מסכת קידושין דף ע״ד עמוד א׳

וניחזי זוזי ממאן נקט קא ס"ד שלא קיבל מעות אלא מאחד מהם הא ודאי מדכיר דכיר זוזי דמאן קביל:

ולא ידיע אין ידוע לנו:

בזמן שבעלי דינין עומדין לפניו רמיא עליה למדכר שעדיין לא יצאו משם משגמרו את דינם ואומר איש פלוני זכאי איש פלוני חייב שאין בעלי דינין עומדין לפניו תו לא רמיא עליה למידכר:

וניחזי זכותא מאן נקט ביד איזהו מהם פסק דין של זכות:

וניהדר ונידיינינהו למה לי כולי האי למימר אינו נאמן מה לנו ולאמונתו נהדר הוא עצמו או אחר וידונם לפי טענותם:

בשודא דדייני בדין שאינו תלוי בטעם אלא הכל בפיו של דיין כי ההיא דכתובות (דף פה:) דאמר נכסי לטוביה ואתו שני טוביה שניהם קרובים שניהם שכנים ואמרינן שודא דדייני למי שיתנדב לב הדיין לומר נראה לי שזה היה רגיל אצלו יותר לזה נתן וכיון שפסק כן אם בא לחזור אינו חוזר ולפיכך אין רוצין לחזור מדין שמא יטנו לבו לצד השני:

כל שבעה שעדיין אין אביו מכיר בו שלא יצא מתחת ידי אמו ליכנס לברית מכאן ואילך מוטל על אביו להכירו כדכתיב יכיר:

וחכמים אומרים אינו נאמן אבן גרושה וחלוצה הוא דפליגי:

שודא דדייני פי' בקונטרס בדין שאין תלוי בטעם אלא הכל לפי ראות עיני הדיינין כי ההיא דכתובות (דף פה:) דההוא דאמר נכסיי לטוביה ואתו תרי טוביה שניהם קרובים שניהם שכנים ואמר שודא דדייני פירוש למי שמתנדב לב הדיין לומר שזה היה אוהבו יותר מזה לזה נתן וקשה לר"ת דאי בסברא תליא מילתא כדפי' בקונטרס אמאי לא אמרינן דנהדר ונידייניה דמסתמא לא יהפוך סברתו ראשונה ועוד פ"ק דגיטין (דף יד:) אמרינן הילך מנה לפלוני כו' תני חדא הלך ומצאו שמת יחזרו ליורשי המשלח ותניא אידך ליורשי מי שנשתלחו לו ומסיק כאן אמרו שודא עדיף והתם אי אפשר לפרש פי' הקונטרס לכך פר"ת שודא דדייני דכל מה שירצה הדיין לעשות יעשה דהפקר ב"ד היה הפקר ושודא לשון השלכה כמו רמה בים דמתרגמינן שדי בימא (שמות ט״ו:א׳) וראיה לפר"ת מההיא דפ' מי שהיה נשוי (כתובות דף צד:) גבי שני שטרות שהיו ביום אחד אתו תרוייהו קמיה דרב ששת ואגבי רב ששת לחד מנייהו הדר אתו לקמיה דרב נחמן ואגבייה לאידך אתא קמיה דרב ששת אמר ליה מ"ט עבד מר הכי אמר ליה משום דקדים פי' שאחד מן השטרות נכתב בבקר והאחד בערב ואמר ליה אטו בירושלים יתבינן דכתבי שעי ואמר ליה ואת מאי דעתך אמר ליה שודא דדייני אמר ליה אנא נמי שודא דדייני אמר ליה אנא דיינא ומר לאו דיינא והשתא לפר"ת ניחא הא דקאמר אנא דיינא ומר לאו דיינא דצריך דיין קבוע לומר דהפקר ב"ד היה הפקר ורב נחמן היה דיין קבוע אבל לפי' הקונטרס דפי' דבסברא תליא מילתא מה לנו דיין קבוע פשיטא דסברת רב נחמן לא הוה עדיפא מסברת רב ששת:

כשם שאדם נאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בני בן גרושה וחלוצה. וא"ת מנ"ל לר' יהודה הא דנאמן לומר זה בני בן גרושה וחלוצה בשלמא זה בני בכור דין הוא שיהא נאמן עליו משום דהוי טוב לולד שע"י כן יטול פי שנים אבל לפוסלו אמאי נאמן וי"ל דהא דנאמן לומר זה בני בכור מיירי בתינוק בין הבנים דאומר על קטן שבבניו שזה בכור ואפ"ה נאמן ואע"ג שע"י שהוא מעיד על זה שהוא בכור מחזיק את הגדולים לממזרים ורבינו אליהו מפרש דהיינו טעמא דנאמן משום דכתיב כי את הבכור בן השנואה יכיר ואמרינן לעיל (קידושין דף סח.) שנואה בנישואיה כלומר שהיא בלאו וקאי יכיר אתרוייהו יכיר שהוא בכור ויכיר שהוא בן גרושה וחלוצה דשנואה בנישואיה וכן מצאתי בירושלמי [והא דקאמר כשם כו' משום דפשטיה דקרא משמע דקאי טפי אהכרת בכור. ת"י]:

אי מהתם ה"א ה"מ היכא דרוב כשרים אצלה כגון פנויה ורוב העיר משיאין לכהונה וא"ת אמאי לא פריך למאן דאמר (כתובות דף יג:) דמאן דמכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולין אצלה מאי אתא אבא שאול לאשמועינן הוה ליה למיתני מילתא דאבא שאול גבי האי מילתא דרבן גמליאל דכתובות (שם.) כדפריך בסמוך למ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה וי"ל דמתני' דהתם לא אשמעינן רבן גמליאל מידי אפי' ברוב פסולין כי אם מברייתא דמייתי התם זו עדות שהאשה כשירה לה כו' ולכך איצטריך לאשמועינן הכא מילתא דאבא שאול אלא לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה שמעינן שפיר ממשנה דהתם מדקתני ראוה מדברת והיתה מעוברת חד להכשיר בה וחד להכשיר בבתה כדאיתא התם:

ונחזי זכותא ממאן נקט פי' לאו אסיפא קאי דכיון דלא מהימן מנפשיה אמאי מהימן משום זכותא דנקיט האי ומאי ראיה איכא להמניה טפי אי סמכינן אזכותא דנקיט לחוד בלאו דידיה אלא ארישא פרכינן למה לן לנאמנותו של דיין נחזי זכותא מאן נקיט ונסמוך עליה ופרקינן דקרעי' זכותא ופרכינן ונהדר ונודינהו פי' אמאי מהימן כיון דאפשר לן למחזי דינא היכי הוה נודינהו אנן ופרקינן לשודא דדייני וכ"ת למה ליה לאוקמה בשודא דדייט נימא דחיישינן לחלופי טענתא שיחזור אחד מהם לטעון טענת אחרת שיזכה בהם וא"ל דהב"ע דשטרי טענת' קיימין בידי סופרי הדיינין כסתמא דמילתא דליכא למיחש להכי והיינו דאקשינן ונהדר ונודינהו על טענתייהו ופרקינן דקרעי' זכותא דאלו קרעינן שטרי טענתא אפילו בדינא דלאו שודא ל"ל דנהדר ונודינהו אלא הדיין נאמן כ"ז שהבעלי דינין עומדין לפניו או אחרי כן אם הם שנים מקובלים או ג' והם ב"ד ואי לא המע"ה והדר דינא ואם טען אחד מהם לחברו העמדתיך בדין ונתחייבת לי ממון פלוני כפר לו ישבע לו כשאר תביעות ממון כדמוכח בריש פ' נערה שנתפתתה כנ"ל:

הא דאמרינן אי מהתם ה"א התם הוא דרוב כשרים אצלם כגון פנויה אבל היכא דרוב פסולין כגון אתרא דרוב פסולין א"נ כגון ארוסה אימא לא קמ"ל איכא דק"ל ולמ"ד התם דר"ג דמכשיר אפילו ברוב פסולין מכשיר אבא שאול מאי אתא לאשמועינן הכא וכדפריכנן לעיל הניחא למ"ד לדברי המכשיר בה פוסל בבתה אלא למ"ד מכשיר בבתה מאי א"ל ואמאי לא פרכינן הכא הכי ולאו קושי' היא דאנן לא קשיא לן כיון דאמרה רבן גמליאל אמאי אמרה אבא שאול ומאי קא משמע לן דהא אבא שאול תנא הוא וליכא למיפרך הכא אלא אנן הכי פרכינן דאלו איירי אבא שאול כדר"ג התם הוא א"ל ונימא ר"ג ורבי אליעזר ואבא שאול אומר נאמנת הלכך בהא דלעיל דאמרינן דר"ג מכשיר בבתה א"ל שפיר הניחא למ"ד כו' משום דלמ"ד דר"ג מכשיר בבתה בהדיא קתני לה ר"ג במשנתינו דלהכי קתני תרתי מדברת ומעוברת כדאתא התם וכיון דאיירי ר"ג בבתה אם איתא דאיירי אבא שאול נמי בה הוה תני לה התם כדאמרן אבל אידך דאיכא מ"ד דאכשיר ר"ג אפילו ברוב פסולין לאו למימר' דר"ג איירי בהא דודאי לא איירי ר"ג אלא ברוב כשרים אלא דקסבר האי אמור' דה"ה דמכשיר ברוב פסולין מ"מ כיון דלא איירי ביה במתטתין לא הוה מצי למתני הא דאבא שאול בהדי דר"ג דאבא שאול איירי ברוב פסולין ור"ג איירי ברוב כשרין ולהכי לא אקשינן הכא הניחא כדפרכינן לעיל והלכתא כמ"ד דר"ג מכשיר בבתה ומכשירה אפילו ברוב פסולין ולא תימא דוקא רוב פסולין אלא ה"ה כולן פסולין דכיון שנבעלה לדעתה מאמנין אותה במה שטוענת לכשר נבעלתי ואע"ג דבהאי דוכתא ליכא השתא חד דכשר דילמא ההיא שעתא איקרי ואשכחה כשר וראיה לדבר מדפרכינן התם משביה ותיפוק לי דהכא רוב פסולין אצלה והתם במדברת רוב כשרים אצלה ופרקי' לה מטעמא דמאן דמכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולין וכי פוסל פוסל אפי' ברוב כשרים אצלה וסייעיניה מינה ואם איתא נימא דשאני שבויה דכולן פסולין אצלה אבל ברוב פסולין בלחוד דכולי עלמא כשר ומדלא אמרינן הכי שמעי' דלא שאני לן בין רוב פסולין לכולן פסולין:

וכי תימא רב יהודה אוסר גר בממזרת פירוש דשנו ליה תנא קמא בכללא דכל האסורין לבא בקהל והא כל האסורין לבא בקהל קתני ואלו גר אינו אסור לבא בקהל והיכא הוי בכלל משנתינו ותו הא מותר אסור. קשיא ליה לרבינו הגדול ז"ל מאי קושיא שהרי אין במשמע לשון התנא שלא יהא שם מי שהוא מותר לבא בקהל ואסור לבא זה בזה דאיהו הכי קתני שכל האסורין לבא בקהל מותרין לבא זה בזה אבל מן המותרין לא בקהל אין כלם אסורים לבא זה בזה אלא יש מהם אסורים ויש מהם מותרים. ותו קשיא ליה בגר בכהנת היכי שייך ביה פסול כהני שהרי לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולי כהונה ונקבות לאו קהל כהונה הן. ומסתבר לי דתלמודא לא פריך שיהא במשמע לשון התנא דגר שמותר בממזרת ומותר בכהנת דהא לא משמע הכי כלל אלא אנן הכי קשיא לן דמדלא קתני תנא דמותרין זה בזה אלא באסארין לבא בקהל כהונה משמע דתו ליכא דאית ליה האי היתירא דאי לא הוה אמר ליה בהדיא ולהכי קשיא לן דהא איכא אחרינא דהוה ליה למתני בהדיא והיינו גר שמותר בממזרת ודכותה דהא טובא בתלמודא:

שלשה נאמנין על הבכור חיה ואביו ואמו חיה לאלתר על הדרך שביארנו אמו כל שבעה שכל שבעה היא נותנת לב עליו להכירו מן האחר להזמינו לברית תחלה אביו לעולם הא לאחר שבעה אין האם נאמנת כלל הואיל ואין מצוה ברורה מוטלת עליה אינה מדקדקת בענין ומכל מקום יראה דוקא בדרך זה הא כל שנולד לך בן אחד לבד וגדלתו וילדה אחר כן הרבה נאמנת לומר על הראשון שהוא בכור או שמא לא נתנה האמנה זו אלא לאב וכשם שהאב לומר זה בני בכורי נאמן כך לומר זה בני בן גרושה ובן חלוצה ויש בזה תנאים וכבר ביארנום בבתרא פרק נחלה:

דיין שיצאו בעלי דינין מלפניו ונחלקו ביניהם זה אומר אותי זכה וזה אומר אותי זכה אם יש בידם פסק דין רואין בו ואם אין בידם פסק דין חוזרין לפניו לדון בהם פעם אחרת ואם היה דין שלא היה תלוי בטעם אלא באומד הדיין הרי כל אחד מהם יכול לומר מתירא אני שמא יתחלף אומד שלו ואף הדיין אינו נאמן להעיד היאך פסק הואיל וכבר יצאו מלפניו הא כל שהם עומדים לפניו נאמן לומר זה זכיתי ולזה חייבתי:

נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי במה דברים אמורים במקחו בידו ומעיד שהקנהו לזה בחליפין או באיזו משאר הקנאות אבל אם אין מקחו בידו אלא ששניהם תפושין בו אינו נאמן ושמא תאמר ניחזי זוזי ממאן נקט ואף באין מקחו בידו יהא נאמן על המעות שבידו ממי היו ונעמיד את המקח בידו של זה שנתן המעות פירושו דנקט מתרויהו חד מדעתיה וחד בעל כרחיה ולא ידע הי מדעתיה והי בעל כרחיה כלומר שאלו ידע אף הוא נאמן בכך כך היא גירסת קצת ספרים ואינה מחוורת שאם כן מה ענין לומר אינו נאמן הרי אף הוא לא ידע אלא שהם מישבים שכל שלא ידע אינו נאמן כלל אף כאחד שהרי אף עדות אין כאן הא אם ידע נאמן מיהא כאחד להשביע את האחר אבל מקחו בידו נאמן כשנים ומכל מקום עיקר הגירסא ולא ידיע כלומר שלא נתברר לנו ואף בשידע הוא אין סומכין עליו בכך הואיל ומשניהם קבל שהדבר מצוי לטעות ואף כאחד אינו נאמן זו היא שיטת גדולי הרבנים ולפי דבריהם כל שהמקח בידו נאמן אף בשלא נתנו המעות או בששניהם נתנו המעות וכשאין בידו אם לא קבל אלא מאחד נאמן ואם לא קבל מאחד מהם או שקבל משניהם מזה מדעתו ומזה על כרחו אינו נאמן אף בשהעיד על האחד שהדבר קרוב לטעות וענין הדברים שכל שמקחו בידו הרי הוא כשליש שנאמן בכל דבר וכשאין מקחו בידו כל שלא קבל אלא מאחד נאמן כשנים להעמידו ביד זה שמעיד עליו שעל המעות שבידו הרי הוא כשליש להאמין מהיכן באו אבל משקבל משניהם אינו נאמן כלל שמא זה נוח לו יותר שלא להבהילו בתכיפה בחזרת המעות ולפיכך אומר שלחברו נתרצה ונמצא נוגע בדבר ולפיכך אינו נאמן אף לשבועתו ונמצא שכשלא קבל אלא מאחד נאמן כשנים וכשקבל משניהם אינו נאמן אף כאחד ומכל מקום לגירסת ולא ידע כל שידע הוא נאמן מיהא כאחד שאין כאן דין נוגע בדבר כלל שאין הדבר מצוי ליתן לב לעכב המעות שהם בידו עדין ויש מפרשים נחזי זוזי ממאן נקט אמקחו בידו כלומר ומה אנו צריכים להאמינו והעמידה בשקבל משניהם והם גורסים ולא ידיע כלומר שאין אנו יודעים מאי זה מדעתו אלא שהוא יודע ונאמן בכך הא כל שיצא המקח מתחת ידו אינו נאמן כלל להוציא ממון אלא לשבועה וכן יש לפרש לגירסת ולא ידיע שאפילו ידע אינו נאמן כשנים אלא כאחד ואלו במקחו בידו נאמן כשנים וכן יש מפרשים בשמועה זו דרכים אחרים וכבר ביארנו דין שמועה זו עם כל הצריך בה במציעא פרק ראשון:

כבר ביארנו בראוה מעברת ושאלוה מה טיבו של עובר זה שאם אמרה לכשר נבעלתי או מאיש פלוני והוא כשר נאמנת ולא סוף דבר להכשיר את עצמה שלא להתחלל מן התרומה ומן הכהנה מתורת נבעלה לפסול אלא אף להכשיר את העובר לינשא לכהנה ואפילו ברוב פסולים אצלה כמו שהתבאר:

תוספות בד"ה כשם שאדם כו' וקאי יכיר אתרוייהו כו' עכ"ל ובת"י מסיים והא דקאמר כשם כו' משום דפשטא דקרא משמע דקאי טפי אהכרת בכור עכ"ל וק"ל:

בד"ה אי מהתם כו' ראוה מדברת והיתה מעוברת חדא כו' עכ"ל מיהו איכא למאן דאמר התם דמוקי תרתי בבי למלתא אחריתא ובתוס' שם כתבו דלשון המשנה מה טיבו של עובר משמע דאתי להכשיר בבתה עכ"ל עיין שם:

תוספות בד"ה שודא דדייני פירש בקונטרס כו' עיין מה שכתב הר"ן ז"ל בפרק מי שהיה נשוי שדעתו נוטה לפרש"י אלא דבשיקול הדעת כל דהו סגי ולפ"ז א"ש נמי הך דשמעתין דכיון שאין כאן דין גמור ולא אומדנא דמוכח אלא דעת נוטה אפשר משתנה דעת הדין בעצמו בזה מחמת מהדורי מילין ודברת בני האדם בענין דלא הדר דינא ועיין ג"כ בחידושינו פ' מי שהיה נשוי:

גמרא פיסקא אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי מאי בדוקי אילימא שבודקין את אמו ואומרת לכשר נבעלתי תנינא חדא זימנא כו'. אף על גב דלמסקנא נמי קאי בהן סברא דבודקין את אמו אפ"ה שייך לשון אילימא וכה"ג אשכחן בש"ס טובא אלא דבעיקרא דמילתא איכא למידק אמאי נקיט למילתא דאבא שאול בהא מילתא לחוד דבודקין אותה ואומרת לכשר נבעלתי ואמאי לא מפרש במילתא דפסיקא לגמרי דבודקין את אמו ולעולם נאמנת לגמרי בין אומרת לכשר נבעלתי ובין אומרת לפסול נבעלתי דנאמנת ג"כ להחזיקו כממזר ודאי וא"כ לא הוי מקשה מידי תנינא חדא זימנא דהא מדר"ג לא שמעינן אלא דנאמנת להכשיר אבל דנאמנת לפסול לא קאמר אלא משום דמשמע ליה לתלמודא דמסתמא דאבא שאול כרבנן ס"ל דממזר ודאי ושתוקי ואסופי מותרין לבא זה בזה דאי ס"ד כר"א ס"ל ה"ל למיתני למילתא דאבא שאול לקמן בתד מילתא דר"א דאוסר ודאן בספיקן וספיקן בספיקן ואע"כ כרבנן ס"ל וא"כ אין תועלת בעדותה אי הוה ממזר ודאי או ספק ועוד נ"ל דפשיטא ליה לתלמודא דאין שום סברא לומר דנאמנת אלא לכשר נבעלתי דוקא ואפילו ברוב פסולין אצלה אפ"ה כיון שאומרת ברי ואיכא נמי חזקת היתר דידה א"כ ברי ושמא וחזקה עדיף מרובא כדמשמע בפ"ק דכתובות ובפרק האשה שנתארמלה ע"ש בחידושינו אבל לומר לפסול נבעלתי דמרעא לחזקת היתר דהרוב להיתר דרוב כשירין אצלה וחזקה נמי להיתר אין שום סברא לומר דנאמנת דהא קי"ל דאין ע"א נאמן באיסורין וכ"ש בדבר שבערוה להוציא דבר מחזקה דמעיקרא בין להתיר בין לאיסור כדאיתא לעיל פרק האומר כ"ש הכא שהוא נגד החזקה ונגד הרוב אע"כ דהא דנאמנת היינו להתיר דוקא משום דברי דידה מסייע לחזקת היתר דידה וברי וחזקה עדיף מרובא ואף לפמ"ש בפרק האומר דף ס"ו בעובדא דינאי דחזקת האם לא מהני לולד היינו היכא שאינה לפנינו וליכא טענת ברי אבל בדטוענת ברי מסייע לחזקה כל דהו כדאיתא בפ"ק דכתובות דף י"ב ע"ב ע"ש בחידושינו דאף בהדי מיגו גרוע או חזקה גרוע מהני. כן נ"ל נכון וברור. עד שאני תמה על שני גדולי הדור הר"ן והרב המגיד ז"ל שכתבו דהא דנאמנת להכשיר ולא לפסול היינו משום דלהיתר מוקמינן לה אדאורייתא דאף בלא אמירה דידה כשר דהא ספק ממזר יבא משא"כ לפסול ואחריהם נמשכו כמה פוסקים אחרונים ובאמת דיש לתמוה דלפסול נמי הא מדאורייתא כשר בממזרת אף בלא דיבורה היכא דליכא רוב כשירין וכבר תמה על זה בית שמואל סימן י' ס"ק ל"ט ע"ש שכמעט שנשאר בקושייא ולמאי דפרישית אין צורך לכל זה אלא עיקר הטעם משום דחזקת היתר דידה מסייע לברי דידה וכ"ש דא"ש טפי לפי שיטת התוס' בפרק קמא דכתובות דף י"ג ע"ב בד"ה השבתנו דאשה מזנה בודקת ומזנה ואם כן ודאי יש לחלק טובא בין להכשיר או לפסול ובאמת נראה מסתימת לשון הפוסקים דלא נחתו להך סברא שכתבו התוספות דבודקת ומזנה כמ"ש בחידושי כתובות דאדרב' בלשון בתמיה קאמר לה בגמ' אלא דאפ"ה א"ש כדפרישי' לעיל אם לא לאותה הסברא שכתבתי שם בכתובות בשם הירושלמי דאדרבא הזונות רצין אחר הפסולין אלא דכל זה היינו לרבי יהושע משא"כ למאי דקי"ל כר' גמליאל ליתא כנ"ל ודוק היטב:

שם כמאן כר"ג תנינא חדא זימנא כו' ואמר ר' יהודא אמר שמואל הלכה כר"ג. לכאורה אין זה ענין לקושי' הגמ' דמקשה תנינא חדא זימנא ולפרש"י ותוספו' עיקר הקושיא היא דליתני הא דאבא שאול נמי התם:

אמנם לענ"ד נראה דאכתי לאלומי הקושיא מקשה עוד דכיון דקי"ל הלכה כר"ג וקי"ל נמי הלכה כסתם משנה א"כ מסתמא אית לן למימר דת"ק דמתניתין דעשרה יוחסין נמי כר"ג ס"ל והא דקחשיב שתוקי בהדי פסולי יוחסין ומתירו בממזרת היינו היכא שלא בדקנו את אמו א"כ תו לא שייך מילתא דאבא שאול לגמרי בהך מתניתין כן נ"ל:

משנה כל האסורין לבא בקהל כו' ופרש"י כגון ממזירי בשתוקי כו' ואף על גב דלמסקנא עיקר רבותא דמתניתין היינו לענין גר עמוני ומואבי אפ"ה פשטא דלישנא דכל האסורין איירי נמי בממזירי בשתיקי דאלת"ה אין ענין דברי רבי אלעזר דאוסר ודאן בספיקן לכאן אע"כ דאיירי נמי בממזר בשתוקי אלא שבא להוסיף בכל זה נמי גר עמוני ומואבי דלא איתמר במשנה דעשרה יוחסין וק"ל:

שם ר"א אומר ודאן בוודאן מותר ופרש"י כגון ממזרת בנתינים ולכאורה לפי מסקנת הגמרא יותר היה ראוי לו לפרש דעמוני ומואבי מותרין בממזרת והכי א"ש טפי דה"ק ר"א ודאי בעמוני בממזרת מודינא לן אבל במאי דכיילת כללא דכל האסורין לענין ממזר בשתוקי פליגנא עלך ובלא"ה ג"כ נראה דהא ודאן בוודאן איירי בכל איסורי ודאין הכל במשמע ממזר בממזרת ומצרי במצרית ונתין בנתינה אלא דנראה דרש"י ז"ל לרבותא נקיט הכי דאפילו בממזר בנתינה מודה ר"א וה"ק דהא ודאי בכלל ודאן בוודאן הוא אף על גב דאין הסברא פשוטה כ"כ להתירא כמ"ש במשנת עשרה יוחסין ומכ"ש בשאר ודאן בוודאן דפשיטא דשרו דהא כתיב בכולהו בקהל ה' א"כ ממילא דבמה שאינו מקהל ה' כגון הנך דכתיב לא יבא לא שייך בהו הך איסורא כן נ"ל בכוונת רש"י ז"ל. מיהו בתוספתא בפירקין מצאתי להדיא דר"א אוסר ממזר בממזרת ע"ש:

שם ואלו הן הספקות שתוקי אסופי וכותי כבר כתבתי בדף הקדום דלכאורה משמע דדוקא בהנך ספיקי דקחשיב הכא שייך פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן משום דה"ל ספיקא דאורייתא דלית להו שום חזקת היתר ולא חזקה דאבהתיה משא"כ בשאר ממזירי ספק כגון במי שיש בו שום ממזירות ע"י ספק קידושין או ספק גירושין לא הוי אלא ספיקא דרבנן דמדאורייתא מוקמינן לה אחזקה וחזקה דאבהתיה אלא דמסוגיא ר"פ החולץ דף ל"ז גבי ספק ממזר דיבמה שנתייבמה תוך ג' חדשים ונתעברה והוי הולד השני ספק ותלי לה התם בגמר' בפלוגתא דר"א ורבנן דמתניתין א"כ משמע דבכה"ג נמי פליגי ולרבנן מותר בממזרת ודאי ולפ"ז צ"ל דהא דקאמר הכא ואלו הן הספיקות לאו דוקא אלא עיקר מילתא משום כותי נקיט לה דדמי לספיקן דשתוקי ואסופי ואסופי וכמו שאבאר לקמן. ועי"ל דאפ"ה נקיט שפיר ואלו הן לאפוקי דאיכא נמי שאר ספק ממזר דמותר בספק ממזרת אף לר"א כגון היכא שהספק הוא מצד ספיקא דדינא לחוד וא"כ היכא דשני הספיקות לגמרי בענין א' ובנושא א' מותרין ממה נפשך או שניהם ממזרים או שניהם כשירין ואיכא נמי ספק ממזר להיפך דרבנן מודו דאסורין זה בזה כגון שתי נשים שילדו במחבואה אחת כשירה והשניה ממזרת ונתערבו ולדותיהן דהוי שניהן ספק ממזרין ואסורין לבא זה בזה דהא ודאי ממ"נ חד מינייהו כשר והשני ממזר ודוקא דומיא דהנך דקחשיב שתוקי ואסופי וכותי דאיכא למימר חד כשר וחד פסול שייך פלוגתא דר"א ורבנן כן נ"ל:

גמרא מאי כל האסורין אילימא ממזרי ונתיני כו' הא תנא לה רישא ולכאורה יש לתמוה דאטו מי לא אסיק אדעתא דהמקשה דאיכא עוד אסורים לבא בקהל דהאיכא עמוני ומואבי דכתיבי בקרא ולא תני להו לעיל והנראה דהשתא סבר המקשה דע"כ הא דקתני הכא כל האסורין לא קאי אלא אהנך דקתני במתניתין דלעיל דאלת"ה תיקשי הא דר' יהודא אוסר ומסתמא קאי אכולה מילתא דת"ק דאל"כ אכתי לא ידעינן בהי מינייהו אוסר והא מילתא פשיטא ליה לתלמודא דא"א לומר דעמוני ומואבי אסורין בממזרת כיון דכתיב בהו בהדיא לא יבא בקהל ה' וכיון דכל חד מינייהו לא מיקרי קהל ה' דאסורין לבא בקהל א"כ ע"כ דלכ"ע מותרין זה בזה ומהאי טעמא מקשה הש"ס לקמן בפשיטות אי הכי מאי רבי יהודא אוסר נמצא דלפ"ז ע"כ קס"ד דלא קאי אלא אעשרה יוחסין דלעיל כן נ"ל ועיין עוד בסמוך:

רש"י ד"ה שבודקין וכו' ליתני הא דאבא שאול ע' חולין דף פב ע"ב תד"ה תנינא: