה בסעודה ב"ש אומרים מברך על היום וכו' ומסיקנא בגמרא דעיקר טעמא דב"ה משום דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ואע"ג דקידוש היום מדאורייתא כדאיתא לעיל בפ' מי שמתו ובפרק ע"פ וכתבו התוס' שם ובריש נזיר דאפ"ה מה שמקדשין על היין הוא מדרבנן ובכל דוכתא משמע בפשיטות דלעולם יש להקדים דאורייתא לדרבנן ואין משגיחין במידי דתדיר ועוד דאף לפי מה שנסתפקו התוס' בפ' ע"פ דאפשר דקידוש על היין נמי מדאורייתא אפ"ה לכ"ע ברכת היין שלפניו הוי מדרבנן אלא דנראה דהא דקידוש היום דאורייתא לאו בסדר קידוש על השלחן דוקא יוצא י"ח אלא דאפילו בקידוש בתוך התפילה נמי יוצא אלא דמדרבנן תיקנו שיחזור ויקדש על הכוס לשיטת הסוברים דעל היין לאו דאורייתא. מיהו למאי שרוצין התוספות לומר דקידוש על היין נמי דאורייתא וכתבו שם דמ"מ מדאורייתא אין צריך שיטעום צריך לומר דמשמע להו דאפ"ה מברך בפה"ג אף ע"ג דלאו ברכת הנהנה הוא כדאשכחן נמי בכוס של אירוסין ובכוס של מילה ועמ"ש בק"א בפ"ק דכתובות. ובלא"ה נראה דמאן דסובר דקידוש על היין הוי מדאורייתא היינו משום דסובר כמ"ד דמפרי הילולים קדש לה' ילפינן וכמ"ד כרם רבעי ואם כן ממילא משמע דבכה"ג טעון ברכה לפניו ולאחריו כן נ"ל לפי אותה השיטה. אלא דיותר נראה להכריע מסוגיא דמתניתין גופא דקידוש על היין לאו דאורייתא וכדפרישית ודו"ק:
שם ב"ש אומרים נר ומזון בשמים והבדלה ופירש"י מי שאין לו אלא כוס א' במ"ש מניחו עד לאחר המזון וסודר עליו נר ומזון בשמים והבדלה עכ"ל. נראה דרש"י מוכרח לפרש כן דאם לא כן מה ענין בה"מ לסדר הבדלה והיכא משכחת לה שהרי במ"ש אסור לו לאכול קודם שיבדיל וע"כ דהאי בה"מ היינו על הסעודה שאכל סמוך למ"ש וא"כ היה לו לברך בה"מ ולהתפלל ערבית ואח"כ יבדיל על הכוס שכך הוא סדר הבדלה אע"כ דהך פלוגתא דב"ש וב"ה איירי במי שאין לו אלא כוס אחד וא"כ אם יברך בה"מ מיד צריך לברך על הכוס ולשתותו וא"כ לא יהיה לו כוס להבדלה. ומה שהקשה מהרש"א ז"ל על זה דלב"ש בה"מ אין טעונה כוס נראה דלק"מ דהתם איירי לענין שאם רוצה לשתות אותו כוס קודם בה"מ לאחר הסעודה כדאיתא לעיל בפ' כ"מ שהיו מביאין להם יין אחר המזון מש"ה רשאי אף שלא יהיה לו כוס לבה"מ דכדיעבד דמי ואין היין מעכב הברכה משא"כ הכא במתני' דלא איירי בענין זה אלא בכוס של בה"מ לחוד איירי שאין לו אלא כוס אחד ואם כן בכה"ג כ"ע מודו שצריך לברך על הכוס של יין למצוה מן המובחר כן נ"ל בכוונת רש"י. ולפ"ז נתגלה לנו היטב טעמו של ר"מ שמקדים נר למזון ולב"ה בשמים נמי קודם למזון ולא מצאתי שום מפרש שיפרש טעמא של ר"מ בזה דלמה יפסיק במזון באמצע סדר הברכות השייכים להבדלה וכדקאמר רבי יהודה בברייתא בסמוך ולמאי דפרישית א"ש דכיון דעיקר סדר הבדלה מברך על היין ברישא ואם כן סובר ר"מ דלא שייך לברך בפה"ג קודם בה"מ דהוי כחוכא וטלולא (ואם יברך בפה"ג לאחר בה"מ א"כ מיחזי שכוס זה של בה"מ הוא ולא להבדלה כיון שעושה כדרך שארי ברכת המזון) ומש"ה מצריך ב"ש שיברך על הנר לאחר היין כדרך כל סדר הבדלה כדי שיהא ניכר דברכת היין שייך להבדלה ואח"כ מברך בה"מ שיהא ניכר ג"כ שמברך על הכוס ובהכי ניחא ליה טפי ממה שיאמר בשמים אחר נר ויסמוך בה"מ להבדלה אי משום דהוי הפסק טובא בין הסעודה לנטילה שלאחריה לבה"מ או משום שאין להסמיך בה"מ להבדלה דא"כ נראה בעליל שהכוס עולה לו לבה"מ ולהבדלה שניהם כאחד וקי"ל דאין אומרים שתי קדושות על כוס א' וב"ה סברי דאפ"ה טוב יותר להסמיך נר לבשמים כסדר הבדלה כל זה אליבא דר"מ משא"כ לר"י לעולם צריך לברך על המזון תחילה שלא להפסיק ולשנות מסדר הבדלה כ"נ לי נכון ודו"ק:
Penei Yehoshua on Berakhot 51a · Sefaria
גליון הש"ס
גמ' אל תטול חלוקך מג"א סי' ד סק"א:
Gilyon HaShas on Berakhot 51a · Sefaria
בן יהוידע
עֲשָׂרָה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּכוֹס שֶׁל בְּרָכָה נראה לי בס"ד גם גוף האדם נקרא כוֹס, וכמו שאמרו בסנהדרין אמר רבא כולהו גופני דרופתקי נינהו, ופירש רש"י דרופתקי כיס ארוך שמשימין בו המעות, עיין שם. ובגוף האדם שייכי הני עשרה דברים שנאמרו בְּכוֹס, הֲדָחָה מבפנים וּשְׁטִיפָה מבחוץ, תחלת הכל סור מרע מן הנסתרות ומן הנגלות, וכמו שאמר הכתוב (ישעיהו א, טז) רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, וכיון שנטהר מטומאת העונות אז נקרא בתואר חַי, כי הרשע בחייו קרוי מת והצדיק חי, על דרך מה שאמר הכתוב (שמואל ב' כג, כ) וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חַי, ואחר כך מָלֵא בחלק ועשה טוב, כי מצות שיעשה בעודו רשע תשלוט בהם הסטרא אחרא ותשבה אותם, ואחר כך עִטּוּר זה עסק התורה שמתעטר בו אם הוא צדיק, וכמו שאמרו בגמרא על פסוק (שמות כה, כה) זֵר זָהָב, זכה נעשית לו זֵר, לא זכה זָרָה ממנו, ואז עתה יזכה לְ עִטּוּף, הוא חלוקא דרבנן, גם נוֹטְלוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו, שיהיה נשמר ונשפע מן ימין שהוא החסד ומן השמאל שהוא מדת הגבורה, וכמו שאמרו (תהלים קמה, טז) פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ, ימין ושמאל שהם חסד וגבורה, וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי הוא הצדיק הנקרא חי ישביע לו לְרָצוֹן, וְנוֹתְנוֹ בְּיָמִין שיהיה מיד קשור ודבוק בחסד, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום, וכמו דוד המלך ע"ה אמר (תהלים קלח, ז) וְתוֹשִׁיעֵנִי יְמִינֶךָ, גם מַגְבִּיהוֹ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח שהוא ארבע גודלים, רמז לארבע עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה שמעלהו באצילית, וְנוֹתֵן עֵינָיו בּוֹ, שהקב"ה יסתכל בו בעינא טבא עינא פקיחא, כמו שנאמר (תהלים לג, יח) הִנֵּה עֵין הֳ' אֶל יְרֵאָיו, גם עוד מְשַׁגְּרוֹ בְּמַתָּנָה לְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ שהקב"ה שולח ניצוצות מן נשמתו אחר שילך לגן עדן, ובסוד העיבור אצל הצדיקים אשר הם בחיים בעולם הזה, והם אנשי ביתו של הקב"ה שהם מיושבי בית המדרש שעוסקים בתורה, ובזה יהיה לו הרווחה גדולה לצדיק שיקח חלק שכר מאותם תורה ומצות שעושין בעזרתו (או אנשי ביתו הם אנשים שהם משורשו), והנה ר' יוחנן לרוב ענוה שלו אמר אנו אין לנו אלא ארבעה בלבד שהם הדחה שטיפה חי מלא, ושאר מעלות הנזכר לא נוכל להשיגם.
כָּל הַמְבָרֵךְ עַל כּוֹס מָלֵא, נוֹתְנִין לוֹ נַחֲלָה בְּלֹא מְצָרִים נראה לי בס"ד אותיות כּוֹס במילואם כזה כ"ף ו"ו סמ"ך עולים מספר רל"ב [232], כמנין ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן [232], שהם כנגד אצילות, בריאה, יצירה, עשיה ועולים מספר הברכ"ה [232], והם נחלה בלי מצרים, וכיון שבירך על כּוֹס מָלֵא יזכה לברכה שלימה הרמוזה באותיות כּוֹס במילואם, ולזה אמר וּמָלֵא בִּרְכַּת ה' דייקא, לרמוז על ארבעה מילואים של שם הוי"ה שהם עסמ"ב, ולר' יוחנן דאמר נוֹחֵל עוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא גם כן ניחא, כי עוֹלָם הַבָּא וְעוֹלָם הַזֶּה נרמזים באותיות שם הוי"ה, דהיינו י"ה סוד עוֹלָם הַבָּא ו"ה סוד עוֹלָם הַזֶּה, ונראה לי בס"ד דקרי לארבע מילואים עסמ"ב נחלה בלי מצרים, כי בהם נרמז מספר תשעה שהוא המספר שלא ימוט, וכנזכר במקובלים, או נראה לי בס"ד נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים היא תורה שבעל פה דכתיב בה (איוב יא, ט) אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם, והיא נמשלה ליין כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (משלי ט' ה') וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי על תורה שבעל פה, לכך המברך על כוֹס מָלֵא יין זוכה להשגת תורה שבעל פה שהיא נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים. אי נמי זוכה לאות צדי"ק דמנ צ פ"ך שאין אחריו אות אחר, ולכן נקרא נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים, וזוכה לו על ידי כוס מלא יין כי בו רמוז יין, כי זה האות יש לו שני יודין בראשו, וגופו של האות הוא צורת נון פשוטה של יין.
זוֹכֶה וְנוֹחֵל שְׁנֵי עוֹלָמִים הא דאמר זוֹכֶה וְנוֹחֵל נראה לי בס"ד על דרך זָכָה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, וזה שאמרו זוֹכֶה בשל אחרים וְנוֹחֵל משל עצמו, ומפיק לְשְׁנֵי עוֹלָמִים מן ים ודרום, כי עוֹלָם הַזֶּה נברא באות ה"א ראשונה שהיא בינה, שיש בה חמשים שערים כמנין ים [50], ולכך נקראת מי, וְעוֹלָם הַבָּא נברא באות יו"ד שהיא סוד חכמה, ודרום כינוי לחכמה, ולזה אמרו רבותינו ז"ל הרוצה להחכים ידרים.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים סָח לִי מַלְאַךְ הַמָּוֶת וְכוּ׳ וְאַל תַּעֲמֹד לִפְנֵי הַנָּשִׁים בְּשָׁעָה שֶׁחוֹזְרוֹת מִן הַמֵּת. הא דלא אמר לו הא דְּאַסְפָּרָגוּס, נראה לי בס"ד כי הוא היה יודע דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לא היה שותה כּוֹס אַסְפָּרָגוּס שלא היה נוהג בו, והוא לא רצה ללמדו דבר טוב בשביל תועלת אחרים, אלא רק מה שהוא תועלת לעצמו בשביל שהיה אוהבו כנודע. ומה שאמר לו וְאַל תַּעֲמֹד לִפְנֵי הַנָּשִׁים בְּשָׁעָה שֶׁחוֹזְרוֹת מִן הַמֵּת, נראה דוקא אותם שיוצאים ללות את המת ומספדים לו שם וחוזרות, אבל אותם שיוצאים אחר שנקבר ומספרים שם וחוזרים לא ילך לפניהם, ולכן נוהגין עתה שאין הנשים הולכים בהלוויות המת, ומה שהולך לפני הנשים ולא לפני האנשים, מפני שהנשים הם דין והוא דבק עם בעלי הדין, וכמו שכתוב בספרי רבינו האר"י ז"ל הטעם שהנחש דבר עם חוה על עץ הדעת ולא עם אדם. ועוד הולך וּמְרַקֵּד לִפְנֵיהֶם, מפני כי הנקבה היא הביאה המיתה לעולם, ונמצא היא היתה סיבה שתהיה מלאכה זו בידו, ומה שנאמר אִי אִיכָּא נַהֲרָא, לִיעַבְּרָהּ, נקיט תיקון זה בראשונה, מפני שבזה תועלת יותר מאם ילך בדרך אחר, כי בזה נמצא שהמים שהם 'חסד' מפסיקין בינו לבין מלאך המות, וְדַּרְכָּא אַחֲרִינָא מועיל טפי מאם יעמוד אחורי הגדר שהוא עודנו קרוב לשם. ומה שנאמר וְלֵימָא וַיֹּאמֶר הֳ' אֶל הַשָּׂטָן יִגְעַר הֳ' בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר הֳ' בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ, הנה בפסוק זה י"ח תיבות שהוא חי, ובזה גובר על המלאך הממונה על מת, גם בפסוק זה יש ב' גערות, א' כנגד ידו, וא' כנגד חרבו.
Ben Yehoyada on Berakhot 51a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת ברכות, דף נ״א, עמוד א׳, בהיקף של כ־577 מילים ב־22 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 22 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 125 מילים
נפתחת ב״בְּמִידֵּי דְּלָא מִמְּאִיס נָמֵי, לְסַלְּקִינְהוּ לְצַד אֶחָד…״
- קטע 227 מילים
נפתחת ב״בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב חִסְדָּא: מִי שֶׁאָכַל וְשָׁתָה…״
- קטע 320 מילים
נפתחת ב״אָמַר רָבִינָא: הִלְכָּךְ אֲפִילּוּ גָּמַר סְעוּדָּתוֹ, יַחְזוֹר…״
- קטע 417 מילים
נפתחת ב״וְלָא הִיא, הָתָם — מֵעִיקָּרָא גַּבְרָא לָא…״
- קטע 524 מילים
נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: אִסְפָּרָגוֹס — יָפֶה לַלֵּב וְטוֹב…״
- קטע 618 מילים
נפתחת ב״מִדְּקָתָנֵי יָפֶה לַלֵּב, מִכְּלָל דִּבְחַמְרָא עָסְקִינַן, וְקָתָנֵי:…״
- קטע 729 מילים
נפתחת ב״כִּי תַּנְיָא הַהִיא, בִּמְיוּשָּׁן. כְּדִתְנַן: קֻוֽנָּם יַיִן…״
- קטע 837 מילים
נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: שִׁשָּׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּאִסְפָּרָגוֹס: אֵין…״
- קטע 914 מילים
נפתחת ב״וְהָתַנְיָא אֵין סוֹמְכִין אוֹתוֹ אֶלָּא בְּפַת! לָא…״
- קטע 1020 מילים
נפתחת ב״תָּנֵי חֲדָא לְלַעַ״ט יָפֶה, לְרָמַ״ת קָשֶׁה. וְתַנְיָא…״
- קטע 1121 מילים
נפתחת ב״תָּנֵי חֲדָא: רָק אַחֲרָיו — לוֹקֶה. וְתַנְיָא…״
- קטע 1214 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב אָשֵׁי: הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ לֹא רָק…״
- קטע 1355 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים…״
- קטע 1444 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים…״
- קטע 1543 מילים
נפתחת ב״וְאִי פָּגַע, מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? לִינְשׁוֹף מִדּוּכְתֵּיהּ אַרְבַּע…״
- קטע 1642 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, וְאָמְרִי…״
- קטע 1720 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא…״
- קטע 1834 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַמְבָרֵךְ עַל כּוֹס…״
- קטע 1919 מילים
נפתחת ב״עִיטּוּר. רַב יְהוּדָה מְעַטְּרֵהוּ בְּתַלְמִידִים, רַב חִסְדָּא…״
- קטע 2011 מילים
נפתחת ב״עִיטּוּף. רַב פָּפָּא מִעַטַּף וְיָתֵיב. רַב אַסִּי…״
- קטע 2117 מילים
נפתחת ב״נוֹטְלוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו. אָמַר רַבִּי חִינָּנָא בַּר…״
- קטע 2226 מילים
נפתחת ב״וְנוֹתְנוֹ לַיָּמִין. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא…״
חכמים הנזכרים בדף
- רבי יוסי בר חנינא · אמוראים · דור ראשון לאמוראים
רבי יוסי בר חנינא דיין היורד לעומקו של דין הוא.
מקור: מסכת ברכות דף נ״א עמוד א׳ · קטע 18 — “…יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה״. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אוֹמֵר: זוֹכֶה…”
- רבי חייא בר אבא [הכהן] · דור שלישי לאמוראים
תלמיד מובהק של רבי יוחנן.
מקור: מסכת ברכות דף נ״א עמוד א׳ · קטע 22 — “וְנוֹתְנוֹ לַיָּמִין. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי…”
- רבי ישמעאל · דור שני לתנאים
סתם רבי ישמעאל האמור במקור התנאי הוא רבי ישמעאל בן אלישע.
מקור: מסכת ברכות דף נ״א עמוד א׳ · קטע 13 — “אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים סָח לִי…”
- רבינא [האחרון] · אמוראים · דור שישי לאמוראים
לבריאה 4260 דור שישי לאמוראים, תלמיד חבר של רב אשי.
מקור: מסכת ברכות דף נ״א עמוד א׳ · קטע 3 — “אָמַר רָבִינָא: הִלְכָּךְ אֲפִילּוּ גָּמַר סְעוּדָּתוֹ, יַחְזוֹר וִיבָרֵךְ. דְּתַנְיָא:…”
לשון המקור
בְּמִידֵּי דְּלָא מִמְּאִיס נָמֵי, לְסַלְּקִינְהוּ לְצַד אֶחָד וְלִיבָרֵךְ? תַּרְגְּמַהּ רַב יִצְחָק קַסְקְסָאָה קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ״יִמָּלֵא פִי תְּהִלָּתֶךָ״.
בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב חִסְדָּא: מִי שֶׁאָכַל וְשָׁתָה וְלֹא בֵּרַךְ, מַהוּ שֶׁיַּחֲזוֹר וִיבָרֵךְ? אֲמַר לְהוּ: מִי שֶׁאָכַל שׁוּם וְרֵיחוֹ נוֹדֵף, יַחְזוֹר וְיֹאכַל שׁוּם אַחֵר כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רֵיחוֹ נוֹדֵף?!
אָמַר רָבִינָא: הִלְכָּךְ אֲפִילּוּ גָּמַר סְעוּדָּתוֹ, יַחְזוֹר וִיבָרֵךְ. דְּתַנְיָא: טָבַל וְעָלָה, אוֹמֵר בַּעֲלִיָּיתוֹ ״בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַטְּבִילָה״.
