מסכת מועד קטן דף כ״ו עמוד ב׳

מתוך השלל שלא קרע אלא בשלל:

מתוך האיחוי מקרע האיחוי:

ובאיחוי אלכסנדרי דהוה כשלם:

רשאי להפכו למטה שהופך הקרע למטה והופך שלמטה למעלה ומאחהו ועושה בית הצואר ולובשו:

ותוספת שלש כגון שמוסיף קרע אחר על אותו קרע כגון שאירעו אבל אחר:

עליון אין מתאחה שקרעו על אביו ועל אמו:

שאינן בתוספת כלומר אין בדין שמוסיף עליהן:

הגיע לטיבורו ומת לו מת אחר:

ובאיחוי אלכסנדרי בירושלמי איזהו איחוי כל שאין מקומו ניכר ובמסכת שמחות (פ"ט) מפרש כל שאחוהו כל צורכו:

כך הלוקח אסור לאחותו לא שמעתי אם מותר למוכרו לנכרי נהי דלוקח אסור לאחותו אם הוא נכרי מותר ואע"פ דמוכר צריך להודיע ללוקח היינו כדי שלא יעשה לוקח איסור אבל אין אנו חוששין אם יתפרנו הנכרי ולכאורה היה מותר ועוד צ"ע והאי וכשם שמוכר כו' הוי פי' לתנא קמא בלא הפיכה ולר"ש בן אלעזר אפילו ע"י הפיכה ובמאי דפליגי נראה דהלכה כתנא קמא וכן פירש הר"א:

תחילת קריעה שלש אצבעות לא ידענא ממאי מפיק טעמא דלעיל (מועד קטן ד' כב:) מפקינן טפח מויחזק אין אחיזה פחות מטפח:

תניא נמי הכי רבי יוסי סובר כן ורבי יוסי הלכה כמותו לגבי דרבי מאיר ורבי יהודה בפרק מי שהוציאוהו (עירובין ד' מו:) ועוד דה"ל מכריע:

קורע קרע אחד על כולן במסכת שמחות (פ"ט) א"ל מת אביו וקרע והוא אינו אלא אמו יצא מתה אמו והוא אינו אלא אביו יצא מת אביו מתה אמו וקרע והוא אינו אלא אחד מן הקרובין יצא אחד מן הקרובין וקרע והוא אינו אלא אביו או אמו לא יצא ובירושלמי אמרו לו מת ראובן וקרע ואמרו שמעון היה יצא אמרו לו מת ראובן וקרע ואח"כ: אמרו לו קיים היה ומת אית תנא לא יצא וכן קרע על אביו ונמצא בנו אם מת על אתר אין צריך לקרוע כמה הוא על אתר כדי דבור ובסוף פרק בתרא דנדרים (דף פז.) כמו כן היא שנויה:

לפי שאין מוסיפין על אביו ואמו פי' בקונטרס דאכולהו קאי דבין אם קרע על אביו קודם בין קרע על אחד מקרוביו קודם ולא ידענא מנא ליה דלישנא משמע דוקא על קרע אביו ואמו שהיה קודם:

אמר רב נחמן בר יצחק לפי שאינן בתוספת תימה מאי מוסיף לפרש הטעם מן הברייתא ופירש הר"א בשם רבינו שמואל דלא גרסינן לפי שאין מוסיפין בברייתא והר"י הקשה בתוספות מאי שייך בתוספת נראה לי דמצי למימר דסבירא כמאן דאמר עד טיבורו אי נמי עד שיגלה את לבו אין זה כל כך כמו עד לבו מיהו יותר נראה לי דקאמר רב נחמן בר יצחק לפי שאינן בתוספת שצריך לקרוע עד לבו ואם אירע כך שלא קרע עד לבו מ"מ כיון דלא עשה כמו שהיה צריך אומר אין שייך תוספת מיהו לפירושו קסבר רב נחמן בר יצחק כיש אומרים עד לבו ואפילו למאן דאמר בסמוך עד טיבורו יש ליישב כמו שפי' שאין צריך לקרוע על אביו ועל אמו רק עד שיגלה את לבו מכל מקום אם קרע טפי שפיר משום כבוד אביו ואין כאן בל תשחית:

פורם מלמטה בפ' בתרא דהוריות (ד' יב:) מפרש מה קורע למטה אם בצואר:

ת"ר רשאי להופכו למטה ולעשות לו איחוי פי' להפך החלוק לחתכו ולתת בית הצואר שלו שולים והשולים יעשה בית שפה. ר' שמעון בן אלעזר אומר באיחוי בין מלמעלן בין מלמטה. וכשם שהבעלים אסורין לאחותו כן הלוקח אסור לאחותו. לפיכך צריך המוכר להודיע ללוקח שזה קרע אסור באיחוי הוא. ת"ר וכולן אלו הקרעין רשאין לשוללן למוללן ללוקטן ולעשותן בתפירה אחת כעין סולמות שיהא ניכר הקרע. אבל אין רשאין לאחותן באיחוי אלכסנדרית שהוא כמין אריגה. ת"ר הקורע מתוך השלל או מתוך המלל או מתוך הליקוט או מתוך הסולמות לא יצא. אבל אם היה איחוי אלכסנדרית שהוא כאריגה יצא ידי קריעה: ירושלמי כד דמך ר' יוחנן אורי ר' חייא בר אבא לשלול הקרע בו ביום ולנעול הסנדל בו ביום. א"ל ר' תנחום ב"ר חייא לר' חיננא בר פפא ר' צלי עלן. א"ל יסוג תודעתך שכל אותה שנה הדין מתוח כנגד המשפחה דא"ר יוחנן כל שבעה החרב שלופה עד שלשים יום. ומשלשים היא רופפת ואינה חוזרת לתערה עד י"ב חודש. למה"ד לכיפת אבנים שנתרועעה אחת מהן נתרועעה כולן. א"ר אלעזר אם נולד להן בן באותה משפחה נתרפאת כל המשפחה כולה:

ת"ר תחלת הקריעה טפח ואם קרע על המת ועוד מת לו מת אחר ובא לקרוע ולהוסיף על הקרע מוסיף ג' אצבעות דברי ר' מאיר ותחלת הקריעה ג' אצבעות ותוספת כל שהו.

אמר עולא הלכה כר' מאיר בקריעה שתחלת קריעה טפח והלכתא כר' יהודה בתוספת דדי לו אפילו כל שהו. תניא נמי הכי ר' יוסי אומר תחלת הקריעה טפח ותוספת כל שהו:

ת"ר מת אביו וקרע מת בנו והוסיף תחתיו מתאחה. עליון אין מתאחה.

מת בנו וקרע מת אביו והוסיף כו'.

ר' יהודה בן בתירה אומר על כולן כגון בנו ובתו אחיו ואחותו ואשתו קורעין להן קרע אחד על אביו ועל אמו קורע קרע אחר. לפי שאין מוסיפין על קרע אביו ואמו פי' לפי שאינו בתוספת מפני שקריעתו על אביו ועל אמו מבדיל קמי שפה שלו וקורע והולך עד שמגיע הקרע אל לבו ומגלה. ובשאר מתים קורע טפח ומוסיף כל שהו עד שמגיע אל לבו.

ואע"פ שאין ראייה ברורה אשכחן זכר לדבר כדכתיב וקרעו לבבכם ואל בגדיכם אמר שמואל הלכה כר' יהודה בן בתירה. איני והאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל. ור' יהודה לגבי ת"ק מחמיר הוא. ופרקינן כי קאמר שמואל בענין אבלות. האי ענין קריעה הוא. הלכך הלכתא כר' יהודה בן בתירה. עד היכן קורע עד טיבורו הגיע לטיבורו מרחיק ג' אצבעות וקורע.

נתמלא מלפניו מחזירו מלאחוריו נתמלא מלמעלה הופכו למטה (כנגד) כלומר מהפך ועושה שולי חלוקו בית הצואר וקורע למעלה. והקורע מלמטה מן השוליים ומן הצדדין לא יצא. אלא שכ"ג פורם מלמטה. פליגי עליה משמיה דאבוה דשמואל ולוי.

לפי' מוכר צריך להודיעו פי' כדי שידע שהן מן הקרעים שאינן המתאחין דכיון דשעורין טפח כדין קריעת קרובים היה טועה בדבר. והיה נראה דכל שלא להודיעו המוכר שיהא הלוקח מותר לאחותו וכעין מה שאמרו בענין אותו ואת בנו במסכת חולין אבל במסכת אבל תניא והלוקח אסור לאחותו עד שיודע לו שהוא מן הקרעים שאינן מתאחין וי"ל דההיא בלוקח מן ע"ה אבל רבי' הרמב"ן ז"ל מפרשה אפי' בלוקח מתלמיד דרגלים לדבר שאלו היה מן הקרעים המתאחים היה המוכר מאחה אותו כיון שהקרע פוחתו מדמיו ואעפ"כ הוצרך להודיעו שמא יטעה לוקח בדעתו בשעת המקח ויהא בו משום אונא' וכבר הור' זקן:

תחלת קריעה ג' אצבעות פירש ולא דריש ויחזק א"נ דס"ל דחזקה היינו ג' אצבעות שבהן עיקר תפיסת האדם כשקורע ואין טעם ברור לדברי רבי מאיר מפני מה התוספת ג' אצבעות

אמר עולא הלכה כרבי מאיר בקריעה והלכה כרבי יהודה בתוספות תנ"ה רבי יוסי אומר וכו' פי' תניא דמסייעא לפסקא דעול' דהא רבי יוסי דנמקו עמו סובר כן וראוי לפסוק הלכה כמותו אע"ג דכי מפיינת בה פליג על רבי מאיר ורבי יהודה וכן פירש בתוספות:

ת"ר אמרו לו מת אביו וקרע אמרו לו מת בנו והוסיף פירש שבאו לו השמועות בזה אח"ז והשנייה לאחר ז' דאלו תוך ז' ליכא תוספת כדאמר לקמן והא אתיא כת"ק דלקמן דסבר דמקום קריעה ברגלים עד טבורו דאלו ליש אומר דאמ' עד לבו היאך יכול להוסיף לאחרים על קריע' של אביו ואמו שהרי כבר קרע עליהם על לבו אלא ודאי כדאמרן וכן פי' ר"י ז"ל ויש ללמוד מן הברייתא הזאת לפסוק הלכה כת"ק דלקמן וכמו שפסקו הגאון אלפסי ז"ל ואחרים עמו ושלא כדברי הר"י ן' גיאת ז"ל שפוסק כי"ח:

תחתון מתאחה ועליון אינו מתאחה פי' וקמ"ל דלא גזרו בתחתון אטו עליון:

מת בנו וקרע מת אביו והוסיף עליון מתאחה ותחתון אינו מתאחה וקמ"ל טובא דסד"א עליון נמי לא יתאחה שאע"פ שתחלה כשקורע לשם אחרים נקרע מ"מ הרי בסוף עלה לו ג"כ לקריעת אביו שאפילו היה שלם היה צריך לקרוע הכל עד לבו מראש ועד סוף קמ"ל דבתר שעת קריעה אזלי'

מת אביו ומתה אמו מת אחיו ומתה אחותו פיר' שבאה לו שמועת כלן כא'

קורע קרע א' לכלן פירש וכיון שאביו או אמו בכלל קורע עד לבו ותעלה לכלן:

מי שמת לו מת וקרע ושלל או מלל בזמן הראוי ומת לו מת אחר שהוא חייב לקרוע עליו וקרע מתוך השלל אינו קרע וצריך לקרוע קרע אחר הא אם קרע ונתאחה איחוי הגמור ומת לו מת אחר רשאי לקרוע באותו מקום עצמו מתוך האיחוי:

מי שקרע את בגדו בקרעים שאסורין באיחוי רשאי להפוך בית הצואר הקרוע ולעשות ממנו שולים או אחורים אבל מ"מ אסור לאחותו אלא שיעמוד קרוע בצד שוליו ואם מכר את בגדו או נתנו אסור ללוקח או למקבל לאחותו ולפיכך צריך שיודיע לו על אותו קרע שהוא מאותם קרעים שאינם מתאחים ויש מי שפירשה על קריעת נשיא או אב בית דין שיש לאותה קריעה שיכות אצל כל אדם והלוקח או המקבל בכללם אבל בקריעת אב ואם וכל שאר מתים שאין לקריעה זו שיכות אצל האחרים רשאי הלוקח או המקבל לאחותו ואין שטת הסוגיא מוכחת כן:

מי שמתו לו מתים רבים כאחד או שהגיעהו שמועה עליהם כאחד אם אביו או אמו מכללן קורע על אביו או על אמו על שניהם קרע אחד ועל שאר מתים או על איזה מהם קרע אחר רחוק שלש אצבעות ברוחב הבגד ואם לא היו אביו אמו בכללן אינו קורע אלא קרע אחד אפי' על כמה מתים ואם מתו לו מתים רבים זה אחר זה תוך שבעה קורע קרע אחר במקום אחר מן הבגד אפי' מאב ואם לשאר מתים וכל שכן בשאר מתים מזה לזה או מאב ואם מזה לזה שאין די בתוספת תוך שבעה לאחר שבעה די לו בתוספת על הראשונה אא"כ היה השני אביו או אמו שאין די עליהם בתוספת לעולם אפי' מזה לזה וקריעה כבר התבאר שיעורה בטפח לכל המתים אבל תוספת שיעורו בכל שהוא:

מת אביו וקרע ואח"כ מת בנו לאחר שבעה והוסיף כמו שביארנו עליון אינו מתאחה ומה שהוסיף על בנו מתאחה וכן בכמה תוספות שאע"פ שקריעת אב ואם עד לבו הרי יש בה תוספת לכמה מתים עד טבורו משם ואילך אין שם מקום אלא לתוספת והלא גנאי הוא לו אלא אם תכפוהו אבליו עד שנתמלא כלו קרעים מחזיר אותו הצד לאחוריו וחוזר וקורע הצד האחר שהחזיר לפניו ואם נתמלא ולא הספיק הופכו למטה ומגביה שוליו למעלה ומ"מ אם קרע למטה או מן הצד לא יצא אלא שכהן גדול פורם מלמטה ומי שמת לו מת שני תוך שבעה של ראשון מונה שבעה מתחומו של שני ודיו:

יש בדברים אלו שכתבנו בענין קריעה ותוספת דינין אחרים לקצת מפרשי' מצד שהשמועה מבולבלת בידם והריני צריך להעירך על ביאור הסוגיא לפי שטתנו כדי להעמיד ביאורה על אפני מה שפסקנו בה וכך היא הצעה של שמועה:

אמרו לו מת אביו וקרע ואח"כ מת בנו והוסיף תחתון מתאחה עליון אינו מתאחה אמרו לו מת בנו וקרע מת אביו והוסיף עליון מתאחה תחתון אינו מתאחה זו היא שמועה ראשונה והרי יצא לך ממנה שאף אב ואם די להם בתוספת ואח"כ אמ' מת אביו מתה אמו מת אחיו מתה אחותו ר"ל שהגיעתהו שמועה קרובה על כלם כאחד קורע קרע אחד על כלם ור' יהודה בן בתירא אומר על כלן קרע אחד ועל אב ואם קרע אחר שאין מוסיפין על קרע של אב ואם ופירש הטעם לפי שאינן בתוספת והלכה כר' יהודה:

ולשיטתנו לא חלק ר' יהודה על תחלת השמועה הראשונה ר"ל מת אביו וקרע מת בנו והוסיף שדיו בתוספת אלא שהוא חולק על סופה ר"ל במת בנו וקרע מת אביו והוסיף ודעתו שאין קריעת אביו בתוספת וחולק גם על שמועה שניה לומר שאם מתו לו מתים רבים כאחד או הגיע לו שמועתן כאחד אם אביו או אמו בכללן אין קריעת האחרים עולה עם קריעת אב ואם אלא על כלם קורע קרע אחד ועל אביו ועל אמו קרע אחר כלומר קורע תחלה עד לבו כשיעור קריעה לאב ואם ומתחיל לקרוע קרע אחר על האחרים במקום אחר מן הבגד רחוק שלש אצבעות מן הקרע האחר ולא שיוסיף על של אב אע"פ שעדיין יש בבגד מקום קריעה עד טבורו שאין מוסיפין על קרע של אב ואם ואע"פ שהודה במת בנו והוסיף פירושה בזה אחר זה שניכר התוספת שלדבר אחר נעשה אבל כשבא בבת אחת אין התוספת ניכר אלא שיאמרו על אביו הוא הולך וקורע:

ושאל על זה מה טעם כלומר מפני מה קורע קרע אחר תהא קריעת אחרים קודמת לטפח עליון ויפסיק ויחזור ויקרע לאביו עד לבו והדבר ניכר שלשם אביו נעשה שאין קריעת אחרים עד לבו והשיב לפי שאינן בתוספת וצריכין הם לקריעה שלימה כמו שכתבנו שהוא חולק עם סופה של שמועה ראשונה ונמצא שבזה אחר זה כל הקריעות בתוספת חוץ משל אב ואם ובבת אחת צריך קריעה לאב ואם וקריעה לכל השאר:

בפרש"י בד"ה משום כבוד אשה הוא ולא מן הדין הס"ד ואחר כך מ"ה משום כבוד אביו ולא מן הדין והוי כאיחוי כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אמר רב נחמן כו' והר"י הקשה בתוספות מאי כו' מכל מקום אם קרע טפי כו' עכ"ל כצ"ל ורצונם שהקשה אלישנא דתוספות לפירוש רש"י וכתב לפרש משום דשיעור קריעה על אביו ואמו עד שיגלה לבו כדאמרינן וסבירא ליה נמי דשיעור הקריעות עד טבורו אי נמי דעד שיגלה לבו לאו היינו שיעורה דעד לבו דקאמר והשתא שפיר קאמר שאין קריעת קרוביו שייך באותו תוספת שהניח ולא קרע משיעורא דעד שיגלה לב עד שיעורא דעד טבורו או עד לבו ושוב כתבו דיותר נראה לי לפרש דסבירא ליה כמאן דאמר עד לבו והיינו דשיעורה עד שיגלה אלא דהכי קאמר שאם אירע שלא קרע על אביו עד לבו אין כאן תוספת לקרוע על קרוביו כיון דהיה ההוא תוספת ראוי לקרוע על אביו וכתבו שיש ליישב פירוש אפי' למ"ד עד טבורו דהוא נמי ראוי לקורעו על אביו למצוה מן המובחר וא"כ אין כאן תוספת לקרוע על קרוביו ודו"ק:

גמרא, מ"ד כל קורע אמאי דלא ניתן לאחותו, קשה לי, דלאחר מאי צריך להוספה הא כשמאחה סגי לחזור ולקרוע באותו האיחוי, דהא קרע מתוך האיחוי יצא: