מסכת קידושין דף פ׳ עמוד ב׳

נקורים ביקרור"ש בלע"ז שנקרו תרנגולים בעיסה:

תולין אם עיסה זו של תרומה חיישינן שמא שתו התרנגולין ממשקין הטמאים ובעוד המשקה טופח בחרטומיהם נקרו בעיסה ומדקאמר שני דברים הללו עשאום כמי שיש בו דעת לישאל ושנינו באחת מהן תולין מכלל דתינוק תולין:

בריבי גדול הדור ריב"ל:

ופירושו לא שמע דבאדומים נמי היה לו לפרש ולחלק בין צלולים לעכורים משקין צלולין נוחין ליבלע:

שבבואה של תינוק דמות קלסתר פניו:

מתני' עם ב' נשים מפני שדעתן קלה ושתיהן נוחות להתפתות ולא תירא זו מחבירתה שאף היא תעשה כמותה:

עם ב' אנשים שהאחד בוש מחבירו:

מתייחד אדם עם אמו טעמא מפרש בגמ':

רבי שמעון אומר אף איש אחד מתייחד עם שתי נשים בזמן שאשתו עמו - משמע דלרבנן אפילו אשתו עמו אסור להתייחד עם שתי נשים ואפילו לרבי שמעון נמי עם שתי נשים ואשתו עמו הוא דשרי אבל עם אשה אחת אפילו אשתו עמו אסור וקשה מההיא דפרק אין מעמידין (ע"ז דף כה.) גבי הא דתנן לא תתייחד אשה עמהם ובעי עלה בגמרא במאי עסקינן אילימא בחד ודכוותה בישראל מי שרי והתנן לא יתייחד כו' ומסיק בשאשתו של עובד כוכבים עמו עובד כוכבים אין אשתו משמרתו ישראל אשתו משמרתו ומדלא מוקי לה התם כרבי שמעון משמע דאפילו כרבנן נמי אתיא ובאשה אחת נמי משמע דשרי כשאשתו עמו לכך נראה לר"י דלרבי שמעון אינו אסור אלא כשאין אשתו עמו דוקא והכי גרסינן ר' שמעון אומר אף איש אחד מתייחד עם שתי נשים ובזמן שאשתו עמו ישן עמהן בפונדקי מפני שאשתו משמרתו ואתאן אפילו לרבנן ואפילו עם אשה אחת:

כי ההיא מעשה דההיא איתתא דהוה עובדא ואפיקתיה פר"ח מעשה באשה אחת שהיתה בוכה ומתאוננת על קבר בעלה והיה שם אדם אחד שהיה שומר תלוי אחד וצוה לו המלך לשומרו ובא אצל האשה ופיתה אותה ושמעה לו וכשחזר אצל התלוי לא מצאו והיה מצטער מאד מפחד המלך אמרה לו האשה אל תירא קח בעלי מקברו ותלהו במקומו ואפיקתיה לבעלה ותלהו הרי לך שאפילו בשעת אנינות נתגבר יצרה עליה אך הקונטרס פירש ב' לשונות בלשון אחד גרס ורבנן כי ההיא עובדא דההיא איתתא דהוה עובדא ואפיקתיה וה"פ לרבנן אפילו תביר יצרו כדאמר יש לחוש דפעמים שאין שם אנינות ועושין עצמן כאילו נושאין תינוק מת ויוצאין לעבירה כי ההוא עובדא דההיא אתתא דהוה עובדא ואפיקתיה לתינוק חי בחזקת מת לעשות עבירה עם ההולך עמה לקוברו ועוד פירש לשון אחר דלא גרסינן ורבנן אלא הכל ממילתיה דאבא שאול והכי פירושו כלומר מה יתרעם אדם על חטאיו דיו חיים שנתתי לו כי ההוא מעשה דההיא איתתא כדאי' בספר חסידים מעשה באשה אחת שהיו לה ז' בנים ומת אחד מהם והיתה בוכה ואמרו לה אל תבכי ואם לאו עוד ימות בן אחר ולא שתקה ומת אחר וכן עשתה עד שמתו כולם והיא אחרי כן מחמת שנתאוננה על מדותיו ולהאי פירושא ל"ג דהוה עובדא ואפיקתיה:

אמר ריב"ל לא שנו אלא במשקין לבנין אבל במשקין אדומי' לא דאם איתא דנקור בה מינכרא מילתא ופרכינן ודילמא בלעתינהו עיסה אלא אמר ר' יוחנן דבר זה שמע בריבי דבאדומים תולין להיתירא אבל לא שמע פי' שלא בכל האדומים התירו אלא בעכורין והכי אתמר לא שנו דבאדומים נמי תולין אלא בצלולים שהם כל כך צלולים שאפילו בבואה של תינוק קטן נראית בהם וכ"ש של גדול דאף על גב דאין מראה אדמימות ניכר בעיסה חיישינן שמא בעלתינהו אבל בעכורים כיון דאדומים הן ועכורין דלא בלעתינהו עיסה ואין אדמימות ניכר בהו טהורה דאם איתא דנקור מינכרא מילתא ואפילו במשקין לבנים לא אסרו אלא כשהם קרובים לעיסה אבל אם רחוקים מן העיסה מאוד לא שאפי' שתו מהם התרנגולים בעוד שהולכין לנקר בעיסה ינגב משקה שבפניהם ולא תטמא העיסה שהתרנגולים עצמם אינם טמאים כלל דבעלי חיים אינם מקבלים טומאה חוץ מן האדם שמקבל טומאה מן האב הטומאה ולא מן האוכלים ומשקין טמאים ואין טמאות עיסה זו אלא מפני המשקי' שטפחו שם כשנקרו תרנגולים בפיהם אבל אם נתנגב פיהם קודם שנקרו בה לית לן בה וזה דבר פשוט:

מתניתין לא יתיחד איש עם ב' נשים כו' פי' אפילו עם ב' נשים וכ"ש עם אשה אחת מפני שהנשים דעתן קלה עליהן ומחפות זו על זו ולא מכספי מהדדי והא דקתני סיפא מי שעסקו עם הנשים לא יתייחד עמהם קשיא לן מאי איריא מי שעסקו עם הנשים אפילו אינש אחרינא לא יתייחד עם ב' נשים וליכא למימר דרישא ב' נשים דוקא אבל ביותר מב' נשים מתייחד וקמ"ל סיפא דמי שעסקו עם הנשים לא יתייחד אפי' עם נשים הרבה כדפירש רש"י ז"ל דהא אמר בגמר' דטעמא דרישא מפני שהנשים דעתן קלות עליהן ומחפות זו על זו ולא מכלימין מהדדי והאי טעמא אפי' בנשים הרבה איתיה אלא דאיידי דבעי למיתני אבל אשה א' מתייחד' עם ב' אנשים נקט רישא ב' נשים. ויש לומר דסיפא אתא לכשרין דקיי"ל דאשה א' מתייחדת עם ב' אנשים בכשרין כדמפרש בגמרא אבל אם עסקו עם הנשים הוה להו כפריצים ואין אשה אחת ולא הרבה מתייחדין עמהן אע"פ שהן ב' וכן פסק רבינו הגדול זצ"ל:

גמרא ורבנן כי ההיא מעשה דההיא איתתא האי מעשה איתיה במקצת נוסחי דאיתתא מית גברא והות בכי ליה יומא כו' עד דיהבתיה לבעלה ולצלבי' בצליב' ז"ל לא גריס לי' ומפ' בע"א כמ"ש בפירושיו. לאו כשרין כגון אנן אלא כגון רבי חנינא ורב פפי וחביריו פירוש צניעות נהג בעצמו דאלו מן הדין סתם כל אדם כשרין לענין זה עד שיהא מוחזק בפריץ וכ"ש אינהו דחכימי וחסידי ומשום ענותנותא הוא דאמר הכי וזה פשוט:

המשנה השביעית והכונה בה לבאר החלק הששי והוא שאמר לא יתיחד איש אחד עם שתי נשים אבל אשה אחת מתיחדת עם שני אנשים ר' שמעון אומר אף איש אחד מתיחד עם שתי נשים בזמן שאשתו עמו וישן עמהן בפונדקי מפני שאשתו משמרתו מתיחד אדם עם אמו ועם בתו וישן עמהן בקרוב בשר הגדיל זה ישן בכסותו וזה ישן בכסותו לא ילמד רווק סופרים ולא תלמד אשה סופרים ר' אלעזר אומר אף מי שאין עמו אשה לא ילמד סופרים ר' יהודה אומר לא ירעה רווק בהמה ולא ישנו שני רווקים בטלית אחת וחכמים מתירין וכל שעסקו עם הנשים לא יתיחד עם הנשים ולא ילמד אדם את בנו אומנות בין הנשים לא ילמד אדם את בנו חמר גמל ספן חנוני ורועה מפני שאומנותן אומנות ליסטים אמר הר"ם פסק ההלכה ואפי' אשה אחת עם שני אנשים לא תתייחד וכל שכן שתי נשים ואיש אחד אלא א"כ היו שתי הנשים שתי צרות או שתי יבמות או אשה וחמותה ואשה ובת בעלה ואשה ותינוקת שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לפי שאלו ישנאו קצתן קצת ולא תסתר אחת מהן בפני האחרת כדי שלא יתפרסם ענינה וכן הנערה הקטנה תספר הענין ולא תאסר אשת איש על בעלה ביחוד אלא א"כ קדם הקינוי כמו שביארנו בתחלת סוטה ואין מלקין אשת איש על היחוד ולא אשר נתיחד עמה גזירה שמא תוציא לעז על בניה ומלקין על יחוד פנויה אותם יחד ואמנם העיקר שאצלנו באמרם מלקין על לא טובה השמועה אין הפרש בזה בין פנויה ואשת איש או זכור או שאר עריות עד שלא תרבה השמועה הרעה משני אישים אשר יזנו כן הענין ואין מותר לבן ישראל היחוד עם הערוה מן העריות זולת הבהמה והזכור לפי שלא נחשדו ישראל על משכב זכור ועל הבהמה והחסידים מן החכמים היו מרחיקין כל יחוד ואפי' יחוד בהמה עם גודל חסידותם ע"ה ואמרו הגדילו הוא שתהיה הבת מי"ב שנה ויום אחד והבן מי"ג שנה ויום אחד ובתנאי שלא תהיה בושה לעמוד לפניו ערומה אולם אם היתה בושה לעמוד לפניו ערומה תאסר ואפי' בפחות מזה השנים פי' רווק מי שלא נשא עדיין אשה תרגום בחורים רווקי ויאסר זה מפני אמות הנערים אולם יפול בינו וביניהם שייכות בסבת הבאת הבנים לספר ומזאת הסיבה לא תלמד האשה מפני האבות ואין הלכה כר' אלעזר פי' אמרו כל שאמנותו בן הנשים לא יתיחד עם הנשים ירצה בו שלא יותר לו זה מפני מחייתו בשום פנים וראוי לאדם שילמד את בנו אומנות נקיה ולזה הוזהר שלא יהיה ספר והוא המקשט וכבר ביארנו שלא נחשדו ישראל על משכב זכור ועל הבהמה ולזה אין הלכה כר' יהודה:

אמר המאירי לא יתיחד וכו' ר"ל אסור הוא להתיחד עם הערוה מפני שהדבר מפתח ומבוא לגלוי ערוה ואע"פ שאין היחוד בכלל מנין המצות מכל מקום איסור תורה הוא קרוי כמו שהביאוה דרך אסמכתא מדכתיב בן אמך כדאיתא בגמרא וכן במסכת ע"ז הקשו יחוד דעריות דאוריתא היא ור"ל שהוא איסור תורה מדרך רמז ואסמכתא ומתוך כך הוא אומר שלא סוף דבר באותם שהם ערוה עליו שאסור להתיחד עם אשה אחת אלא אף איש אחד ואפילו כשר עם שתי נשים או עם כמה ואפילו כשירות שבהן שאיש אחד מכל מקום יש לחוש שיהא יצרו תקפו במקום שאין לשם מונע והנשים שמא מתוך שדעתן קלה מתפתות זו לזו לחפות זו את זו ואף זו הנכשלת משתדלת אף להכשילה כדי שתהא אף היא עמה בצרך חפוי וגדולי הרבנים כתבו שעם שתים אסור אבל עם הרבה מותר והדברים נראין כן מדקאמר עם שתי נשים ולא אמר עם הנשים ואילו אינו כשר אלא אם כן הוא מאותם שעסקן עם הנשים והוא שאמרו עליה כל שעסקו עם הנשים לא יתיחד עם הנשים אבל אשה אחת מתיחדת עם שני אנשים אף במקום ערוה שכל אחד משמר את חברו שלא לחטוא ופירשוה בגמרא דוקא בכשרים ר"ל סתם בני אדם אבל פריצים אפילו עשרה לא מעשה היה והוציאוה עשרה במטה ר' שמעון אומר אף איש אחד מתיחד עם שתי נשים ואין הלכה כדבריו אלא כתנא קמא ומכל מקום אף באשה אחת מותר בזמן שאשתו עמו בבית מפני שאשתו משמרתו ולא סוף דבר ביום ובבית שלה אלא אף בלילה בזמן שאדם ישן ובבית אחד כגון פונדקי הוא ישן עמהם הואיל ואשתו עמו בפונדקי שאשתו משמרתו ששנתה מתנדדת מאמתה של זו שאין האשה מתקנאה אלא בירך חברתה ובא ללמד אחר כן שהאם עם בנה והבת עם האב אינם בכלל איסור ייחוד אלא מתיחד אדם עם אמו ועם בתו שאין היצר תוקף באלו ופירשוה בגמרא שאפילו דירה גמורה מותר לדור עמהן ולא עוד אלא שישן עמהם אף בקירוב בשר עד שיגדילו ר"ל בסימני נערות אבל משהביאה סימני נערות אסור לישן עמה בקירוב בשר אע"פ שאינה בושה לעמוד ערומה וכן אם היא בושה לעמוד ערומה אסור לישון עמה בקירוב בשר אע"פ שלא הביאה סימני נערות וכן יתבאר בגמרא ובמקום אחר יתבאר שאף אשתו נדה אינה בכלל שאר עריות לאיסור ייחוד אלא מותר להתיחד עמה ובמסכת ע"ז יתבאר שאף ייחוד של פנויה אסור מבית דינו של דוד שגזרו בה על מעשה שאירע באמנון ותמר וכן יחוד של גויה אסור מגזירת בית דינו של שמאי והלל כמו שהתבאר שם ומכל מקום ביחוד של ישראלית עם הגוי ואפילו באשתו של גוי אסור שלא נאמר באלו אשתו משמרתו שאין להם בשת ולא עוד אלא דאיהו בי קרי ואתתיה בי בוציני וכל שאסרו ביחוד הן בבית דינו של דוד הן בשל שמאי והלל אסור על הדרך שנאמר תחלה ביחוד העריות:

פירוש רווק בחור פנוי שאין לו אשה ושלא היתה לו מעולם ואמר שלא ילמד תנוקות והתינוקות קרויים סופרים ומכל מקום יש מפרשים סופרים מלמדי תנוקות ופירוש הדברים לא ילמד רווק כלומר לא ירגל עצמו להיות מן הסופרים וטעם האיסור שאע"פ שאינו חשוד על משכב זכור יש לחוש באמותיהן שמוליכות את בניהן לבית הספר ויצרו מתגבר בהן ודוקא רווק שיצרו מתגבר אבל אלמון מותר וכן לא תלמד אשה סופרים מחשש אבותיהם שבאים בגלל בניהם ונמצאו מתיחדים עמה ור' אליעזר אומר אף מי שאין לו אשה אע"פ שכבר היתה לו או אפילו יש לו ואינה שרויה עמו לא ילמד סופרים ומכל מקום הלכה כתנא קמא ויש פוסקים כר' אליעזר מיהא במי שאין לו אע"פ שכבר היתה לו לא ירעה רווק בהמה שמא יבא לרבעה וכן לא יישנו שני רווקים בטלית אחת שמא יבואו לידי משכב זכור וחכמים אומרים מותר שלא נחשדו ישראל על הבהמה ולא על הזכור והלכה כחכמים כל שעסקו עם הנשים ר"ל אפילו אותו שמתעסק במלאכת נשים שהיה לנו לומר בעבידתיה טריד כגון חייט במלבושיהן או צורף בתכשיטיהן לא יתיחד עמהן ואפילו עם כמה נשים אלא יתעסק בהן ואשתו עמו ויש מפרשים בזו שעסקו עם הנשים חמור יותר ולא יתיחד אף באשתו עמו מפני שאין אשתו יכולה לשמרו תמיד כל כך ואף הנשים מתוך שצריכות לו ולבן גס בו מחפות עליו ולא ילמד אדם אמנות לבנו בין הנשים שלא ירגילנו בחיק הנשים יותר מדאי ויש מפרשים בזו שלא יושיב תינוק ותינוקת כאחת לאמנות אחת שלא ירגילם לדבר זה עם זה יותר מדאי ויתבאר בגמרא ביחוד אם בעלה בעיר מותר שאימתו עליה ואם היה זה גס בה כגון שגדלה עמו או שהיתה קרובתו אסור אף כשבעלה בעיר עד שיהא בבית וכן יתבאר בגמרא שכל המתיחד ופתח פתוח לרשות הרבים מותר:

ונתגלגל מדברים אלו להזהיר את האדם ללמד את בנו אמנות נקיה והוא שאמר ר' מאיר אומר ישתדל אדם ללמד את בנו אמנות נקיה וקלה בלא עמל גדול ומגונה כמו מעשה מחט ומעשה רוקם וכיוצא בו ואע"פ שאותה אמנות אינה מעשרת כל כך יהא בוטח בשם ומתפלל למי שהעושר והנכסים שלו שיהא מצליחו באמנותו שאין לך אמנות שאין בה עניות ועשירות ואין עניות או עשירות מן האמנות אלא הכל לפי זכותו ולפי רחמי השם יתברך וכן אמר ר' שמעון בן אלעזר מעולם לא ראית חיה ועוף שיש להם אומנות והם מתפרנסים שלא בצער והן לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני ומה אלו שלא נבראו אלא לשמשני מתפרנסים שלא בצער אני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אבל מה אעשה שהרעתי את מעשי וקפחתי את פרנסתי אבא אורין איש צידן אומר אל ילמד אדם את בנו חמר גמל קדר ר"ל בעל קרונות ספר ספן רועה טבח וחנוני שאמנתותם אמנות ליסטים קצתם הולכין בדרכים ונוטלין פירות של אחרים ורועה שמרעה בהמותיו בשדות אחרים וחנוני שלמד באונאה שמערב מים ביין ושאר מיני תערובות וכן שחשוד על המשקולות ר' יהודה אומר משמו החמרים רבם רשעים מפני שהולכים תמיד בדרכים כמו שפירשנו ואינם הולכים בדרך רחוקה כל כך שיהיו מתיראים על עצמם עד שתהא יראתם מעוררתם לשוב הגמלים רבן כשרין מפני שפורשין לפעמים במדברות במקום גדודי חיה ולסטים ומתיראים ומכניעים עצמם למקום ומה שאמרו במסכת נדה רוכבי גמלים רבם רשעים לענין שכבת זרע נאמר מפני שהם מתחממים ונעשים בעלי קריין ודוקא רוכבים וזו שבכאן פירושו במנהיג ולא ברוכב הספנים רבם חסידים שפורשין הם בעמקי הים ומסתכנים הרבה פעמים תמיד עד שכמעט אין להם הפסק לעמוד שלא בתשובה טוב שברופאים לגיהינם מפני שכמה פעמים שופך דמים מפני היאוש ושאינו משתדל כראוי במלאכת רפואתו או שאינו יודע לפעמים סבת החולי ודרך רפואתו ועושה עצמו בקי כשר שבטבחים שותפו של עמלק פירשו גדולי הרבנים שמאכילים ספק טריפות מצד חסותם על ממונם ואיני יודע מה דמיון מזו לעמלק אלא שמפרשים בדבריהם מאליפז שנטל כל ממונו ליעקב ונמצא שכלם חומדי ממון ועיקר הדברים לדעתי שהוא חשוד על הסירוס והוא מעשה המיוחד לעמלק כמו שאמרו בהגדה שהיה מסרס ומשליך ערלותיהם כלפי מעלה לבזות מצות מילה וזהו ענין ויזנב בך וזהו לדעתי אמרו הנחשלים אחריך מלשון ביעי חשילאתא ר' נהוראי אומר מניח אני כל אמנויות שבעולם אפילו אומנות נקיה וקלה ואיני מלמד את בני אלא תורה שאדם אוכל משכרה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ושאר אמנות אין בהן אלא שכרן שבשעתן וכן שאר אמניות אם יכנס אדם לידי חולי או זקנה או לידי ייסורין אינו יכול לעסוק במלאכתו ומת ברעב אבל תורה אינה כן אלא משמרתו בנערותו ובזקנתו ונותנת לו מחיה ואחרית ותקוה בנערותו ובזקנתו בנערותו מהו אומר וקוי י"י יחליפו כח בזקנתו מהו אומר עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו וכן מצינו באברהם ואברהם זקן בא בימים וי"י ברך את אברהם בכל מצינו שקיים אברהם את כל התורה עד שלא ניתנה שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורותי:

זהו ביאור המשנה והראוי לה ממנה לענין פסק כבר הבנת פסק שלה ממה שכתבנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

אף בשעת אבלותו של אדם ואף בשעת אנינותו אסור להתיחד שאף בשעת האנינות יצרו של אדם מתגבר עליו והוא שאמרו כל שלשים יום יוצא בחיק ונקבר באשה אחת ושני אנשים ר"ל שאין צורך לעשרה אבל לא באיש אחד ושתי נשים שהרי יש כאן ייחוד כמו שביארנו:

מי שקנא לאשתו ונאסרה הרי זה בא לבית דין שבעירו ומספר להם מה שאירע ושהוא רוצה להעלותה לירושלם להשקותה ובית דין מזקיקין אותו להביא עדיו ושומעין דבריהם ומוסרין לו שני תלמידי חכמים לשמרו שמא יבא עליה בדרך קודם שתשתה ונמצא שאינו מנוקה מעון:

בד"ה רש"א אף כו' במאי עסקינן אילימא בחד ודכוותיה בישראל מי שרי כו' עכ"ל וליכא לאוקמא בתרי דבישראל שרי כדדחינן התם דלא איירי בתלתא בדרך דכוותיה גבי ישראל בפרוצים מי שרי כו' ועיין שם פרש"י ודו"ק:

בא"ד לכך נראה לר"י דלרבי שמעון אינו אסור אלא כשאין אשתו עמו כו' עכ"ל אין זה מדוקדק דבשתי נשים שרי לר"ש אפילו בלא אשתו עמו לפי' ר"י ולגירסתו ובאשה אחת לרבנן נמי שרי באשתו עמו לפר"י ולגירסתו אבל לשון תוספות ישנים נכוחים בזה וז"ל לכ"נ לר"י דר"ש איירי בשאין אשתו עמו וה"ג רש"א כו' ודו"ק:

בד"ה כי ההיא כו' כדאיתא בספר חסידים כו' טעות הוא דגמרא ערוכה היא בסוף מסכת מ"ק ע"ש בפרש"י וק"ל:

בד"ה רב' שמעון אומר כו' וקשה מההיא דפרק אין מעמידין כו' לכן נראה לר"י דלר"ש אינו אסור כו' והכי גרסינן כו' עד סוף הדיבור. ולכאורה משום קושיא ראשונה לא היה צריך ר"י להגיה המשנה דבלא"ה נמי מצינן למימר דר"ש לא פליג כלל אדת"ק ומלת' באפי נפשיה קאמר דבזמן שאשתו עמו מותר עם ב' נשים ואין ה"נ דרבנן נמי מודו וכה"ג אשכחן טובא וכ"כ הבית יוסף בא"ע סי' כ"ג בכוונת הרמב"ם ז"ל ע"ש אלא דעיקר הגהת ר"י היינו משום קושיא השניה דאכתי קשה דהתם משמע דאשתו עמו אפילו עם אשה א' שרי. מיהו לפרש"י ז"ל לקמן במשנה דסוף פרקין גבי כל שעסקו עם הנשים שכתב שם להדיא דאף בשאר כל אדם אפילו לת"ק לא מיתסר להתייחד אלא עם שתי נשים אבל עם שלש שרי ע"ש. ולפ"ז תיקשי לפירושו דמתניתין דהכא מאי קאמר ר"ש דבזמן שאשתו עמו מותר עם שתי נשים ומאי איריא אשתו עמו הא בלא"ה ה"ל תלתא ובשלשה אף לת"ק שרי בלא אשתו עמו אע"כ צריך לפרש בא' משני פנים או שנאמר דר"ש נמי הכי קאמר דמותר להתייחד עם שתי נשים בזמן שאחת מהם אשתו והיינו כסוגיא דפ' אין מעמידין או שנאמר דר"ש מילתא דפסיקא קאמר דבשתי נשים בכל ענין מותר להתייחד בזמן שהשלישית אשתו ואז מותר לגמרי בכל ענין אפילו בדרך דבלא אשתו עמו ודאי אסור בשלש נשים דעלמא דאיכא למיחש שמא תצטרך א' מהם לנקבים ונמצא מתייחד עם שתי נשים שנוחין שתיהם להתפתות משא"כ באשתו עמו שרי בכה"ג דאכתי מירתת ועוד דכשתצטרך לנקבים ילך בעלה עמה ולא תניחו להתייחד כיון שמשמרתו ובכה"ג נמי יש לומר דישן עמהן בפונדק דבשלש נשים דעלמא אסור שמא תשתקע אחת מהם בשינה כמ"ש הראב"ד ז"ל הובא בפוסקים ונמצא מתייחד עם שתי נשים שנוחין להתפתות או דלענין שינה בפונדק אין ה"נ דאפילו טובא אסור משא"כ באשתו עמו שרי דודאי לא תשתקע אשתו בשינה כיון שמשמרתו ועוד דמירתת טובא וא"כ לפ"ז אין צורך להגיה כלל אם לא שנאמר דר"י לא ס"ל כפרש"י ז"ל לקמן במשנה דסוף פירקין אלא כפירוש הר"ם ז"ל שהביאו התוספות לקמן דאין לחלק בין שתי נשים לשלש ויותר. ועוד יש ליישב בענין אחר ואין להאריך ודו"ק:

גמרא מנא ה"מ אמר רבי יוחנן משום רשב"י רמז לייחוד מן התורה מנין שנאמר כי יסיתך אחיך בן אמך וכי בן אם מסית ובן אב אינו מסית כו'. לכאורה כל הרואה ישתומם על זה המאמר וכמו זר נחשב ענין זה הרמז מדרשה דבן אמך לענין יחוד בן עם אמו. וזה לי כמו שלשים שנה שהתבוננתי בזה ועניתי ואמרתי דעיקר ילפותא דייחוד מהאי קרא לאו מרישא דקרא דבן אמך אלא מכולה קרא דכי יסיתך דכתיב ביה או רעך אשר כנפשך בסתר ופרש"י ז"ל בחומש שדיבר הכתוב בהווה שאין הסתה אלא בסתר וא"כ איכא למידק מדכתיב אחיך בן אמך או בנך או בתך או אשת חיקך ולא כתיב נמי אחיך או אחותך אע"כ דאסור להתייחד עם אחותו וה"ה לכל העריות ומש"ה לא שייך בהו הסתה בסתר אלא בהנך דכתיבי דהבת מותרת להתייחד עם אביה כדלקמן. וא"כ ה"ה להאם עם בנה שדין א' ומשפט א' להם אלא דמ"מ כיון דהאם עם בנה לא כתיב בהדיא ניחא ליה למיסמן ארמז בעלמא דבן אמך. ובר מן דין הפלגתי מענין לענין דבלאו הך ילפותא דבן אמך מסית ובן אב אינו מסית לא הוי שמעי' להאי דרש' על דרך כי יסיר ולא תסיר. אלא לפי שהוא דרך דרש ורחוק מפשט המאמר לכן לא כתבתי דבמאי דפרישית סגי להבין עיקר המאמר. ולהא מילתא הוינ' בר מזלא למחותני הגאון המנוח מוהר"ר נפתלי הירץ ז"ל שהיה אב"ד בק"ק לבוב והגליל וכבר נדפס בשמו בדרך חריפות:

אמנם כן כשזכיתי ללמוד בעיון מסכתא זו מצאתי ראיתי בלשון הירושלמי דשמעתין וימצא כתוב מפורש בהא דאמר רבי יוחנן משום רשב"י ברמז דייחוד אמך בסתר בנך בסתר בתך בסתר מתייחד אדם עם אמו ודר עמה עם בתו ודר עמה אחותו ואין דר עמה הרי להדיא כדפרישית וברוך המקום שנתכונו לדרך האמת בעזה"י. והיינו דמסיק נמי אביי בסמוך בפשט' דקרא על זה הדרך שדיבר הכתוב בהווה ודו"ק: