מסכת מועד קטן דף ח׳ עמוד ב׳

לפי שאין המת משתכח מן הלב שלשים יום כלומר כיון דמת אין משתכח מן הלב שלשים יום אם מספידו פחות משלשים יום לפני הרגל אתי למספד ברגל דעדיין לא שכחו:

דעביד בחנם מ"ד משום מעות שזימן לרגל כיון דספדן עביד בחנם שפיר דמי ומ"ד לפי שאין המת משתכח מן הלב שלשים יום בחנם נמי אסור:

מתני' אין חופרין כוכין וקברות לצורך מתים שדרכן לחפור כוכין וקברות לזמנן לצורך מתים שימותו דטירחא יתירא הוא:

מחנכין מפרש בגמ':

נברכת בריכה של כובסין ולית ביה טירחא כולי האי:

וארון עם המת בחצר שהמת שם מותר לעשות ארון ולנסר הנסרים מתחילה לצורך הארון ולעשותו כולו אבל לא בחצר אחרת שלא יאמרו מלאכה אחרת היא:

ר' יהודה אוסר להביא עצים ולעשותן נסרים לצורך הארון אא"כ היו מנוסרים בתחילה קודם י"ט:

גמ' גיהא ובר גיהא בריכה גדולה שעושין בחצר שיכנסו בו כל השופכים בקיע בר גיהא בריכה קטנה שעושין סמוך לגדולה כדי שיכנסו המים היוצאין מן הגדולה לקטנה שהיא מליאה ונכנסין לקטנה:

דקא עביד בחנם ונראה דהלכה כרב באיסורי. ואפילו לשמואל י"ל דלא אסירי אלא ע"י ספדנא אבל הוא עצמו שרי יותר מתאפק מצערו על ידי צעקה וישמח לאחר זמן:

אין חופרין כוכין וקברות במועד פי' בקונטרס לצורך מתים הוא עושה אפילו כשאין צריך עתה כדתנן בהמוכר פירות (ב"ב דף ק:) המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבר עושה רחבה של מערה אבל לצורך המת שמת כבר מותר אפילו ביו"ט שני למיגז ליה גלימא ולמיגז ליה אסא כדאמר בפ"ק דביצה (דף ו. ושם) כ"ש חול המועד ואע"פ שיש לחלק דחול המועד דאורייתא ויו"ט שני דרבנן כמו יו"ט שני דעצרת ויו"ט שני דשביעי של פסח ושמיני עצרת אין נראה דבכל יום שני קאמר בביצה ועוד כל ענין מלאכה חמיר טפי י"ט שני מחול המועד וכמו שפירש בקונטרס דאיירי בחופר מחיים כך פר"ח אבל לאחר מיתה שרי והא דתנינן כוכין וקברות אפילו בלא מת וארון דוקא עם המת שמא כשחופר הוא רגיל לחפור בבית והוי הכירא דצריך למת נראה לי והא דלא שרי הכא לר' יהודה אלא מנסרים המנוסרים מערב יו"ט והתם שרי למיגז ליה גלימא ואסא שמא נסרים יכולים למצוא מנוסרים הרבה אבל גלימא ואסא לא ימצא עשויים או שמא בנסירת נסרים יש קול ופירסום גדול וי"מ דאין חופרין מיירי אפילו לאחר מיתה דומיא דמחנכין דמשמע לאחר מיתה דמפרש בגמ' שאם היה ארוך מקצרו ומחיים אין רגילות לשנותו כי אינו יודע מי ישים בו ויש לפרש שעושה לצורכו או לצורך אחר וכמו שפירש שהיו עושין והא דשרינן בפ"ק דביצה (דף ו. ושם) למיגז ליה גלימא ואסא היינו דוקא כדפרישית שלא ימצא גלימא ואסא עשוי מערב יו"ט אבל כוכין וקברות ימצא הרבה שהיו רגילים לחפור מחיים ומהאי טעמא יכול להיות מותר בזמן הזה לפי שאין עושין כוכין וקברות מחיים:

ועושין נברכת במועד תימה ואמאי צריך במועד והלא אין מכבסין במועד וי"ל לצורך כל אותם שהתירו חכמים לכבס לקמן בפרק בתרא (מועד קטן דף יג:) וי"מ לרחוץ את המת ותכריכין:

וארון עם המת בחצר אמרינן בירושלמי אמר רבי מנא הדא דאמר במת שאינו מפורסם אבל במת שמפורסם עושין לו ארון אפילו בשוק כהדא דרבי חנינא חברייהו דרבנן דמך בחול המועד עבדי ליה ארון בשוקא ונראה דלדידן שיש קהלות מועטין חשבינן להו מפורסם לכולהו מתים:

גיהא ובר גיהא פי' ר"ח מחמצן ונדיין דפרק לא יחפור (ב"ב דף יט.) וליתא דהתם תנן מרחיקין את הנברכת שלשה טפחים וקאמרינן בגמ' לא שנו אלא מן החמצן אבל מן הנדיין ארבע אמות ובתוספתא. תני מרחיקין את הנברכת ואת הבקיעה שלשה טפחים:

ומנסרן בצנעא ואסור בפרהסיא ויש ליתן טעם דלא דמי לההיא (שבת דף קמו:) דכל שאסרו חכמים משום מראית העין כו' ודמי טפי לההיא דפ' אע"פ (כתובות ס. ושם) צינור שעלו בו קשקשים כו':

אבל מחזיר גרושתו בירושלמי הדא דתימא מהנישואין פירוש גרשה אחר נישואין והחזיר אבל לא מן האירוסין:

לפי שאין מערבין שמחה בשמחה גזירת הכתוב כדדריש לקמן מקרא דשלמה ובירושלמי דריש מדכתיב מלא שבוע זאת וטעם נראה קצת דכמו שאין עושין מצות חבילות דבעינן שיהא לבו פנוי למצוה אחת ולא יפנה עצמו הימנה וכן שמחה בשמחה יהיה לבו פנוי בשמחה:

תני אשה לא תעורר על לווייתה במועד שנאמר העתידין עורר לויתן קודם לרגל שלשים יום. דאמר רב מעשה באחד שקבץ מעות לרגל בא ספדן ועמד על פתח ביתו נטלן ונתנן לו ונמנע לעלות לרגל התקינו שלא יעורר כו':

[מתני'] אין חופרין כוכין וקברות במועד פי' להקבר בהן לאחר הרגל תניא הן הן כוכין הן הן קברות אלא שהכוכין בחפירה והקברו' בבנין. ומחנכין את הכוכין. כיצד מחנכין אותן. אמר רב יהודה אם היה ארוך מקצרו במתניתא תנא מאריך ומרחיב בו. ועושין נברכת במועד.

מאי נ נברכת גוהא בר גוהא פי' ירושלמי נברכת זה בקיע.

ועושין ארון עם המת בחצר פי' שאם יעשו את הארון בחוץ יאמרו כל העם מותר לעשות במועד שאינן יודעין שמת לו מת. כדתניא עושין כל צרכי המת גוזזין שערו ומכבסין את כסותו ועושין לו ארון מנסרין את המנוסרין מעיו"ט. ר"ש בן גמליאל אף מביא עצים ומנסרן בצינעא לתוך ביתו: ירושלמי ל"ש אלא באדם שאינו מפורסם כלומר אינו אדם חשוב אבל אם הוא אדם חשוב עושין לו ארון אפילו בשוק כד דמך ר' חנינא חברין דרבנן עבדו ליה ארון בשוק. והכל מודים שלא יקוץ ארזים ודכוותיה לא יחצוב לו אבנים ואם היו חצובות פלוגתא דר' יהודה ורבנן:

מתני' אין נושאין נשים במועד כו'.

מ"ט א"ר חנינא מפני שמערבין שמחת הרגל בשמחת אשתו רב אמר משום שנאמר ושמחת בחגך ולא באשתך.

עולא אמר מפני הטורח רבי יצחק נפחא אומר משום ביטול פריה ורביה שאם אתה מתירו להכניסה במועד אף מעבירה הוא בכל השנה כולה שלא יבטל ממלאכתו ומכניסה ברגל ונמצא מבטל כל אותה שנה.

ומותבינן כל אלו שאמרו כגון בתולות אלמנות כו' אסורות לישא במועד ומותרין בערב הרגל קשיא לכולהו.

איכא בינייהו דעביד בחנם וא"ת ולימא נמי דאיכא בינייהו בזמן הזה דליכא עולי רגלים י"ל ולאו דוקא עולי רגל אלא הוא הדין שמכניסין מעות לצורך הרגל ועוד שכל גזירה שגוזרים חכמים במקומה עומדת אע"פ שבטל הטעם עד שיעמוד ב"ד כדאי' בירוש' והלכתא כרב באיסורי והרמב"ם ז"ל פסק כשמואל ובירוש' פסק כשמואל:

מתני' אין חופרין כוכין וקברות במועד אבל מחנכין יש מקשי' ואלא אפי' י"ט שני לגבי מח' כחול שויוה לרבנן ויש מתרצין דהתם בטלטול ובמלאכות שאין בהן טורח כמגז ליה אסא וגלימא ולא משמע הכי לישנא דכחול שויוה רבנן ואחרים תירצו דהתם בי"ט אחרון דמדאורייתא חול גמור וגבי מת אוקמוה כדאוריית' אבל לא בי"ט שני דראשונים דסכות ופסח דהא אפי' במועד אין חופרין מפני שהוא מקרא קדש של תורה ומלאכה אסורה בו דאורייתא וגם אינו דהתם סתם נקט כל י"ט שני והנכון דכל לצורך מת שכבר מת עושין קבר לגמרי אפי' בי"ט שני וכ"ש בחולו של מועד והכא שלא לצורך ממש אלא שיהיו מוכנים לרבים ולהכי נקטיה בלשון רבים וחשיב כדברים של רבים כי רבים שתו ורבים ישתו וכל דברי רבים שאין בהם צורך המועד ממש מתקנין ולא עושין לכתחלה כדאי' לעיל וכן פי' רבי' אלפסי ז"ל וכבר נתבר' זה בספ' תורת האד':

ועושין נברכת פירשו הראשונים ז"ל נברכ' הכובסין לצורך דברים שמותר לכבס במועד וגוהה ובין גוהה הוא כמו המחמצן והמנדיין שאמרו בפ' לא יחפור ומפני שהוא ענין חפירה שואוהו עם קברות וכוכין וי"מ נברכת כעין קברות שלנו שדומין לנברכ' דאלו שלהם אף קברות כצור' כוכין אלא הקבר כבנין וקתני דלצורך מת עושין אותו ואי נמי אפי' שלא לצורך דטרחא זוטא וכעין חנוך קברו' וגוהה ובר גוהה לפי' זה שדרך לעשות בתוך קבר של חפירה חפירה קטנה כקומת המת ועל דרך זה מפורשת בתורת האדם:

וארון עם המת בחצר פי' כדי שיהא ניכר שהוא לצורכו ואע"פ שכבר מת מפני שאין בארון צורך כ"כ כי יותר מצוה לקבור בקרקע לא התירו אלא עמו וכן הדין ביום טוב שני בין לענין זה בין לענין נסרים ומיהו בירושלמי אומר אם היה אדם מפורסם מותר ואמרי' בתוספת כי עתה המתים שלנו כלם מפורסמ' כי אנחנו מתי מעט ע"כ והכל לפני המקום:

שאין מערבין שמח' בשמח' ולדבריו אין מערבין שמח' מיל' במשת' או בפדיון הבן ודכות' אבל שתי משתאות עושין כיון שהן ממין אחד ואין הלכה כמותו דאידך כולהו פליגי עליה ודכולי עלמא אירוסין מותרין במועד בלא סעודת אירוסין:

המשנה החמשית והכונה בה ככונת מה שלפניה אין חופרין כוכין וקברות במועד אבל מחנכין את הכוכין ועושין נברכת במועד וארון עם המת בחצר ר' יהודה אומר אא"כ יש עמו נסרים אמר הר"ם כוכין הוא שחופרין בארץ קברים וקברות [הוא] שבונין קבר על גבי קרקע ואסור לעשות קבר לקבור את המת אחר המועד ומחנכין הוא שיוסיף באורך הקבר וברחבה אחר שהיתה חפורה ונברכת [היא] חפירה כאותן ששורין בהן הפשתן ודומיהן ואין הלכה כר' יהודה:

אמר המאירי אין חופרין כוכין וקברות במועד פי' בגמ' כוכין בחפירה וקברות בבנין וענין הלשון אין חופרין כוכין ואין בונין קברות וכבר ידעת שבראשון של יום טוב ו' א' אמרו יום טוב לגבי מת כחול שוויוה רבנן ואין צריך לומר שכן בחולו של מועד ומאחר שכן אתה צריך לפרש בזו ענין איסורם מפני שהכוכין יש בחפירתם טורח יתר וכן בנין הקברות ומ"מ חפירת קברות כעין שלנו עושין שהרי אף יום טוב שני לגבי מת כחול שויוה רבנן וכל שכן חולו של מועד כמו שביארנו:

אבל מחנכין את הכוכין כלומר אם נעשו מערב יום טוב ולא הוצרכו עד המועד מתקנין אותן ר"ל שמאריכו או מקצרו או מרחיבו הואיל והוא צריך לו וכן הלכה ופירשו בתלמוד המערב מאריך בו מצד אחד ומרחיב בו בין מצד אחד בין משני צדדיו וגדולי המחברים פירשו שלא נאסרו כוכין וקברות במועד אלא בשעשאם להקבר אחר המועד ואף גדולי הפוסקים כתבוה כן אלא שאני תמה היאך התירו לתקנם שלא לצורך המועד וגדולי הדורות פירשו דבריהם מפני שדרכם היה לחפור כוכין וקברות לימכר כשיארע להם ואמר שאין חופרין במועד אלא לצורך המועד אע"פ שהעיר מרובה בעממין ואפשר שיזדמן ויצטרך והחנוך מותר בדרך זה וכל זה אינו מספיק שהחינוך שלא לצורך ידוע היאך מתירין אותו וכן קצת מפרשים פירשו בו דברים זרים מהם שפירשו שלא הותר ביום טוב שני אלא טילטול ורחיצה וגזיזת שער אבל חפירה לא וזהו דעת גדולי הרבנים ותמה על עצמך והרי התירו מיגז אסא שהיא קצירה מן המחובר ועוד היאך הוא חול גמור לדעתם וכן בשאילתות שתירצו שזו שבכאן בשיש עממין אינו כלום שהרי אמרו ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממין ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל וכן שאמרו שם והאידנא דאיכא חברי חיישינן אלמא אפי' בדאיכא עממין שרי וכן מה שפירשו אחרים שלא נאמר אלא ביום טוב שני של עצרת ושל ראש השנה או של ימים אחרונים של פסח וסוכות שהם חול הא יום טוב שני של ראשונים של פסח ושל סוכות שהם חול המועד לא אינו כלום שלא מצינו בשום מקום שהקלו ביום טוב שני מה שלא יקלו בחולו של מועד ויש מתרצים את הקושיא ממה שאמרו בתלמוד המערב בענין עשיית ארון למת הדא דתימא במת שאינו מפורסם כמו שנכתוב בסמוך בסוף משנה זו ואף כאן במת שאינו מפורסם ואינו נכר שלצורך מת יחפרוהו ודבר זה בקהלות גדולות כעין שלהם אבל קהלות שלנו מתוך מיעוטם כל מתים שבה מפורסמים הם ואע"פ שלא הוזכר דבר זה אלא בעשיית ארון ולא בחפירת כוכין אין הטעם אלא שבזמנם היו רגילים בחפירתם לפני הצורך אבל עכשיו שאף הקבר אינו נעשה אלא תכף למיתה הרי הוא כעשיית ארון וי"מ שבמועד נאסרו שיש בהם כדאי לטעות שלצורך עבודת קרקע הם עושים אבל יום טוב שני אין טועין בכך ומותר וסוף דבר עקר הדברים כמו שפירשנו תחלה:

ועושין נברכת במועד יש מי שפירש נברכת של כובסין והיתרה מצורך המועד לדברים שמותר לכבסן במועד וגדולי הרבנים פירשוה כן והוא תימה לענין פסק ולענין פי' לענין פסק שהרי יכול לכבס בלא חפירה ולענין פי' שראוי לתמוה מה טיבה של נברכת להזכירה בכאן ולהבליעה בין שני מתים חפירת כוכין וקברות מצד אחד ודין ארון עם המת בחצר מצד אחר ומתוך כך י"מ נברכת לרחוץ בה את המת וי"מ בקיע של מים לרחוץ בה המלוים את ידיהם ומתוך שתשמישן של אלו מועט ואינו אלא לשעה קראוה בתלמוד המערב תושב וגדולי המפרשים פירשו בנברכת שהוא קבר כגון שלנו שהוא כעין נברכת והוא שאמרו בתלמוד המערב נברכת בקיע וכל שהוא תושב נקרא בקיע שחפירת קברות כעין שלנו לא היתה אצלם קבורת עולם אלא לזמן והוא שקראוה תושב ואמר שעושין לו נברכת ליקבר שם עד שיחפור לו כוך לאחר המועד או יבנה לו קבר הכל לפי כבודו:

וכן עושין ארון עם המת בחצר כלומר שמביאין עצים ומנסרין מהם לוחות ועושין מהם ארון ובלבד בחצר שהמת בתוכה אבל לא בחצר אחרת שמא יחשדוהו במלאכה אחרת שלא לצורך המת:

ור' יהודה אוסר פי' לנסר את הלוחות הא אם היו לו לוחות מנוסרות מערב יום טוב עושה מהן ארון במועד והלכה כחכמים:

ומ"מ התנו על משנה זו בתלמוד המערב שני תנאים אחד לקולא ואחד לחומרא של חומרא הוא שלא יקוץ ארזים ר"ל שאע"פ שהתירו לנסר דוקא שהאילנות נתלשו מערב יום טוב ולא אמרו קוצצין עצים לצורך המועד אלא לאפיה ובישול ושל קולא הוא במה שהחמירו בכאן בחצר אחרת שלא הותנה כן אלא במת שאינו חשוב ומפורסם אבל במת מפורסם ומסויים הכל יודעין בו ועושין אותו אפי' בשוק והוא שאמרו שם כד דמך ר' חנינא חברון דרבנין עבדו לו ארונא בשוקא:

ויש שואלין בה מה ענין שלא להתיר לגמרי כדין מיגד גלימא ומיגז אסא שהותר אף ביום טוב שני ותירצו בה דמיגז גלימא ומיגז אסא הם דברי' ידועים שלמת הם נעשים אבל עשיית הארון כשהוא מנסר את הנסרים הרואה אומר שלצורך בנין הוא וכן אמרו שם שלא יחצוב אבנים אבל אם היו חצובות וצריכות ליחלק אחת לשתים או לשלש הרי הם כארזים לנסר ומותר ונראין הדברים לצורך ציונין שהיה דרכם להניחן בראשו וברגליו שאם לצורך בנין הרי אסרנו קבר של בנין ומגדולי המחברים פירשוה לבנות בהם קבר ונמשכו למה שפירשו באיסור קברות של בנין שלא נאסרו אלא בשעשאן שלא לצורך המועד והדברים נראין כמו שביארנו:

בפרש"י בד"ה אין חופרין כוכין וקברות לצורך מתים שדרכן כו' כצ"ל:

תוספות בד"ה אין חופרין כו' דוקא עם המת ושמא כשחפר כו' הכירא דצורך המת כו' דלא שרי הכא לר' יהודה כו' כצ"ל:

בד"ה גיהא ובר גיהא פי' ר"ח מחמצן ונדיין דפרק לא כו' כצ"ל נ"ל ועיין בערוך ערך בקע:

בד"ה מפני ביטול כו' עירוב בשמחה ולא מניח שמחת הרגל כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה בחגך כו' עיקר דרשה כו' ועי' כתובות דף מז ע"א תוס' ד"ה דמסר: