מסכת קידושין דף ע״ז עמוד א׳

מתני' בת חלל זכר ודוקא נקט כדקתני ואזיל דבת חללה שנשאת לישראל כשירה לכהונה:

לעולם בת בנו ובת בן בנו עד סוף כל הדורות של חללים זכר בן זכר בת האחרון פסולה כבת הראשון אבל בת בתו מישראל כשרה דלא חמירא בת חלל מחללה דאמרי' בתה של חללה מישראל כשירה לכהונה:

ישראל שנשא חללה בתו כשירה לכהונה וטעמא יליף בגמרא ודוקא ישראל אבל כהן שנשא חללה בתו חללה דכל ולד הנולד בביאת איסור כהונה הוי חלל:

חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה בגמ' פריך הא תנא ליה רישא:

בת גר זכר ואפילו מישראלית כבת חלל זכר ופסולה לכהונה אבל בת גיורת מישראל כשירה וטעמא דכולהו הני תנאי דפליגי בגיורת מפרש בגמ':

ר' אליעזר בן יעקב אומר כו' לית ליה האי דינא דלקמן (קידושין דף עח.) צד השוה דשאינו ברוב קהל לא פריך דהיינו דומיא דשיש בהן צד חמור ואין חומר שלהם שוה ואיכא למ"ד בעלמא (מכות דף ד:) צד חמור לא פריך ומיהו גר שנשא גיורת בתו פסולה דבעי' מזרע בית ישראל כדמפרש בגמרא:

גמ' מה להלן לענין טומאה הזכרים הוזהרו עליה ולא נקבות דכתיב בני אהרן ולא בנות אהרן:

אף בפסולי חללות זכרים נפסלו ולא נקבות:

[וכ"ת איכא למיפרך מה לזרעו שכן יצירתו בעבירה כו' תימה אמאי לא אמרינן נבעלה לפסול לה יוכיח שאין יצירתה בעבירה ופסול ואי פרכת מה לנבעלה לפסול לה שכן זר אצלה מעיקרא זרעו יוכיח וחזר הדין וכו' ושמא אין כאן צד השוה או יש שום פירכא. ת"י]:

א"כ ג"ש מאי אהני ליה פי' כיון דקרא בכהן כתיב לא סגיא דלא תתני בכהן נמי ולא נוקמה (דוליה) בלוי לבת חלל שנשא בת ישראל:

אמר קרא ולא יחלל זרעו בעמיו בעם א' הוא דמיחל כגון חלל בחללה בב' עממין אינו מיחל וכ"ת א"כ בתו של כהן בגרושה וחללה זונה תשתרי דשני עממין הוא הא לא אפשר דהא כתיב ביה ולא יחלל זרעו וכי דרשינן בעמיו לאתויי עם א' היינו בזרעו שאין זרעו של כהן המחולל מחלל אחריו אלא כשנושא אשה בעמיו שהוא ואשתו מעם א' שניהם חללים וכן נראה מיפרש"י ז"ל:

המשנה השלישית והכונה בה בביאור החלק השלישי והוא שאמר בת חלל זכר פסולה מן הכהנה לעולם ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהנה וחלל שנשא בת ישראל בתו פסולה מן הכהנה ר' יודה אומר בת גר זכר כבת חלל זכר ר' אלעזר אומר ישראל שנשא גיורת בתו כשרה לכהנה וגר שנשא בת ישראל בתו כשרה לכהנה אבל גר שנשא גיורת בתו פסולה מן הכהונה אחד גרים ואחד עבדים משוחררים אפילו עד עשרה דורות עד שתהא אמן מישראל ר' יוסי אומר אף גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה אמר הר"ם ראוי שנבאר ענין חלל וחללה ואז נדבר על זאת המשנה וזה שכהן הדיוט כשבא על זונה או גרושה וכן כהן גדול כשבא על אלמנה או גרושה או זונה עשאה חללה בין שיהיה בעילתה בעילת נישואין או בעילת זנות באונס או ברצון או בזדון או בשגגה ולא נשא אחת מאלו וגירשה הנה הוא חלל זכר היה או נקבה וכן כל כהן שנשא חללה או יזנה עמה כמו שזכרנו הנה כל מה שיולד לו ממנה יהיו חללים וזאת היא הזונה שתאסר לכהן וכאשר בעל אותה תהיה חללה וזרעה ממנה חללים היתה גיורת ומשוחררת ומי שנבעלה בעילת זנות כמו שקדם בששי מיבמות ובעילת זנות היא שתבעל האשה למי שהוא אסור עליה משום ערוה מהעריות או שתהיה נבעלת לגר עמוני ומואבי מצרי ואדומי וכותי ונתין וחלל וממזר וגר ועבד יהיה באונס או ברצון בזדון או בשגגה או בנשואין במי שאפשר בהם הנשואין לעשות חללה ואין הפרש בו בין היותה ר"ל זאת האשה אשר תהיה זונה באלו הבעילות בין שתהיה כהנת או לויה או ישראלית ואע"פ שבעילת חללה אינה בעילת זנות לפי שהעיקר אצלנו לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין ולא תאסר על הכהנה נשואי חללה לחלל ולא תאסר היא עליו אבל תפסול אותה מהכהונה ולזה מנו אותו בכלל הפסולין לפי שהעיקר חזק אצלי שהוא יפסול אותה להיות זרעה ממנה חללים כמו שהתבאר בזאת ההלכה כשנשא חלל לבת ישראל גם כן ונוצר מזה ולד ונשא זה הולד השני בת ישראל ונולד לה ממנו בת זאת הבת אסורה לכהונה ואפי' תשלש לזה לאלף דור וזה ענין אמרו לעולם וזאת ההלכה בארתי על העיקר הקדום והוא אמרם כל מקום שיש קדושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר אני מופלא איך יפסול החלל לכהנת לויה וישראלית כמו שזכרנו כשבא עליה שישימה זונה וזה סותר לעיקר לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין ואם היה שישימה חללה הנה לא יתכן זה גם כן לפי שהעיקר אצלנו אין חללה אלא מאיסור כהונה ולא תאסר כהנת על חלל ואם אמרנו כשבא עליה שלא לשום אישות פסל אותה להיותה חללה הנה זה לא תתקיים לפי מה שאמר על חלל זכר וחבירו כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו ראיה שיפסול גם כן בנשואין ואין הלכה כר' יהודה פסק ההלכה שלכתחילה לא נניח שישא כר' אליעזר בן יעקב ואם נשא בת גרים אין מוציאין מידו וזרעו כשר:

אמר המאירי בת חלל זכר פסולה מן הכהנה לעולם ר"ל שכל שהוא חלל אף בנו חלל וכן בן בנו עד כמה דורות ואפילו נשא החלל בת ישראל אין זרעו מטוהר בכך שאין בנות ישראל מקוה טהרה לחללים וכל שאפילו אחרון שבדורות שלהם מוליד בת אותה בת פסולה לכהנה אבל ישראל שנשא חללה בתו כשירה לכהנה שבני ישראל מקוה טהרה לחללות ר' יהודה אומר בת גר זכר כבת חלל זכר ר"ל שאפילו עד כמה דורות בתו פסולה לכהנה אף כשנתערב שם זרע ישראל וחלק ר' אליעזר בן יעקב לומר שכל שנתערב בו זרע ישראל בתו כשירה הילכך גר שנשא בת ישראל או ישראל שנשא גיורת בתו כשרה לכהנה מיד אבל גר שנשא גיורת בתו פסולה לכהנה וכן עד כמה דורות עד שיתערב בו זרע ישראל וכן במשוחרר ור' יוסי חולק עוד לומר שאף גר שנשא גיורת בתו כשירה ואף לכתחלה ולענין פסק הלכה כר' אליעזר בן יעקב לכתחלה ר"ל שלא נתערב שם שכל שלא נתערב שם זרע ישראל בתו פסולה לכתחלה הא בדיעבד הלכה כר' יוסי ואם נשאת לא יוציא אחר שלידתה והורתה בקדשה הא גיורת עצמה אפילו פחותה מבת שלש ויום אחד פסולה ולא משום זונה שהרי אין ביאתה ביאה אלא משום דכתוב בתולות מזרע ישראל אבל בת חלל זכר פסולה לגמרי ואם כנס יוציא זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

חללה האמורה בתורה לפסול כהנה שני מינין הם אחד שנולדה מפסול כהנה ולא היתה לה שעת הכושר מעולם ואחד שהיתה לה שעת הכושר ונעשית אחר כן חללה כיצד כהן שבא על הגרושה או על הזונה וכן כהן גדול על האלמנה הרי אלו עצמן נעשו חללות בביאתן שכל כהן שבא על הפסולה לו עשאה חללה עד שאם תבעל לו או לכהן אחר פעם אחרת לוקה משום חללה וכן אם הוליד מהם בת הרי היא חללה ואם הוליד מהם בן נעשה חלל וכן הבאים אחריו דור אחר דור עד שכל בת היוצאה מהם אף מן האחרון פסולה לכהונה אבל הכהן עצמו שבא על הפסולה לו אע"פ שעבר לא נתחלל ואפילו נשאה אלא שעומד בעמוד והוצא וכל חללה שנשאת לישראל בתה כשירה כמו שביארנו הא נבעלה לישראל שהיא פסולה להינשא לו לא נעשית חללה אלא זונה אם הוא איסור השוה בכל וכשבא כהן עליה לוקה משום זונה ונעשית חללה וכן נעשית זונה בבעילת חלל אע"פ שמותרת לינשא לו ומחזיר גרושתו משנישאת עובר בלאו ומכל מקום בניו כשרים למדת שכל שנבעלה לכהן שהיא פסולה לו עשאה חללה וכל שנבעלה לישראל האסור לה או לחלל אע"פ שמותר לה עשאה זונה ולא חללה שאין חללה אלא מאיסור כהנה הבא על הנדה מיהא לא נעשית זונה אע"פ שהיא ערוה הואיל ומותרת לינשא לו:

גמרא מ"ט דרבי דוסתאי כו' אמר קרא לא יחלל וגו' ולא ניחא ליה לתלמודא למימר דס"ל כסברת המקשה דלעיל בת בנו תשתרי דהא איכא היקשא מקיש זרעו לו כו' אי לאו דהך דרשא דבעמיו ולא בעממיו מפיק ליה מהאי היקשא וק"ל:

שם וכ"ת איכא למפרך מה לזרעו שכן יצירתו בעבירה כו' בת"י תימה אמאי לא אמרינן בבעלה לפסול לה יוכיח שאין יצירתה בעבירה כו' ופסול ואי פרכת מה לנבעלה לפסול לה שכן זר אצלה מעיקרא זרעו יוכיח וחזר הדין כו' ושמא אין כאן צד השוה או יש שום פירכא עכ"ל גם אין להקשות לילף אלמנה לכהן גדול נמי מהאי קרא דכי תהיה לאיש זר וגו' דההוא קרא לא משמע אלא דזר אצלה מעיקרא כדאיתא בפרק אלמנה לכ"ג וחללה דקרא נמי לא הוה מוקמינן אלא בכה"ג בזר אצלה מעיקרא וכ"ה בת"י ומדבריהם אלו נראה דהא דנבעלה לפסול לה דפסלה היינו משום חללה ובזה יתיישב מה שהקשה המגיד גם הב"י אה"ע סימן ז' על דברי התוס' והראב"ד והרא"ש שכתבו דלא שייך איסור זונה בנבעלה לחייבי לאוין מהך דנבעלה לפסול לה והיינו חייבי לאוין ממזר נתין כו' דפוסלה מאיזה טעם אי לאו משום זונה כמ"ש הרמב"ם דהשתא לדברי תוספות ישנים שכתבו איכא למימר דלאו משום זונה פסלה אלא משום חללה אבל א"א לומר כן דהא מסקינן לקמן דאין חללה אלא מאיסורי כהונה וכל הנהו ממזר ונתין כו' דחשיב בנבעלה לפסול לה דפסלה אסורי קהל נינהו והשתא ניחא דחללה באלמנה לכ"ג ודאי ליכא למילף מהנהו דנבעלה לפסול לה ומקרא גופיה דכי תהיה לאיש זר וגו' דלאו מטעם חללה פסלה דלא שייך חללה אלא באיסורי כהונה ואי לאו ריבויא דלא יחלל לאלמנה לכ"ג לא הוה מוקמינן חללה דקרא לנבעלה לפסול לה דהא לא שייך בהו חללה אלא דהוה מוקמינן לחללה דקרא לבת כ"ג מאלמנה ולבת גרושה מכהן הדיוט ותו לא מידי ודו"ק:

משנה בת חלל זכר ופרש"י ז"ל דוקא נקיט כדקתני ואזיל כו' ולכאורה נ"ל בכוונת רש"י ז"ל דלשון חלל זכר קשיא להו דזכר ייתור לשון הוא דהא חלל לחוד נמי לשון זכר הוא וע"ז כתב רש"י ז"ל דוקא נקיט וכוונתו דדוקא הזכר לחוד הוא חלל ולאפוקי מדר' דוסתאי בר ינאי דקאמר דלעולם לא מיפסל אלא בחלל שנשא חללה דוקא וע"כ דתנא דידן הכי ס"ל ומש"ה קתני זכר ואע"ג דקתני לה בסיפא להדיא חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה לכהונה הא מסקינן בגמר' דהך בבא דסיפא לא קתני לה אלא איידי דמציעתא ויותר דלשון זכר דקתני אלעולם קאי דלעולם בת זכר האחרון פסולה כדמסיק רש"י ז"ל בדיבור שאחר זה:

רש"י בד"ה ראב"י אומר לית ליה האי דינא דלקמן כו' עד סוף הדיבור. ולכאורה לשון רש"י ז"ל תמוה בזה דבדיבור הקדום מפרש בלשון קצרה דטעמא דכולהו תנאי דפליגי בגירותם מפרש בגמ' וא"כ מה האריך כאן יותר בדראב"י ונ"ל ליישב משום דלכאורה מילתא דראב"י תמוה ביותר דלא אשכחן כיוצא בזה בשום דוכתא דהא כל מקום שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר וביש עבירה הולד אחר הפגום שבשניהם משא"כ הא דקאמר ראב"י בגר וגיורת דהולכין אחר הכשר שבשניהם ואע"ג דלר' דוסתאי בר ינאי אשכחן נמי כה"ג ויליף לה מקראי בסמוך א"כ הוא גופא תיקשי דהא משמע דראב"י גופא לא ס"ל הא דר' דוסתאי מדלא פליג ברישא לענין חלל שנשא בת ישראל לכך הוכרח רש"י לפרש טעמא דראב"י כן נ"ל:

גמרא ישראל שנשא חללה מנה"מ אמר רבי יוחנן משום רשב"י נאמר כאן כו' הא דאיצטריך קרא אף על גב דבלא"ה כללא הוא דכל מקום שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר כדאיתא לעיל ס"פ האומר מ"מ איצטריך למילף הכא מקרא דאל"כ ה"א דולא יחלל זרעו סתמא משמע דהא בן בתו נמי זרעו מיקרי ועי"ל דהא דקי"ל בפ' האומר האי כללא היינו נמי לבתר דילפי' הכא מקרא דאפי' היכא שיש חשש פסול בא' מהם אפ"ה הולך אחר הזכר והיינו מה"ט גופא כיון דיש קידושין ואין עבירה משא"כ אי לאו האי קרא דהכא ה"א דלעולם אין הולכין אחר הזכר לגמרי אלא בכשרים גמורים כגון בכהנים ולוים וישראלים דכתיב בהו למשפחותם לבית אבותם אבל היכא דאיכא צד פסלות ופגם לעולם הולכין אחר הפגום אע"ג דאין עבירה מש"ה איצטריך קרא ועיין מ"ש בזה שם במשנה דפ' האומר:

שם אלא מעתה בתו של כ"ג תשתרי אף על גב דכתיב בהדיא חללה לא יקח אפ"ה כיון דאיכא ג"ש אית לן למימר דחללה לא יקח היינו אותה אשה גופא שנתחללה בביאת א' מהפסולים דנהי דילפינן לה מכי תהיה לאיש זר אפ"ה איצטריך הכא ללאו ואיצטריך נמי לאלמנה לכ"ג גופא ואע"ג דלאו זר אצלה מעיקרא אפ"ה אסורה לכהן הדיוט משום חללה כן נ"ל ובחנם נדחק מהר"י מטראני ז"ל בזה בחידושיו:

שם בת בתו תתסר א"כ גזירה שוה מאי אהני ליה ולכאורה יש לתמוה דקארי ליה מאי קארי ליה דהא מהן ג"ש גופא סליק וכן הקשה מהר"י מטראני ז"ל. ולענ"ד דהשתא ס"ד כיון דפשטא דקרא דלא יחלל זרעו משמע דאיירי אף בנקיבות דומיא דלו א"כ ע"כ נאמר דהך ג"ש דזכרים ולא נקיבות אעיקר איסור חללה דחלל מותר בכהנת דלא הוזהרו כשירות לינשא לפסולין והיינו נמי מה"ט דכתיב בטומאה בני אהרן ולא בנות אהרן כדפרישית בפ"ק דף ל"ה ע"ב. ואהא משני שפיר א"כ ג"ש מאי אהני ליה דמשמע ליה דכיון דעיקר ג"ש דבעמיו כתיב בקרא דלא יחלל זרעו בעמיו משמע דעיקר ג"ש היינו לענין חילול זרעו גופא דבת בנו פסולה ובת בתו כשירה כן נ"ל. ובזה יתיישב ג"כ מאי דקשיא לי לרבי דוסתאי בסמוך דדריש מבעמיו דדוקא בעם א' הוא דמחלל בחלל שנשא חללה א"כ גזירה שוה למה לי ולמאי דפרישית א"ש דרבי דוסתאי ודאי מפיק לה להא מילתא גופא דכהנת כשירה מותרת לכתחלה לינשא לכהן חלל והיינו מהך ג"ש כדפרישית מיהו בלא"ה נ"ל דאיצטריך הג"ש לרבי דוסתאי דלא נימא דחלל אסור לישא חללה כיון דלמאי דס"ל ע"י כן מרבה זרעו חללין וקס"ד דשייך לגביה ולא יחלל זרעו קמ"ל מהן ג"ש כשר דומיא דטומאה דלא הוזהרו חללים על כך כדדרשי' מבני אהרן הכהנים ולא חללים כן נ"ל נכון ודו"ק:

שם ת"ר לא יחלל זרעו היא עצמה מנין אמרת ק"ו מה זרעו שלא עבר עבירה מתחלל היא עצמה שעברה עבירה אינו דין שמתחללת. לכאורה יש להקשות ממזר יוכיח דאע"ג שלא עבר עבירה נפסל מלבא בקהל והאשה גופא אם הממזר שעברה עבירה לא נפסלה מקהל אלא דאיכא למימר דאיסור כהונה שאני וכדמשמע לקמן בדף הסמוך בפלוגתא דר' יהודה ורבי יוסי לענין בת גר זכר דמאן דפליג אדרבי יהודה דלא שייך כלל למילף פסולי כהונה מפסולי קהל לענין מה הצד דא"כ יוכיח נמי לא עבדינן מיניה כן נ"ל:

שם וכי תימא איכא למיפרך מה לזרעו שכן יצירתו בעבירה כו' והקשו בתוספת ישנים תימא אמאי לא אמרינן נבעלה לפסול לה יוכיח שאין יצירתה בעבירה ופסולה כו' וכוונתו אסוגיי' דפ' אלמנה לכ"ג דילפינן מקרא דוכי תהיה לאיש זר דנבעלה לפסולי קהל היכא דזר אצלה מעיקרא פסלה ועיין במהרש"א ז"ל ולע"ד נראה ליישב קושייתם דכל כמה דלא ידעינן באלמנה לכ"ג גופא דאף ע"ג דאין יצירתה בעבירה פסולה א"כ לא הוי דרשינן נמי קרא דכי תהיה לאיש זר לענין פסול כהונה דהאי קרא לא איירי אלא לענין פסול תרומה דנהי דמסקינן בפרק אלמנה לכהן גדול דילפינן בק"ו ולא הוי אלא גילוי מילתא בעלמא י"ל דהיינו דוקא לבתר דגלי קרא דשייך פסול כהונה אע"ג דאין יצירתה בעבירה כדאשכחן באלמנה לכ"ג משא"כ אי לאו דרשה דאלמנה לכ"ג ה"א דסברא פשוטה היא דלא שייך כלל לאסור אשה לכהונה כ"א היכא דיצירתה בעבירה וא"כ לפ"ז ודאי ליכא למילף כלל מפסול תרומה ולא הוי גילוי מילתא בעלמא דודאי אשכחן טובא דמיפסלי לתרומה דבי נשי ולא מיפסלי לכהונה כגון בת כהן שניסת לישראל ויש לה זרע ממנו וכיוצא בו כן נ"ל נכון ומה שיש לדקדק בדברי מהרש"א ז"ל דפשיטא ליה דהנך דמיפסלי מכי תהיה לאיש זר לאו בכלל חללה הן אבאר לקמן ע"ש: