מסכת מועד קטן דף כ״ו עמוד א׳

ואלו קרעין כו' באבל רבתי במסכת שמחות (פ"ט):

ברוב ציבור רוב ישראל:

וכמעשה שהיה בשאול ויהונתן:

גרמו לנפשייהו דמרדו ביה והא דקאמר לא קטלי יהודי רוצה לומר בחנם:

לקול יתירי לקול כנורות שמרדו:

אתיא קרע קרע (מדוד):

שלש דלתות וארבעה כלומר ארבעה פסוקים:

אנא מלכא ואמלכא לא כתיב כלום:

ועל רבו שלמדו חכמה בפרק אלו מציאות (ב"מ דף לג. ושם) פליגי רבי יהודה ורבי יוסי שרבי יהודה אומר כל שרוב חכמתו הימנו ורבי יוסי אומר אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת זהו רבו ומסיק שם עולא אמר תלמידי חכמים שבבבל קורעין זה על זה כרבי יוסי ס"ל ופוסק רב ששת כרבי יוסי ופי' רבינו חננאל דהכי הלכתא ובשאלתות דרב אחאי פוסק כרבי יהודה דאמר כל שרוב חכמתו הימנו ומפרש בפר' אלו מציאות בתוספתא דהיו קורעין קריעה [דאין] מתאחה וכן פירש רבי יצחק בר יהודה ויותר היה נראה לי דמעשה רב דשמואל עבד כרבי יוסי כדאי' התם ורבא נמי מפרש מילתא דרבי יוסי ורבי אלעזר בירושלמי נמי עבד כוותיה ושמא היו מחמירין על עצמן:

ברכת השם מנלן ועל ברכת השם דנכרים פליגי הכא בירושלמי אית דאמרי רבשקה ישראל מומר הוה אבל דנכרי לא ואית דאמרי נכרי הוה ובפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף ס.) נמי פליגי בה בש"ס שלנו ובירושלמי הוה ריש לקיש קורע על ברכת השם:

ואחד השומע מפי השומעים פירש בתוס' כגון מן העדים שאומרים זה ואם הוא אומר יכה יוסי את יוסי אין קורעין על זה וכן משמע בפ"ד מיתות (שם דף נו.):

אתיא קריעה תימה אם כן נילף כל קריעות שלא יתאחו מקריעה קריעה ושמא לא מיסתבר ליה:

קדר כל האזכרות תימה והא דקרעה בתער הסופר משמע כל המגילה ובירושלמי לא גרסינן האזכרות:

לא אמרו אלא בזרוע ובירושלמי גרס ששרפה מלך ישראל בזרוע:

משכם משילו לא שייך הכא למיפרך ואימא עד דאיכא תלתא אבל קצת קשה דאימר מילתא יתירתא הוה דמגלחי זקן ומתגודדים כתיב בהאי קרא ויש לומר דלא שייך למימר דלא נילף כלל אלא קריעה ולעיל (מועד קטן ד' כא.) הכי קאמר נמי נהי דגמרת שפיר קריעה מ"מ לא תילף מינה מעומד:

ת"ר אלו קרעין שאסורין באיחוי פי' עשרה קרעים הללו הקורע על אביו ועל אמו ועל רבו שלמדו חכמה. ועל נשיא ועל אב ב"ד. ועל שמועות הרעות. ועל ברכת השם. ועל ס"ת שנשרף ועל חורבן ערי יהודה ועל חורבן המקדש [ועל ירושלים] וקורע על חורבן בהמ"ק ומוסיף על חורבן ירושלים:

אביו ואמו ורבו שלמדו חכמה מהכא ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו. אבי אבי זה אביו ואמו. רכב ישראל ופרשיו זה רבו שלמדו חכמה.

כדמתרגם רבי רבי דטב להון לישראל בצלותך מן רתיכין ופרשין ואע"ג דאליהו חי הוא כיון דכתיב ביה ולא ראהו עוד כמת הוא לגביה: ירושלמי כשם שקורעין על החכמים כך קורעין על תלמידיהן איזהו ת"ח חזקיה אמר כל השונה הלכות ועד תורה. א"ר יוסי הדא דאת אמרו בראשונה אבל עכשיו אפילו הלכות. ר' אבוה בשם ר' יוחנן כל שמבטל עסקיו מפני משנתו. תני כל ששואלין אותו ומשיב. א"ר אושעיא כגון אנא דרבבינן משגיחין עלינו וכן מתיבין ליה. א"ר אבא בר ממל כל שיודע לבאר משנתו ואנן אפילו רבבינן לא יכלי לבאר משנתנו איזהו רבו כל שפתח לו תחלה דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר כל שרוב תלמודו ממנו. שמואל חלץ בההוא שהאיר במשנתו. פי' ביאר לו משנתו זו ששנינו בתמיד. ושתי מפתחות היו לו אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון. פי' היה מכניס ידו ומורדה עד שיחין שהוא אמה ואח"כ היה מגיע למנעול ופותחו. והאחד היה נכון לפניו מכניס ידו כנגדו ופותח:

ולא מתאחין שנאמר ויקרעם לשנים קרעים ממשמע שנאמר ויקרעם איני יודע שהקריעה לשנים היא אלא מה ת"ל לשנים מלמד שקרועין לעולם לשנים.

נשיא ואב ב"ד ושמועת הרעות שנאמר ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם וגם כל האנשים אשר אתו ויספדו ויבכו על שאול ועל יהונתן ועל עם ה' ועל בית ישראל כי נפלו בחרב.

שאול זה נשיא יהונתן זה אב ב"ד על עם ה' על בית ישראל אלו שמועות רעות. ומקשינן ואימא לא קרעינן עד דאיכא כולהו.

ופרקינן על על הפסיק הענין למימרא דקרעינן על כל אחד ואחד בפ"ע.

ואסיקנא לא אמרו דקרעינן על שמועות הרעות אלא ברוב צבור וכמעשה דשאול דהא שמואל שמע דקטל שבור מלכא י"ב אלפי יהודאי ולא קרע.

ואלו קורעין ולא מתאחין פירש ובאיחוי הוא דשוו אלו בקריעה כלם בטפח תוך מאביו ואמו:

ועל רבי שלמדו חכמה פירש שהאיר עיניו במשנה אחד כדאיתא בפרק הזהב אמסקנא:

אבי אביו זה אביו ואמו פירש להכי כת' קרא דקרי לאליהו אבי אביו לומר שקורעין כן על אביו ועל אמו:

מאי משמע כדמתרגם רב יוסף רבי דטב להון ליש' וכו' פירש ר"י ז"ל ואלמלא תרגומו הייתי יכול לומר שאין הקריעה מדין רבו אלא מפני שהוא נביא:

מלמד שקורעין ועומדין לשנים לעולם פירש ומינה נמי שמעינן להבדיל קומי שפה כדמפרש רב יהודא לעיל אלא דקשיא לר' יהודא היכי מוכח מהכא לשאר קרובים דקרא באביו ורבו משתעי ושמא יליף קריעה קריעה לכל המתים:

כיון דכתיב ולא ראהו עוד לגבי דידה כמת דמי פירש ודווקא אליהו שעלה למרום ואין למדין מזה למי שמפרש ממנו רבו ללכת למדינת הים וכיוצא בו דהא אפשר שיראהו עוד:

על רגל איפסיק הענין פירש איהו קריעה אחד קרע לכולן כיון שכולן באו לו בבת אחד וכלן סגנון אחד ושיעור אחד אלא דיתיר הפסיק הענין לומר כי כל אחד ראוי לקרוע:

לא אמרו אלא ברוב צבור וכמעשה שהיה פי' הרמב"ן ז"ל לא אמרו אלא בשהיו שם כל ישראל או רובם ואפי' ביד אויביהם ואע"פ שלא מתו אלא מעוטן והיינו כמעשה שהיה וי"א דכל שהוא רוב שבט א' קרי רוב ציבור כדאמר בהוריות לענין העלם דבר של צבור ואפי' מאן דפליג התם מודה הכא דרוב שבט אחד רוב ציבור מקרי והתם ודאי נהרגו ביד אויביהם כדי רוב שבט אחד. ותימא היאך לא קרע שמואל מדין אדם כשר או אדם חכם דהא לא סגיא דליכא בתליסר אלפי חכם או כשר וי"ל שלא היה שם חכם השוה לו ועל אדם כשר כבר אמרנו שאינן קורעין אלא בפניו וקודם קבורה עוד יש לומר דכיון דאינהו גרמו לנפשייהו אינם בני קריעה כיון שאינן רוב ציבור:

המשנה הששית והכונה לבאר בה שקורעין על הרבה דברים מלבד קריעה שעל המת ולבאר אותם הקרעים שאינם מתאחים והם הקורע על אב ואם והקורע על רבו שלמדו תורה הא חכם אחר שלא למדו תורה רשאי לאחותו כמו שביארנו:

וכן הקורע על נשיא הדור ועל אב"ד ועל שמועות הרעות ופי' בגמ' ששמעו שנהרגו רוב צבור וי"מ רוב צבור שבעיר אחת וי"מ רוב צבור שבאותה מלכות:

ועל ברכת השם ופי' בגמ' אחד השומע מפי המחרף ואחד השומע מפי השומע אלא שהעדים הואיל וקרעו בשעה ששמעו אין צריכין לחזור ולקרוע בשעת עדותם הא אם לא קרעו בשעה ששמעו קורעין בשעת עדותם:

ועל ספר תורה שנשרף ופי' בגמ' שאם ראה הוא את השריפה קורע שתי קריעות אחת על הגויל ואמת על הכתב מפני ששריפת הגויל קודמת לשם כתב ולא באו כאחת הא אם שמע אחר שנשרף יראה לי שאינו קורע אלא קרע אחד כמי ששמע מיתת שני מתיו כאחד שקורע אחת על שניהם ולא אמרו קריעה על שריפת ספר תורה או אבודה אלא בשנשרף בזרוע ולכונת הכעסה וגידוף ותפלין הרי הם כספר תורה לענין זה:

ועל ערי יהודה פי' כשרואה אותן בחורבנן וכן על המקדש וכן על ירושלם וקורע על המקדש ומוסיף על ירושלם ופי' בגמ' שאם בא לו מצד אחר שפגע בירושלם תחלה כגון שבא דרך הר הבית קורע על ירושלם וכשרואה בית המקדש חוזר וקורע קרע אחר ולא די לו בתוספת אבל כשבא דרך מדבר שרואה מקדש תחלה קורע על המקדש וכשרואה ירושלם די לו בתוספת ובתלמוד המערב בפרק הרואה שמעון קומטרא שאל לר' חייא בר בא כגון אנא דאנא חמר וסליק לירושלם בכל שעה מהו שאקרע אמר ליה בתוך ל' אי אתה צריך לקרוע לאחר ל' צריך אתה לקרוע:

זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

לעולם אין קורעין אלא על המת ולא על החי אפי' ידע בו בודאי שלא יראהו לעולם ואע"פ שאמרו כאן על קריעת אלישע והא אליהו חי הוא והשיבו כיון דכתיב לא ראהו עוד לגבי דידיה כמת דמי סוד י"י ליראיו:

הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר ערי קדשיך היו מדבר וקורע:

בד"ה ואחד השומע כו' מן העדים שאומרים זה ואם כו' את יוסי אין קורעין ע"ז כו' כצ"ל:

בד"ה משכם ומשילה כו' דאימר מילתא יתירתא הוא דמגולחי זקן ומתגודדים כתיב בהאי כו' מכל מקום לא תילוף מינה מעומד עכ"ל ורצה לומר דאימא הכי נמי הכא מילתא יתירתא עביד דאלת"ה מגולחי זקן ומתגודדים הכי נמי כדפרכינן לעיל גבי קריעה מעומד דאלת"ה ויגז ראשו הכי נמי ותירצו דלא שייך למפרך הכי דלא נילוף כלל קריעה גופיה ומש"ה הכא יליף שפיר קריעה גופה מה שאין כן לעיל נהי דגמרת קריעה מכל מקום מעומד לא נילף מכח הך פירכא וק"ל:

אָמַר לֵיהּ 'עַל', 'עַל' הִפְסִיק הָעִנְיָן. הקשה מהרש"א ז"ל עַל עַם ה' וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל מאי עַל הפסיק הענין איכא הכא דהיינו עַם ה' היינו בֵּית יִשְׂרָאֵל? ותירץ בני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו דעם ה' ודאי קאי על על תלמידי חכמים שבהם דאמרו רבותינו ז"ל (בבא מציעא לג:) וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם (ישעיהו נח, א) אלו תלמידי חכמים נמצא נקראים עם ה' ואומרו על בית ישראל קאי על המון העם עד כאן דבריו נר"ו.

אָמַר לְהוּ אֲנָא מַלְכָּא. קשא מה הנאה לו במלכותו אחר שיבואו כל אותם הצרות על ישראל? ונראה לי בס'"ד על פי מה שכתבנו בסה"ק אדרת אליהו דף פ"א בשם הרב ערבי נחל ז"ל דהמלך יש להקל בדינו מפני דאנוס בעונו מן היצר הרע שיש לו יצר הרע גדול כמו יצר הרע של רבים ואינו יצר הרע של יחיד עיין שם. ולזה כאן בכל אותם הפרעניות שהיה שומע אינו חושש שאומר 'אֲנָא מַלְכָּא' פירוש לא יגיעו לי כי יש לי התנצלות על עונותי משום דיצר הרע שלי גדול ותקיף מאד ואחר ששמע היו צריה לראש כי יוסר ממלכותו ואז יהיה כשאר יחידים אם כן יגיעו לו כל אותם פרעניות אז חרה לו וקדר אזכרות שבה.

מִיָּד, קָדַר כָּל הָאַזְכָּרוֹת שֶׁבָּה וּשְׂרָפָן בָּאֵשׁ אף על גב דהוא שרף אחר כך את המגילה עשה להכעיס שתחלה קדר האזכרות לבזותם בקדירה ואחר כך שרפן לבזותם בשריפה ולכן אמרו ברוב ציבור וכמעשה שהיה באות וא"ו דהיינו שהשורף עושה להכעיס יותר כמעשה יהויקים.