בוני התלמוד

    מסכת ברכות דף כ״ג עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ננטרןישמרוני אכניסם עמי וישמרוני מן המזיקין:

    לא יאחוז בידו וכו' ויתפללשאין דעתו מיושבת עליו בתפלה שהרי לבו תמיד עליהן שלא יפלו מידו:

    ולא יישן בהןשמא יפיח:

    הרי אלו כיוצא בהןלענין תפלה שדואג עליהן שלא תפול הסכין ותזיקנו והקערה תשפך והמעות יאבדו והככר יטנף:

    לית הלכתא כי הא מתניתאדקתני לא ישתין בתפילין:

    דבית שמאי היאדאמרי לעיל מניחן בחלון הסמוך לרשות הרבים ולא יכניסם בידו ויכנס:

    דאי בית הללהא אמרי לעיל אוחזן בידו ונכנס:

    בית הכסא עראיכגון להשתין שאין אדם הולך בשבילם לבית הכסא והפעם הזאת נעשה המקום הזה בית הכסא תחלה:

    שהתרתי לך כאןבבית הכסא קבוע:

    אסרתי לך כאןבבית הכסא עראי:

    מאי לאו תפיליןשאמרו בית הלל אוחזן בידו ונכנס לבית הכסא קבוע ולהשתין בהם אסרו כדמפרש טעמא לקמן:

    הא לא שרובבית הכסא קבוע:

    כי תניא ההיאלאו לענין תפילין תניא אלא לענין גלוי טפח וטפחיים דלגדולים אינו מגלה אלא טפח ולקטנים מגלה טפחיים ועלה קאי גלוי טפחיים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן:

    לאחריו טפחולא יותר משום צניעות:

    ולפניו טפחייםמשום קילוח מי רגלים הנתזין למרחוק:

    מאי לאו כו'והיינו דקאמר לעיל דברים שהתרתי לך בבית הכסא עראי אסרתי לך בקבוע:

    אלא אידי ואידי בגדוליםומתוך שהוא דוחק עצמו לגדולים הוא בא לידי קטנים הלכך באיש מלאחריו טפח ומלפניו טפחיים ובאשה מלפניה ולא כלום והכי קאמר הא דלעיל דברים שאסרתי לך באשה התרתי לך באיש:

    אי הכידלענין טפח וטפחיים קתני דברים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן:

    הא דקתני עלהבסיפא דידה וזה הוא ק"ו שאין עליו תשובה בדבר הזה יש לך להשיבני ק"ו ואין לי עליו תשובה להחזיר לך אי אמרת בשלמא בתפילין קאמר וכדאמרן וב"ה היא היינו דקתני דיש כאן להקשות קל וחומר השתא בית הכסא קבוע שרי בית הכסא עראי מיבעיא ואין לי תשובה להשיבך עליו אלא אי אמרת לענין טפח וטפחיים מאי ק"ו יש להקשות כאן:

    אורחא דמילתא הכי הואשהאיש צריך לגלות לפניו ולא האשה:

    תיובתא דרבא אמר רב ששתדאמר בית שמאי היא ולא בית הלל דאם כן לא משכחת מידי לאוקמה הך ברייתא דקתני מאי שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן:

    דליכא ניצוצותשיהא צריך לשפשפן בימינו מעל רגליו:

    בית הכסא עראילקטנים:

    דאיכא ניצוצותהניתזין על גבי רגליו ואמרינן במסכת יומא (דף ל.) מצוה לשפשפן שאסור לאדם שיצא בניצוצות שעל גבי רגליו שמא יראה ככרות שפכה ונמצא מוציא לעז על בניו שהם ממזרים הילכך אי אפשר לאחוז תפילין בידו:

    הא מילתאדתפילין דבית הכסא עראי וקבוע:

    תיתי לה בתורת טעמאלהתיר בבית הכסא קבוע את האסור בבית הכסא עראי משום טעמא דניצוצות:

    דאי אתיא לה בתורת ק"ולומר דין הוא להקל בבית הכסא עראי קל ולהחמיר בבית הכסא חמור ולא תזול בתר טעמא אלא בתר חומרא וקולא ואנן עבדינן איפכא אין לי עליו מה להשיבך שאין לי למצוא שיהא בשום מקום בית הכסא עראי חמור מן הקבוע שאוכל להשיבך אם התרתי בקבוע שהוא קל בדבר פלוני נתיר בשל עראי שהוא חמור בה אבל טעמא איכא למאי דעבדינן דהכא איכא ניצוצות והכא ליכא ודבר זה לאו קל וחומר לא קל ולא חמור:

    הנכנס לסעודת קבעוגנאי הוא שיצטרך לנקביו בתוך הסעודה:

    מהלך עשרה פעמים כו'ובכל פעם ופעם בודק עצמו ויושב אולי יוכל להפנות שההילוך מוריד הגדולים לנקב:

    חולץ תפיליושמא ישתכר בסעודה ויתגנה בתפיליו:

    וכן הדור לושיהו מזומנים לו ויחזור ויניחם בשעת ברכה:

    באפרקסותיהסודר של ראשו:

    עם מעותיולא עם המעות ממש אלא שני קשרים זה אצל זה:

    ה"ג הא דאזמניה הא דלא אזמניהלההיא סודר לתפילין דכיון דאזמניה שוב אסור לצור בו מעות מאחר שהקצו לכך:

    צר ביהאי אזמניה אין אי לא אזמניה לא קדיש ושרי למיצר ביה דהכי תניא בהדיא בסנהדרין (מח:) הניח בו תפיליו יניח בו מעות:

    ולאביי דאמר הזמנה מילתא היאגבי אורג בגד למת בסנהדרין בפרק נגמר הדין (סנהדרין ד' מז:):

    מהו שיניח תפיליו תחת מראשותיובלילה כשהוא ישן:

    אם היה מקום גבוה ג' טפחיםלמעלה מראשותיו ועליו נותן התפילין או למטה מראשותיו יוצא מקום מן המטה:

    ברכות 23 עמוד ב

    1ננטרן אמר רבא: כי הוה אזלינן בתריה דר"נ כי הוה נקיט ספרא דאגדתא יהיב לן, כי הוה נקיט תפילין לא יהיב לן, אמר: הואיל ושרונהו רבנן, ננטרן׃

    ברייתא

    2ת"ר לא יאחז אדם תפילין בידו וס"ת בזרועו ויתפלל. ולא ישתין בהן מים, ולא יישן בהן לא שינת קבע ולא שינת עראי. אמר שמואל: סכין ומעות וקערה וככר, הרי אלו כיוצא בהן.

    3אמר רבא אמר רב ששת: לית הלכתא כי הא מתניתא, דב"ש היא. דאי ב"ה השתא בית הכסא קבוע שרי, בית הכסא עראי מיבעיא?!

    4מיתיבי: דברים שהתרתי לך כאן, אסרתי לך כאן. מאי לאו תפילין? אי אמרת בשלמא בית הלל: התרתי לך כאן קבוע, אסרתי לך כאן בית הכסא עראי. אלא אי אמרת ב"ש הא לא שרו ולא מידי?

    5כי תניא ההיא, לענין טפח וטפחיים. דתני חדא: כשהוא נפנה מגלה לאחריו טפח ולפניו טפחיים. ותניא אידך: לאחריו טפח ולפניו ולא כלום.

    6מאי לאו אידי ואידי באיש, ולא קשיא, כאן לגדולים, כאן לקטנים?

    7ותסברא?! אי בקטנים, לאחריו טפח למה לי? אלא אידי ואידי בגדולים, ולא קשיא, הא באיש, הא באשה.

    8אי הכי הא דקתני עלה, ״זהו ק"ו שאין עליו תשובה״ מאי ״אין עליו תשובה״? דרכא דמילתא הכי איתא.

    9אלא לאו, תפילין, ותיובתא דרבא אמר רב ששת. תיובתא.

    10מכל מקום, קשיא, השתא בית הכסא קבוע שרי, בית הכסא עראי לא כל שכן!

    11הכי קאמר: בית הכסא קבוע דליכא ניצוצות, שרי בית הכסא עראי דאיכא ניצוצות אסרי׃

    12אי הכי אמאי אין עליו תשובה תשובה מעלייתא היא׃

    13הכי קאמר הא מילתא תיתי לה בתורת טעמא? ולא תיתי לה בק"ו דאי אתיא לה בתורת ק"ו זהו ק"ו שאין עליו תשובה:

    ברייתא

    14ת"ר הרוצה ליכנס לסעודת קבע מהלך עשרה פעמים ד' אמות או ד' פעמים י' אמות ויפנה ואח"כ נכנס׃

    15אמר ר' יצחק הנכנס לסעודת קבע חולץ תפיליו ואח"כ נכנס ופליגא דר' חייא דא"ר חייא מניחן על שלחנו וכן הדור לו׃

    16ועד אימת אמר רב נחמן בר יצחק עד זמן ברכה׃

    17תני חדא צורר אדם תפיליו עם מעותיו באפרקסותו ותניא אידך לא יצור׃

    18לא קשיא הא דאזמניה הא דלא אזמניה דאמר רב חסדא האי סודרא דתפילין דאזמניה למיצר ביה תפילין צר ביה תפילין אסור למיצר ביה פשיטי אזמניה ולא צר ביה צר ביה ולא אזמניה שרי למיצר ביה זוזי׃

    19ולאביי דאמר הזמנה מילתא היא אזמניה אע"ג דלא צר ביה צר ביה אי אזמניה אסיר אי לא אזמניה לא׃

    20בעא מיניה רב יוסף בריה דרב נחוניא מרב יהודה מהו שיניח אדם תפיליו תחת מראשותיו תחת מרגלותיו לא קא מיבעיא לי שנוהג בהן מנהג בזיון כי קא מיבעיא לי תחת מראשותיו מאי א"ל הכי אמר שמואל מותר אפילו אשתו עמו׃

    21מיתיבי לא יניח אדם תפיליו תחת מרגלותיו מפני שנוהג בהם דרך בזיון אבל מניחן תחת מראשותיו ואם היתה אשתו עמו אסור היה מקום שגבוה ג' טפחים או נמוך ג' טפחים מותר׃

    22תיובתא דשמואל תיובתא׃

    23אמר רבא אע"ג דתניא תיובתא דשמואל הלכתא כוותיה מ"ט׃

    תוספות

    דברים שהתרתי לך כאן כו'ולא בעי לשנויי דברים שהתרתי לך בבית הכסא עראי אסרתי לך בקבוע דאסור לפנות בגדולים והתפילין בראשו אבל להשתין מותר משום דלא אשכחן בברייתא אבל הך דטפח וטפחיים אשכחן ליה בברייתא בהדיא הר"ר יוסף:

    רישוי: CC-BY

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רב נסים גאון

    ולאביי דאמר הזמנה מילתא היאעיקר דבריו של אביי במס' סנהדרין בפ' נגמר הדין (סנהדרין דף מז) איתמר האורג בגד למת אביי אמר אסור ורבא אמר מותר אביי אמר אסור הזמנה מילתא היא:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת ברכות דף כ״ג עמוד ב׳

    מסכת ברכות דף כ״ג עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 23 קטעים ממוספרים, כ־452 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ננטרן ישמרוני אכניסם עמי וישמרוני מן המזיקין:

    לא יאחוז בידו וכו' ויתפלל שאין דעתו מיושבת עליו בתפלה שהרי לבו תמיד עליהן שלא יפלו מידו:

    ולא יישן בהן שמא יפיח:

    הרי אלו כיוצא בהן לענין תפלה שדואג עליהן שלא תפול הסכין ותזיקנו והקערה תשפך והמעות יאבדו והככר יטנף:

    לית הלכתא כי הא מתניתא דקתני לא ישתין בתפילין:

    דבית שמאי היא דאמרי לעיל מניחן בחלון הסמוך לרשות הרבים ולא יכניסם בידו ויכנס:

    דאי בית הלל הא אמרי לעיל אוחזן בידו ונכנס:

    בית הכסא עראי כגון להשתין שאין אדם הולך בשבילם לבית הכסא והפעם הזאת נעשה המקום הזה בית הכסא תחלה:

    ועוד 30 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Berakhot 23b · Sefaria

    תוספות

    דברים שהתרתי לך כאן כו' ולא בעי לשנויי דברים שהתרתי לך בבית הכסא עראי אסרתי לך בקבוע דאסור לפנות בגדולים והתפילין בראשו אבל להשתין מותר משום דלא אשכחן בברייתא אבל הך דטפח וטפחיים אשכחן ליה בברייתא בהדיא הר"ר יוסף:

    Tosafot on Berakhot 23b · Sefaria · CC-BY

    רב נסים גאון

    ולאביי דאמר הזמנה מילתא היא עיקר דבריו של אביי במס' סנהדרין בפ' נגמר הדין (סנהדרין דף מז) איתמר האורג בגד למת אביי אמר אסור ורבא אמר מותר אביי אמר אסור הזמנה מילתא היא:

    Rav Nissim Gaon on Berakhot 23b · Sefaria

    ריטב"א

    לא יאחוז אדם תפלין בידו וס"ת בזרועו ויתפלל דחושש שמא יפלו מידו וטריד ולא מכוין. ולא ישתין בהם מים משו' כבוד ולא יישן בהם לא שינת קבע ולא שינ' עראי. דוקא בידו קאמר והטעם דחיישינן שמא יפלו מידו אבל כשהן בראשו מותר לישן בהן שינת עראי במניח ראשו בין ברכיו:

    לית הלכתא כי הא מתניתא פי' דאמר לא ישתין בהם מים ומני בית שמאי דאי ב"ה השתא בית הכסא קבוע שרו כלומר אפי' נכנס לגדולים כדאמרינן לעיל הרוצה ליכנס לבית הכסא ב"ה אומרים אוחז תפליו בידו ונכנס בית הכסא עראי כלומר לקטנים לא כש"כ דשרו:

    מתיבי דברים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן לענין בית הכסא אתמר אי אמרת בשלמא ב"ה וכו' אסרתי לך כאן בבית הכסא עראי, וטעם שחמור יותר בית הכסא עראי כדאמרינן לקמן משום דאיכא ניצוצות נתזות על רגליו ויצטרך לשפשף שלא להוציא לעז על בניו שהוא כרות שפכה ואין זה דרך כבוד שישפשף בתפלין בידו אלא אי אמרת ב"ש הא לא שרו כלל לא בעראי ולא בקבע ומאי קאמר התרתי לך:

    כי תניא ההיא שהתרתי לך לענין טפח וטפחיים תניא וכו' כאן בגדולים כאן בקטנים. וה"ק דברים שהתרתי לך בקטנים גילוי לפניו טפחיים אסרתי לך בגדולים לפניו ולא כלום כאן באיש כאן באשה והתרתי באיש אסרתי באשה אי הכי היינו דקתני עלה דדברים שהתרתי לך וזהו ק"ו שאין עליו תשובה. כלומר יש להקשות כאן בקושיא בהיפך מדין זה ואין עליו מענה ואי אמרת בשלמא בתפלין ק"ו הוא מאי דאמרן לעיל השתא בית הכסא קבוע שרו בית הכסא עראי מיבעיא ואין עליו תשובה דלא מצינו בשום מקום שיהא חמור יותר בית הכסא עראי מבית הכסא קבוע אלא אי אמרת באיש ואשה קא מיירי אמאי אין עליו תשובה דרכא דמילתא הכי איתא דאשה לפניה ולא כלום אלא לאו תפלין והתרתי לך בית הכסא קבוע אסרתי לך בית הכסא עראי:

    מכל מקום קשיא השתא בית הכסא קבוע שרו וכו' כלומר אע"ג דאיתותב רבא א"ר ששת אכתי מה שהקשה לעיל בקו"ח בדוכתיה קאי ומה נתרץ לקושיא זו. ה"ק ב"ה קבוע כלומר לא קשיא מידי דטעמא איכא דבית הכסא קבוע דליכא ניצוצות שרי שאינו צריך לשפשף. ויש ששואלין היאך איפשר דליכא ניצוצות והלא אמרו אי איפשר לגדולים בלא קטנים ונמצא דאיכא ניצוצות בשעה שמשתין. וי"ל דכי אמרינן דליכא ניצוצות ה"מ כשהוא נפנה מיושב דאין מי רגלים כלים אלא מיושב אבל כשמשתין מעומד אינו כלה ואיכא ניצוצות ולפיכך אסרו בעוד התפלין בידו שמא ישפשף הניצוצות באותו יד כדי שלא יראה כרות שפכה ומוציא לעז על בניו שהם ממזרים אבל בית הכסא קבוע דליכא ניצוצות מותר. א"נ י"ל דליכא אלא פורתא ובכי הא פורתא לא גזרו:

    הא מלתא תיתי לה בתורת טעמא כלומר דאע"ג דלכאורה איפכא מסתברא. מ"מ טעמא איכא דהכא איכא ניצוצות והכא ליכא דאי אתית לה בתורת ק"ו, ק"ו שאין עליו תשובה הוא. פירוש דבשום דוכתא לא אשכחן שיהא חמור בית הכסא עראי מבית הכסא קבוע:

    הרוצה ליכנס לסעודת קבע מהלך עשר פעמים וכו' דרך ארץ קמ"ל שלא יצטרך לקום בחצי הסעודה לצורך נקביו ודרך רפואה נמי היא דכל האוכל כשהוא נצרך לנקביו דומה כתנור שהסיקוהו על גבי אפרו:

    תני חדא צורר אדם תפליו עם מעותיו באפרקסותו בשלא הזמינו לתפלין ותניא אידך לא יצור בהזמינו לתפלין משום קדושה:

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Ritva on Berakhot 23b · Sefaria

    מאירי

    לא יאחז אדם תפלין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל מפני שהוא טרוד בשמירת תפלין וספר שבידו ותפלתו נפקעת, ולא ישתין בהם מים אע"פ שמותר להשתין בעוד השתפלין בראשו כמו שכתבנו, ולא יישן בהם אפילו שינת עראי שמא יפלו מידו, ויש מפרשים שמא יפיח בהם שהרי כל שמונחים בראשו יכול לישן בהם שינת עראי כמו שיתבאר במס' סוכה [כ"ו ע"א] אלא שבכאן ענינה כשהתפלין בידו ומחשש שמא יפלו מידו, ולפי מה שיתבאר בשני של סוכה אם היו מונחין בראשו יכול לישן בהן שינת עראי ובלבד שיניח ראשו בין ברכיו שלא ירדם או שימסור שנתו לאחרים, ויש שמתירים שינת עראי אע"פ שלא הניח ראשו בין ברכיו ולא מסר שנתו לאחרים ואין חוששין שמא ירדם, ויש אוסרים כל שינה שבעולם ממה שאמרו פרק במה טומנין [מ"ט ע"א] שצריכים גוף נקי כאלישע וכו' ופירשוה שלא יישן בהם ולא חלקו בין קבע לעראי ואף גדולי הפוסקים הביאוה אלא שנראה שעל אותה של מסכת סוכה הם סומכים וכשמונחות בידו לא עראי ולא קבע, מנחן אארעא ר"ל בצדו ונתכסו בסודר מותר לישן בהם אפילו שינת קבע וכן אם היו תפלין כרוכין בידו על דרך שאין יכולים ליפול מותר לישן בהם אפילו שינת קבע ועיקר דברים אלו מתבארים בשני של סוכה ושם ביארנו בשינת עראי שהוא שיעור הלוך ק' אמה:

    בתלמוד בבא מציעא התבאר שאין נושאים שום דבר על ראש שיש בו תפלין אפילו מטפחת שלהן אין מניחים בו, ומה שאנו נוהגים להביא עליהם כובע של פשתן ובית ראש של גלימא נראה לי שכל שהוא דרך מלבוש מותר, ומגדולי המחברים כתבו שמותר לצנוף עליהם מצנפת, ויתבאר למטה בסוגיא זו שאסור לתלות התפלין ביתד ואע"פ שהקציצה מונחת ביתד והרצועה תלויה אלא מניחן בתוך מקום כהנחת ספר תורה ואם הניחן בכיס ותלה את הכיס ביתד ותפלין בתוכה הרשות בידו:

    זה שאמרנו שלא יתפלל אדם ותפלין בידו וספר תורה בזרועו הוא הדין לכל דבר שהוא טרוד בשמירתו מחשש נפילתו, מכאן אמרו סכין וקערה וככר ומעות כיוצא בהן ר"ל שכל אלו הוא טרוד בשמירתן, סכין שמתירא שמא יפול ויזקינו, וקערה שמא ישפך מה שבתוכה, ככר שמא יפול ויבא לידי מאוס, מעות שמא יפלו ויאבדו אבל דבר שאין בנפילתו חשש טירדא מותר ליטול בידו ולהתפלל ואע"פ שבקושי התירו במס' סוכה להתפלל ולולב בידו עד שפירשו שחבוב המצוה הוא שהביאנו להתיר כן טעם הדבר מפני שאף שם יש לחוש שמא יפול ויותר האגד ונפקעת מצות זה אלי ואנוהו:

    בתשיעי של מציעא התבאר שהנושא משאוי על ראשו והגיע זמן תפלה פחות מד' קבין מפשילו לאחוריו ומתפלל, של ד' קבין מניחו על גבי קרקע ויתפלל, ובתוספתא אמרו לענין ק"ש הכתף אע"פ שמשאוי על כתפו הרי זה קורא ובשעה שפורק וטוען לא יקרא ובין כך ובין כך לא יתפלל עד שיפרוק:

    לעולם יהא אדם צנוע בבית הכסא ולא יגלה את בגדיו עד שישב ואף כשישב לא יגלה בין מלפניו בין לאחריו אלא כשיעור הצריך לו בצמצום והוא שאמרו כאן שבאיש מגלה לאחריו טפח ולפניו טפחים ולאשה שאינה צריכה גלוי לפניה, לאחריה טפח ולפניה ולא כלום, ובתלמוד המערב נראה בהפך והוא שאמרו מפני שהאיש מפשיל לאחוריו כלומר מפניה ערותו לאחריו ואינו צריך גלוי לפניו אבל אשה צריכה גלוי לפניה מחמת ניצוצות וכן צריך בשעה שנכנס להפנות שיתרחק מכל אדם כמו שיתבאר:

    הנכנס לסעודת קבע חולץ תפליו שמא ישתכר ויתגנה בתפליו והדור הדבר שיניחם על שלחנו כדי שיהיו מזומנים לו להניחם אחר אכילה, והיכן הוא חוזר ומניחם בשעת ברכה והוא שאמרו עד זמן ברכה וממה שאמרו עד זמן ברכה ולא אמרו לאחר ברכה, דקדקו גאוני ספרד שקודם שיברך יסלק את השולחן ונוטל ידיו ומניחן ומברך ברכת המזון, ואע"פ שאמרו תכף לנטילת ידים ברכה חיבת המצוה מכשרת, ואין זה הפסק הא כל שהם מונחים בראשו אפילו אכילת עראי אסורה לו וכן כתבוה גדולי המחברים. אחר שביארנו על התפלין שהם צריכים שמירה מכל דבר חול ראוי לחלוק מכבודם על הנטפלים להם וצריך להזהר בקדושת הסודר שאדם צר את התפלין בתוכו מכאן אמרו סודר שהוכן לצור התפלין וכבר הותחל לצור את התפלין אסור לצור בו מעות או להשתמש בו לדברי חול, אבל הזמינו לצור בו תפלין ולא צר בו מותר הזמנה לאו מילתא היא וכן אם צר בו התפלין במקרה שלא הוזמן הסודר לכך מותר לצור בו מעות אפילו בעשה שהתפלין בו ובלבד שלא יגעו המעות בתפלין, ומה שאמרו צורר אדם תפליו עם מעותיו הואיל ולא הוזמן לכך לא עם מעותיו ממש אלא שני קשרים בסודר זה אצל זה:

    אסור לאדם שיניח תפליו תחת מרגלותיו שזה דרך בזוי הוא אבל מניחן תחת מראשותיו בין כר לכסת ויזהר שלא יניחם כנגד ראשו שלא יניח ראשו עליהם ודי להם שיהיו מונחים בכלי אחד ותחת מראשותיו, ואם היה הכלי ארוך והניח ראשו על ראש הכלי ותפלין בראשו האחר מותר, וזהו שאמרו והא תני ר' חייא מניחן בכובע תחת מראשותיו כלומר ולא חלק בין תחת ראשו ושלא מתחת ראשו ותירץ דמפיק ליה למורשא דכובע מלבר כלומר אותו הראש שהתפלין שם מוציא חוץ מראשו, ואם היתה שם אשתו עמו במטה אף זו מניחן תחת מראשותיו אלא שבזו צריך שיניחם כלי בתוך כלי שאינו מיוחד להם:

    בית שיש בו תפלין אסור לשמש מטתו אלא אם כן מניחן בתוך כלי המיוחד להם ואחר כך בתוך כלי שאינו מיוחד להם, ויש אומרים שהנחה בין כר לכסת עולה לו לאותו כלי שאינו מיוחד להם ודי לו בכלי אחד בהנחה בין כר לכסת, ומקצת חכמים היו נוהגים להניחן בתוך כלי שלהם על התיבה או על הכסא ומכסין אותן בבגד והיה אותו הבגד עולה להם בכלי שאינו מיוחד לכך, ומה שאמרו כאן באשתו עמו שאם היה מקום גבוה או עמוק שלשה מותר, נראה שאינה הלכה ואף גדולי הפוסקים והמחברים לא הביאוה:

    Meiri on Berakhot 23b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה דברים כו' אבל להשתין מותר משום דלא אשכחן בברייתא כו' עכ"ל אבל בגמ' אשכחן הך מילתא לעיל מדבעי' לן לעיל מהו שיכנס אדם בתפילין לב"ה קבוע להשתין מים כו' מוכח מזה דפשיטא להו לכ"ע בב"ה (קבוע לפנות) [עראי להשתין] בהן בראשו (דאסור) [דמותר] וק"ל:

    Chidushei Halachot on Berakhot 23b · Sefaria

    שיטה מקובצת

    לא יאחוז אדם תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל דחושש שמא יפלו מידו וטריד ולא מכוין:

    ולא ישתין בהם מים משום כבוד:

    ולא יישן בהם לא שינת קבע ולא שינת עראי דוקא בידו קאמר והטעם דחיישינן שמא יפלו מידו. אבל כשהן בראשו מותר לישן בהם שינת עראי במניח ראשו בין ברכיו:

    לית הלכתא כי הא מתניתא פירוש דאמר לא ישתין בהם מים. ומני בית שמאי:

    דאי בית הלל השתא בית הכסא קבוע שרו כלומר אפילו נכנס לגדולים כדאמרינן לעיל הרוצה ליכנס לבית הכסא בית הלל אומרים אוחז תפליו בידו ונכנס:

    בית הכסא עראי כלומר לקטנים לא כל שכן דשרו:

    מתיבי דברים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן לענין בית הכסא אתמר:

    אי אמרת בשלמא בית הלל וכו' אסרתי לך כאן בבית הכסא עראי וטעם שחמור יותר בית הכסא עראי כדאמרינן לקמן משום דאיכא ניצוצות נתזות על רגליו ויצטרך לשפשף שלא להוציא לעז על בניו שהוא כרות שפכה ואין זה דרך כבוד שישפשף בתפלין בידו:

    ועוד 11 קטעי פירוש על דף זה.

    Shita Mekubetzet on Berakhot 23b · Sefaria

    פני יהושע

    בתוספות בד"ה דברים שהתרתי כו' ולא בעי לשנויי דברים שהתרתי בבה"כ איירי כו' עד סוף הדיבור. לכאורה יש לתמוה על דבריהם בזה דהאיך אפשר לפר ש כן הברייתא דא"כ מאי האי דקתני עלה זהו ק"ו שאין עליו תשובה דמאי ק"ו שייך הכא דפשיטא דבה"כ קבוע חמיר מבה"כ עראי אלא דיש לפרש דבריהם אהא דבעי לשנויי מעיקרא כי תניא ההיא לענין טפח וטפחיים וע"כ דלא אסיק אדעתיה סיפא דברייתא דקתני עלה זהו ק"ו שאין עליו תשובה דהא היינו הא דמקשינן עלה בסמוך וא"כ שפיר קשיא להו להתוס' אדבעי לשנויי לענין טפח וטפחיים טפי הו"ל לשנויי דלענין גדולים וקטנים איירי. אלא דאכתי אין מקום לקושייתם דא"כ מאי קמ"ל בברייתא בהא דקאמר דברים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן דההיא אפילו תינוקות של בית רבן יודעין דבה"כ קבוע חמיר מבה"כ עראי דהא מה"ט גופא מסיק בברייתא שהוא ק"ו שאין עליו תשובה לכן דברי הר"ר יוסף צריכין עיון:

    בגמרא ה"ק הא מלתא תיתי לה בתורת טעמא ולא תיתי לה בק"ו כו' הכוונה בזה דתורת טעמא מבטל הק"ו אלא דאכתי יש לתמוה דלאיזה צורך מסיק הכי דהא בכל הק"ו שבתורה נמי הפירכא מבטל הק"ו אפילו בפירכא כל דהוא שיש טעם להקל או להחמיר בא' יותר מבחבירו אם כן מכ"ש הכא שהטעם הוא מצד הענין עצמו ופשיטא דפירכא כי האי יש לה לבטל הקל וחומר. והנראה לע"ד בזה דאדרבא הא גופא אתי לאשמעינן דודאי אי הוי מצינן שום חומרא בבית הכסא עראי יותר מבה"כ קבוע הוה מצינן לומר דהא דאסרינן לאחוז התפילין בידו בבה"כ עראי היינו בכל ענין ולהיפך נמי הא דשרינן לה בבה"כ קבוע היינו נמי בכל ענין ואי משום קל וחומר הא איכא פירכא. אלא משום דבאמת הוא ק"ו שאין עליו תשובה דלא מצינן כלל שום חומרא בעראי יותר מבקבוע. אע"כ דהא דאסרינן בעראי אינו אלא משום חששא דניצוצות דהיינו בתורת טעמא א"כ ממילא דאזלינן בתר ה"ט שאין לאסור אלא במשתין מעומד דאיכא ניצוצות משא"כ במשתין מיושב דליכא ניצוצות מותר להשתין אפי' בבה"כ עראי וה"ה איפכא דהא דמותר בבה"כ קבוע היינו דוקא במיושב אבל במעומד דאיכא ניצוצות אסור ועיקר החילוק שבין עראי לקבוע אינו אלא משום דסתמא דמלתא משתין בבה"כ עראי מעומד ובקבוע מיושב כמ"ש הרא"ש ז"ל וכל הפוסקים כנ"ל נכון:

    Penei Yehoshua on Berakhot 23b · Sefaria

    גליון הש"ס

    רש"י ד"ה ולא יישן בהן שמא יפיח עיין סוכה דף כ"ו ע"א וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Berakhot 23b · Sefaria

    חידושי רבי עקיבא איגר

    גמרא ת"ר לא יאחוז אדם תפילין בידו כו' ויתפלל, ולא יישן בהם לא שינת קבע ולא שינת עראי. טעמא דכלהו משום שמא יפלו מידו, אבל משום חשש שמא יפיח ליכא בשינת עראי, דהא כשהם על ראשו מותר לישן שינת עראי, כדאיתא בפ"ב דסוכה (דף כו ע"א) והכא דקתני ולא ש"ע מוקי כשהם בידו.

    ורש"י ז"ל פירש כאן ולא יישן בהם שמא יפיח, ופירושו תמוה לי:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Berakhot 23b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת ברכות, דף כ״ג, עמוד ב׳, בהיקף של כ־452 מילים ב־23 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 23 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 127 מילים

      נפתחת ב״ננטרן אמר רבא: כי הוה אזלינן בתריה…״

      חכמים: רבא.

    2. קטע 232 מילים

      נפתחת ב״ת"ר לא יאחז אדם תפילין בידו וס"ת…״

      חכמים: שמואל.

    3. קטע 323 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא אמר רב ששת: לית הלכתא…״

      חכמים: רב ששת, רבא.

    4. קטע 435 מילים

      נפתחת ב״מיתיבי: דברים שהתרתי לך כאן, אסרתי לך…״

    5. קטע 522 מילים

      נפתחת ב״כי תניא ההיא, לענין טפח וטפחיים. דתני…״

    6. קטע 611 מילים

      נפתחת ב״מאי לאו אידי ואידי באיש, ולא קשיא,…״

    7. קטע 717 מילים

      נפתחת ב״ותסברא?! אי בקטנים, לאחריו טפח למה לי?…״

    8. קטע 818 מילים

      נפתחת ב״אי הכי הא דקתני עלה, ״זהו ק"ו…״

    9. קטע 99 מילים

      נפתחת ב״אלא לאו, תפילין, ותיובתא דרבא אמר רב…״

      חכמים: רב ששת, רבא.

    10. קטע 1014 מילים

      נפתחת ב״מכל מקום, קשיא, השתא בית הכסא קבוע…״

    11. קטע 1114 מילים

      נפתחת ב״הכי קאמר: בית הכסא קבוע דליכא ניצוצות,…״

    12. קטע 129 מילים

      נפתחת ב״אי הכי אמאי אין עליו תשובה תשובה…״

    13. קטע 1322 מילים

      נפתחת ב״הכי קאמר הא מילתא תיתי לה בתורת…״

    14. קטע 1418 מילים

      נפתחת ב״ת"ר הרוצה ליכנס לסעודת קבע מהלך עשרה…״

    15. קטע 1521 מילים

      נפתחת ב״אמר ר' יצחק הנכנס לסעודת קבע חולץ…״

    16. קטע 1610 מילים

      נפתחת ב״ועד אימת אמר רב נחמן בר יצחק…״

      חכמים: רב נחמן בר יצחק.

    17. קטע 1712 מילים

      נפתחת ב״תני חדא צורר אדם תפיליו עם מעותיו…״

    18. קטע 1836 מילים

      נפתחת ב״לא קשיא הא דאזמניה הא דלא אזמניה…״

      חכמים: רב חסדא.

    19. קטע 1919 מילים

      נפתחת ב״ולאביי דאמר הזמנה מילתא היא אזמניה אע"ג…״

      חכמים: אביי.

    20. קטע 2040 מילים

      נפתחת ב״בעא מיניה רב יוסף בריה דרב נחוניא…״

      חכמים: רב יוסף, רב נחוניא, רב יהודה, שמואל.

    21. קטע 2131 מילים

      נפתחת ב״מיתיבי לא יניח אדם תפיליו תחת מרגלותיו…״

    22. קטע 223 מילים

      נפתחת ב״תיובתא דשמואל תיובתא…״

      חכמים: שמואל.

    23. קטע 239 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא אע"ג דתניא תיובתא דשמואל הלכתא…״

      חכמים: רבא, שמואל.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: ברכות דף כ״ג ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026