מסכת מועד קטן דף ט״ז עמוד ב׳

1אף דברי תורה בסתר.

2יצא רבי חייא ושנה לשני בני אחיו בשוק, לרב ולרבה בר בר חנה. שמע ר' איקפד. אתא ר' חייא לאיתחזויי ליה, א"ל עייא, מי קורא לך בחוץ! ידע דנקט מילתא בדעתיה, נהג נזיפותא בנפשיה תלתין יומין.

3ביום תלתין שלח ליה: תא. הדר שלח ליה דלא ליתי.

4מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר? מעיקרא סבר: מקצת היום ככולו. ולבסוף סבר: לא אמרינן מקצת היום ככולו.

5לסוף אתא. א"ל אמאי אתית? א"ל דשלח לי מר דליתי. והא שלחי לך דלא תיתי! א"ל זה ראיתי, וזה לא ראיתי. קרי עליה: (משלי טז, ז) ״ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו״.

6מ"ט עבד מר הכי? א"ל דכתיב: ״(משלי א״, כ) ״חכמות בחוץ תרונה״. א"ל אם קרית לא שנית, ואם שנית לא שילשת, ואם שילשת לא פירשו לך.

7״חכמות בחוץ תרונה״, כדרבא. דאמר רבא: כל העוסק בתורה מבפנים, תורתו מכרזת עליו מבחוץ.

8והא כתיב: ״(ישעיהו מח״, טז) ״לא מראש בסתר דברתי״! ההוא ביומי דכלה.

9ור' חייא, האי ״חמוקי ירכיך״ מאי עביד לה? מוקי לה בצדקה ובגמילות חסדים.

10אלמא נזיפה דידהו תלתין יומין! נזיפת נשיא שאני.

11ונזיפה דידן כמה הוי? חד יומא. כי הא דשמואל ומר עוקבא, כי הוו יתבי גרס שמעתא, הוה יתיב מר עוקבא קמיה דשמואל ברחוק ד' אמות. וכי הוו יתבי בדינא, הוה יתיב שמואל קמיה דמר עוקבא ברחוק ד' אמות. והוו חייקי ליה דוכתא למר עוקבא בציפתא, ויתיב עילויה כי היכי דלישתמען מיליה.

12כל יומא הוה מלוי ליה מר עוקבא לשמואל עד אושפיזיה. יומא חד איטריד בדיניה הוה אזיל שמואל בתריה. כי מטא לביתיה, א"ל לא נגה לך? לישרי לי מר בתיגריה! ידע דנקט מילתא בדעתיה, נהג נזיפותא בנפשיה חד יומא.

13ההיא איתתא דהוות יתבה בשבילא, הוות פשטה כרעה וקא מניפה חושלאי, והוה חליף ואזיל צורבא מרבנן ולא איכנעה מקמיה. אמר: כמה חציפא ההיא איתתא! אתאי לקמיה דר"נ אמר לה: מי שמעת שמתא מפומיה? אמרה ליה: לא. אמר לה: זילי נהוגי נזיפותא חד יומא בנפשיך.

14זוטרא בר טוביה הוה קפסיק סידרא קמיה דרב יהודה, כי מטא להאי פסוקא (שמואל ב כג, א) ואלה דברי דוד. האחרונים א"ל אחרונים מכלל דאיכא ראשונים ראשונים מאי נינהו׃

15שתיק ולא אמר ליה ולא מידי הדר א"ל אחרונים מכלל דאיכא ראשונים ראשונים מאי היא א"ל מאי דעתך דלא ידע פירושא דהאי קרא לאו גברא רבה הוא, ידע דנקט מילתא בדעתיה נהג נזיפותא בנפשיה חד יומא׃

16ודאתן עלה מיהא אחרונים מכלל דאיכא ראשונים ראשונים מאי היא (שמואל ב כב, א) וידבר דוד לה', את דברי השירה הזאת ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול׃

17אמר לו הקב"ה לדוד דוד שירה אתה אומר על מפלתו של שאול אלמלי אתה שאול והוא דוד איבדתי כמה דוד מפניו׃

18היינו דכתיב ״(תהלים ז״, א) שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני וכי כוש שמו והלא שאול שמו אלא מה כושי משונה בעורו אף שאול משונה במעשיו׃

19כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר יב, א) על אודות האשה הכושית אשר לקח וכי כושית שמה והלא ציפורה שמה אלא מה כושית משונה בעורה אף ציפורה משונה במעשיה כיוצא בדבר אתה אומר (ירמיהו לח, ז) וישמע עבד מלך הכושי וכי כושי שמו והלא צדקיה שמו אלא מה כושי משונה בעורו אף צדקיה משונה במעשיו׃

20כיוצא בדבר אתה אומר (עמוס ט, ז) הלא כבני כושיים אתם לי (בית) ישראל וכי כושיים שמן והלא ישראל שמן אלא מה כושי משונה בעורו אף ישראל משונין במעשיהן מכל האומות׃

21א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב ״(שמואל ב כג״, א) נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה׃

22(שמואל ב כג, ג) אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים מאי קאמר א"ר אבהו ה"ק אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל אני מושל באדם מי מושל בי צדיק שאני גוזר גזרה ומבטלה׃

23(שמואל ב כג, ח) אלה שמות הגבורים אשר לדוד יושב בשבת וגו' מאי קאמר א"ר אבהו ה"ק ואלה שמות גבורותיו של דוד׃

24יושב בשבת בשעה שהיה יושב בישיבה לא היה יושב על גבי כרים וכסתות אלא על גבי קרקע דכל כמה דהוה רביה עירא היאירי קיים הוה מתני להו לרבנן על גבי כרים וכסתות כי נח נפשיה הוה מתני דוד לרבנן והוה יתיב על גבי קרקע אמרו ליה ליתיב מר אכרים וכסתות לא קביל עליה׃

25תחכמוני אמר רב אמר לו הקב"ה הואיל והשפלת עצמך תהא כמוני שאני גוזר גזרה ואתה מבטלה׃

26ראש השלישים תהא ראש לשלשת אבות הוא עדינו העצני כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ׃

27על שמונה מאות חלל בפעם אחת שהיה זורק חץ ומפיל שמונה מאות חלל בפעם אחת והיה מתאנח על מאתים דכתיב ״(דברים לב״, ל) איכה ירדף אחד אלף׃

28יצתה בת קול ואמרה (מלכים א טו, ה) רק בדבר אוריה החתי׃

29אמר רבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו אמר רבי יעקב בר אחא אמר ר' שמלאי ואמרי לה אמר ר' תנחום אמר רב הונא ואמרי לה אמר רב הונא לחודיה: