בוני התלמוד

    מסכת מועד קטן דף ג׳ עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    תולדותכגון משקה זרעים שלא היה במשכן לא אסר רחמנא:

    זמירה בכלל זריעהשדרכו של זומר לצמוחי פירי כזורע:

    בצירה בענבים כקצירה בתבואה וקצירה אב מלאכה היא בפ' כלל גדול (שבת דף עג.) בצירה בכלל קצירה דשניהן חותכין:

    זימורמחתך ענפים יבשין של גפן:

    עידורשחופר תחת הגפנים לרפויי ארעא:

    כיסוחבעשבים שחותך הרעים מן הטובים ולא היינו ניכוש דמעקר העיקרים מן הקרקע דלזה אין עוקרין אלא חותכין למעלה:

    תלמוד לומר שדך לא כרמך לאמדלא כתיב לא תזרע שדך לא תזמור כרמך אלא שדך לא תזרע כרמך לא תזמור משמע שדך לא כרמך לא:

    מקרסמיןהיינו זימור אלא שקירסום שייך באילנות:

    מזרדיןמחתך ענפים יבשים ולחים לפי שיש לאילן ענפים יותר מדאי:

    מפסגיןסומכים האילן שהוא רענן יותר מדאי:

    מזבליןמניחים זבל בעיקרי האילן:

    מפרקיןאבנים שעל עיקרי האילן:

    מאבקיםששרשיו נראין ומכסין אותו באבק:

    מעשניןעושין עשן תחת האילן כדי שינשרו התולעים שעליו:

    יקשקשהיינו עידור אלא שעידור בגפנים וקשקוש בזיתים:

    עוגיותחופר גומא תחת הגפן ליתן בו מים:

    לא יקשקש תחת הזיתים ולא יעדר כו'ואם תקשי הא אסר עידור לעיל קא תריץ לקמן בעוגיות הא בחדתי והא בעתיקי והוא הדין לעידור:

    זריעה בכלל היתהובשנה השביעית שבת שבתון וגו':

    אף כל עבודה שהיא בשדה ובכרםכגון כל הני פרטי יצא קשקוש ועידור ומים בנקעים ועוגיות שאינן בשניהן כו':

    כל הני מדרבנןאבל מדאורייתא לא הוי אלא זמירה ובצירה כדאמרינן לעיל הני אין מידי אחרינא לא:

    מלסקללהוציא אבנים מן הכרם:

    סתומי פילישמסתם בקעים של אילן:

    שרידאית ביה משום פסידא:

    אברויי אילני אסורדהוי משום רווחא והאי דשרי קשקוש היינו סתומי פילי והאי דאסיר היינו אברויי אילני:

    כל מקום שנאמר כלל בעשה ופרט בלא תעשהכגון הכא דכתיב (ויקרא כ״ה:ד׳) ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ כלל היינו עשה שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור פרט היינו לא תעשה:

    אין דנין אותו בכלל ופרט וכללואף על גב דכתיב כלל בתריה כגון הכא דכתיב בתריה (שבת) שבתון כלומר אין לו דין דשאר כלל ופרט וכלל שכתובין כולו בעשה או בלאו דאמר כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט דמרבי כל מידי דדמי לפרט אלא דיינינן ליה בכלל ופרט הואיל דנשתנה משאר כלל ופרט וכלל אמרינן אין בכלל אלא מה שבפרט הני אין מידי אחרינא לא:

    דכולי עלמא לית להו דרבין כו' מאן דאמר לוקה שפירכדאמר דדרשינן בכלל ופרט וכלל:

    אחרינא לאלהכי חורש אינו לוקה:

    מועד קטן ג עמוד א

    1תולדות לא אסר רחמנא. דכתיב: ״(ויקרא כה״, ד) ״ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שדך לא תזרע וגו'״.

    2מכדי, זמירה בכלל זריעה, ובצירה בכלל קצירה. למאי הלכתא כתבינהו רחמנא?

    3למימרא דאהני תולדות מיחייב, אאחרנייתא לא מיחייב.

    4ולא? והתניא: ״שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור״. אין לי אלא זירוע וזימור, מנין לניכוש ולעידור ולכיסוח ת"ל ״שדך לא״, ״כרמך לא״. לא כל מלאכה שבשדך, ולא כל מלאכה שבכרמך.

    5מנין שאין מקרסמין ואין מזרדין ואין מפסגין באילן? ת"ל ״שדך לא״, ״כרמך לא״. לא כל מלאכה שבשדך, ולא כל מלאכה שבכרמך.

    6מנין שאין מזבלין ואין מפרקין ואין מאבקין ואין מעשנין באילן? ת"ל ״שדך לא״, ״כרמך לא״. כל מלאכה שבשדך לא, וכל מלאכה שבכרמך לא.

    7יכול לא יקשקש תחת הזיתים, ולא יעדר תחת הגפנים, ולא ימלא נקעים מים, ולא יעשה עוגיות לגפנים ת"ל ״שדך לא תזרע״.

    8זריעה בכלל היתה, ולמה יצתה להקיש אליה, לומר לך: מה זריעה מיוחדת עבודה שבשדה ושבכרם, אף כל שהיא עבודה שבשדה ושבכרם!

    9מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.

    10וקשקוש בשביעית מי שרי? והא כתיב: ״(שמות כג״, יא) ״והשביעית תשמטנה ונטשתה״ ״תשמטנה״ מלקשקש, ״ונטשתה״ מלסקל!

    11אמר רב עוקבא בר חמא: תרי קשקושי הוו. חד אברויי אילני, וחד סתומי פילי. אברויי אילן אסור, סתומי פילי שרי.

    12איתמר: החורש בשביעית, ר' יוחנן ור' אלעזר, חד אמר: לוקה, וחד אמר: אינו לוקה. לימא בדר' אבין אמר רבי אילעא קמיפלגי. דאמר רבי אבין אמר ר' אילעא: כל מקום שנאמר ״כלל בעשה ופרט בלא תעשה אין דנין אותו בכלל ופרט וכלל״.

    13מאן דאמר לוקה לית ליה דרבי אבין אמר רבי אילעא.

    14ומאן דאמר אינו לוקה אית ליה דר' אבין.

    15לא, דכולי עלמא לית ליה דרבי אבין אמר ר' אילעא, מאן דאמר לוקה שפיר.

    16ומאן דאמר אינו לוקה, אמר לך: מכדי זמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה, למאי הלכתא כתבינהו רחמנא? למימר דאהני תולדות הוא דמיחייב, אתולדה אחרינא לא מיחייב.

    17ולא? והתניא: ״שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור״, אין לי אלא זירוע וזימור. מנין לעידור ולקישקוש ולכיסוח? ת"ל ״שדך לא״, ״כרמך לא״. לא כל מלאכה שבשדך ולא כל מלאכה שבכרמך.

    18ומנין שאין מקרסמין, ואין מזרדין, ואין מפסגין באילן ת"ל ״שדך לא״, ״כרמך לא״: כל מלאכה שבשדך לא כל מלאכה שבכרמך לא.

    19מנין שאין מזבלין ואין מפרקין ואין מעשנין באילן? ת"ל ״שדך לא״, ״כרמך לא״. כל מלאכה שבשדך לא, וכל מלאכה שבכרמך לא.

    20יכול לא יקשקש תחת הזיתים, ולא יעדר תחת הגפנים, ולא ימלא נקעים מים, ולא יעשה עוגיות לגפנים תלמוד לומר: ״שדך לא תזרע״.

    21זריעה בכלל היתה, ולמה יצתה להקיש אליה, לומר לך: מה זריעה מיוחדת עבודה שבשדה ושבכרם, אף כל שהיא עבודה שבשדה ושבכרם!

    22מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.

    תוספות

    אף כל שבשדה ושבכרםוכל הני עבודות דלעיל נוהגות בין בשדה ובין בכרם ואפילו שיש מהן שאין עתה נוהגין כן י"ל שבמקומן היו עושין כך ורגילין לעשותן בשדה ובכרם:

    אין דנין אותו בכלל ופרט וכללהכי הוה שמיע ליה לר' אילעא דכיון דהפרט בלא תעשה הכלל האחרון אינו מוציא הפרט ממשמעותיה ואינו כלל ופרט וכלל דדיינינן ליה בכלל ופרט ולא נהירא לי דמנלן דרבי אילעא ס"ל הכי אימא דהפרט שהוא בלא תעשה בטל אבל הכלל עומד במקומו לפי דבריו ועוד לפי לשון זה קשה לי אמאי תירץ דכולי עלמא לית להו דר' אבין והא הוה מצי לתרוצי דכולי עלמא אית להו. דבכל מקום סוגיית הש"ס היא דכיון דמצי למימר דכולי עלמא אית להו סברת האמורא לא מתרצינן לית להו ולימא הכי דכולי עלמא אית להו דרבי אבין מאן דאמר אינו לוקה שפיר ומאן דאמר לוקה סבירא ליה כי הך ברייתא דמפקא ליה לתולדות מקרא וקסבר לאו אסמכתא הוא אלא דרשה גמורה היא ולי נראה דהא לימא בדר' אבין אמר ר' אילעא וכו' קאזיל בכה"ג דליכא הכא אלא כלל ופרט דכלל בתרא לא חשיב כיון דהאי כלל בקרא אחרינא וחשיב בכלל המרוחק זה מזה כיון דלא הוו בחד קרא דהכי מוכח בפ"ק דפסחים (דף ו: ושם) דאיכא למאן דאמר כיון דהוו בתרי קראי לא מיצטרפי למיהוי כלל ופרט וכלל והכא נמי לא הוי אלא כלל ופרט והכי איכא הגירסא [בירושלמי דכלאים] בפ"ח חד אמר לוקה סבר לה כרבי אילעא דאינו נדון בכלל ופרט כיון דהפרט בלא תעשה הפרט בטל והכלל במקומו עומד ולפיכך אמר כל החורש בשביעית לוקה וחד אמר החורש בשביעית אינו לוקה לא סבר להא דר' אילעא אלא דנין אותו בכלל ופרט הני אין מידי אחרינא לא ודחי לה דכולהו אית להו דרבי אילעא מאן דאמר לוקה שפיר ומאן דאמר אינו לוקה מכדי זמירה בכלל זריעה ובצירה כו' ואם נפשך לומר למאן דאמר לוקה אמאי כתב רחמנא זמירה ובצירה שמא קסבר ללאו יתירא אתי אי נמי קסבר כרם משדה לא הוה יליף הלכך הוצרך למיכתב בין בשדה בין בכרם:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    אלא אפי' תימא רבנן הניכוש והחיפוי בכלאים תולדות נינהו ובשביעית אבות אסר רחמנא תולדות לא אסר רחמנא שמעינן לה מדכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור.

    מכדי (זריעה) [זמירה] מכלל (זמירה) [זריעה] היא דכיון שזומר ועוזק צומח ובצירה בכלל קצירה ללמדך דאהני תולדות מיחייב בשביעית אתולדות אחרנייתא לא מיחייב.

    איני והתניא שדך לא תזרע וכרמך לא וגו' אין לי שחייב בשביעית אלא זורע וזומר בלבד מנין למנכש ולעודר ולמכסח ת"ל שדך לא וגו' פי' הוה ליה למכתב לא תזרע ואנא ידענא דאין זריעה אלא בשדה. שדך דכתב רחמנא למה לי לרבות כל מלאכות שבשדה.

    מנין שאין מזבלין ואין מפרקין ואין מאבקין ואין מעשנין ת"ל כרמך לא לרבות כל מלאכות שבכרם שאסורות. קתני מיהא דמנכש אסור בשביעית ופרקינן האי איסורא מדרבנן היא וקרא אסמכתא כו'.

    יכול לא יקשקש תחת הזיתים ולא יעדר תחת הגפנים ולא ימלא נקעים מים ולא יעשה עוגיאיות לגפנים בין אילן לחברו ת"ל שדך לא תזרע.

    זריעה וזמירה בכלל שבת שבתון יהיה (לכם) [לארץ] היו ולמה יצאת להקיש אליה לומר לך מה זריע' מיוחד' עבודת שדות וכרמים אף כל עבודת שדות וכרמים למעוטי קשקוש ועידור וביקוע ועישון דעבודת אילנות הן ולא עבודת שדות וזרעים. והלכך שרי קשקוש בשביעית פי' תרי קישקושי הוו חד לאברויי אילני כלומ' להברות האילן כגון גיזום שאמרו במס' ע"ז ואסור וחד לסתומי פילי לסתום הסדקין ושרי.

    איתמר החורש בשביעית ר' יוחנן ור' אלעזר חד אמר לוקהסבר לה כר' אלעא דא' מקום שאתה מוצא כלל בעשה כגון ובשנה השביעית שבת וגו' שבת לה' הרי כלל כל מלאכות שביעית. ועוד פרט בלא עשה שנאמר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. א"ר אלעא כי האי גוונא אין דנין אותו בכלל ופרט ונאמר אין בכלל אלא מה שבפרט. זריעה וזמירה וקצירה ובצירה אין מידי אחרינא לא אלא הריני דן בכלל ופרט וכלל שנאמר ואת ענבי נזירך לא תבצור שנת שבתון יהיה לארץ. ומרבה כל מלאכה ואפילו החורש בשביעית לוקה. וחד אמר החורש בשביעית אינו לוקה לא סבר לה דר' אלעא (דאמר) [אלא ס"ל] דנין אותו בכלל ובפרט. הני אין כלומר אלו בלבד המפורשין הם במלקות מידי אחרינא לא ודחינא לא דכ"ע אית להו דר' אלעא מ"ד לוקה שפיר.

    ומ"ד אינו לוקה מכדי זמירה בכלל זריעה ובצירה כו'ירושלמי בשביעית פ"ב (ה"ב) מיבלין מעבירין היבלת מפרקין בעלין מאבקין עושין להן אבק מעשנין מתנינן לה מזהמין מתליעין בשביעית מה בין זוהם לעושה בית המזוהם אינו אלא כמושיב שומר. עושה בית מציל עליה והיא גדילה מחמתו. מה בין מחפה באבנים ובתבן ובקש שהוא מותר למחפה בעפר שאסור המחפה בקש ובתבן ובאבנים אינו אלא כמושיב שומר. המחפה בעפר עושה לו טינא והיא גדילה מחמתו:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מועד קטן דף ג׳ עמוד א׳

    מסכת מועד קטן דף ג׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 22 קטעים ממוספרים, כ־410 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    תולדות כגון משקה זרעים שלא היה במשכן לא אסר רחמנא:

    זמירה בכלל זריעה שדרכו של זומר לצמוחי פירי כזורע:

    בצירה בענבים כקצירה בתבואה וקצירה אב מלאכה היא בפ' כלל גדול (שבת דף עג.) בצירה בכלל קצירה דשניהן חותכין:

    זימור מחתך ענפים יבשין של גפן:

    עידור שחופר תחת הגפנים לרפויי ארעא:

    כיסוח בעשבים שחותך הרעים מן הטובים ולא היינו ניכוש דמעקר העיקרים מן הקרקע דלזה אין עוקרין אלא חותכין למעלה:

    תלמוד לומר שדך לא כרמך לא מדלא כתיב לא תזרע שדך לא תזמור כרמך אלא שדך לא תזרע כרמך לא תזמור משמע שדך לא כרמך לא:

    מקרסמין היינו זימור אלא שקירסום שייך באילנות:

    ועוד 20 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Moed Katan 3a · Sefaria

    תוספות

    אף כל שבשדה ושבכרם וכל הני עבודות דלעיל נוהגות בין בשדה ובין בכרם ואפילו שיש מהן שאין עתה נוהגין כן י"ל שבמקומן היו עושין כך ורגילין לעשותן בשדה ובכרם:

    אין דנין אותו בכלל ופרט וכלל הכי הוה שמיע ליה לר' אילעא דכיון דהפרט בלא תעשה הכלל האחרון אינו מוציא הפרט ממשמעותיה ואינו כלל ופרט וכלל דדיינינן ליה בכלל ופרט ולא נהירא לי דמנלן דרבי אילעא ס"ל הכי אימא דהפרט שהוא בלא תעשה בטל אבל הכלל עומד במקומו לפי דבריו ועוד לפי לשון זה קשה לי אמאי תירץ דכולי עלמא לית להו דר' אבין והא הוה מצי לתרוצי דכולי עלמא אית להו. דבכל מקום סוגיית הש"ס היא דכיון דמצי למימר דכולי עלמא אית להו סברת האמורא לא מתרצינן לית להו ולימא הכי דכולי עלמא אית להו דרבי אבין מאן דאמר אינו לוקה שפיר ומאן דאמר לוקה סבירא ליה כי הך ברייתא דמפקא ליה לתולדות מקרא וקסבר לאו אסמכתא הוא אלא דרשה גמורה היא ולי נראה דהא לימא בדר' אבין אמר ר' אילעא וכו' קאזיל בכה"ג דליכא הכא אלא כלל ופרט דכלל בתרא לא חשיב כיון דהאי כלל בקרא אחרינא וחשיב בכלל המרוחק זה מזה כיון דלא הוו בחד קרא דהכי מוכח בפ"ק דפסחים (דף ו: ושם) דאיכא למאן דאמר כיון דהוו בתרי קראי לא מיצטרפי למיהוי כלל ופרט וכלל והכא נמי לא הוי אלא כלל ופרט והכי איכא הגירסא [בירושלמי דכלאים] בפ"ח חד אמר לוקה סבר לה כרבי אילעא דאינו נדון בכלל ופרט כיון דהפרט בלא תעשה הפרט בטל והכלל במקומו עומד ולפיכך אמר כל החורש בשביעית לוקה וחד אמר החורש בשביעית אינו לוקה לא סבר להא דר' אילעא אלא דנין אותו בכלל ופרט הני אין מידי אחרינא לא ודחי לה דכולהו אית להו דרבי אילעא מאן דאמר לוקה שפיר ומאן דאמר אינו לוקה מכדי זמירה בכלל זריעה ובצירה כו' ואם נפשך לומר למאן דאמר לוקה אמאי כתב רחמנא זמירה ובצירה שמא קסבר ללאו יתירא אתי אי נמי קסבר כרם משדה לא הוה יליף הלכך הוצרך למיכתב בין בשדה בין בכרם:

    Tosafot on Moed Katan 3a · Sefaria

    רבנו חננאל

    אלא אפי' תימא רבנן הניכוש והחיפוי בכלאים תולדות נינהו ובשביעית אבות אסר רחמנא תולדות לא אסר רחמנא שמעינן לה מדכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור.

    מכדי (זריעה) [זמירה] מכלל (זמירה) [זריעה] היא דכיון שזומר ועוזק צומח ובצירה בכלל קצירה ללמדך דאהני תולדות מיחייב בשביעית אתולדות אחרנייתא לא מיחייב.

    איני והתניא שדך לא תזרע וכרמך לא וגו' אין לי שחייב בשביעית אלא זורע וזומר בלבד מנין למנכש ולעודר ולמכסח ת"ל שדך לא וגו' פי' הוה ליה למכתב לא תזרע ואנא ידענא דאין זריעה אלא בשדה. שדך דכתב רחמנא למה לי לרבות כל מלאכות שבשדה.

    מנין שאין מזבלין ואין מפרקין ואין מאבקין ואין מעשנין ת"ל כרמך לא לרבות כל מלאכות שבכרם שאסורות. קתני מיהא דמנכש אסור בשביעית ופרקינן האי איסורא מדרבנן היא וקרא אסמכתא כו'.

    יכול לא יקשקש תחת הזיתים ולא יעדר תחת הגפנים ולא ימלא נקעים מים ולא יעשה עוגיאיות לגפנים בין אילן לחברו ת"ל שדך לא תזרע.

    זריעה וזמירה בכלל שבת שבתון יהיה (לכם) [לארץ] היו ולמה יצאת להקיש אליה לומר לך מה זריע' מיוחד' עבודת שדות וכרמים אף כל עבודת שדות וכרמים למעוטי קשקוש ועידור וביקוע ועישון דעבודת אילנות הן ולא עבודת שדות וזרעים. והלכך שרי קשקוש בשביעית פי' תרי קישקושי הוו חד לאברויי אילני כלומ' להברות האילן כגון גיזום שאמרו במס' ע"ז ואסור וחד לסתומי פילי לסתום הסדקין ושרי.

    איתמר החורש בשביעית ר' יוחנן ור' אלעזר חד אמר לוקה סבר לה כר' אלעא דא' מקום שאתה מוצא כלל בעשה כגון ובשנה השביעית שבת וגו' שבת לה' הרי כלל כל מלאכות שביעית. ועוד פרט בלא עשה שנאמר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. א"ר אלעא כי האי גוונא אין דנין אותו בכלל ופרט ונאמר אין בכלל אלא מה שבפרט. זריעה וזמירה וקצירה ובצירה אין מידי אחרינא לא אלא הריני דן בכלל ופרט וכלל שנאמר ואת ענבי נזירך לא תבצור שנת שבתון יהיה לארץ. ומרבה כל מלאכה ואפילו החורש בשביעית לוקה. וחד אמר החורש בשביעית אינו לוקה לא סבר לה דר' אלעא (דאמר) [אלא ס"ל] דנין אותו בכלל ובפרט. הני אין כלומר אלו בלבד המפורשין הם במלקות מידי אחרינא לא ודחינא לא דכ"ע אית להו דר' אלעא מ"ד לוקה שפיר.

    ומ"ד אינו לוקה מכדי זמירה בכלל זריעה ובצירה כו' ירושלמי בשביעית פ"ב (ה"ב) מיבלין מעבירין היבלת מפרקין בעלין מאבקין עושין להן אבק מעשנין מתנינן לה מזהמין מתליעין בשביעית מה בין זוהם לעושה בית המזוהם אינו אלא כמושיב שומר. עושה בית מציל עליה והיא גדילה מחמתו. מה בין מחפה באבנים ובתבן ובקש שהוא מותר למחפה בעפר שאסור המחפה בקש ובתבן ובאבנים אינו אלא כמושיב שומר. המחפה בעפר עושה לו טינא והיא גדילה מחמתו:

    Rabbeinu Chananel on Moed Katan 3a · Sefaria

    ריטב"א

    למה לי דכתבינהו רחמ' אלא ודאי הא קמ"ל דבהני תולדות הוא דאסור לא גריס רש"י ז"ל תולדות וטעמא משום דכיון דכתיבי אבות נינהו וי"ל דשפיר גריס ליה ומשום דשבת הוי תולדות קאמר הכי וה"פ בהני תולדות מחייב הכא משום דעבדינהו אבות. הא באחריני לא דתולדה לא מחייב והי' צריך התלמוד לפ' למ"ד דתולדה אסר רחמ' כל הני פרטי למה לי:

    מנין שאין מנכשין וכו' בדין הוא דלנקוט כולהו ביחד אלא דנקיט כל ענינא באפי נפשי' והא דדריש שדך לא תזרע כלאים לאו למימרא דמהכא שמעי' לה למאן דסבר דאורייתא קתני דהא ודאי לא דרשא היא כלל אלא בכלל ופרט וכלל דריש ליה כדלקמן אלא דנקיט קרא הכי כלישנא קלילה וארחא דתנאי היא דעבדי הכי:

    יכול לא יקשקש תחת הזתים ולא גר' ולא יעדר דהא נסיב קרא להתירא ואלו ברישא נסיב ביה קרא לאיסורא:

    מה זריעה מיוחדת פי' שהיא עבודה רגילה וצריכה לשדות ולהשביח אף כל וכו' ופרקי' מדרבנן וקר' אסמכת' בעלמא. וא"ת והלא מנכש ומשקה כי הדדי נינהו והכא אסר לנכש אפי' מדרבנן והיכי שרי במתני' השקאה. יש מתרצין דברייתא בבית הבעל ולא נהיר והנכון דנכוש טרח' רבה וכהשקאה דקילון דמיא:

    וקשקושי בז' מי שרי פי' קושיא להאי לישני' דאוקי' ברייתא מדרבנן וא"כ מאי דשרי אפי' מדרבנן שרי דאלו למאן דסבר דמתני' דאוריית' קתני דילמא מדאורייתא הוא דשרי הא מדרבנן אסור ואידך דאסר מדרבנן הוא וקר' דתשמטנה אסמכת' בעלמא:

    סתומי פילי אסיר פי' שאינו אלא לאוקומי בעלמא שלא יכנס השמש בין הבקעים ולא חשיב עבודה אבל יש קשקוש לחזק האילן ולהשביחו וחשיבא עבודה ואסור:

    איתמר החורש בז' לימא בדרבי אבין קא מיפלגי דאמר כל מקום שאתה וכו'. גרס' הספרים דמ"ד לוקה לית ליה דר' אבין ומ"ד אינו לוקה אית ליה דרבי אבין לא דכולו עלמא לית ליה וכו' והפי' מ"ד לוקה לית ליה דרבי אבין אלא דרשי' קרא בכלל ופרט וכלל. שבתון יהיה לארץ כלל לא תזרע ולא תקצור פרט. שבת שבתון יהיה לארץ חזר וכלל וריבה כל שהיא עבדה מיוחד' בשדו' וכרמים כעין הפרט. ומ"ד אינו לוקה אית ליה דרבי אבין וכיון דלא דרשי' ליה בכלל וכרט וכלל אין לנו אלא מה שפרט הכתוב (בכלל) בלבד. ויש ספרים דגרסי' איפכא מ"ד לוקה אית ליה דרבי אבין ומ"ד אינו לוקה לית ליה. ואמרי' דכ"ע אי' ליה וכו' וה"פ מ"ד לוקה אית ליה דר' אבין ולפי' לוקה דאלו דרשי' ליה בכלל ופרט אין כאן אלא כלל ופרט. ואין בכלל אלא מה שבפרט אבל השתא דלא דרשינן ליה בכלל ופרט כל אחד עומד לעצמו ואמרי' הכי כי הזריעה בכלל היתה ויצאה לידון בלאו ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא. ומ"ד אינו לוקה לית ליה דרבי אבין וה"ל כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט. ואין זה הפירש נכון דלכשתמצא לומר דלית לן דרבי אבין ודרשינן ליה בכלל ופרט זה כלל ופרט וכלל הוא ורבה כעין הפרט:

    Ritva on Moed Katan 3a · Sefaria

    מאירי

    אע"פ שכל עבודת קרקע נאסרה בשביעית אינו לוקה אלא על ארבעה דברים שתים מהם אבות ושתים מהם תולדות והם הזריעה והזמירה שהיא תולדתה והקצירה והבצירה שהיא תולדתה אבל שאר המלאכות לא נתפרשו מן התורה ואינו לוקה עליהן אבל מכין אותו מכת מרדות כיצד נכש בשביעית והוא ליקוט העשבים הרעים בעקירה או עדר ר"ל שחפר כדי לרפות את הארץ בין הזרעים להצמיחם יפה או כסח העשבים הרעים שלא בעקירה או שחרש מכין אותו מכת מרדות וכן באילנות אם קרסם והוא שחתך הענפים היבשים מן האילן או מן הגפנים שלא יכחישו את האילן או את הגפן או זירד והוא שהיו ענפים יותר מדאי באיזה מקום שבאילן וצריכין לחתוך אע"פ שאינן יבשות או פסג והוא חתוך כל ענפי האילן חוץ מגזע העליון שבו כדי שיגדל ביותר וי"מ שאם ענפיו משפילות אדם קושר אותן להעלות גדולן דרך מעלה להגביהם בכלם מכין אותו מכת מרדות:

    וכן אין מזבלין את הקרקע או האילן ובתלמוד המערב שבמסכת שביעית גורסין אין מיבלין ר"ל שאין חותכין היבלת הנעשית באילן מפני התולעים הנעשים בתוכה שלא יכחישו האילנות:

    ואין מפרקין העלין כשהן מרובין יותר מדאי עד שמכסים את הפירות ואין חמה שולטת בהם כדי צורך בשולם:

    ואין מאבקין נראה לי בפירושו מה שאובקים אותו במקום חתוכו בבגד מפוטם ורוב מפרשים פי' שאם נתגלו שרשיו מביאין אבק ומכסין אותו וי"מ אבק של בשמים לפטמו ולמתק פירותיו:

    ואין מעשנין והוא שהיו מעשנין תחתיו להמית התולעים ולי נראה שהיו עושין כן כשהיה משיר פירותיו מרוב שמנו ליבשו ולהכחישו:

    ואין מסקלין והוא הסרת האבנים מתוכו ואם עשה כל אלו וכיוצא בהן ממלאכות שאינן מפורשות בכאן ומפורשות במקומן מכין אותו מכת מרדות:

    אבל עודרין תחת הגפנים לצורך הגפנים שלא ייבש מה שנולד בו לא לצורך עבודת קרקע:

    וכן מקשקשין תחת הזיתים והוא חפירה מועטת הנקרא בלשון תלמוד סתומי פולי מפני שהיא עשויה לסתום הנקבים הנעשים בשרש האילן שלא יכנס בהם הרוח ויתיבש אבל אם עשה כן שלא מחשש פסידת האילן אלא להשביחו ולעלות בהצמחתו והוא הנקרא אברויי אילנא אסור ורשאי למלאת נקעים העשויים סביב האילן מים אלא שאין עושין את הנקעים מתחלה ובגפנים עושין את העוגיאות לכתחלה והן מתמלאין מאליהן שהרי השקאה מותרת בשביעית כמו שביארנו במשנה כל זמן שיש שם פסידא כגון בית השלחים:

    ועוד 2 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Moed Katan 3a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה תולדות כגון משקה זרעים שלא היה במשכן כו' עכ"ל אבל לקמן דקאמר אחרישה בשביעית אתולדה אחרינא לא מחייב ע"כ דליכא לפרש הכי דודאי הוה במשכן ואב מלאכה היא לגבי שבת אלא דצ"ל דמקרי תולדות לגבי שביעית כל מה דלא כתיב בהדיא בקרא ודו"ק:

    בד"ה יצא קשקוש כו' וה"ה לעידור הס"ד ואח"כ מ"ה כל הני מדרבנן כו' כצ"ל:

    תוספות בד"ה אין דנין כו' ממשמעותיה ואינו כלל ופרט וכלל דדיינינן ליה בכלל כו' הגירסא בירושלמי דכלאים בפ"ח חד כו' עכ"ל וכ"ה בפירוש [הר"ש פ"א] דשביעית ומיהו ק"ל לפירושו לכ"ע ליכא הכא כלל ופרט וכלל ולקמן אמרינן יכול ילקה אחרישה דאתיא מכלל ופרט וכלל ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Moed Katan 3a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' מנין לעידור ולקישקוש ולניכוש כצ"ל לענ"ד:

    Gilyon HaShas on Moed Katan 3a · Sefaria

    חידושי רבי עקיבא איגר

    ע"ב תד"ה יכול ילקה וכו' דה"ק רחמנא וכו' והא ודאי מ"מ לא מוכח דתסתיים דר"י דאמר דלוקה על החרישה, די"ל דקרא קאמר רק דתוס' דינו כשביעית. ועל חרישה אף בשביעית גופא לא לקי אבל עכ"פ יכול ילקה על תוס' באותו שלוקי' בשביעית. אולם יש לע' דמשמע דאי נפקא מן הלכה מעשר נטיעות אין כאן מלקות דהא ההלכה לא היה כלל בדרך איסור רק להתיר נטיעות ונשמע ממילא האיסור. א"כ מה פריך הש"ס לקמן דלרע"ק קרא למ"ל. הא אצטריך למלקות. ובפשוטו יש לדחוק דפירכת הש"ס למ"ד דחרישה בשביעית לא לקי. א"כ בחריש אייתר דהא לחרישה עצמה בלא"ה איסוריה ידעי' מההלכה ומלקות בלא"ה בחרישה ליכא. אולם לחד תירוצא בתוס' דלקמן ד"ה שהרי כבר נאמר דרע"ק מוכח דסבר דלוקה על החרישה. א"כ תקשי כנ"ל. גם יש לע' במה דנדחקו בתוס' ד"ה ר"א אומר. דר"א לא שמיע ליה הך דלקמן דנמנו עליה והתירוה. הא בלא"ה י"ל דר"א סבר כמסקנת רב אשי דר"ג ס"ל כר"י וכו'. וא"כ ממנ"פ איך קאמר יכול ילקה דאם מההלכה הא ליכא מלקות. ואם מקרא דבחריש איך אמר עלה ונסיב לה לפטורא הא לגבי הקרא ליכא לימוד לפטורא. ור"י לשיטתי' דאמר לקמן דגמר משבת בראשית. גם בעיקרא דמלתא קשה מאד לומר דלרע"ק לוקמי על תוס' שביעית ולא מצינו כן. וע' בהריטב"א שכ' די"ל דיכול ילקה היינו מכת מרדות. וניחא הכל בעזה"י:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Moed Katan 3a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מועד קטן, דף ג׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־410 מילים ב־22 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 22 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 118 מילים

      נפתחת ב״תולדות לא אסר רחמנא. דכתיב: (ויקרא כה,…״

    2. קטע 211 מילים

      נפתחת ב״מכדי, זמירה בכלל זריעה, ובצירה בכלל קצירה.…״

    3. קטע 37 מילים

      נפתחת ב״למימרא דאהני תולדות מיחייב, אאחרנייתא לא מיחייב.…״

    4. קטע 430 מילים

      נפתחת ב״ולא? והתניא: ״שדך לא תזרע וכרמך לא…״

    5. קטע 521 מילים

      נפתחת ב״מנין שאין מקרסמין ואין מזרדין ואין מפסגין…״

    6. קטע 623 מילים

      נפתחת ב״מנין שאין מזבלין ואין מפרקין ואין מאבקין…״

    7. קטע 721 מילים

      נפתחת ב״יכול לא יקשקש תחת הזיתים, ולא יעדר…״

    8. קטע 821 מילים

      נפתחת ב״זריעה בכלל היתה, ולמה יצתה להקיש אליה,…״

    9. קטע 94 מילים

      נפתחת ב״מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.…״

    10. קטע 1016 מילים

      נפתחת ב״וקשקוש בשביעית מי שרי? והא כתיב: (שמות…״

    11. קטע 1120 מילים

      נפתחת ב״אמר רב עוקבא בר חמא: תרי קשקושי…״

      חכמים: רב עוקבא בר חמא.

    12. קטע 1241 מילים

      נפתחת ב״איתמר: החורש בשביעית, ר' יוחנן ור' אלעזר,…״

      חכמים: רבי אילעא, רבי אבין.

    13. קטע 1310 מילים

      נפתחת ב״מאן דאמר לוקה לית ליה דרבי אבין…״

      חכמים: רבי אבין, רבי אילעא.

    14. קטע 148 מילים

      נפתחת ב״ומאן דאמר אינו לוקה אית ליה דר'…״

    15. קטע 1514 מילים

      נפתחת ב״לא, דכולי עלמא לית ליה דרבי אבין…״

      חכמים: רבי אבין.

    16. קטע 1626 מילים

      נפתחת ב״ומאן דאמר אינו לוקה, אמר לך: מכדי…״

    17. קטע 1730 מילים

      נפתחת ב״ולא? והתניא: ״שדך לא תזרע וכרמך לא…״

    18. קטע 1821 מילים

      נפתחת ב״ומנין שאין מקרסמין, ואין מזרדין, ואין מפסגין…״

    19. קטע 1921 מילים

      נפתחת ב״מנין שאין מזבלין ואין מפרקין ואין מעשנין…״

    20. קטע 2022 מילים

      נפתחת ב״יכול לא יקשקש תחת הזיתים, ולא יעדר…״

    21. קטע 2121 מילים

      נפתחת ב״זריעה בכלל היתה, ולמה יצתה להקיש אליה,…״

    22. קטע 224 מילים

      נפתחת ב״מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מועד קטן דף ג׳ ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026