וְלָא הִיא, הָתָם — מֵעִיקָּרָא גַּבְרָא לָא חֲזֵי, הָכָא — מֵעִיקָּרָא גַּבְרָא חֲזֵי, וְהוֹאִיל וְאִידְּחִי — אִידְּחִי.
תָּנוּ רַבָּנַן: אִסְפָּרָגוֹס — יָפֶה לַלֵּב וְטוֹב לָעֵינַיִם, וְכׇל שֶׁכֵּן לִבְנֵי מֵעַיִם. וְהָרָגִיל בּוֹ — יָפֶה לְכׇל גּוּפוֹ. וְהַמִּשְׁתַּכֵּר הֵימֶנּוּ — קָשֶׁה לְכׇל גּוּפוֹ.
מִדְּקָתָנֵי יָפֶה לַלֵּב, מִכְּלָל דִּבְחַמְרָא עָסְקִינַן, וְקָתָנֵי: וְכׇל שֶׁכֵּן לִבְנֵי מֵעַיִם. וְהָתַנְיָא: לְלַעַ״ט — יָפֶה, לְרָמַ״ת — קָשֶׁה!
כִּי תַּנְיָא הַהִיא, בִּמְיוּשָּׁן. כְּדִתְנַן: קֻוֽנָּם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם, שֶׁהַיַּיִן קָשֶׁה לִבְנֵי מֵעַיִם. אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא מְיוּשָּׁן יָפֶה הוּא לִבְנֵי מֵעַיִם! וְשָׁתַק — אָסוּר בְּחָדָשׁ, וּמוּתָּר בִּמְיוּשָּׁן. שְׁמַע מִינַּהּ.
תָּנוּ רַבָּנַן: שִׁשָּׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּאִסְפָּרָגוֹס: אֵין שׁוֹתִין אוֹתוֹ אֶלָּא כְּשֶׁהוּא חַי וּמָלֵא; מְקַבְּלוֹ בְּיָמִין וְשׁוֹתֵהוּ בִּשְׂמֹאל; וְאֵין מְשִׂיחִין אַחֲרָיו, וְאֵין מַפְסִיקִין בּוֹ; וְאֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ אֶלָּא לְמִי שֶׁנָּתְנוּ לוֹ; וְרָק אַחֲרָיו; וְאֵין סוֹמְכִין אוֹתוֹ אֶלָּא בְּמִינוֹ.
וְהָתַנְיָא אֵין סוֹמְכִין אוֹתוֹ אֶלָּא בְּפַת! לָא קַשְׁיָא, הָא — בִּדְחַמְרָא, הָא — בִּדְשִׁכְרָא.
תָּנֵי חֲדָא לְלַעַ״ט יָפֶה, לְרָמַ״ת קָשֶׁה. וְתַנְיָא אִידַּךְ: לְרָמַ״ת יָפֶה, לְלַעַ״ט קָשֶׁה! לָא קַשְׁיָא, הָא — בִּדְחַמְרָא, הָא — בִּדְשִׁכְרָא.
תָּנֵי חֲדָא: רָק אַחֲרָיו — לוֹקֶה. וְתַנְיָא אִידַּךְ: לֹא רָק אַחֲרָיו — לוֹקֶה! לָא קַשְׁיָא, הָא — בִּדְחַמְרָא, הָא — בִּדְשִׁכְרָא.
אָמַר רַב אָשֵׁי: הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ לֹא רָק אַחֲרָיו לוֹקֶה, מֵימָיו נִזְרָקִין אֲפִילּוּ בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים סָח לִי סוּרִיאֵל שַׂר הַפָּנִים: אַל תִּטּוֹל חֲלוּקְךָ בְּשַׁחֲרִית מִיַּד הַשַּׁמָּשׁ וְתִלְבַּשׁ. וְאַל תִּטּוֹל יָדֶיךָ מִמִּי שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו. וְאַל תַּחֲזִיר כּוֹס אִסְפָּרָגוֹס אֶלָּא לְמִי שֶׁנְּתָנוֹ לְךָ — מִפְּנֵי שֶׁתַּכְסְפִית, וְאָמְרִי לַהּ, אִסְתַּלְגָּנִית שֶׁל מַלְאֲכֵי חַבָּלָה מְצַפִּין לוֹ לָאָדָם, וְאוֹמְרִים: אֵימָתַי יָבֹא אָדָם לִידֵי אֶחָד מִדְּבָרִים הַלָּלוּ וְיִלָּכֵד.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים סָח לִי מַלְאַךְ הַמָּוֶת: אַל תִּטּוֹל חֲלוּקְךָ שַׁחֲרִית מִיַּד הַשַּׁמָּשׁ וְתִלְבַּשׁ. וְאַל תִּטּוֹל יָדֶיךָ מִמִּי שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו. וְאַל תַּעֲמוֹד לִפְנֵי הַנָּשִׁים בְּשָׁעָה שֶׁחוֹזְרוֹת מִן הַמֵּת, מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי מְרַקֵּד וּבָא לִפְנֵיהֶן וְחַרְבִּי בְּיָדַי וְיֵשׁ לִי רְשׁוּת לְחַבֵּל.
וְאִי פָּגַע, מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? לִינְשׁוֹף מִדּוּכְתֵּיהּ אַרְבַּע אַמּוֹת, אִי אִיכָּא נַהֲרָא — לֶיעְבְּרֵיהּ, וְאִי אִיכָּא דַּרְכָּא אַחֲרִינָא — לֵיזִיל בַּהּ, וְאִי אִיכָּא גּוּדָא — לֵיקוּ אֲחוֹרָא, וְאִי לָא — לַיהְדַּר אַפֵּיהּ וְלֵימָא: ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל הַשָּׂטָן יִגְעַר ה׳ בְּךָ וְגוֹ׳״ עַד דְּחָלְפִי מִינֵּיהּ.
אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: עֲשָׂרָה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּכוֹס שֶׁל בְּרָכָה: טָעוּן הַדָּחָה וּשְׁטִיפָה. חַי וּמָלֵא. עִיטּוּר וְעִיטּוּף. נוֹטְלוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וְנוֹתְנוֹ בַּיָּמִין. וּמַגְבִּיהוֹ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח, וְנוֹתֵן עֵינָיו בּוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף מְשַׁגְּרוֹ בְּמַתָּנָה לְאַנְשֵׁי בֵיתוֹ.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא אַרְבָּעָה בִּלְבַד: הֲדָחָה, שְׁטִיפָה, חַי, וּמָלֵא. תָּנָא: הֲדָחָה — מִבִּפְנִים, וּשְׁטִיפָה — מִבַּחוּץ.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַמְבָרֵךְ עַל כּוֹס מָלֵא — נוֹתְנִין לוֹ נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמָלֵא בִּרְכַּת ה׳ יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה״. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אוֹמֵר: זוֹכֶה וְנוֹחֵל שְׁנֵי עוֹלָמִים, הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא.
עִיטּוּר. רַב יְהוּדָה מְעַטְּרֵהוּ בְּתַלְמִידִים, רַב חִסְדָּא מְעַטַּר לֵיהּ בְּנַטְלֵי. אָמַר רַבִּי חָנָן: וּבְחַי. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: וּבְבִרְכַּת הָאָרֶץ.
עִיטּוּף. רַב פָּפָּא מִעַטַּף וְיָתֵיב. רַב אַסִּי פָּרֵיס סוּדָרָא עַל רֵישֵׁיהּ.
נוֹטְלוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו. אָמַר רַבִּי חִינָּנָא בַּר פָּפָּא: מַאי קְרָאָה? — ״שְׂאוּ יְדֵיכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת ה׳״.
וְנוֹתְנוֹ לַיָּמִין. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: רִאשׁוֹנִים שָׁאֲלוּ: שְׂמֹאל מַהוּ שֶׁתְּסַיֵּיעַ לַיָּמִין? אָמַר רַב אָשֵׁי: הוֹאִיל וְרִאשׁוֹנִים אִיבַּעְיָא לְהוּ וְלֹא אִיפְּשִׁט לְהוּ,