טמאים בכל מקום - מקבלין טומאה בין בכפרים בין בכרכים דקיימא לן (פסחים דף מ.) סולת של בני כרכים מקבלת טומאה שהוכשרה במים ובני כפרים אין מקפידין אסולת נקיה ללתות במים וסולת שלהן טהור שלא הוכשר מעולם אבל חילקא טמאין בכל מקום אפילו בכפרים דאי אפשר להם בלא לתיתה משום הכי טמאין דהא מיתכשר דשרי להו במיא: לעולם הוי כונתא ומיקלפן דשרי להו במיא דשרי קליפה:

דשקיל חלקייהו - כלומר כשנוטל הקליפה והוי חלק:

כרופייתא - מוכרי בשמים:

חנות פתוח לסטיו פותח ונועל כדרכו - הואיל ואינו פתוח לרה"ר כשאר חנויות:

פותח דלת אחד ונועל דלת אחד - אבל כדרכו לא אינו מוכר כדרכו:

הא בפירי - שיש לחשוד שקונה לצורך ימות השנה:

בתבלין - מוכר כדרכו כגון כרוב וכרשינין הכל יודעין דלצורך המועד הן וליכא חשדא שאין ראוין להתקיים הלכך אפי' בפרהסיא מותר:

מתני' ואלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים כו' - במועד לפי שהיה אנוס שלא היה יכול לגלח קודם:

ומי שנשאל לחכם - שנדר שלא לגלח ושאל לחכם במועד:

מטומאתו לטהרתו - נזיר טמא כשעלה מטומאתו ושוב אינו משמר נזרו ומגלח וכן מצורע שעלה מטומאתו מגלח ברגל לפי שלא היה להם פנאי לגלח קודם הרגל:

מועד קטן 13 עמוד ב

1והתניא: מביאין כלים מבית האומן, כגון כד מבית הכדר, וכוס מבית הזגג. אבל לא צמר מבית הצבע, ולא כלים מבית האומן. ואם אין לו מה יאכל נותן לו שכרו ומניחו אצלו. ואם אינו מאמינו מניחו בבית הסמוך לו. ואם חושש להם שמא יגנבו (מפנן לחצר אחרת, ואם אינו מאמינו) מביאן בצנעה בתוך ביתו.

2תרצת מביאין, מוליכין קשיא, דקתני: אין מביאין, וכל שכן שאין מוליכין! אלא: מחוורתא כדשניין מעיקרא.

מתני׳ · משנה

3מחפין את הקציעות בקש. רבי יהודה אומר: אף מעבין. מוכרי פירות, כסות וכלים מוכרים בצנעה לצורך המועד. הציידין והדשושות והגרוסות עושין בצנעה לצורך המועד. רבי יוסי אומר: הם החמירו על עצמן.

גמ׳ · גמרא

4פליגי בה רבי חייא בר אבא ורבי אסי, ותרוייהו משמיה דחזקיה ורבי יוחנן. חד אמר: ״מחפין״ אקלושי, ״מעבין״ אסמוכי. וחד אמר: ״מחפין״ בין אקלושי בין אסמוכי, ״מעבין״ עושה אותו כמין כרי. תניא נמי הכי: ״מעבין״ עושה אותו כמין כרי, דברי ר' יהודה.

5מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצנעה וכו'. אבעיא להו: הן החמירו על עצמן דלא הוו עבדי כלל, או דלמא דהוו עבדי בצנעה?

6ת"ש מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצנעה לצורך המועד, ר' יוסי אומר: תגרי טבריא הן החמירו על עצמן שלא יהו מוכרין כל עיקר. צדי חיות ועופות ודגים צדין בצנעה לצורך המועד, רבי יוסי אומר: צדי עכו הן החמירו על עצמן שלא יהו צדין כל עיקר. דשושי חילקא טרגיס וטיסני דוששין בצנעה לצורך המועד, ר' יוסי אומר: דשושי ציפורי הן החמירו על עצמן שלא יהו דוששין כל עיקר.

7אמר אביי: חילקא חדא לתרתי, טרגיס חדא לתלת, טיסני חדא לארבעה. כי אתא רב דימי, אמר: כונתא.

8מיתיבי: חילקא טרגיס וטיסני טמאין בכל מקום. בשלמא למ"ד חדא לתרתי לתלת ולארבעה, משום הכי טמאין בכל מקום דאתכשור, אלא למ"ד כונתא, אמאי טמאין בכל מקום, הא לא איתכשור?

9כגון דמיקלפן, דאי לאו דשרא להו במיא לא הוה מיקלפא. ואמאי קרי ליה ״חילקא״ דשקל חלקיהו.

10מיתיבי: הנודר מן הדגן אסור אף בפול המצרי יבש, ומותר בלח, ומותר באורז בחילקא וטרגיס וטיסני. בשלמא למ"ד חדא לתרתי חדא לתלת וחדא לארבעה שפיר, דנפקו להו מתורת דגן, אלא למ"ד כונתא, דגן מעליא הוא! קשיא.

11רב הונא שרא להו להנהו כרופייתא למיזל לזבוני כי אורחייהו בשוקא. איתיביה רב כהנא: חנות פתוחה לסטיו פותח ונועל כדרכו,׃

12פתוחה לרה"ר פותח אחת ונועל אחת, וערב יום טוב האחרון של חג מוציא ומעטר את שוקי העיר בפירות בשביל כבוד י"ט האחרון. מפני כבוד י"ט האחרון אין, שלא מפני כבוד י"ט לא!

13לא קשיא: הא בפירי, הא בתבלין.

14הדרן עלך מי שהפך׃

מתני׳ · משנה

15ואלו מגלחין במועד: הבא ממדינת הים ומבית השביה, והיוצא מבית האסורין, והמנודה שהתירו לו חכמים, וכן מי שנשאל לחכם והותר, והנזיר והמצורע מטומאתו לטהרתו.

16ואלו מכבסין במועד: הבא ממדינת הים ומבית השביה, והיוצא מבית האסורין,׃

תוספות

בשביל כבוד יום טוב האחרון - אבל מרישא דחנות פתוחה לרשות הרבים פותח אחת ונועל אחת ורב הונא מתיר באורחייהו בשוקא לא פריך דיש לאוקמיה בי"ט ולא בחול המועד ולהכי פריך מסיפא דמיירי בחול המועד דהא ערב י"ט האחרון חול המועד:

בתבלין - פי' בקונט' כרוב וכרשינין והקשה בתוס' רבי פרץ דכרוב וקפלוט אינן חשובין תבלין דהא אמרינן (חולין דף ו.) דתבלין לטעמא עבידי ואפילו באלף לא בטיל ולפת וקפלוט אינו צריך לשער כי אם בששים כדאיתא פרק גיד הנשה (חולין דף צו:) ותבלין כך נידוכין כדרכן בפ"ק דביצה (דף יד.) א"כ אינו כרוב ובערוך פירש מיני בשמים:

מתני' ואלו מגלחין במועד - משום דתנא באידך פירקין דברים שעושין לצורך המועד כמו מוכרי פירות דנעשים כדין קתני נמי ואלו נעשים שלא כדין לצורך המועד:

והיוצא מבית האסורים - שאינו יכול לגלח קודם המועד שאין מניחין לו לגלח ואפילו מניחין לו אינו ערב לאדם לגלח בבית האסורין: [כ"ה בירושלמי]

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רבנו חננאל

[מתני'] מחפין את הקציעות בקש - ר' יהודה אומר אף מעבין. סוגיא דשמעתא מחפין בעצים של קש דקים בין בעצים של קש עבים. פירוש קלושי דקים. סומכי עבים מעבין עושין אותן כמין כרי כלומר כמו גדיש: ירושלמי ר' יהודה אומר יאבד דבר מועט ואל יאבד דבר מרובה. ר' יוסי אומר אל יאבד דבר כל עיקר. כהנא אמר אית מילין דקשין הן (החמירו) מנגעים ואהלות: מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצינעא לצורך המועד. ר' יוסי אומר הן החמירו על עצמן אוקימנא הן החמירו על עצמן שלא יעשו כל עיקר דתניא מוכרי כסות וכלים מוכרין בצינעא לצורך המועד ר' יוסי [אומר] תגרי טבריא הן החמירו על עצמן שלא יהו עושין כל עיקר. וכן צדי עכו החמירו על עצמן שלא יהו צדין כל עיקר. חילקא חטה אחת נחלקת לשתים טרגין חדא לתלת טיסני חדא לארבע כי אתא רב דימי אמר האי חילקא כתנא הוא איני והתניא חילקא טרגין וטיסני טמאים אי אמרת חטה דשושה לשתים שלש וארבע וכמו הסולת היינו דאיתמר דאיתכשר ומקבלי טומאה אלא כותנא אמאי טמאה והא לא הוכשרה. ופרקינן כגון דמגלפו ההיא כותנא. פי' כוסמת. דאי לאו דשדא בהו מיא לא הוה משלם כלומר מתקפלת הקליפה שלהן. ת"ש הנודר מן הדגן אסור אף בפול המצרי יבש ומותר בלח. ומותר באורז חלקא טרגיס וטיסני בשלמא למ"ד דשישי היינו דנפקי להו מתורת דגן אלא למ"ד כותנא דגן גמור הוא כדכתיב והחטה והכוסמת ועלתה בתיובתא לרב דימי. רב יהודה שרא להנהו כרופייתא למיזל ולמיזבני בשוקא כי אורחייהו אוקימנא בתבלי והא דתניא חנות הפתוחה לסטיו פותח ונועל כדרכו כו' אוקימנא בפירות: ירושלמי צדי חיה ועופות ודגים צדין בחכה ובמכמורת ולא ממעטין בשמחת הרגל ר' אמי מקיל לון שממעטין בשמחת הרגל:

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת מועד קטן דף י״ג עמוד ב׳

מסכת מועד קטן דף י״ג עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 16 קטעים ממוספרים, כ־428 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–29)עמוד

היעד שנמצא: מועד קטן דף י״ג ע״ב

פתיחה בקורא