מסכת מועד קטן דף כ׳ עמוד ב׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Moed Katan 20b, Chapter 3 VeEllu Megallechin
רש"י
א"ל אימא קיימת - בלשון שאילה הוא כלומר שאתה שואל על אבי שאל על אמי שאף היא אחותך:
א"ל - ר' חייא ואמך אחותי קיימת היא:
א"ל - רב אבא קיים עדיין לא השבתיך עליו וממילא הבין ויש אומרים בניחותא היה רב משיבו על מי שאינו שואל כדי שיבין מן הכלל וקשה בעיני לומר שרב יוציא דבר שקר מפיו:
חלוץ מנעלי - להתאבל על אחי ואחותי:
והולך כלי אחרי לבית המרחץ - ללמד הלכה נתכוין שאין שמועה רחוקה לאחר שלשים נוהגת אלא יום אחד ומקצת היום ככולו:
למוצאי הרגל נעשית רחוקה - דהוי שלשים יום:
אינה נוהגת אלא יום אחד - אע"פ דכי שמע עדיין היתה קרובה עולה הרגל להשלים שלשים דהוי שמועה רחוקה:
אינו קורע - עכשיו דנוהג יום אחד לשמועה רחוקה:
היינו דליכא אבילות שבעה - כלומר משום דליכא שבעה אינו קורע:
קורע והולך - אחר שבעה אע"ג דליכא שבעה:
אבל מתאבל עליהן - על אותן קרובים:
אחיו מאמו - שלא מאביו דקרא משמע מאביו שלא מאמו:
אחותו נשואה בין מאביו בין מאמו - דבקרא לא אשכחן אלא אבתולה:
על שניים שלהן - אבי אביו ועל בן בנו ועל בן בתו ועל בן אחותו:
כל שמתאבל עליו מתאבל עמו - כלומר מתאבל עם אביו כשהוא מתאבל על אב שלו נמצא זה מתאבל על אבי אביו וכן כל שמתאבל עליו כגון שמתאבל על בנו מתאבל עמו כלומר מתאבל עם בנו כשהוא מתאבל פי' על בן שלו ונמצא זה מתאבל על בן בנו:
היינו תנא קמא - של רבי שמעון:
עמו בבית - דתנא קמא לא בעי שיהא אביו או (בן) בנו עמו בבית ויושב עמו וחכמים בעו עמו בבית:
כי האי - ענין דא"ל רב לר' חייא וכו':
באפה - דאיתתך כשהיא אבילה דהאי נמי כל שמתאבל עליו כגון אשתו מתאבל עמו בפניו:
צידונייתא - סעודות דאבל:
קשיין אהדדי - דהכא קתני מצעת לו מטתו והכא קתני כופה מטתו:
בשאר קרובי אשתו - מצעת לו מטתו:
אתא בריה - הדר אמימר קרע באפיה דבריה:
קם קרע - פעם שלישית:
1אמר ליה: אימא קיימת? אמר ליה: אימא קיימת? א"ל אבא קיים? אמר ליה לשמעיה: חלוץ לי מנעלי, והולך אחרי כלי לבית המרחץ.
2שמע מינה תלת. שמע מינה אבל אסור בנעילת הסנדל, ושמע מינה שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד, ושמע מינה מקצת היום ככולו!
3רבי חייא לחוד, רבי אחייה לחוד.
4אמר רבי יוסי בר אבין: שמע שמועה קרובה ברגל, ולמוצאי הרגל נעשית רחוקה עולה לו, ואינו נוהג אלא יום אחד. תני רבי אדא דמן קסרי קמיה דר' יוחנן: שמע שמועה קרובה בשבת, ולמוצאי שבת נעשית רחוקה אינו נוהג אלא יום אחד.
5קורע או אינו קורע? רבי מני אמר: אינו קורע, רבי חנינא אמר: קורע. אמר ליה רבי מני לר' חנינא: בשלמא לדידי דאמינא אינו קורע, היינו דלא איכא אבילות שבעה. אלא לדידך דאמרת קורע קריעה בלא שבעה מי איכא?
6ולא?! והתניא איסי אבוה דרבי זירא, ואמרי לה אחוה דרבי זירא קמיה דר' זירא: מי שאין לו חלוק לקרוע, ונזדמן לו בתוך שבעה קורע. לאחר שבעה אינו קורע.
7עני ר' זירא בתריה: במה דברים אמורים בחמשה מתי מצוה, אבל על אביו ועל אמו קורע והולך!
8כי תניא ההיא, לכבוד אביו ואמו.
ברייתא
9ת"ר כל האמור בפרשת כהנים שכהן מיטמא להן אבל מתאבל עליהן, ואלו הן: אשתו, אביו ואמו, אחיו ואחותו, בנו ובתו. הוסיפו עליהן: אחיו ואחותו הבתולה מאמו, ואחותו נשואה, בין מאביו בין מאמו.
10וכשם שמתאבל עליהם כך מתאבל על שניים שלהם, דברי ר"ע רבי שמעון בן אלעזר אומר: אינו מתאבל אלא על בן בנו ועל אבי אביו. וחכ"א כל שמתאבל עליו, מתאבל עמו.
11חכמים היינו תנא קמא? איכא בינייהו עמו בבית. כי הא דאמר ליה רב לחייא בריה, וכן א"ל רב הונא לרבה בריה: באפה נהוג אבילותא, בלא אפה לא תינהוג אבילותא.
12מר עוקבא שכיב ליה בר חמוה. סבר למיתב עליה שבעה ושלשים, על רב הונא לגביה, אשכחיה, אמר ליה: צודנייתא בעית למיכל?! לא אמרו לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו.
13דתניא: מי שמת חמיו או חמותו אינו רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת, אלא כופה מטתו, ונוהג עמה אבילות. וכן היא שמת חמיה או חמותה אינה רשאה להיות כוחלת ולהיות פוקסת, אלא כופה מטתה ונוהגת עמו אבילות.
14ותניא אידך: אף על פי שאמרו אינו רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת, באמת אמרו מוזגת לו את הכוס, ומצעת לו מטה, ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו. קשיין אהדדי!
15אלא לאו שמע מינה: כאן בחמיו וחמותו, כאן בשאר קרובים. שמע מינה. תניא נמי הכי: לא אמרו לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו בלבד.
16אמימר שכיב ליה בר בריה, קרע עילויה. אתא בריה קרע באפיה. אידכר דמיושב קרע, קם קרע מעומד.
17אמר ליה רב אשי לאמימר: קריעה דמעומד מנלן? דכתיב: ״(איוב א״, כ) ויקם איוב ויקרע את מעילו.
תוספות
עולה לו - פירוש הרגל עולה לו למנין שאינו נוהג אלא יום אחד:
קורע או אינו קורע - דוקא כענין זה מיבעי ליה לפי שהיה חייב לקרוע בשעת שמועה אבל שמע שמועה רחוקה בחול אינו קורע כלל ואפי' על אביו ואמו וכן קאמר נמי בסמוך כי תניא ההיא בכבוד אביו ואמו והכי משמע לעיל דלא מצינו לר' חייא שקרע אע"פ שהיה אביו ואמו לגירסת ר"ח וא"ת אי מהא משמע דאינו קורע על אביו ואמו אמאי לא. קאמר ש"מ דאינו קורע יש לומר דאינו מביא ש"מ כי אם ממה שראינו שעשה אבל ממה שלא ראינו אינו מביא ראיה מכל מקום מדלא קבעי הש"ס כלל אם רבי חייא קרע משמע א"צ לקרוע ובתשובת רבינו זקיני פי' דאינו קורע על שמועה רחוקה אפי' על אביו ואמו והרי"ן וגם בתוס' הרב מסופק והא דאמר בסמוך מי שאין לו חלוק וכו' מיירי כגון שהיה שאול מחבירו או נתמלא קרעים ונראה לי שיש לסמוך יותר על ה"ג מרב צמח גאון דאין קורעים לאחר ל' יום אלא על אביו ואמו בלבד וברכת אבלים נחלקו בה"ג אם שמע בשבת אם חייב לברך ברכת אבלים דיש מפרשים דנקרא דברים שבצינעא וי"א כיון דמברכין בג' או בעשרה לאו דברים שבצינעא הוא:
ואחותו נשואה בין מאביו בין מאמו - לא מיבעי מאביו אלא אפי' מאמו נמי:
על שניים שלהם - פי' הנולדים מהן אבל באחיהם ובנשותיהם היה מסופק בתוספות הרב בשם רבו ולא ידענא מאי שנא:
על אבי אביו ועל בן בנו - פירוש בתוספות הרב בשם רבו דהוא הדין אבי אמו ובת בתו:
באפה נהוג אבילות - פירוש בתוספות בכל דיני אבלות נעילת הסנדל ורחיצה וסיכה וכולן כל זמן שהוא בפניה ובפ"ק דכתובות (דף ד:) קאמר עמו בבית ושמא באפה דוקא או שמא בכל הבית:
ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו - בחמין קאמר דאילו בצונן היא נמי מותרת:
אלא בחמיו וחמותו - והוא הדין היא נוהגת עמו בחמיה וחמותה והא דקתני לעיל כל שמתאבל עליו מתאבל עמו בכל שאר קרובים קאמר אבל אשתו יש חילוק בין חמיו וחמותו לשאר קרובים:
אתא בריה קרע באפיה - להיות נוהג עמו אבילות ותימה כיון דקרע כבר וכי צריך לקרוע כלל לפני הקרובים ושמא לאשמועינן דבאפיה נוהג אבילות והר"א פירש אתא בריה קרע באפיה לפי שאמימר קרע מיושב ואתא בנו להזכירו שהוא טעה לקרוע מיושב והקריעה זה עשה בנו של אמימר ועל ידי כך נזכר אמימר וקרע פעם שניה מעומד:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רבנו חננאל
ועוד ר' חייא נהג על אביו ועל אמו בשמועה רחוקה יום אחד ולמדנו ממנו ג' דברים. למדנו כי האבל אסור בנעילת הסנדל.
וכי שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד - וכי מקצת היום ככולו תני ר' אדא קמיה דר' יוחנן שמע שמועה קרובה בשבת ולמו"ש נעשה רחוקה עולה לו ואינה נוהגת אלא יום אחד.
וכן א"ר יוסי בר אבין שמע שמועה קרובה ברגל ולמוצאי הרגל נעשית רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד כללו של דבר כל יום שמועה שאינו נוהג בו אבלות כאילו עדיין לא שמע. השומע שמועה רחוקה ברגל קורע או אינו קורע ר' מני אמר אינו קורע ר' חנינא אמר קורע ר' מני אמר אינו קורע דכל היכא דליכא עליה אבלות שבעה אינו קורע איני והא תני איסי אבוה דר' זירא מי שאין לו (אלא חלוק אחד) [חלוק לקרוע] ונזדמן לו חלוק בתוך שבעה קורע לאחר שבעה אינו קורע. הנה קורע בתוך שבעה ואע"פ שאינו נוהג אחר הקריעה שבעה. וכי תימא משום דהיא בתוך שבעה ועוד הא תני ר' זירא בתריה בד"א בה' מתי מצוה פי' חמשה מכלל השבעה שהוא מצוה להתאבל עליהם.
אבל על אביו ועל אמו קורע והולך - הנה שאין שם אבלות קורע ופרקינן כי תניא היא דר' זירא לכבוד אביו ואמו:
ת"ר כל האמור בפרשת כהנים כהן מיטמא להם אבל מתאבל עליהם - ואלו הן אביו ואמו בנו ובתו אחיו ואחותו ואשתו הוסיפו עליהן אחיו ואחותו בתולה מאמו ואחותו נשואה מאביו וכשם שמתאבל עליהן כך מתאבל על שניים שלהם דברי ר"ע ר"ש בן אלעזר אומר אינו מתאבל אלא על [אבי] אביו ועל בן בנו.
וחכמים אומרים כל שמתאבל עליו מתאבל עליהן - וקיי"ל כחכמים.
ואוקימנא עמו בבית כגון ראובן שמת לו בן נוהג יעקב אביו עמו בבית בלבד. וכי הא דאמר ליה רב לחייא בריה. ורב הונא אמר לרבה בריה חמיך וחמותך שמתו ואשתך מתאבלת עליהן באפה כלומר בבית עמה נהוג אבלות שלא בפניה לא תנהוג כלל מפני כבוד אשתו א"ל רב הונא למר עוקבא לא אמרו לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו בלבד ותניא כוותיה וכדתניא מי שמת חמיו או חמותו כופה מטתו ונוהג אבלות עמה וכן אם מת חמיה או חמותה אינה רשאה להיות כוחלת ופוקסת אלא כופה מטתה ונוהגת עמו אבלות.
מסכת מועד קטן דף כ׳ עמוד ב׳
מסכת מועד קטן דף כ׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 17 קטעים ממוספרים, כ־427 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: מועד קטן דף כ׳ ע״ב
פתיחה בקורא