וטווה על יריכו — החוטין אבל לא בידו בין אצבעותיו ובפלך כדרך חול:
גמ' לאחרים בטובה — ולא בשכר:
מערים ומוכר שלו — כן עושה כל ימות החג:
כדי פרנסתו — בהרווחה ולא מיירי במי שאין לו מה יאכל:
אבל לא באבן — שתולה בחוט כדי שיוכל לשוזרו יפה:
מתני' הקובר מתו שלשה ימים קודם הרגל — הואיל ועיקר אבילות אינו אלא שלשה ימים:
בטלה ממנו גזרת שבעה — דלאחר הרגל אינו צריך למנות יותר:
שמונה ימים — קודם הרגל בטלה ממנו גזרת שלשים דהואיל והתחיל יום אחד מן השלשים אינו צריך לשמור כלום לאחר הרגל דין שלשים אלא מותר לאלתר בתכבוסת בגיהוץ ותספורת:
שבת עולה — אירע שבת בימי אבלו עולה למנין שבעה:
ואינה מפסקת — דלאחר שבת צריך להשלים שבעה ימי אבלות עם השבת:
והרגלים מפסיקין — דכי קבר מתו שלשה ימים קודם הרגל מפסיק האבילות לגמרי ולאחר הרגל אין משלים כלום:
ואין עולין — דכי קבר מתו בתוך הרגל דלא בטלה ממנו גזרת ז' אין ימי הרגל עולין למנין ז' ימי אבילות אלא לאחר הרגל צריך לישב ז' ימי אבילות זו היא סברתי אבל בהעתק מצאתי ואין עולין דכי קבר את מתו שני ימים לפני הרגל דלא בטלה ממנו גזרת שבעה אין ימי הרגל עולין למנין שבעת ימי אבלו אלא לאחר הרגל צריך לישב ה' ימי אבלות להשלים לשני ימים שנהג לפני הרגל ואני אומר כי טעות סופר הוא דמה שנזכר שלשה ימים לפני הרגל לאו דוקא ואפילו שעה אחת לפני הרגל בטלה ממנו גזרת שבעה דהרגל מפסיק:
משחרב בית המקדש — שאין לעצרת תשלומין כל ז' ואינו אלא יום אחד:
כשבת — ודינו כשבת דעולה ואינה מפסקת:
ראש השנה כשבת — הואיל ואינו אלא יום אחד:
גמ' גזרת — שלשים בטלו אבל ימים לא בטלו שלשים יום לא בטלו דעדיין תלויין ועומדים:
מאי טעמא ימים לא בטלו — כלומר באיזה ענין לא בטלו ימים:
שאם לא גילח ערב הרגל — דכי בטלו גזרת שלשים ואיבעי ליה לגלוחי ערב הרגל ולא גילח:
אסור לגלח אחר הרגל — כל שלשים יום:
