עד כמה — מרוחקין הני תרי חורי נמלים דכי איכא נהרא בינייהו וליכא גישרא דאין מכירין הני בחורי דהני:
עד פרסה — אי ליכא פרסה בינייהו אע"ג דאיכא נהרא וליכא מעבר מכירין הני בחורי דהני:
נועץ שפוד — במקום שהן מצוין ומרדה האדמה וממעך אותן:
הוצא — ענפי דקל דתמרים:
דפנא — בייר וקעבד גדר מדפנא ומגדל אותה מהוצי הדקל:
צר בצרור — מניח אבנים זה על גב זה:
אמר רב חסדא לא שנו — דאמר מתני' מקרין אבל אינו בונה כדרכו:
בכותל גינה — דליכא פסידא יתירא אי עיילי בה אינשי:
אבל בכותל חצר בונה כדרכו — דאיכא פסידא יתירא אי עיילי בה גנבי וגנבי ממוניה:
גוחה — שוחה ונטוי:
סותר ובונה כדרכו — דהיינו כותל חצר מסייע ליה לרב חסדא:
מפני הסכנה — שלא תפול על הולכי ברשות הרבים:
שלא מפני הסכנה לא — קשיא לרב חסדא דאמר בכותל חצר בונה כדרכו אע"פ דליכא סכנה:
תריץ — לא קשיא לרב חסדא דהא דקתני במקום סכנה היינו דסתר לה כשגוחה ובונה לה שפיר:
הכא — דקאמר רב חסדא שלא במקום סכנה בונה כדרכה כשהיא סתורה קודם לכן אבל לא סתר לה במועד:
התם — במקום סכנה לסתור משום דאיכא סכנה ולא ליבני דבבנין ליכא סכנה:
א"כ דלא בני:
ממנעי ולא סתרי — והוי סכנה:
מתניתין נמי דיקא — כרב חסדא דגינה אינו בונה במועד כדרכו:
אלא לאו בגינה — ובשביעית בונה כדרכו אבל במועד אינו בונה כדרכו:
מתני' רואין את הנגעים להקל — כלומר רואה הכהן נגע צרעת במועד לטהר:
לא להחמיר — שאם רואה הכהן שהוא טמא אינו אומר כלום שאם מטמאו נמצא מצערו במועד ורחמנא אמר (דברים טז) ושמחת בחגך:
גמ' שאם אתה נזקק לו להקל אתה נזקק לו להחמיר — כלומר מאחר שרואהו הכהן אומר בין הוא טמא בין הוא טהור:
א"ר נראין לי דברי ר' מאיר במוסגר — שרואין ודברי רבי יוסי במוחלט:
בהסגר ראשון — שאם מטהר ליה משמח ליה אי לא מטהר ליה לא מטמא ליה יותר מדמעיקרא אלא מסגר ליה פעם שניה:
