בוני התלמוד

    מסכת מועד קטן דף ט׳ עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מותרין לישא ערב הרגלכלומר מותר לכתחלה ואע"ג דשבעת ימים של סעודה יהיו ברגל:

    עיקר שמחהדנישואין חד יומא ובשאר יומי לא חשיב מערב שמחה בשמחה:

    עיקר טירחאדנישואין ביום ראשון דנישואין:

    לחד יומא לא משהו אינשיכלומר כיון שאינו יכול להתחיל אלא בערב הרגל אין ממתינין עד הרגל דדלמא מתרמי מלתא דלא מצי מתחיל בערב הרגל ולא מתחיל כל הרגל:

    ועביד ז'יומי שמחה להכא ולהכא לחנוכת הבית ולרגל:

    ודלמא מינטר לא נטרינןנישואין עד הרגל כי היכי דלא נטר שלמה אבל אי מתרמי ליה עביד:

    אי הכידהיכא דאי איקרי ליה עביד איבעי ליה לשיורי בבנין עד הרגל כי היכי דליתרמי ליה חנוכת הבית ברגל:

    אמה כליא עורבהגג כלה ומקצר למעלה עד כאמה ומחפין אותו שם בברזל ובמסמרים כדי שלא ישבו העורבים עליו זהו לא חשיב כבנין:

    ודלמא אמה כליא עורב נמי צורך בנין הואלהכי לא שייריה אלא כל היכא דאיתרמי ליה לנישואין ברגל לא ידעינן מנלן דלא עבדינן:

    שמע מינה הני לחודדלא מצי למיעבד ליה ביחד אפילו מתרמי:

    לא עשו ישראל יום כפוריםלפי ששבעה ימים שלפני סוכות כל יום עשו שמחה ומשתה דכתיב ויעש שלמה בעת ההיא את החג שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום:

    וקרבן יחידשל נשיאים:

    דאיסור סקילהדחמור מכרת:

    וקרבן צבורדמה שהיו מקריבין בימי חנוכת הבית קרבן צבור הוא:

    התםבמשכן דגבוה הוו קרבנות:

    הכאבחנוכת הבית דהדיוט משתה:

    הכא נמי לעבדוקרבנות מיכל לא ליכלו:

    ביום השביעיומשמע לן יום ז' היינו שבת:

    דלמא שביעי לקרבנותשאם הקריב נשיא ששי בערב שבת מקריב נשיא שביעי באחד בשבת ומאי שביעי שביעי לקרבן נשיא:

    ביום עשתי עשר יוםהאי יום יתירא משמע מה יום רצוף שאין בו הפסק אף כולהו י"א יום רצוף דליכא הפסק בינתיים אפילו בשבת:

    דלמא ימים הראוייןלמשתה עביד משתה לאפוקי יום הכפורים:

    גמר יום יום מהתםמנשיאים דמשכן דגמרינן מתרי קראי דהוו רצופים אפילו בשבת אף משתה דחנוכת הבית הוו י"ד רצופים ואפילו [ביוה"כ]:

    כ"ד רננותכתיבי בפרשה בין רנה ותחנה ותפלה ובקשה:

    פרשת נדריםמסכת נדרים:

    ביום השמינישל חג היינו בעשרים ושתים:

    וכתיב וביום עשרים ושלשהאלמא דבעשרים ושתים ובעשרים ושלשה איפטרו מיניה:

    של צורהכלומר חכמים:

    פלס מעגל רגלךכלומר שקול מצות ועיין בהן איזו מצוה גדולה ועשה הגדולה:

    וכתיב ארח חיים פן תפלסדמשמע כל מצוה שתבא לידך עשה אותה בין גדולה בין קטנה ואל תניח קטנה מפני הגדולה:

    מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחריםתפלס פלס מעגל רגלך שתעשה אתה הגדולה וחבריך יעשו קטנה:

    מועד קטן ט עמוד א

    1מותרין לישא ערב הרגל, קשיא לכולהו.

    2לא קשיא למאן דאמר משום שמחה עיקר שמחה חד יומא הוא.

    3למ"ד משום טירחא עיקר טירחא חד יומא הוא. למ"ד משום ביטול פריה ורביה, לחד יומא לא משהי איניש נפשיה.

    4ודאין מערבין שמחה בשמחה מנלן? דכתיב: ״(מלכים א ח״, סה) ״ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים [לפני ה' אלהינו] שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום״. ואם איתא דמערבין שמחה בשמחה איבעי ליה למינטר עד החג, ומיעבד שבעה להכא ולהכא.

    5ודלמא מינטר לא נטרינן, והיכא דאתרמי עבדינן! איבעי ליה לשיורי פורתא.

    6שיורי בנין בהמ"ק לא משיירינן. איבעי ליה לשיורי באמה כליא עורב.

    7אמה כליא עורב צורך בנין הבית הוא. אלא מדמייתר קרא, מכדי כתיב ״ארבעה עשר יום״, ״שבעת ימים ושבעת ימים״ למה לי? שמע מינה הני לחוד והני לחוד.

    8א"ר פרנך א"ר יוחנן: אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכפורים. והיו דואגים ואומרים: שמא נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה, יצתה בת קול ואמרה להם: כולכם מזומנין לחיי העולם הבא.

    9מאי דרוש? אמרו, קל וחומר: ומה משכן, שאין קדושתו קדושת עולם וקרבן יחיד דוחה שבת דאיסור סקילה, מקדש, דקדושתו קדושת עולם, וקרבן צבור, ויום הכפורים דענוש כרת לא כ"ש׃

    10אלא, אמאי היו דואגים? התם צורך גבוה, הכא צורך הדיוט. הכא נמי: מיעבד ליעבדו, מיכל לא ניכלו ולא לישתו! אין שמחה בלא אכילה ושתיה.

    11ומשכן דדחי שבת מנלן? אילימא מדכתיב: ״(במדבר ז״, יב) ״ביום הראשון, וביום השביעי״, דלמא שביעי לקרבנות! אמר רב נחמן בר יצחק, אמר קרא: ״(במדבר ז״, עב) ״ביום עשתי עשר יום״. מה יום כולו רצוף, אף עשתי עשר כולן רצופין.

    12ודלמא ימים הראויין? כתיב ״קרא אחרינא״: (במדבר ז, עח) ״ביום שנים עשר יום״. מה יום כולו רצוף, אף שנים עשר יום כולן רצופין.

    13ודלמא הכא נמי ימים הראויין! אם כן, תרי קראי למה לי?

    14ומקדש דדוחה יום הכפורים, מנלן? אילימא מדכתיב: ״ארבעה עשר יום״, ודלמא ימים הראויין! גמר ״יום״ ״יום״ מהתם.

    15יצתה בת קול ואמרה להם: כולכם מזומנין לחיי העולם הבא. ומנלן דאחיל להו? דתני תחליפא: (מלכים א ח, סו) ״ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו״.

    16״לאהליהם״ שהלכו ומצאו נשיהם בטהרה, ״שמחים״ שנהנו מזיו השכינה, ״וטובי לב״ שכל אחד ואחד נתעברה אשתו בבן זכר, ״על כל הטובה״ שיצתה בת קול ואמרה להם: כולכם מזומנין לחיי העולם הבא.

    17״לדוד עבדו ולישראל עמו״. בשלמא ״לישראל עמו״ דאחיל להו עון יום הכפורים, אלא ״לדוד עבדו״ מאי היא?

    18אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שביקש שלמה להכניס ארון למקדש דבקו שערים זה לזה. אמר שלמה עשרים וארבע רננות ולא נענה, פתח ואמר (תהלים כד, ז) ״שאו שערים ראשיכם וגו'״ ולא נענה,׃

    19כיון שאמר (דברי הימים ב ו, מב) ״ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך״ מיד נענה. באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה, וידעו הכל שמחל לו הקב"ה על אותו עון.

    20ר' יונתן בן עסמיי ורבי יהודה בן גרים תנו פרשת נדרים בי ר' שמעון בן יוחי, איפטור מיניה באורתא. לצפרא הדור וקא מפטרי מיניה. אמר להו: ולאו איפטריתו מיני באורתא?

    21אמרו ליה: למדתנו רבינו תלמיד שנפטר מרבו ולן באותה העיר, צריך ליפטר ממנו פעם אחרת, שנאמר: ״ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך״, וכתיב: ״(דברי הימים ב ז״, י) ״וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם״!

    22אלא, מכאן לתלמיד הנפטר מרבו ולן באותה העיר, צריך ליפטר ממנו פעם אחרת.

    23א"ל לבריה: בני אדם הללו אנשים של צורה הם, זיל גביהון דליברכוך. אזל, אשכחינהו דקא רמו קראי אהדדי. כתיב: ״(משלי ד״, כו) ״פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכונו״, וכתיב: ״(משלי ה״, ו) ״אורח חיים פן תפלס״.

    24לא קשיא: כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים,׃

    תוספות

    איבעי ליה למינטר עד החגכדי שלא יתבטלו ישראל ממלאכתן כל כך:

    איבעי ליה לשיורי באמה כליא עורבשלא היה צורך הבנין כ"כ ואע"פ שהוא מהבנין כדי שלא יביאו הטומאה אין זה צורך כל כך וגם בשעת הבנין בזמן שלא היה השכינה שורה בו לא היה צורך:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    ופרקינן מאן דאמר משום שמחה חד יומא הוה והוא יום הכנסת הכלה בערב יום טוב. וכן נמי מי שאמר משום טרחא כר' אבא דאמר עלת כלתא נפקת טרחותא מאן דאמר משום פריה ורביה לחד יומא לא משהי נפשיה.

    ומנ"ל דאין מערבין שמחה בשמחה דכתיב ויעש שלמה את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים לפני ה' אלהינו שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום ואסיקנא מדמייתר קרא מכדי כתיב ארבעה עשר יום שבעת ימים ושבעת ימים למה לי אלא ש"מ שמחת חינוך לבד ושמחת החג לבד.

    אמר רבי פרנך א"ר יוחנן אותה שנה לא צמו ביוה"כ דכתיב שמחה ואי שמחה בלא אכילה מאי דרוש ק"ו ומה משכן שאין קדושתו קדושת עולם דהא יש אחריו קדושה וקרבן הנשיאים קרבן יחיד הוא ולא קרבן צבור ודחי שבת שהוא איסור סקילה. והקריבו בשבת כדכתיב ביום עשתי עשר יום. ביום ביום דכתב קרא למה לי אלא ללמד מה יום כולו רצוף אף שנים עשר כולן רצופין הקריבו בהן והשבת בכללן.

    מקדש קדושתו קדושת עולם דאין אחריו היתר וקרבן צבור ויוה"כ דאיסור כרת הוא לא כ"ש דנידחי ליה והיו דואגין שמא נתחייבו כלייה דאמרי התם במשכן לא דחו שבת אלא בהקרבת קרבנות דצורך גבוה נינהו אבל יום הכפורים דאסור באכילה ושתיה שהוא צורך הדיוט.

    יצאת ב"ק ואמרה להן כולכם מזומנים לחיי העולם הבא שלא נתכוונתם אלא למצוה. ומניין שמחל להם שנא' וביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שהלכו ומצאו נשיהן טהורות שמחים שנהנו מזיו השכינה וטובי לב שכל אחד ואחד נתעברה אשתו זכר על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו שהודיע לכל שמחל לו עון בת שבע ומיתת אוריה שלא נענה שלמה בנו בעת שדבקו שערים זה בזה ולא נפתחו שיכנס הארון אלא כשאמר ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נודע לכל שמחל הקב"ה לדוד עבדו אותו עון ולישראל עמו שיצאת ב"ק ואמרה כולכם מזומנים לחיי העולם הבא.

    ר' יונתן בן עבראי ור' יהודה בן גרים תנו נדרים בי רשב"י איפטור מיניה באורתא בצפרא נמי אתו וקא מיפטרי אמר להו ולאו כבר איפטריתו אמרו לו לימדתנו רבינו תלמיד הנפטר מרבו ולן וכו' שדר לגבייהו בריה ליברכיה אזל אשכחינהו דמפרשי פלס מעגל רגלך במצוה (שאי אפשר) [שאפשר] לעשותה ע"י אחרים אבל מצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים אורח חיים פן תפלס.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מועד קטן דף ט׳ עמוד א׳

    מסכת מועד קטן דף ט׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 24 קטעים ממוספרים, כ־592 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    מותרין לישא ערב הרגל כלומר מותר לכתחלה ואע"ג דשבעת ימים של סעודה יהיו ברגל:

    עיקר שמחה דנישואין חד יומא ובשאר יומי לא חשיב מערב שמחה בשמחה:

    עיקר טירחא דנישואין ביום ראשון דנישואין:

    לחד יומא לא משהו אינשי כלומר כיון שאינו יכול להתחיל אלא בערב הרגל אין ממתינין עד הרגל דדלמא מתרמי מלתא דלא מצי מתחיל בערב הרגל ולא מתחיל כל הרגל:

    ועביד ז' יומי שמחה להכא ולהכא לחנוכת הבית ולרגל:

    ודלמא מינטר לא נטרינן נישואין עד הרגל כי היכי דלא נטר שלמה אבל אי מתרמי ליה עביד:

    אי הכי דהיכא דאי איקרי ליה עביד איבעי ליה לשיורי בבנין עד הרגל כי היכי דליתרמי ליה חנוכת הבית ברגל:

    אמה כליא עורב הגג כלה ומקצר למעלה עד כאמה ומחפין אותו שם בברזל ובמסמרים כדי שלא ישבו העורבים עליו זהו לא חשיב כבנין:

    ועוד 22 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Moed Katan 9a · Sefaria

    תוספות

    איבעי ליה למינטר עד החג כדי שלא יתבטלו ישראל ממלאכתן כל כך:

    איבעי ליה לשיורי באמה כליא עורב שלא היה צורך הבנין כ"כ ואע"פ שהוא מהבנין כדי שלא יביאו הטומאה אין זה צורך כל כך וגם בשעת הבנין בזמן שלא היה השכינה שורה בו לא היה צורך:

    Tosafot on Moed Katan 9a · Sefaria

    רבנו חננאל

    ופרקינן מאן דאמר משום שמחה חד יומא הוה והוא יום הכנסת הכלה בערב יום טוב. וכן נמי מי שאמר משום טרחא כר' אבא דאמר עלת כלתא נפקת טרחותא מאן דאמר משום פריה ורביה לחד יומא לא משהי נפשיה.

    ומנ"ל דאין מערבין שמחה בשמחה דכתיב ויעש שלמה את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים לפני ה' אלהינו שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום ואסיקנא מדמייתר קרא מכדי כתיב ארבעה עשר יום שבעת ימים ושבעת ימים למה לי אלא ש"מ שמחת חינוך לבד ושמחת החג לבד.

    אמר רבי פרנך א"ר יוחנן אותה שנה לא צמו ביוה"כ דכתיב שמחה ואי שמחה בלא אכילה מאי דרוש ק"ו ומה משכן שאין קדושתו קדושת עולם דהא יש אחריו קדושה וקרבן הנשיאים קרבן יחיד הוא ולא קרבן צבור ודחי שבת שהוא איסור סקילה. והקריבו בשבת כדכתיב ביום עשתי עשר יום. ביום ביום דכתב קרא למה לי אלא ללמד מה יום כולו רצוף אף שנים עשר כולן רצופין הקריבו בהן והשבת בכללן.

    מקדש קדושתו קדושת עולם דאין אחריו היתר וקרבן צבור ויוה"כ דאיסור כרת הוא לא כ"ש דנידחי ליה והיו דואגין שמא נתחייבו כלייה דאמרי התם במשכן לא דחו שבת אלא בהקרבת קרבנות דצורך גבוה נינהו אבל יום הכפורים דאסור באכילה ושתיה שהוא צורך הדיוט.

    יצאת ב"ק ואמרה להן כולכם מזומנים לחיי העולם הבא שלא נתכוונתם אלא למצוה. ומניין שמחל להם שנא' וביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שהלכו ומצאו נשיהן טהורות שמחים שנהנו מזיו השכינה וטובי לב שכל אחד ואחד נתעברה אשתו זכר על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו שהודיע לכל שמחל לו עון בת שבע ומיתת אוריה שלא נענה שלמה בנו בעת שדבקו שערים זה בזה ולא נפתחו שיכנס הארון אלא כשאמר ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נודע לכל שמחל הקב"ה לדוד עבדו אותו עון ולישראל עמו שיצאת ב"ק ואמרה כולכם מזומנים לחיי העולם הבא.

    ר' יונתן בן עבראי ור' יהודה בן גרים תנו נדרים בי רשב"י איפטור מיניה באורתא בצפרא נמי אתו וקא מיפטרי אמר להו ולאו כבר איפטריתו אמרו לו לימדתנו רבינו תלמיד הנפטר מרבו ולן וכו' שדר לגבייהו בריה ליברכיה אזל אשכחינהו דמפרשי פלס מעגל רגלך במצוה (שאי אפשר) [שאפשר] לעשותה ע"י אחרים אבל מצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים אורח חיים פן תפלס.

    Rabbeinu Chananel on Moed Katan 9a · Sefaria

    ריטב"א

    לחד יומא לא משהי נפשיה פירש כי מתירא שמא יבא לו שום עכוב באותו היום ולא יוכל לעשות עד לאחר המועד וא"ת א"כ נאסור עליו שני או ג' ימים קודם הרגל כדי שלא ישהה להם הא ליתיה כי הוא אינו משהה אלא בשיכול לערב סעודתו עם הרגל למעט הוצאותיו וזהו כשעושה ברגל עצמו א"נ בערב הרגל שיאכל סעודתו בלילה וזה ברור:

    ביום עשתי עשר יום וכו' פשי' והנשיאי' ודאי על פי הדיב' עשו דלא סגיא בלאו הכי ואע"פ שאינו מפורש בכתוב:

    כאן במצוה שאפש' לעשות ע"י אחרים לא יניח תורתו מפניה כאן במצוה שאי אפש' לעשות ע"י אחרים מותר להניח תורתו ולהתעסק וכן הלכה ותו לא מידי י:

    מתני' עושה אשה תכשיטיה במועד פירש שזה צורך הגוף הוא וכעין אוכל נפש ולפי' עושה כדרכה ובלא שינוי ובטרחא רבה ולא גזרו בה שמא תכנס לרגל מנוולת דקשוט מילתא דצריכא כל יומא ויומא הוא ועוד שאין דרכן להשהות:

    ר' יהוד' או' אשה לא תסוד וכו' ובש"ס מפורש דמוד' ר' יהודה בסיד שיכולה לקפלו במועד וש"מ דרבנן אפילו בסיד שאינה יכולה לקפלו במועד שרו כיון דלצורך קשוט עביד ליה וחשיבות הוא לה אבל יש אומרים דרבי יהודה הוא מפרש ואינו חולק ומודה דאמרינן בש"ס לגמרי וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל שכתב בחיבורו כדברי רבי יהודה והיינו דאקשינן בש"ס מדרבי יהודה אדרבי יהודה דאלו לרבנן לא קשיא אע"ג דבעינן התם שמחה דלאחר זמן דה' במתני' נמי הכי בעי לה ולא שרו לסוד לקפלו במועד והראשון נראה יותר נכון ואקשי' מדרבי יהודה אדרבי יהוד' משום דמפרשא מילתיה בהדיא ותו מאי דאמרינן התם רבנן לדבריו דרבי יהודה קאמרי כדפרשינן בדוכתא:

    ההדיוט תופר כדרכו והאומן מכליב פירש וכלה לצורך המועד ושלא בדבר האבד ואפילו שלא לצורך המועד דאלו בדבר האבד הא קי"ל דלא בעי שנוי וסיפא אוקימנא בש"ס כרבי יוסי:

    ומסרגין את המטות בש"ס מפרש לה וכלה לצורך המועד:

    גרסת הספרים שלנו מעמידן תנור וכירים במועד ולא גרסי ריחים ופירש מעמידין לעשות בו כל מלאכה לצורך המועד וכדשרי' בש"ס ומגדל תנורי ולמעבד מהולתא מפני שכל אלו שהם מכשירי אוכל נפש ראוי לעשותו כדרכו ובטרחא ובלא שום שנוי וכן התירו בירושלמי לעשות אלפאסין וקדרות וכן שפודין ואסכלאו' וסכינין ואפילו לכתחלה וכ"ש לתקנן ומיהו בריחים לא הוה שרי ת"ק לעשות משום שהם מכשירין דמכשירין:

    ועוד 5 קטעי פירוש על דף זה.

    Ritva on Moed Katan 9a · Sefaria

    מאירי

    כבר ידעת שהתמידים היו דוחין את השבת שנ' במועדו אפי' בשבת וכן המוספין אבל שאר הקרבנות אין דוחין שבת ואע"פ שבחנכת הנשיאים שבמשכן הקריבו שנים עשר יום רצופים ושבת בנתים והרי שהיו שם קרבנות הרבה ולא עוד אלא שבחנוך בנין שלמה הקריבו ביום הכפרים קרבנות של שמחה לבד ר"ל שלמים ואכלום לקיים מצות שמחה אין למדין מהוראת שעה:

    תלמידים הבאים לשנות בעיר אחרת ורוצים לשוב לביתם ולשמוח ברגלים או לסבה אחרת וקבלו רשות מרבם ונפטרו ממנו אם לנו באותה העיר צריכין הם להפטר ממנו פעם אחרת:

    לעולם תהא ברכת תלמיד חכם חביבה לו לאדם וישתדל בכל כחו שיברכהו מעשה באחד מן הגדולים שאמר לבנו על זוג של תלמידי חכמים בני אדם הללו של צורה הם זיל לגבייהו דליברכוך ואם יברכוהו בדברים חשודים אל יחשדם שמא נתרשלו בברכתו שאינו כן אלא יתבונן בדבריהם וימצאם נכוחים ואל תהא ברכתם קלה בעיניו והוא שאמרו בסוף שמועה זו אמרו ליה מאי בעית הכא אמר להו דאמר לי אבא זיל לגביהו דליברכוך אמרו ליך יהא רעוא דתזרע ולא תחצד תעיל ולא תפיק תפיק ולא תעיל ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך ליבלבל פתורך ולא תחוי שתא חדתי ולא הבין את דבריהם ונצטער הלך והגיד הדברים לאביו אחר לו אביו כלהו ברכתא נינהו דתזרע ולא תחצד תוליד בני ולא לימתו תעיל ולא תפיק תעיל כלתי ולא לימתו ברך תפיק ולא תעול תינסיב בנתך ולא לימתו גובריהו דליהדור לותך ליחרוב ביתך וליתיב אושפיזך האי עלמא אושפיזא וההוא עלמא ביתא ליבלבל פתורך בבני ובבנתא לא תחזי שתא חדתי דלא תמות איתתך ותנסב איתתא אחריתי וכן אחד מן המברכים אמר למי שהיה מברכו יהא רעוא דלא תבייש ולא תתבייש והיתה הברכה קלה בעיניו ואמר לו אביו כברכתא דקודשא בריך הוא ברכך דכתוב ולא יבשו עמי לעולם:

    Meiri on Moed Katan 9a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה לא עשו ישראל יהכ"פ לפי ששבעה ימים כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Moed Katan 9a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' דקדושתו קדושת עולם עיין שבועות דף טז ע"ב תוס' ד"ה קדושתו:

    Gilyon HaShas on Moed Katan 9a · Sefaria

    בן יהוידע

    הָכָא צֹרֶךְ הֶדְיוֹט פירש רש"י שאכלו ושתו ובשלו מאכלם ביום הכיפורים. נראה לי שצריך למחוק תיבת 'ובשלו' דמה הכרח יש להם לבשל בו ביום? יבשלו בערב כיפור ויאכלו ביום הכיפורים כמו שבת שמבשלים לצרכו בערב שבת! ואם נאמר הך שתא אזדמן יום הכיפורים ביום ראשון בשבוע דערב יום הכיפורים הוא שבת מנא ליה לרש"י לפרש כן דאזדמן כך? לכן צריך למחוק תיבת 'ובשלו' וכן מצינו בגמרא דשבת דף למ"ד ע"א דלא נקיט שם רש"י ז"ל דבשלו אלא רק 'אכלו ושתו'.

    דָּבְקוּ שְׁעָרִים זֶה בָּזֶה נראה לי בס"ד הטעם דנעשה הנס לכבודו של דוד המלך ע"ה בשערים דידוע שדוד המלך ע"ה הוא בחינת המלכות שהוא סוד שם אדנ־י הנקרא שער דשם אדנ־י במלואו עולה תרע"א [במילוי אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד עולה 671] שהוא תרגום של שַׁעַר ולכן אומרים 'אֲדֹנָ־י שְׂפָתַי תִּפְתָּח' ולכך נעשה לו הנס בשער. וזה הנס נרמז בשמו הטוב שראשו וסופו הוא שני דל"ת ולזה אמר עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה (תהלים פו, יז) רוצה לומר אות הדל"ת הקבוע בשמי בראש ובסוף תעשהו עמי לטובה לעשות לי נס בדל"ת. ועוד נראה לי נעשה לו נס בשערים [620] שהם מספר כתר [620] שזכה לכתר מלכות עד עולם. ועוד נראה לי בס"ד ענין הנס הזה מורה מעשהו לענין גדול שיהיה לעתיד והוא תחלה דבקו שני שערים זה בזה נרמז בהם שני דלתי"ן שנדבקים זה עם זה ונעשו מ"ם סתומה של לְםַרְבֵּה [לְמַרְבֵּה] הַמִּשְֹרָה (ישעיה ט, ו) ואחר כך נעשה נס שני ונפתחו שתי השערים הרומזים לשני דלתי"ן ונרמז בזה שתהיה מ"ם סתומה של לְםַרְבֵּה הַמִּשְֹרָה נפתחת ותהיה שני דלתי"ן ואלו הן שני דלתין של ד ו ד כמו שכתב מהרנ"ש [רבי נתן שפירא בן ראובן דוד הירושלמי] ז"ל בטוב הארץ שעל אלו שתי דלתי"ן של מ"ם סתומה של לְםַרְבֵּה הַמִּשְֹרָה נאמר לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם (משלי ח, לד) שיהיו נפתחים לעתיד בזמן הגאולה וימלוך משיח בן דוד כמו שנאמר לְםַרְבֵּה הַמִּשְֹרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ.

    אָמַר שְׁלֹמֹה עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע רְנָנוֹת וְלֹא נַעֲנָה פירש רש"י ז"ל באותה תפלה של וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה (מלכים א' ח, כב) איכא עשרים וארבע רננות בין תפלה ורנה ותחנה. ונראה כי הוא מונה מן פסוק (מלכים א' ח, ל) וְשָׁמַעְתָּ אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וכו' עד בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת אֲבֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם אֲדֹנָ־י הֳ' (מלכים א' ח, נג). ולולי פירושו הייתי מפרש עשרים וארבע רננות הם עשרים וארבע פסוקים שיש במזמור שִׁיר הַמַּעֲלוֹת זְכוֹר הֳ' לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ (תהלים קלב, א) שיש בו ענין בית המקדש שנתגלה מקומו לדוד המלך ע"ה דכתיב (תהלים קלב, ה) עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַהֳ' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב וגם כתוב בו מענין הארון דכתיב (תהלים קלב, ח) 'קוּמָה הֳ' לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ' ועם מזמור 'שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד' שאחריו (תהלים קלג, א) ומזמור הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת הֳ' וכו' (תהלים קלד, א) שבהם נשלמים ט"ו שיר המעלות כי לשון רננות שייך על מזמורי תהלים טפי מהנך קראי שכולם תפלה ותחנה ואלו השלשה מזמורים הנזכר יש בהם עשרים וארבע פסוקים וכיון דהם מזמורים נקראים רננות.

    פָּתַח וְאָמַר (תהלים כד, ז) "שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. קשה מה שייך בזה 'פָּתַח וְאָמַר' והלא לא היתה פתיחה שלו בהם אלא פתח בעשרים וארבע רננות תחלה? ונראה לי בס"ד נקיט פָּתַח מפני כי פסוקי 'שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם' אינם תחלת המזמור כי המזמור מתחיל לְדָוִד מִזְמוֹר לַהֳ' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ (תהלים כד, א) ואי לא אמר 'פָּתַח וְאָמַר' הייתי חושב שאמר המזמור מתחילתו ומשום דעיקר אמירתו הוא בעבור פסוק זה לכך נקיט תלמודא פסוק זה ולעולם אמרו מתחילתו לכך הוצרך מסדר התלמוד לומר 'פָּתַח וְאָמַר שְׂאוּ שְׁעָרִים' ללמדינו שלא התחיל מן תחלת המזמור אלא פתח המזמור מן הפסוק הזה. ועוד נראה לי בס"ד אף על פי שכבר פתח בעשרים וארבע רננות כאן הרים קולו יותר מקול שתפס בעשרים וארבע רננות כדי להשמיע לכל העומדים שם שהוא קורא לשערים בכח מלך הכבוד ולא נפתחו עד שאמר בזכות דוד אביו ולכך אמר 'פָּתַח וְאָמַר' שפתח בקול גדול יותר שגם הרחוקים שלא שמעו קול עשרים וארבע רננות שמעו זאת. ונראה לרמוז בס"ד אמר עשרים וארבע רננות כנגד עשרים וארבע צרופי שם אדנ־י ועשרים וארבע אותיות בשכמל"ו [בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד] ואחר כך אמר שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד שהם ט"ל אותיות כנגד שם כוז"ו [שהם האותיות שאחרי שם הוי־ה] שבו נפתחים הקברים בתחייה ולכן כיון עתה לפתוח בו השערים מפני שהוא מסוגל לפתיחה.

    (מלכים א' ח, סו) 'וְטוֹבֵי לֵב', שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד נִתְעַבְּרָה אִשְׁתּוֹ בְּבֶן זָכָר. נראה לי כיון דנהנו מזיו השכינה לבשתם רוח הקודש וידעו שנשותיהם נתעברו בבן זכר וידיעה זו היא בלב לכן קאמר עלה 'וְטוֹבֵי לֵב'. ועוד נראה לי לֶב בנקוד סגו"ל עולה מספר בן [52] ואף על גב כי לֵב נקודו בציר"י לא אכפת מפני דבמבטא יוצאים קרובים ושוין זה בזה.

    דִּכְתִיב (מלכים א' ח, סו) "בַּיוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם" וְגוֹ'. קשא למאי אצטריכו להביא לו ראיה והוכחה וכי איהו לא ידע זה? ונראה לי בס"ד כי הם חשבו באומרו 'וְלָא אִפְטְרִיתוּ מִינָאִי בְּאוֹרְתָא' בא לנסותם אם ידעו מקור הדין או לאו כי אי אפשר לומר שבא לנסותם אם ידעו עיקר הדין או לאו דהא חזא דאתו בצפרא לגביה ואם כן יודעים הדין אך בא לנסותם אם ידעו מקור הדין מהיכא נפיק דין זה ולכן השיבו בחכמה את הדין והמקור שלו מהיכא נפיק. והנה מהרש"א ז"ל הקשה בשלמא רבנן לא היה בדעתם ללון בלילה ולכך איפטרו מיניה באורתא אבל ישראל ידעו בודאי שלא ילכו ביום שמיני עצרת ואמאי באו ביום שמיני עצרת. ונראה לי בס"ד כדי לקבל ממנו ברכות ביום שמיני עצרת שהוא יום רצון שיתקבלו בו הברכות והבקשות יותר מכל ימות השנה כולה כמו שאמרו בזוהר הקדוש.

    זִיל לְגַבַּיְהוּ וְלִיבָרְכוּךְ מקשים אמאי לא אמר לו כן באורתא אחר דאפטרו מיניה? ונראה לי בס"ד כי רבי שמעון בן יוחאי הוה ידע גם בחכמת הכוכבים והמזלות והוא ראה שעתיד לבא פרעניות על רבי אלעזר מצד המערכה והמזל והוא עצמו לא רצה לברכו כי הוא ובנו חשובין חד גופא ואין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין כמו שאמרו בריש ברכות (ברכות ה:) ולוקים רבי יוחנן לנפשיה? ותירץ אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין ורצה שאחרים יברכו אותו ברכות שהם נוגעים לענין הפרעניות המועדת אליו. ולכך צריך שיהיה המברך יש לו ידיעה בחכמה זאת של כוכבים ומזלות כדי שידע על מה יברך ואם הוא אומר להמברך בפיו שכך וכך רואה אינו רוצה לומר בפירוש אשר ישפוט הכוכב והמזל דכתיב תָּמִים תִּהְיֶה עִם הֳ' אֱלֹקֶיךָ (דברים יח, יג), אך למיחש בשתיקה בדברים שבלב לית לן בה וכמו שאמרו בתרנגולת שקוראה קול תרנגול דאסור לומר בפירוש: שחטו אותה בעבור דבר זה! אלא יאמר שחטו בסתם ואף על פי שבלבו הוא רוצה לשחטה מחמת כן. ולכן באורתא חשב דלא ידעי רבנן בחכמה זו יען כי הוא ידע דאותה הלילה אינה טובה היציאה בה מן העיר על פי המזל והכוכב וכיון דהם רוצים לצאת אותה הלילה דהא אפטרו מיניה משמע דאין להם ידיעה בחכמה זו והוא לא רצה לומר להם בפירוש שלא יצאו משום תמים תָּמִים תִּהְיֶה עִם הֳ' אֱלֹקֶיךָ וכיון דחשב שאין להם ידיעה בחכמה זו לכך לא אמר לבנו 'זִיל לְגַבַּיְהוּ וְלִיבָרְכוּךְ' דמאי נפקא מינה? אך כשבאו בצפרא אליו שידע שלא הלכו באותה הלילה ידע שהרגישו ברעת הכוכב של אותה הלילה ולכן הם ביטלו מן נסיעתם אותה הלילה בסתם ונתבררה בזה ידיעתם בחכמה זו מאחר דהבין שלא היה להם סיבה מונעת נסיעתם באותה הלילה ולכך אמר לבנו זִיל לְגַבַּיְהוּ כי הם בידיעתם בחכמה זו ירגישו מה הם הפרעניות המעותדות עליו מביאת הכוכבים והמזלות ואז יברכו אותו ברכות השייכים לביטול אותם פרעניות וכאשר היה.

    Ben Yehoyada on Moed Katan 9a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מועד קטן, דף ט׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־592 מילים ב־24 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 24 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 16 מילים

      נפתחת ב״מותרין לישא ערב הרגל, קשיא לכולהו.…״

      חכמים: רב הרגל.

    2. קטע 211 מילים

      נפתחת ב״לא קשיא למאן דאמר משום שמחה עיקר…״

    3. קטע 319 מילים

      נפתחת ב״למ"ד משום טירחא עיקר טירחא חד יומא…״

    4. קטע 450 מילים

      נפתחת ב״ודאין מערבין שמחה בשמחה מנלן? דכתיב: (מלכים…״

    5. קטע 511 מילים

      נפתחת ב״ודלמא מינטר לא נטרינן, והיכא דאתרמי עבדינן!…״

    6. קטע 611 מילים

      נפתחת ב״שיורי בנין בהמ"ק לא משיירינן. איבעי ליה…״

    7. קטע 727 מילים

      נפתחת ב״אמה כליא עורב צורך בנין הבית הוא.…״

      חכמים: רב צורך.

    8. קטע 831 מילים

      נפתחת ב״א"ר פרנך א"ר יוחנן: אותה שנה לא…״

    9. קטע 929 מילים

      נפתחת ב״מאי דרוש? אמרו, קל וחומר: ומה משכן,…״

      חכמים: רבן יחיד, רבן צבור.

    10. קטע 1024 מילים

      נפתחת ב״אלא, אמאי היו דואגים? התם צורך גבוה,…״

    11. קטע 1139 מילים

      נפתחת ב״ומשכן דדחי שבת מנלן? אילימא מדכתיב: (במדבר…״

      חכמים: רב נחמן בר יצחק.

    12. קטע 1223 מילים

      נפתחת ב״ודלמא ימים הראויין? כתיב קרא אחרינא: (במדבר…״

    13. קטע 1311 מילים

      נפתחת ב״ודלמא הכא נמי ימים הראויין! אם כן,…״

    14. קטע 1417 מילים

      נפתחת ב״ומקדש דדוחה יום הכפורים, מנלן? אילימא מדכתיב:…״

    15. קטע 1542 מילים

      נפתחת ב״יצתה בת קול ואמרה להם: כולכם מזומנין…״

    16. קטע 1631 מילים

      נפתחת ב״״לאהליהם״ שהלכו ומצאו נשיהם בטהרה, ״שמחים״ שנהנו…״

    17. קטע 1717 מילים

      נפתחת ב״״לדוד עבדו ולישראל עמו״. בשלמא ״לישראל עמו״…״

    18. קטע 1833 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שביקש…״

      חכמים: רב יהודה.

    19. קטע 1935 מילים

      נפתחת ב״כיון שאמר (דברי הימים ב ו, מב)…״

    20. קטע 2030 מילים

      נפתחת ב״ר' יונתן בן עסמיי ורבי יהודה בן…״

      חכמים: רבי יהודה.

    21. קטע 2138 מילים

      נפתחת ב״אמרו ליה: למדתנו רבינו תלמיד שנפטר מרבו…״

    22. קטע 2213 מילים

      נפתחת ב״אלא, מכאן לתלמיד הנפטר מרבו ולן באותה…״

    23. קטע 2336 מילים

      נפתחת ב״א"ל לבריה: בני אדם הללו אנשים של…״

    24. קטע 248 מילים

      נפתחת ב״לא קשיא: כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מועד קטן דף ט׳ ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026