א"ל אימא קיימת — בלשון שאילה הוא כלומר שאתה שואל על אבי שאל על אמי שאף היא אחותך:
א"ל — ר' חייא ואמך אחותי קיימת היא:
א"ל — רב אבא קיים עדיין לא השבתיך עליו וממילא הבין ויש אומרים בניחותא היה רב משיבו על מי שאינו שואל כדי שיבין מן הכלל וקשה בעיני לומר שרב יוציא דבר שקר מפיו:
חלוץ מנעלי — להתאבל על אחי ואחותי:
והולך כלי אחרי לבית המרחץ — ללמד הלכה נתכוין שאין שמועה רחוקה לאחר שלשים נוהגת אלא יום אחד ומקצת היום ככולו:
למוצאי הרגל נעשית רחוקה — דהוי שלשים יום:
אינה נוהגת אלא יום אחד — אע"פ דכי שמע עדיין היתה קרובה עולה הרגל להשלים שלשים דהוי שמועה רחוקה:
אינו קורע — עכשיו דנוהג יום אחד לשמועה רחוקה:
היינו דליכא אבילות שבעה — כלומר משום דליכא שבעה אינו קורע:
קורע והולך — אחר שבעה אע"ג דליכא שבעה:
אבל מתאבל עליהן — על אותן קרובים:
אחיו מאמו — שלא מאביו דקרא משמע מאביו שלא מאמו:
אחותו נשואה בין מאביו בין מאמו — דבקרא לא אשכחן אלא אבתולה:
על שניים שלהן — אבי אביו ועל בן בנו ועל בן בתו ועל בן אחותו:
כל שמתאבל עליו מתאבל עמו — כלומר מתאבל עם אביו כשהוא מתאבל על אב שלו נמצא זה מתאבל על אבי אביו וכן כל שמתאבל עליו כגון שמתאבל על בנו מתאבל עמו כלומר מתאבל עם בנו כשהוא מתאבל פי' על בן שלו ונמצא זה מתאבל על בן בנו:
היינו תנא קמא — של רבי שמעון:
עמו בבית — דתנא קמא לא בעי שיהא אביו או (בן) בנו עמו בבית ויושב עמו וחכמים בעו עמו בבית:
כי האי — ענין דא"ל רב לר' חייא וכו':
באפה — דאיתתך כשהיא אבילה דהאי נמי כל שמתאבל עליו כגון אשתו מתאבל עמו בפניו:
צידונייתא — סעודות דאבל:
קשיין אהדדי — דהכא קתני מצעת לו מטתו והכא קתני כופה מטתו:
בשאר קרובי אשתו — מצעת לו מטתו:
אתא בריה — הדר אמימר קרע באפיה דבריה:
קם קרע — פעם שלישית:
