מסכת מועד קטן דף כ׳ עמוד ב׳

1אמר ליה: אימא קיימת? אמר ליה: אימא קיימת? א"ל אבא קיים? אמר ליה לשמעיה: חלוץ לי מנעלי, והולך אחרי כלי לבית המרחץ.

2שמע מינה תלת. שמע מינה אבל אסור בנעילת הסנדל, ושמע מינה שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד, ושמע מינה מקצת היום ככולו!

3רבי חייא לחוד, רבי אחייה לחוד.

4אמר רבי יוסי בר אבין: שמע שמועה קרובה ברגל, ולמוצאי הרגל נעשית רחוקה עולה לו, ואינו נוהג אלא יום אחד. תני רבי אדא דמן קסרי קמיה דר' יוחנן: שמע שמועה קרובה בשבת, ולמוצאי שבת נעשית רחוקה אינו נוהג אלא יום אחד.

5קורע או אינו קורע? רבי מני אמר: אינו קורע, רבי חנינא אמר: קורע. אמר ליה רבי מני לר' חנינא: בשלמא לדידי דאמינא אינו קורע, היינו דלא איכא אבילות שבעה. אלא לדידך דאמרת קורע קריעה בלא שבעה מי איכא?

6ולא?! והתניא איסי אבוה דרבי זירא, ואמרי לה אחוה דרבי זירא קמיה דר' זירא: מי שאין לו חלוק לקרוע, ונזדמן לו בתוך שבעה קורע. לאחר שבעה אינו קורע.

7עני ר' זירא בתריה: במה דברים אמורים בחמשה מתי מצוה, אבל על אביו ועל אמו קורע והולך!

8כי תניא ההיא, לכבוד אביו ואמו.

ברייתא

9ת"ר כל האמור בפרשת כהנים שכהן מיטמא להן אבל מתאבל עליהן, ואלו הן: אשתו, אביו ואמו, אחיו ואחותו, בנו ובתו. הוסיפו עליהן: אחיו ואחותו הבתולה מאמו, ואחותו נשואה, בין מאביו בין מאמו.

10וכשם שמתאבל עליהם כך מתאבל על שניים שלהם, דברי ר"ע רבי שמעון בן אלעזר אומר: אינו מתאבל אלא על בן בנו ועל אבי אביו. וחכ"א כל שמתאבל עליו, מתאבל עמו.

11חכמים היינו תנא קמא? איכא בינייהו עמו בבית. כי הא דאמר ליה רב לחייא בריה, וכן א"ל רב הונא לרבה בריה: באפה נהוג אבילותא, בלא אפה לא תינהוג אבילותא.

12מר עוקבא שכיב ליה בר חמוה. סבר למיתב עליה שבעה ושלשים, על רב הונא לגביה, אשכחיה, אמר ליה: צודנייתא בעית למיכל?! לא אמרו לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו.

13דתניא: מי שמת חמיו או חמותו אינו רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת, אלא כופה מטתו, ונוהג עמה אבילות. וכן היא שמת חמיה או חמותה אינה רשאה להיות כוחלת ולהיות פוקסת, אלא כופה מטתה ונוהגת עמו אבילות.

14ותניא אידך: אף על פי שאמרו אינו רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת, באמת אמרו מוזגת לו את הכוס, ומצעת לו מטה, ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו. קשיין אהדדי!

15אלא לאו שמע מינה: כאן בחמיו וחמותו, כאן בשאר קרובים. שמע מינה. תניא נמי הכי: לא אמרו לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו בלבד.

16אמימר שכיב ליה בר בריה, קרע עילויה. אתא בריה קרע באפיה. אידכר דמיושב קרע, קם קרע מעומד.

17אמר ליה רב אשי לאמימר: קריעה דמעומד מנלן? דכתיב: ״(איוב א״, כ) ויקם איוב ויקרע את מעילו.