בוני התלמוד

    מסכת מועד קטן דף ז׳ עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    בהסגר שנידאי מטמא ליה מחליט ליה בטומאה חמורה ומצער ליה:

    מרר"מ דאמר רואה להקל לטהר אבל לא לטמא:

    סבר בכהן תלא רחמנאדאי מטמא ליה הוי טמא ואי לא בעי מטמא ליה לא הוי טמא ולהכי חזי ליה להקל אבל לא להחמיר דאי חזי ליה דהוי טמא לא לימא ליה כלום ולא הוי טמא:

    ומרר' יוסי דאמר לא להקל:

    סבר לטהרו ולטמאו כתיבדכי חזי ליה כהן דטמא לא מצי למשתק ודלמא הוי טמא ונמצא מצערו שמטמאו במועד:

    והא תניא איפכאדברי ר"מ במוחלט דברי ר' יוסי במוסגר:

    ומר סבר צוותא דעלמא עדיף ליההאי תנא דאמר א"ר נראין דברי ר"מ במוחלט ודברי ר' יוסי במוסגר סבר צוותא דעלמא עדיף ליה ולהכי חזי בימי חלוטו דאי מטמאו לא מטמא יותר מדמעיקרא ואי מטהרו משמחו דאית ליה צוותא דעלמא אף על גב דאסור בתשמיש המטה צוותא דעלמא עדיף ליה ודברי רבי יוסי במוסגר דלא חזי ליה דלמא מטמא ליה חוץ לג' מחנות ולית ליה צוותא דעלמא ומצער ליה:

    מר סבר צוותא דאשתו עדיף ליהולהכי חזי ליה במועד בהסגר שני דאי מטהרו משמחו ואפי' מטמא ליה ומחליט ליה ומשדר ליה חוץ מג' מחנות ולית ליה צוותא דאינשי דעלמא אפ"ה לית ליה צערא דהא אית ליה צוותא דאשתו ומותר הוא באשתו להתיחד עמה בימי חלוטו ודברי ר' יוסי במוחלט דאפי' מטהר ליה דאע"ג דשרי ליה למחנה ישראל אית ליה צערא דלית ליה צוותא דאשתו דאסור הוא דכיון דמטהר ליה מחלוטו מיבעי ליה למימני שבע ימי ספירו ובימי ספירו אסור בתשמיש המטה דכתיב וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים ואהלו זו אשתו דכתיב שובו לכם לאהליכם:

    ימי ספירואסור בתשמיש המטה ולא ימי חלוטו:

    יותם לא היה לעוזיהו אלא בימי חלוטוכלומר לא נתעברה אמו דיותם אלא בימי חלוטו דעוזיהו דעוזיהו היה מצורע ולא נזקק לאשתו בימי ספירו אלא בימי חלוטו:

    אף אני כך אמרתידמצורע מותר בתשמיש המטה דוישב מחוץ לאהלו בימי ספירו כתיב:

    ורבי סבר מאי דגלי גלילהכי אמרי' ימי ספירו ולא ימי חלוטו:

    למימרא דבכהן תליא מילתאפריך בין לר"מ בין לרבי יוסי דר"מ אומר בהדיא אי טמא שתיק ורבי יוסי קאמר אין רואין כלל מכלל דרבי יוסי סבר אי לא בעי לא חזי ליה ולא הוי טמא:

    נותנין לו ז' ימי המשתהדלא חזי ליה דלמא מטמא ליה:

    ולכסותואם נראה הנגע בכסותו:

    אם ממתינין לדבר הרשותהרי ממתינין לו שאין מטמאין עד שמפנה כל הכלים שבבית וילפי' מינה דבטומאה דבגופיה נמי ממתין לדבר הרשות דומיא דהכא כיון דאשכחן דבטומאה דגופיה ממתינין לו לדבר הרשות כ"ש דממתינין לו לדבר מצוה כגון חתן וברגל:

    משמעות דורשיןדמר דריש מהאי קרא ומר דריש מהאי קרא:

    דבר הרשות איכא בינייהורבי יהודה דמפיק מביום הראות בו ומכאן אמרו חתן ורגל דהיינו מצוה ממתינין לו אבל לדבר הרשות אין ממתינין לו בטומאה דגופיה ורבי סבר דבדבר רשות נמי ממתינין לו כדאמרי' לעיל דרבי יליף טומאה דגופיה להמתין לו מטומאה דביתו:

    לא גמרינןדהוי חידוש ומחידוש לא ילפינן דכל היכא דאיכא חידוש אין לך דבר בו אלא חידושו:

    מועד קטן ז עמוד ב

    1בהסגר שני. מר סבר: בכהן תליא מילתא. אי טהור אמר ליה ״טהור״, ואי טמא שתיק. ומר סבר: (ויקרא יג, נט) ״לטהרו או לטמאו״ כתיב.

    2אמר מר, אמר רבי: נראין דברי רבי יוסי במוחלט, ודברי ר' מאיר במוסגר. והתניא איפכא!

    3תנאי היא אליבא דרבי. מר סבר: צוותא דעלמא עדיף ליה.

    4ומר סבר: צוותא דאשתו עדיפא ליה.

    5למימרא דמוחלט מותר בתשמיש המטה? אין, והתניא: (ויקרא יד, ח) ״וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים״, שיהא אסור בתשמיש המטה. ואין ״אהלו״ אלא אשתו, שנאמר: ״(דברים ה״, ל) ״לך אמור להם שובו לכם לאהליכם״. ר' יהודה אומר: (יחזקאל מד, כו) ״שבעת ימים יספרו לו״, ימי ספירו ולא ימי חלוטו.

    6ר' יוסי בר' יהודה אומר: ז' ימי ספירו, ק"ו לימי חלוטו.

    7וא"ר חייא, דנתי לפני רבי: לימדתנו רבינו, יותם לא היה לו לעוזיהו אלא בימי חלוטו, אמר לו: אף אני כך אמרתי.

    8במאי קמיפלגי? ר' יוסי בר' יהודה סבר: גלי רחמנא בימי ספירו וכ"ש בימי חלוטו. ומר סבר: מאי דגלי גלי, ומאי דלא גלי לא גלי.

    9למימרא דבכהן תליא מילתא? אין, והתניא: (ויקרא יג, יד) ״וביום הראות בו״. יש יום שאתה רואה בו, ויש יום שאי אתה רואה בו.

    10מכאן אמרו: חתן שנולד בו נגע נותנין לו ז' ימי המשתה. לו ולביתו ולכסותו. וכן ברגל נותנין לו שבעת ימי הרגל, דברי רבי יהודה.

    11ר' אומר: אינו צריך. הרי הוא אומר: (ויקרא יד, לו) וצוה הכהן ופנו את הבית אם ממתינים לו לדבר הרשות כל שכן לדבר מצוה.

    12מאי בינייהו? אמר אביי: משמעות דורשין איכא בינייהו. ורבא אמר: דבר הרשות איכא בינייהו.

    13ורבי יהודה מהתם לא גמרינן, דחידוש הוא,׃

    תוספות

    לטהרו או לטמאו כתיבבפ' בתרא דנזיר (דף סה: ושם) דריש מיניה פתח הכתוב בטהרה תחילה גבי ספק שער לבן קודם לבהרת והתם דריש מדכתיב לטהרו ברישא והכא דריש מגופיה דקרא:

    ה"ג בתורת כהנים שבעת ימים ימי ספירו וכו'ואגב שנכתב בפסוק בתר ואחרי טהרתו וגו' כתבוהו כאן:

    יותם לא היה לו לעוזיהו אלא בימי חלוטופירש הר"ר קלונימוס דכתיב (ישעיהו ז׳:ח׳) ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם והיינו מנבואת עמוס אע"פ שישעיה אמרה וישעיה נתנבא בשעה שנתנגע עוזיהו כדמוכח קראי שהיה רעש ע"י שרעשו עליונים לשורפו ותחתונים לבלעו הוא מונה לנבואת עמוס שנתנבא שנתים לפני הרעש וישראל גלה יגלה מעל אדמתו (עמוס ז׳:י״א) שאז נגזרה גזירה וכמה יש עד גלות הושע בן אלה שהיה בשנת שש לחזקיהו חשבונו ס"ה שנים ב' שנים קודם נגעו וכ"ה דנגעו דעוזיהו נתנגע כ"ה שנים לפני מותו וי"ו דיותם ושש עשרה דאחז ושש לחזקיה היה הגלות הרי ס"ה שנים ויותם בן כ"ה שנים כשמלך וא"כ היה עיבורו בימי חלוטו מכל מקום אין ר' יוסי בר' יהודה מוקשה די"ל דנתנגע בסוף השנה ועיבורו היתה בתחילת השנה ובפי' נביאים פרש"י חשבון זה וכן מוכיח בסדר עולם ומאחר שזה אמת נמצא שצריך ליישב והלא עוזיהו וירבעם מלכו כאחת דהא ירבעם מלך מ"א שנה וא"כ כשמת היה מ"א למלכות עוזיהו והכתוב אומר בשנת שלשים ושמנה לעזריה מלך יהודה מלך זכריה בן ירבעם וא"כ חסר ג' שנים וי"ל דמלך ג' שנים בחיי אביו וכן הגיה במקצת פירושים דהכי הוה מעשה דזכריה מלך בחיי ירבעם אביו ג' שנים:

    מאי דלא גלי לא גלייש מקשין למה אין רבי דורש ק"ו הא אדם דן ק"ו מעצמו ושמא יש שם פירכא או שמא מצורע חידוש הוא א"נ ז' ימים משמע מיעוט לאפוקי ימי חלוטו ואידך דמצטריך לגופיה מיהו מדכתיב ביה לו שמע מינה למעוטי:

    יש יום שאי אתה רואה בותימה לר"מ למה אינו רואה להקל ועוד למאי דפי' רבינו יצחק דלכולי עלמא בתחילת הסגר רואין להקל לעולם יכול לראות ועוד ופינו את הבית עד שיראו למה טורח לפנות שמא ימצא טהור:

    משמעות דורשין איכא בינייהור' דורש מופינו וביום אצטריך למידרש ביום ולא בלילה כדלקמן וי"ו לא משמע ליה ור' יהודה דורש מוביום אבל ופינו את הבית שמא אצטריך לרבי יהודה אפי' חבילי קש וחבילי עצים כדתנן בנגעים (פ' י"ב מ"ה) לרבי יהודה:

    דבר הרשות איכא בינייהודרבי יהודה סבר חידוש הוא ואין ללמוד הימנה שאר המתנות ומביום הראות בו לא משמע אלא המתנה דמצוה דמשמע דתלוי הדבר בקביעת היום כגון רגל והוא הדין לחתן ורבי סבר לרבות נמי המתנה שאינה מצוה וגמרינן שפיר להמתנה מופינו כל דבר הרשות בבית לא פליגי דהא בהדיא כתיב ופינו את הבית. אלא דבר הרשות דגופיה איכא בינייהו ואין נראה לפרש שאר דברי רשות כגון חבילי קש ופליגי בבתים דלרבי יהודה דאמר חידוש הוא לא ילפינן:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    ור' מאיר סבר בכהן תליא מילתא אי טהור א"ל טהור אי טמא שתיק דבמילתא דכהן תליא מילתא ועד שאמר טמא בחזקה קאי ואמר ר' נראין דברי ר' יוסי שאמר אין רואין כלל במוחלט והתניא איפכא נראין דברי ר' מאיר במוחלט ודברי ר' יוסי במוסגר ופרקינן תרי תנאי ואליבא דרבי. האי תנא דתני אמר רבי נראין דברי רבי מאיר במוחלט שרואין סבר דלמא אחזי ליה לטהרו וצוותא דעלמא עדיפא ליה מצוותא דאשתו והאי תנא דתני אמר ר' נראין דברי ר' יוסי במוחלט סבר אי חזי ליה טהרה מצריכו לספירת שבעה ואוסרו באשתו שהיה מותר בה כל ימי חלוטו וצוותא דאשתו עדיפא ליה מצוותא דעלמא לפיכך קתני נראין דברי ר' יוסי דאמר אין רואין במוחלט כו' ואמרינן למימרא דר' סבר מוחלט מותר באשתו. ואמר הין.

    והתניא דרבי סבר המוחלט מותר באשתו דתניא וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים שיהא כמנודה וכאבל שאסור בתשמיש המטה ואין אהלו אלא אשתו כדכתיב שובו לכם לאהליכם בז' ימי ספרו ולא בז' ימי חלוטו דברי רבי ורבי יוסי אומר דנתי לפני ר' לימדתנו רבינו יותם לא היה לעוזיהו אלא בימי חלוטו א"ל אף אני אומר כן כי בימי חלוטו מותר הוא ואינו אסור בתשמיש המטה אלא בימי ספרו ולא אמרינן ק"ו אלא בימי ספרו דגלי רחמנא ביה איסורא אסיר אבל חלוט דלא גלי ביה רחמנא איסורא שרי.

    למימרא דבדיבורא דכהן תליא מילתא דכתיב וביום הראות בו בשר חי יטמא ומה ת"ל וביום לימא ובהראות בו יטמא וביום למה לי אלא יש יום שאתה רואה ויש יום שאי אתה רואה מכאן אמרו חתן שנולד בו נגע נותנין לו ז' ימי המשתה ולאיצטליתו ולכסותו וכן ברגל נותנין לו כל ימי הרגל דברי רבי ר' יוסי אומר אינו צריך הרי הוא אומר וצוה הכהן ופנו את הבית אם ממתינין לו לפנות את כליו שהוא דבר הרשות ק"ו שממתינין לו בימי חתונתו ובימי הרגל שמצוה לשמוח בהן. ור' יהודה מצוה בכהן לא גמרי' דחדוש הוא דהא עצים ואבנים בעלמא לא מיטמו והכא מיטמו בנגעים הלכך חדוש הוא ומחדושא לא גמרינן ופשוטה היא.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מועד קטן דף ז׳ עמוד ב׳

    מסכת מועד קטן דף ז׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 13 קטעים ממוספרים, כ־251 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    בהסגר שני דאי מטמא ליה מחליט ליה בטומאה חמורה ומצער ליה:

    מר ר"מ דאמר רואה להקל לטהר אבל לא לטמא:

    סבר בכהן תלא רחמנא דאי מטמא ליה הוי טמא ואי לא בעי מטמא ליה לא הוי טמא ולהכי חזי ליה להקל אבל לא להחמיר דאי חזי ליה דהוי טמא לא לימא ליה כלום ולא הוי טמא:

    ומר ר' יוסי דאמר לא להקל:

    סבר לטהרו ולטמאו כתיב דכי חזי ליה כהן דטמא לא מצי למשתק ודלמא הוי טמא ונמצא מצערו שמטמאו במועד:

    והא תניא איפכא דברי ר"מ במוחלט דברי ר' יוסי במוסגר:

    ומר סבר צוותא דעלמא עדיף ליה האי תנא דאמר א"ר נראין דברי ר"מ במוחלט ודברי ר' יוסי במוסגר סבר צוותא דעלמא עדיף ליה ולהכי חזי בימי חלוטו דאי מטמאו לא מטמא יותר מדמעיקרא ואי מטהרו משמחו דאית ליה צוותא דעלמא אף על גב דאסור בתשמיש המטה צוותא דעלמא עדיף ליה ודברי רבי יוסי במוסגר דלא חזי ליה דלמא מטמא ליה חוץ לג' מחנות ולית ליה צוותא דעלמא ומצער ליה:

    מר סבר צוותא דאשתו עדיף ליה ולהכי חזי ליה במועד בהסגר שני דאי מטהרו משמחו ואפי' מטמא ליה ומחליט ליה ומשדר ליה חוץ מג' מחנות ולית ליה צוותא דאינשי דעלמא אפ"ה לית ליה צערא דהא אית ליה צוותא דאשתו ומותר הוא באשתו להתיחד עמה בימי חלוטו ודברי ר' יוסי במוחלט דאפי' מטהר ליה דאע"ג דשרי ליה למחנה ישראל אית ליה צערא דלית ליה צוותא דאשתו דאסור הוא דכיון דמטהר ליה מחלוטו מיבעי ליה למימני שבע ימי ספירו ובימי ספירו אסור בתשמיש המטה דכתיב וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים ואהלו זו אשתו דכתיב שובו לכם לאהליכם:

    ועוד 11 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Moed Katan 7b · Sefaria

    תוספות

    לטהרו או לטמאו כתיב בפ' בתרא דנזיר (דף סה: ושם) דריש מיניה פתח הכתוב בטהרה תחילה גבי ספק שער לבן קודם לבהרת והתם דריש מדכתיב לטהרו ברישא והכא דריש מגופיה דקרא:

    ה"ג בתורת כהנים שבעת ימים ימי ספירו וכו' ואגב שנכתב בפסוק בתר ואחרי טהרתו וגו' כתבוהו כאן:

    יותם לא היה לו לעוזיהו אלא בימי חלוטו פירש הר"ר קלונימוס דכתיב (ישעיהו ז׳:ח׳) ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם והיינו מנבואת עמוס אע"פ שישעיה אמרה וישעיה נתנבא בשעה שנתנגע עוזיהו כדמוכח קראי שהיה רעש ע"י שרעשו עליונים לשורפו ותחתונים לבלעו הוא מונה לנבואת עמוס שנתנבא שנתים לפני הרעש וישראל גלה יגלה מעל אדמתו (עמוס ז׳:י״א) שאז נגזרה גזירה וכמה יש עד גלות הושע בן אלה שהיה בשנת שש לחזקיהו חשבונו ס"ה שנים ב' שנים קודם נגעו וכ"ה דנגעו דעוזיהו נתנגע כ"ה שנים לפני מותו וי"ו דיותם ושש עשרה דאחז ושש לחזקיה היה הגלות הרי ס"ה שנים ויותם בן כ"ה שנים כשמלך וא"כ היה עיבורו בימי חלוטו מכל מקום אין ר' יוסי בר' יהודה מוקשה די"ל דנתנגע בסוף השנה ועיבורו היתה בתחילת השנה ובפי' נביאים פרש"י חשבון זה וכן מוכיח בסדר עולם ומאחר שזה אמת נמצא שצריך ליישב והלא עוזיהו וירבעם מלכו כאחת דהא ירבעם מלך מ"א שנה וא"כ כשמת היה מ"א למלכות עוזיהו והכתוב אומר בשנת שלשים ושמנה לעזריה מלך יהודה מלך זכריה בן ירבעם וא"כ חסר ג' שנים וי"ל דמלך ג' שנים בחיי אביו וכן הגיה במקצת פירושים דהכי הוה מעשה דזכריה מלך בחיי ירבעם אביו ג' שנים:

    מאי דלא גלי לא גלי יש מקשין למה אין רבי דורש ק"ו הא אדם דן ק"ו מעצמו ושמא יש שם פירכא או שמא מצורע חידוש הוא א"נ ז' ימים משמע מיעוט לאפוקי ימי חלוטו ואידך דמצטריך לגופיה מיהו מדכתיב ביה לו שמע מינה למעוטי:

    יש יום שאי אתה רואה בו תימה לר"מ למה אינו רואה להקל ועוד למאי דפי' רבינו יצחק דלכולי עלמא בתחילת הסגר רואין להקל לעולם יכול לראות ועוד ופינו את הבית עד שיראו למה טורח לפנות שמא ימצא טהור:

    משמעות דורשין איכא בינייהו ר' דורש מופינו וביום אצטריך למידרש ביום ולא בלילה כדלקמן וי"ו לא משמע ליה ור' יהודה דורש מוביום אבל ופינו את הבית שמא אצטריך לרבי יהודה אפי' חבילי קש וחבילי עצים כדתנן בנגעים (פ' י"ב מ"ה) לרבי יהודה:

    דבר הרשות איכא בינייהו דרבי יהודה סבר חידוש הוא ואין ללמוד הימנה שאר המתנות ומביום הראות בו לא משמע אלא המתנה דמצוה דמשמע דתלוי הדבר בקביעת היום כגון רגל והוא הדין לחתן ורבי סבר לרבות נמי המתנה שאינה מצוה וגמרינן שפיר להמתנה מופינו כל דבר הרשות בבית לא פליגי דהא בהדיא כתיב ופינו את הבית. אלא דבר הרשות דגופיה איכא בינייהו ואין נראה לפרש שאר דברי רשות כגון חבילי קש ופליגי בבתים דלרבי יהודה דאמר חידוש הוא לא ילפינן:

    Tosafot on Moed Katan 7b · Sefaria

    רבנו חננאל

    ור' מאיר סבר בכהן תליא מילתא אי טהור א"ל טהור אי טמא שתיק דבמילתא דכהן תליא מילתא ועד שאמר טמא בחזקה קאי ואמר ר' נראין דברי ר' יוסי שאמר אין רואין כלל במוחלט והתניא איפכא נראין דברי ר' מאיר במוחלט ודברי ר' יוסי במוסגר ופרקינן תרי תנאי ואליבא דרבי. האי תנא דתני אמר רבי נראין דברי רבי מאיר במוחלט שרואין סבר דלמא אחזי ליה לטהרו וצוותא דעלמא עדיפא ליה מצוותא דאשתו והאי תנא דתני אמר ר' נראין דברי ר' יוסי במוחלט סבר אי חזי ליה טהרה מצריכו לספירת שבעה ואוסרו באשתו שהיה מותר בה כל ימי חלוטו וצוותא דאשתו עדיפא ליה מצוותא דעלמא לפיכך קתני נראין דברי ר' יוסי דאמר אין רואין במוחלט כו' ואמרינן למימרא דר' סבר מוחלט מותר באשתו. ואמר הין.

    והתניא דרבי סבר המוחלט מותר באשתו דתניא וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים שיהא כמנודה וכאבל שאסור בתשמיש המטה ואין אהלו אלא אשתו כדכתיב שובו לכם לאהליכם בז' ימי ספרו ולא בז' ימי חלוטו דברי רבי ורבי יוסי אומר דנתי לפני ר' לימדתנו רבינו יותם לא היה לעוזיהו אלא בימי חלוטו א"ל אף אני אומר כן כי בימי חלוטו מותר הוא ואינו אסור בתשמיש המטה אלא בימי ספרו ולא אמרינן ק"ו אלא בימי ספרו דגלי רחמנא ביה איסורא אסיר אבל חלוט דלא גלי ביה רחמנא איסורא שרי.

    למימרא דבדיבורא דכהן תליא מילתא דכתיב וביום הראות בו בשר חי יטמא ומה ת"ל וביום לימא ובהראות בו יטמא וביום למה לי אלא יש יום שאתה רואה ויש יום שאי אתה רואה מכאן אמרו חתן שנולד בו נגע נותנין לו ז' ימי המשתה ולאיצטליתו ולכסותו וכן ברגל נותנין לו כל ימי הרגל דברי רבי ר' יוסי אומר אינו צריך הרי הוא אומר וצוה הכהן ופנו את הבית אם ממתינין לו לפנות את כליו שהוא דבר הרשות ק"ו שממתינין לו בימי חתונתו ובימי הרגל שמצוה לשמוח בהן. ור' יהודה מצוה בכהן לא גמרי' דחדוש הוא דהא עצים ואבנים בעלמא לא מיטמו והכא מיטמו בנגעים הלכך חדוש הוא ומחדושא לא גמרינן ופשוטה היא.

    Rabbeinu Chananel on Moed Katan 7b · Sefaria

    ריטב"א

    אמר אביי משמעות דורשין איכא בינייהו פי' ליכא בינייהו מידי לעיקר הדין אלא דרשא תקראו' בעלמא מר משמע ליה למדרש ומר משמ' ליה למדרש האי:

    ורבי יהודה מהתם לא גמרי' דחדוש הוא וכו' ומיהו רבי סבר דכיון דחדוש דהתם הוה לחומרא ואפי' הכי אקיל פה רחמנ' להמתין לו לדבר הרשות שפיר גמרי' מינה דכ"ש מי שהוא קל:

    Ritva on Moed Katan 7b · Sefaria

    מאירי

    ולבריתא השנויה בהפך אתה מפרש נראין דברי ר' יוסי במוסגר שלא לראות שמא יחליטנו ויפסיד ציותא דעלמא ואע"פ שאף המוסגר טעון שלוח מ"מ כל שהוא מוסגר לבו סמוך שיטהר ובטוח שבקרוב יתחבר עם שאר בני אדם וכל שאינו מתיאש מזה נוח לו משיתיאש אע"פ שיבא להיתר צוות אשתו והוא ענין ציותא דעלמא עדיפא ליה זו היא שיטתנו שעליה סמכנו לפסוק כמה שכתבנו:

    והרבה חולקים לומר שהעומד בעיניו בהסגר שני אין מטהרין אותו וכן כתבוה מקצת גדולי הצרפתים ואל תחוש לדבריהם ובהדיא תניא בספרי העומד בבגדים בראשון מסגיר בשני שורף ובאדם בראשון מסגיר ובשני פוטר אלא שחוזרים וחולקים לומר שאף המוסגר מותר בתשמיש ואין בו איסור אלא לימי ספירו ולדבריהם צריכים אנו לפרש במה שאמרו ציותא בעלמא עדיפא ליה או ציותא דאשתו עדיפא ליה שהוא נאמר על מוחלט הבא לידי ספירה ולא במוסגר הבא לידי החלט שהרי שניהם מותרין ומ"מ אין אנו צריכין לשנות בשיטתנו לדעת זה אלא בדברי ר' ואף בהם אפשר לפרש נראין דברי ר' מאיר במוסגר ומטעם שהזכרנו לדעת ר' מאיר ויתיחס לר' גם כן דעת האומר שהכהן רשאי לשתוק ונראין דברי ר' יוסי במוחלט ומטעמו של ר' יוסי דאיסור תשמיש חמור אצלו ואע"פ שימי ספירה מועילים לו לציותא דעלמא ציותא דאשתו עדיפא ולבריתא שנויה בהפך נראין דברי ר' יוסי במוסגר ומטעמו של ר' יוסי וכר' מאיר במוחלט מטעם ציותא דעלמא עדיפא וגם זה נכון:

    ואף גדולי המחברים לא מצאתי בדבריהם איסור תשמיש אלא לימי ספירה וכדכתי' בהדיא בימי ספירו וישב מחוץ לאהלו ואין אהלו אלא אשתו שיהיה כמנודה וכאבל ליאסר בתשמיש:

    ומה שאמרו לראיית היתר תשמיש בימי חלוטו יותם לא היה לו לעוזיהו אלא בימי חלוטו כך פירושו שבימי חלוטו של עוזיהו נתעברה אשתו מיותם והביאם לומר כן מפני שתמהו על מה שכתו' בשנת עשרים ושבע לירבעם מלך עוזיהו ואי אפשר לומר כן שהרי בשנת חמש עשרה לאמציהו מלך ירבעם ואמציהו מלך עשרים ותשע ונמצא שירבעם מלך עם מלכות אמציהו ארבע עשרה שנה שמחמשה עשר עד תשעה ועשרים ואותה שנה מת אמציה ומלך עזיה ונמצא שעזיה מלך בשנת ארבע עשרה לירבעם ולפשוטו של מקרא פירשו מפרשי המקראות בשנת עשרים ושבע לימים הבאים כלומר ששנה שמלך ממנה ואילך שבעה ועשרים שנה והיא שנת ארבע עשרה למה שעבר ממלכותו שהרי ארבעים ואחת שנה מלך ובסדר עולם לא ראו לתרץ המקרא כן ופירשו בשנת עשרים ושבע לירבעם מלך עזיהו אפשר לומר כן והלא שניהם מלכו כאחד אלא שמלך מלכות מנוגעת נראה מדבריהם שמלכות עזיהו וירבעם התחילה כאחת ולפי הפסוקי' אי אפשר לומר כן אם לא מלך עזיהו בחיי אמציה ארבע עשרה שנה וא"כ כך פירושו של מקרא שמתחלת עשרים ושבע לירבעם שהיא תחלת עשרים ושבע של עצמו גם כן מלך עוזיהו מלכות מנוגעת ותלה הדבר בירבעם שתולין הקלקלה במקולקל ועוזיהו מלך חמשים ושתים שנה נמצאת עשרים ושש שנים שהם חצי זמן מלכותו במלכות מנוגעת וכשמת עזיה היה יותם בן חמש ועשרים שנה והרי ששנה אחת נצטרע עוזיהו כשנולד יותם ונמצא שנתעברה אמו בימי חלוטו ומ"מ ר' יהודה היה סובר שלא נצטרע בתחלת עשרים ושבע אלא במקצתה וכבר נתעברה אשתו קודם שנתנגע:

    אפי' היו סימני טומאה של מצורע או סימני רפואה ניכרים לכל אדם אינו לא טמא ולא טהור עד שיטמאנו הכהן או יטהרנו מאחר שכן חתן שנולד בו נגע נותנין לו שבעת ימי משתה שלא לראותו לו ולאצטליתו ולכסותו וכן ברגל כמו שביארנו שהרי אמרה תורה וצוה הכהן ופנו את הבית לא נטמאו כלים עד שיאמר הכהן טמא והרי הזקיקתו תורה לשתוק עד שיפנו את הבית ואם ממתינין לדבר הרשות אחר אין ממתינין אותו כגון שהיה רוצה ליכנס לסעודת הרשות וכיוצא בזה ואין למדין מפנו הבית לשאר דברי הרשות שכל ענין נגעי בתים חדוש הוא שהרי אין עצים ואבנים מיטמאין בשום מקום ומיטמאין בה ואין למדין מן החדוש:

    Meiri on Moed Katan 7b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה ומ"ס צוותא כו' ומצער ליה הס"ד ואח"כ מ"ה ימי ספירו כו' ובד"ה למימרא כו' ולא הוי טמא הס"ד ואח"כ מ"ה נותנין לו כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה ה"ג בתורת כהנים ז' ימי ספירו שנכתב בפסוק בתר ואחרי כו' כצ"ל ר"ל דבנוסחות גמרא שלהם היה כתוב ריש הפסוק ואחר טהרתו שבעת ימים וגו' ואהא כתבו דה"ג בת"כ ולא שייך ואחרי טהרתו כאן אלא אגב שנכתב ז' ימים וספרו בתר ואחרי טהרתו כתבוהו כאן וק"ל:

    בד"ה יותם לא היה כו' מעל אדמתו שאז נגזר גזירה כו' בשנת שש לחזקיהו חשבונו ס"ה שנים ב' שנים קודם נגעו וכן הוא דנגעו דעוזיהו נתנגע כ"ה שנה לפני מותו וט"ז דיותם כו' אין ר' יוסי בר יהודה מוקשה כו' כצ"ל וכ"ה ברש"י בספר ישעיה ע"ש שהוכיח זה מתוך הכתובים ובד"ה משמעות דורשין כו' למדרש ביום ולא בלילה כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Moed Katan 7b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מועד קטן, דף ז׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־251 מילים ב־13 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 13 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 124 מילים

      נפתחת ב״בהסגר שני. מר סבר: בכהן תליא מילתא.…״

    2. קטע 215 מילים

      נפתחת ב״אמר מר, אמר רבי: נראין דברי רבי…״

      חכמים: רבי יוסי.

    3. קטע 310 מילים

      נפתחת ב״תנאי היא אליבא דרבי. מר סבר: צוותא…״

    4. קטע 46 מילים

      נפתחת ב״ומר סבר: צוותא דאשתו עדיפא ליה.…״

    5. קטע 548 מילים

      נפתחת ב״למימרא דמוחלט מותר בתשמיש המטה? אין, והתניא:…״

    6. קטע 611 מילים

      נפתחת ב״ר' יוסי בר' יהודה אומר: ז' ימי…״

    7. קטע 721 מילים

      נפתחת ב״וא"ר חייא, דנתי לפני רבי: לימדתנו רבינו,…״

    8. קטע 824 מילים

      נפתחת ב״במאי קמיפלגי? ר' יוסי בר' יהודה סבר:…״

    9. קטע 923 מילים

      נפתחת ב״למימרא דבכהן תליא מילתא? אין, והתניא: (ויקרא…״

    10. קטע 1024 מילים

      נפתחת ב״מכאן אמרו: חתן שנולד בו נגע נותנין…״

      חכמים: רבי יהודה.

    11. קטע 1124 מילים

      נפתחת ב״ר' אומר: אינו צריך. הרי הוא אומר:…״

    12. קטע 1214 מילים

      נפתחת ב״מאי בינייהו? אמר אביי: משמעות דורשין איכא…״

      חכמים: אביי, רבא.

    13. קטע 137 מילים

      נפתחת ב״ורבי יהודה מהתם לא גמרינן, דחידוש הוא,…״

      חכמים: רבי יהודה.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מועד קטן דף ז׳ ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026