בוני התלמוד

    מסכת מועד קטן דף י״ג עמוד א׳

    פרק ב׳ - מי שהפך

    Also cited as: Moed Katan 13a, Chapter 2 Mi SheHafakh

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    צרם אזן בכור - חתך מאזנו מעט כדי שיהא בעל מום ויהא מותר לו ואסור לעשות כן משום מום לא יהיה בו (ויקרא כב) כלומר לא תטיל בו מום ואם הטיל בו מום קנסוהו רבנן דלא יהנה ממנו ואם מת אין בניו נהנין ממנו:

    משום דאיסורא דאורייתא הוא - אבל האי דכוון מלאכתו במועד דלאו איסורא דאורייתא הוא דהא בלא מתכוין מותר לגמרי:

    מכר עבדו לעובד כוכבים - קנסוהו רבנן ויצא לחירות דאי ברח מן העובד כוכבים אין ישראל יכול לכופו לעבודתו ואם מת אין בניו יכולין לכופו:

    דכל יומא מפקע ליה ממצות - דכל זמן שהוא ברשות העובד כוכבים אינו עוסק במצות:

    גברא - דנתכוון לעשות מלאכה קנסו רבנן שלא ליהנות ממנה:

    ממונא קנסוה רבנן - ואפילו בניו אין יכולין ליהנות ממנה:

    שנתקווצה - ניטלו ממנה קוצים שבה:

    נטייבה - נזבלה שהוליך הזבל בעגלות ומשאות:

    נידיירה - על ידי דיר בהמה לזבלה עבודת קרקע היא (נזדבלה) כל הני מדרבנן נינהו ואעפ"כ קנסו דלא תזרע למוצאי שביעית:

    טימא טהרותיו - של חבירו קנסו דחייב לפרעו:

    היזק שאינו ניכר הוא - דהא בעיניה הוא:

    שכר פעולה שאין לו מה יאכל - שאין לו לפועל מה יאכל:

    מהו - שיתן לו מלאכה ולשוכרו כדי שיהא לו מה לאכול:

    לאתויי מאי - אי למוכר הא תני ליה לצורך המועד אלא לאתויי שכר פעולה שאין לו מה יאכל דמותר:

    פרושי קא מפרש - לצורך המועד כיצד כגון שאין לו למוכר מה יאכל ולעולם לא תיפשוט מינה לשכר פעולה:

    ואם אינו מאמינו - מלוה ללוה:

    שאין לו מה יאכל לאתויי מאי - אם משום לוה הא קאמר אם אינו מאמינו מותר והכא לא מצי לתרוצי פרושי קא מפרש דהכי מיתרמי מילתא דאם אינו מאמינו שאין לו מה יאכל לאו מילתא היא דהא מותר בלאו הכי:

    לאו לאתויי שכר פעולה - שאין לו לסופר מה יאכל שרי בחולו של מועד:

    כל מלאכה נמי תשתרי - בערב הפסח דהא אישתרי שכר פעולה בחולו של מועד אלא תיפשוט מיניה דשכר פעולה שאין לו מה יאכל אסור בחולו של מועד:

    מתקיף לה רב פפא - אדרב ששת פריך מדפריך מהאי דתנן שלש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים כו' אלמא סבר כל מלאכה שרשאי אתה לעשות בחולו של מועד עושין אותה בערב הפסח:

    א"כ בנין לישתרי - בערב הפסח דהא כותל הגוהה לרה"ר מותר לבנותו בחולו של מועד:

    מתקיף לה רבינא - סבר נמי כרב פפא:

    ה"ג אלא אמר רב אשי:

    משום צורך י"ט - שרי כגון הני ג' אומניות ותו לא והוא הדין אם אין לו מה יאכל דאין צורך י"ט גדול מזה:

    מתני' אבל מפנה הוא לחצרו - והא משמע ליה עכשיו שמביא מבית שבחצר אחרת לחצרו:

    אם חושש - שמא יגנבו:

    גמ' והא אמרת רישא אין מפנין - מבית לבית:

    סיפא אתאן לבית שבחצר - והכי קתני מפנה הוא מבית שבחצרו לחצרו:

    בדיק לן - אי ידעינן לתרוצי:

    בי"ד - מוליכין ומביאין כלים:

    בחולו של מועד - אין מביאין:

    כאן במאמינו - לאומן אין מביאין דשלא לצורך הוא:

    אין מאמינו - מביאין:

    מועד קטן 13 עמוד א

    1צרם אזן בכור קנסו בנו אחריו משום דאיסורא דאורייתא,׃

    2ואם תמצי לומר מכר עבדו לעובד כוכבים ומת קנסו בנו אחריו משום דכל יומא מפקע ליה ממצות,׃

    3הכא מאי: גברא קניס רבנן והא ליתיה, או דלמא: ממונא קניס רבנן והא איתיה!

    4א"ל תניתוה: שדה שנתקווצה בשביעית תזרע למוצאי שביעית, נטייבה או נדיירה לא תזרע למוצאי שביעית. ואמר ר' יוסי בר חנינא: נקטינן, הטיבה ומת בנו זורעה, אלמא: לדידיה קנסו רבנן, לבריה לא קנסו רבנן. ה"נ לדידיה קנסו רבנן, לבריה לא קנסו רבנן.

    5אמר אביי: נקטינן: טימא טהרותיו ומת לא קנסו בנו אחריו. מאי טעמא היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק. לדידיה קנסו רבנן, לבריה לא קנסו רבנן.

    מתני׳ · משנה

    6אין לוקחין בתים עבדים ובהמה אלא לצורך המועד, או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל.

    גמ׳ · גמרא

    7בעא מיניה רבא מרב נחמן: שכר פעולה שאין לו מה יאכל, מהו? א"ל תנינא: או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל. לאתויי מאי? לאו לאתויי שכר פעולה! א"ל לא, פרושי קא מפרש.

    8איתיביה אביי: אין כותבין שטרי חוב במועד, ואם אינו מאמינו, או שאין לו מה יאכל ה"ז יכתוב. שאין לו מה יאכל לאתויי מאי? לאו לאתויי שכר פעולה! שמע מינה.

    9מותיב רב ששת: וחכ"א שלש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות: החייטין והספרין והכובסין. החייטין שכן הדיוט תופר כדרכו בחולו של מועד, הספרין והכובסין שכן הבאין ממדינת הים והיוצא מבית האסורין מותרין לספר ולכבס בחולו של מועד.

    10ואי ס"ד שכר פעולה שאין לו מה יאכל שרי כל מלאכות נמי לישתרו, דהא איכא שכר פעולה שאין לו מה יאכל!

    11מתקיף לה רב פפא: אלא מעתה בנין לישתרי, שכן כותל הגוהה לרה"ר סותר ובונה כדרכו מפני הסכנה!

    12מתקיף לה רבינא: אלא מעתה לבלר לישתרי, שכן כותבין קידושי נשים גיטין ושוברין!

    13אלא אמר רב אשי: מועד אארבעה עשר קא רמית? מועד משום טירחא הוא, ובמקום פסידא שרו רבנן. ארבעה עשר משום צורך יום טוב הוא. מידי דצורך יו"ט שרו רבנן, מידי דלאו צורך יום טוב לא שרו רבנן.

    מתני׳ · משנה

    14אין מפנין מבית לבית, אבל מפנה הוא לחצרו. אין מביאין כלים מבית האומן, אם חושש להם מפנן לחצר אחרת.

    גמ׳ · גמרא

    15והאמרת רישא אין מפנין כלל? אמר אביי: סיפא אתאן לבית שבחצר.

    16ואין מביאין כלים מבית האומן. אמר רב פפא: בדיק לן רבא, תנן: אין מביאין כלים מבית האומן, ורמינהו: מוליכין ומביאין כלים מבית האומן, ואע"פ שאינן לצורך המועד!

    17ושנינן ליה: כאן בארבעה עשר, כאן בחולו של מועד. איבעית אימא: הא והא בחולו של מועד. כאן במאמינו, כאן בשאינו מאמינו.

    תוספות

    נטייבה או נדיירה - פי' בקונטרס היינו מלאכה שבקרקע מדרבנן אבל נטלו קוצים אין זו עבודת קרקע ובגיטין (ד' מד: ושם) פירש בקונטרס דבקווצה מלאכה דרבנן וצ"ל דאיירי בקוצים תלושים דמחוברים כל דהו הוי דאורייתא דאמרינן בשבת (ד'.. קג.) התולש עולשין והמזרד זרדין אם ליפות את הקרקע כל שהוא ואע"פ שאין מכוין ליפות דקאמר התם דפטור גבי שבת כגון בארעא דחבריה אבל גבי שביעית לא בעינן מלאכת מחשבת:

    נטייבה - פי' בקונטרס זבל בהמות ובפי' ר"ח חורש בה חרישה יתירא ובירושלמי מפרש כן ומ"מ אין נראה שתהא מן התורה וקשה היכי מוכח מיניה בבכורות (ד' לד:) בעיא דצרם אוזן בבכור דהוי דאורייתא ומוכר עבדו.. נמי בפ' השולח (גיטין מד:) הא גבי עבד דכ"ע דפקע ממצות חמיר טפי ואומר ר"ת דבשביעית נחמיר כדאמר בקדושין פ"ק (ד' כ.) כמה קשה אבקה של שביעית משום הכי יש לפשוט כל הני א"נ ראוי להחמיר טפי מבשום מקום משום דהיו מזלזלין בה כדאמר (בסוף) הניזקין (דף נד.) שהיו חשודין על השביעית לכך מייתי שפיר מינה:

    אין לוקחין בתים עבדים כו' אלא לצורך המועד - פי' הר"ר יוסף הוא הדין בשאר דברים צריך לצורך המועד דהא אסור למכור פירות אלא לצורך המועד אלא רבותא קמ"ל דאפי' הני דהויין בפרהסיא שרי לצורך.. המועד וצריך עיון אי צריך הני צינעא כמו בההיא דפירות כסות וכלים (לקמן ע"ב) וההיא דלעיל (מועד קטן דף יב:) מכניס פירות מצריך בגמ' צינעא אע"פ שאינו במשנה:

    אין מפנין מבית לבית - בירושלמי מתיר מבית אחר לביתו שערב לאדם לדור בשלו:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    שולה פשתנו מן המשרה שלא תאבד ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד וכולן שכוונו מלאכתן במועד יאבדו. בעי ר' ירמיה הרי הצורם אוזן בבכור קנסו בנו אחריו משום דההוא איסורא דאוריי' הוא וכן המוכר עבדו לעכו"ם משים דכל יומא מפקע ליה ממצות מכוין מלאכתו במועד קנסו בנו אחריו או לא. ופשטנא א"ר יוסי ב"ר חנינא נקטינן הטיבה ומת זורעה בנו אחריו אלמא לדידיה קנסו.

    לבריה לא קנסו רבנן:

    (פיסקא) [מתני'] אין לוקחין בתים ועבדים ואבנים אלא לצורך [המועד] או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל בעי רבא שכר פעולה מאי פירוש שאין לו לפועל מה יאכל במועד כגון הסופר שאין לו אלא שכר שטר המקנה. וכן כיוצא בו הפועלים מהו שיתירו לו למכור ולקנות כדי שיקחו אלו שכרם. ופשטנא דאפילו לשכר פעולה שרי.

    ומותיב רב ששת ג' אומניות עושין מלאכתן בערבי פסחים עד חצות החייטין כו'.

    ואי ס"ד דכל מי שאין לו מה יאכל שרינן לשכר פעולה כל אומניות לישתרי דהא מי שאין לו מה יאכל וצריך שכר פעולה שרי ורב פפא מתקיף הכי כל בנין לישתרי דהא כותל הגוחה לרה"ר סותרו ובונהו כדרכו מפני הסכנה. ורבינא מתקיף כל לבלר לישתרי דהא כותבין גיטי נשים כו'.

    ופריק רב אשי י"ד אדמועד קרמית מועד משום טירחא ולא טירחא הוא במקום פסידא שרו רבנן. י"ד משום י"ט הוא מידי דהוי צורך יו"ט שרי ליה רבנן דלא צורך י"ט לא שרו ליה רבנן: ירושלמי א"ר יוסי א"ר אבין קרנא ואגרא קרן או ידע דמזבן ופחת מן קרנא יזבין ואי לא לא יזבון ר' חנינא חברין דרבנן אמר פרקמטיא ניגבת מנכסי יתומים קטנים הוין בעי למימר בשיש עדים יודעין הא אין עדים יודעין נעשית כפקדון כך אנו אומרים פקדון לא ניתנה לגבות מנכסי יתומין קטנים מה בינה למלוה מלוה להוצאה ניתנה. וזו לא ניתנה להוצאה. א"ר אבא בר ממל אילו היה מי שימנה עמי הייתי מתיר המלאכה. כלום אסרו המלאכה בחולו של מועד אלא שיהו אוכלין ושותין ויגיעם בתורה. והאידנא אוכלין ושותין ופוחזין. ריב"ל שאל לרשב"ל. מהו ליקח בתים מן העכו"ם בשבת א"ל תני בשבת מותר כיצד עושה מראה לו כיסין של דינרים והעכו"ם חותם ומעלה בערכאין וכן מצינו שנכבשה יריחו בשבת שנא' כה תעשה ששת ימים וכתיב וביום השביעי תסובו את העיר ז' פעמים וכתיב עד רדתה אפי' בשבת:

    (פיסקא) [מתני'] אין מפנין מבית לבית אבל מפנה הוא בבית שבחצירו - ירושלמי אין מפנין לא מדירה נאה לדירה נאה ולא מדירה נאה לדירה כעורה ובתוך שלו אפילו מדירה נאה של חבירו לדירה כעורה שלו מפנין מפני ששמחה היא לו להיות דר בתוך שלו אין מפנין מת ולא עצמות מקבר לקבר ממכובד למכובד ולא מבזוי לבזוי. ואצ"ל ממכובד לבזוי ובתוך שלו אפילו ממכובד לבזוי ערב לאדם בשעה שהוא נינח אצל אבותיו: (פיסקא) [מתני'] אין מביאין כלים מבית האומן אם חשש להן מפנן לחצר אחרת ומקשינן והתנינן מוליכין ומביאין מבית האומן ופרקי' הא בי"ד מתני' דהכא בחולו של מועד.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מועד קטן דף י״ג עמוד א׳

    מסכת מועד קטן דף י״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 17 קטעים ממוספרים, כ־390 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מועד קטן דף י״ג ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026