בוני התלמוד

    מסכת מועד קטן דף ט׳ עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ובמצוה שא"א לעשותה ע"י אחריםאל תפלס אלא מצוה שבא לידך בין גדולה בין קטנה עשה:

    וכל חפציך לא ישוו בהשתבטל כל חפציך בשביל שתעסוק בתורה:

    חפצי שמים ישוו בהכלומר שאם יש לך לעסוק במצוה תבטל תלמוד תורה ועסוק במצוה:

    דאפילו חפצי שמים לאדמבטל מצוה ועוסק בתלמוד תורה:

    תעייל ולא תיפוק תיפוק ולא תעיילמשמע ליה בסחורה תעייל ולא תיפוק שתביא סחורה ולא תמכרנה תיפוק ולא תעייל שתוציא בסחורה במקום אחר ולא תביאנה:

    תעייל כלתאשדרך כלתא הולכת אצל הבעל:

    ולא תיפוקדלא לימות בנך דהדרי נפקי מינך והדרי לבי נשייהו:

    שתא חדתאזו שנה ראשונה של נישואין דכתיב כי יקח איש אשה חדשה לא יצא וגו' (דברים כ״ד:ה׳):

    ליחרב ביתךבית קברתך דלא תמות אלא תחיה לאורך ימים:

    לא תבוש ולא תתביישלא תיבוש אחריני כדי שלא תתבייש שלא תבא לידי כך פן תתבייש:

    ותנא בהושנה בה לא יבושו עמי לעולם והיינו לא תבייש ולא תתבייש:

    כוחלתנותנת כחול בין עיניה כדי שדומות נאים:

    פוקסתמחלקת שערה לכאן ולכאן:

    ומעברת סרק על פניהסם אחד כדי שתראה אדומה:

    סכין על פניה של מטהכדי להעביר שער של מטה:

    היתה מיקשטאכי הני קשוטין כדאמר הכא:

    באנפי כלתהשהיתה כל כך זקינה שהיתה לה כלה שהיא אשת בנה:

    לא שנוהא דאמר עושה אשה תכשיטיה:

    אלא ילדהבחורה שדרכה בכך ולהכי הוי לה שמחה במועד:

    אבל זקינה לאוהיכי עבדא אשתך הכי דמיקשטא הא הויא זקינה:

    ואפילו עומדת על פתח קברהשריא להתקשט:

    לקל טבלא רהטאפירוש קשקוש הזוג ר"ל מיני זמר בהילולא וכי היכי דרהטא ילדה בת שית לקל הילולא הכי עבדא בת שיתין והכי נמי מיקשטא:

    שניוול הוא להשגנאי הוא לה וניוול בסיד ומצטערת בסיד:

    שיכולה לקפלו במועדאע"פ שהיא מנוולת בסיד:

    שמחה היא לאחר זמןבמועד לסוף המועד לאחר שקפלתו את הסיד שטפלה לפי שמשיר את השער ומעדן את הבשר והואיל דהאי סיד משמחתה לאחר זמן להכי שרי לה לטופלו במועד אע"פ שהיא מצירה עכשיו:

    ומי אית ליה לרבי יהודה האי סבראאע"ג שהיא מצירה עכשיו שמחה וכו':

    נפרעים מהםמהכותים ביום חגם מפני שהוא מצער דכל אדם שפורע מיצר אבל לא משלמים להם ממון ביום חגם לפי שמשמחם ביום חגם ומודה לע"ז כדפי' במס' ע"ז:

    שמח הוא לאחר זמןשפרע לו ואמאי נפרע מהן אבל לרבי יהודה לא אית ליה האי סברא דמשום שמיצר עכשיו שרי והיכי אית ליה האי סברא גבי טפול אע"ג שהיא מצירה עכשיו שמחה היא לאחר זמן:

    הנח להלכות מועדלהכי א"ר יהודה הכא דשרי אע"פ שהיא מצירה כו':

    דכולהו הלכות מועדדשרי משום האי טעמא נמי שרו כגון אפיה ובישול דמצער השתא כשהוא אופה ומבשל ולהכי שרי דשמח הוא כשהוא אוכל אפייתו ובישולו ביו"ט:

    כותי לעולם מיצרשפורע ולהכי לא אית ליה לר' יהודה התם אע"פ שמיצר שמח וכו' אבל לעיל גבי טפול אית ליה לר' יהודה אע"פ שמצירה עכשיו שמחה לאחר זמן:

    שהגיעו לפירקןלשיער:

    ולא הגיעו לשניםשאינן בנות י"ב שנה ויום אחד שעדיין אינו דין שיהא להן שער ובושות על כך:

    עניות טופלותהשיער בסיד ומשירות אותן:

    אנפיקינוןהיינו אנפיקינון דקתני התם במנחות (דף פה:) אנפיקינון לא יביא היינו אותו שמן שעושין מזיתים:

    שלא הביאו שליששלא בישלו שליש:

    ולמה סכין אותואכל הני קא מהדר דקאמר טופלין כו':

    ושקל בה ארבע מאה זוזישנתייפת ונטל מבעלה כך:

    טפלה כולה בחד זימנאדסבר למיעבד כרב ביבי ומתה:

    בעיין בנתין טפלאדשכר מגדל השער ומעבה את הבשר:

    מועד קטן ט עמוד ב

    1כאן במצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים.

    2הדר יתבי וקא מבעי להו, כתיב: ״(משלי ג״, טו) ״יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה״ הא חפצי שמים ישוו בה, וכתיב: ״(משלי ח״, יא) ״כל חפצים לא ישוו בה״ דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה!

    3כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים, כאן במצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים.

    4אמרו ליה: מאי בעית הכא? אמר להו, דאמר לי אבא: זיל גבייהו דליברכוך. אמרו ליה: יהא רעוא דתזרע ולא תחצד, תעייל ולא תיפוק, תיפוק ולא תעייל, ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך, לבלבל פתורך, ולא תחזי שתא חדתא.

    5כי אתא לגבי אבוה, א"ל לא מבעיא דברוכי לא. בירכן אבל צעורי צעורן א"ל מאי אמרו לך הכי והכי אמרו לי א"ל הנך כולהו ברכתא נינהו תזרע ולא תחצד תוליד בנים ולא ימותו תעייל ולא תיפוק תעייל כלתא ולא לימותו בנך דליפקון תיפוק ולא תעייל תוליד בנתא ולא ימותו גוברייהו וליהדרו לותיך׃

    6ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך דהאי עלמא אושפיזך וההיא עלמא ביתא דכתיב ״(תהלים מט״, יב) קרבם בתימו לעולם אל תקרי קרבם אלא קברם׃

    7לבלבל פתורך בבני ובנתא ולא תיחזי שתא חדתא דלא תמות אנתך ולא תנסב אינתתא אחריתי׃

    8ר' שמעון בן חלפתא אפטר מיניה דרב א"ל (אבוה) זיל לגביה דליברכך א"ל יהא רעוא דלא תבייש ולא תתבייש אתא גבי אבוה א"ל מאי אמר לך א"ל מילין בעלמא הוא דאמר לי׃

    9א"ל ברכך ברכתא דברכן קודשא בריך הוא לישראל ותנא בה דכתיב ״(יואל ב״, כו) ואכלתם אכול ושבוע והללתם וגו' ולא יבושו עמי לעולם וידעתם כי בקרב ישראל אני וגו' ולא יבושו עמי לעולם:

    10ועושה אשה תכשיטיה: ת"ר אלו הן תכשיטי נשים כוחלת ופוקסת ומעבירה (סרק) על פניה ואיכא דאמרי מעברת סרק על פניה של מטה׃

    11דביתהו דרב חסדא מקשטא באנפי כלתה יתיב רב הונא בר חיננא קמיה דרב חסדא ויתיב וקאמר לא שנו אלא ילדה אבל זקנה לא׃

    12א"ל האלהים אפילו אמך ואפילו אימא דאימך ואפילו עומדת על קברה דאמרי אינשי בת שיתין כבת שית לקל טבלא רהטא:

    13ר' יהודה אומר לא תסוד: תניא רבי יהודה אומר אשה לא תסוד מפני שניוול הוא לה ומודה ר' יהודה בסיד שיכולה לקפלו במועד שטופלתו במועד שאע"פ שמצירה היא עכשיו שמחה היא לאחר זמן׃

    14ומי אית ליה לרבי יהודה האי סברא והתנן׃

    15רבי יהודה אומר נפרעין מהן מפני שמצר אמרו לו אע"פ שמצר עכשיו שמח הוא לאחר זמן׃

    16אמר רב נחמן בר יצחק הנח להלכות מועד דכולהו מצר עכשיו ושמח לאחר זמן נינהו׃

    17רבינא אמר כותי לענין פרעון לעולם מצר׃

    18אמר רב יהודה בנות ישראל שהגיעו לפירקן ולא הגיעו לשנים עניות טופלות אותן בסיד עשירות טופלות אותן בסולת בנות מלכים בשמן המור שנאמר ״(אסתר ב״, יב) ששה חדשים בשמן המור׃

    19מאי שמן המור רב הונא בר חייא אמר סטכת רב ירמיה בר אמי אמר שמן זית שלא הביא שליש׃

    ברייתא

    20תניא רבי יהודה אומר אנפיקינון שמן זית שלא הביא שליש ולמה סכין אותו שמשיר את השער ומעדן את הבשר׃

    21רב ביבי הוה ליה ברתא טפלה אבר אבר שקל בה ד' מאה זוזי הוה ההוא כותי בשבבותיה דה"ל ברתא טפלה בחד זמנא ומתה אמר קטלא ביבי לברתי אמר רב נחמן רב ביבי דשתי שיכרא בעיין בנתיה טפלא. אנן דלא שתינן שיכרא לא בעיין בנתין טפלא:

    תוספות

    כאן במצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחריםעשיית מצוה עדיף שהרי מפסיקין אפילו לר"ש בן יוחי לעושה סוכה ולולב כדאי' בירושלמי. אבל בהפסקה דתפלה וק"ש אין מפסיקין לר"ש בן יוחי ובירושלמי זה שננו וזה שננו ואין מפסיקין שננו מפני שננו:

    פוקסתפי' בקונטרס מתקנת שער שלא יתפזר וקשה דבפרק המצניע (שבת דף צד: ושם) אמר דמתחייב בשבת משום טוה ועוד דסורקת ה"ל למיתני כמו גבי נזיר (נזיר מב.) ובפ' קמא דכתובות (דף ד: ושם) פירש בקונטרס קליעת שער וקשיא דבפרק המצניע שונה גודלת ופוקסת ואין לפרש מעברת סרק על פניה דהכא תני תרוייהו וגם בפ'. קמא דכתובות ויש לפרש דמתקנת שערה בידיה חוץ לצעיף וריב"א מפרש שנותנת חוטין של בצק [דקין] על פניה להאדים הבשר והיינו טוייה והאי דקורא ליה בירושלמי צובע שהוא מאדים הבשר ובנין נמי שייך בתיקון האשה למאי דמפורש סוף המצניע (שבת דף צה.) משום בונה ומייתי קרא דויבן את הצלע:

    סטכתבפרק כל הקרבנות (מנחות דף פו.) מפרש דשמן המור הוא סטכת ובפ' קמא. דמגילה (דף יג.) מאי שמן המור רב הונא אמר רבי חייא סטכת:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    תוב כתיב יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה הא חפצי שמים ישוו בה במצוה (שאפשר) [שאי אפשר] לעשותה ע"י אחרים. כל חפצים לא ישוו בה במצוה (שאי אפשר) [שאפשר] לעשות' ע"י אחרים אמר להו אבא שדרני לגביכו דתתברכון יתי אמרו ליה תהא רעוא דתזרע ולא תחצר פי' דתוליד בנים ולא תקברם תעייל ולא תיפוק תעייל כלתך לביתך ולא תוציאם תיפוק ולא תעייל תוציא בנות לבית בעליהן ולא ימותו בעליהן וישובו אליך ליחרב ביתך וליתוב אושפיזך. פי' יהיה ביתך חרבה והוא מקום קברך שאתה עתיד להקבר בו כי הוא מקום של אדם. כלומר תאריך ימים בעולם הזה הנקרא אושפיזא. וישאר מקום קברך חרב הנקרא ביתך שנאמר קרבם בתימו לעולם.

    ליבלבל פתורךכלומר יהיו לך בנים הרבה ויבלבלו שלחנך ולא תיחזי שתא חדתא דלא תימות אתתך ותיתב אחריתי א"ל ר' לבריה זיל לגביה ר"ש בן חלפתא דליברכך אזל לגביה א"ל תהא רעוא דלא תיבוש ולא תתבייש.

    א"ל אבוה ברי ברכך ברכתא דברכינהו הקדוש ב"ה לישראל ותנא ביה שנא' ואכלתם אכול ושבוע וגו': ועושה תכשיטיה במועד:

    ת"ר אלו הן תכשיטי נשים גודלת כוחלת פוקסת נוטלת שערה וציפרניה ומעברת שרק על פניה איכא דאמרי מעברת סכין על פניה של מטה.

    דביתהו דרב חסדא הוה מתקשטא באנפי כלותיה כו'.

    ואפי' עומדת על פתח קברה דאמרי אינשי בת שיתין כבת שית לקל טבלא רהטא.

    ר"י אומר לא תסוד כו'תניא ר' יהודה אומר אשה לא תסוד במועד מפני שניול הוא לה אם היא תשאר בסיד. ומודה בסיד שיכולה לקפלו במועד שטופלתו במועד ואע"פ שמצירה עכשיו שמחה היא לאחר זמן.

    ומי אית ליה לר' יהודה האי סברא והתנן במס' ע"ז ר' יהודה אומר נפרעין מהן מפני שהוא מיצר כו'.

    ופירק רב נחמן בר יצחק הנח להלכות מועד דכולהו אע"פ שמצירות עכשיו שמחות לאחר זמן.

    אמר רב יהודה אמר רב בנות ישראל שהגיעו לפירקן ולא הגיעו לשנים עניות טופלות אותן בסיד עשירות בסולת בנות מלכים בשמן המור והוא סטכת איכא דאמרי שמן זית שלא הביא שליש.

    תניא אפיקינון שמן זית שלא הביא שליש סכין אותו שמשיר את השיער ומעדן את הבשר:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מועד קטן דף ט׳ עמוד ב׳

    מסכת מועד קטן דף ט׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־503 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ובמצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים אל תפלס אלא מצוה שבא לידך בין גדולה בין קטנה עשה:

    וכל חפציך לא ישוו בה שתבטל כל חפציך בשביל שתעסוק בתורה:

    חפצי שמים ישוו בה כלומר שאם יש לך לעסוק במצוה תבטל תלמוד תורה ועסוק במצוה:

    דאפילו חפצי שמים לא דמבטל מצוה ועוסק בתלמוד תורה:

    תעייל ולא תיפוק תיפוק ולא תעייל משמע ליה בסחורה תעייל ולא תיפוק שתביא סחורה ולא תמכרנה תיפוק ולא תעייל שתוציא בסחורה במקום אחר ולא תביאנה:

    תעייל כלתא שדרך כלתא הולכת אצל הבעל:

    ולא תיפוק דלא לימות בנך דהדרי נפקי מינך והדרי לבי נשייהו:

    שתא חדתא זו שנה ראשונה של נישואין דכתיב כי יקח איש אשה חדשה לא יצא וגו' (דברים כ״ד:ה׳):

    ועוד 32 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Moed Katan 9b · Sefaria

    תוספות

    כאן במצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים עשיית מצוה עדיף שהרי מפסיקין אפילו לר"ש בן יוחי לעושה סוכה ולולב כדאי' בירושלמי. אבל בהפסקה דתפלה וק"ש אין מפסיקין לר"ש בן יוחי ובירושלמי זה שננו וזה שננו ואין מפסיקין שננו מפני שננו:

    פוקסת פי' בקונטרס מתקנת שער שלא יתפזר וקשה דבפרק המצניע (שבת דף צד: ושם) אמר דמתחייב בשבת משום טוה ועוד דסורקת ה"ל למיתני כמו גבי נזיר (נזיר מב.) ובפ' קמא דכתובות (דף ד: ושם) פירש בקונטרס קליעת שער וקשיא דבפרק המצניע שונה גודלת ופוקסת ואין לפרש מעברת סרק על פניה דהכא תני תרוייהו וגם בפ'. קמא דכתובות ויש לפרש דמתקנת שערה בידיה חוץ לצעיף וריב"א מפרש שנותנת חוטין של בצק [דקין] על פניה להאדים הבשר והיינו טוייה והאי דקורא ליה בירושלמי צובע שהוא מאדים הבשר ובנין נמי שייך בתיקון האשה למאי דמפורש סוף המצניע (שבת דף צה.) משום בונה ומייתי קרא דויבן את הצלע:

    סטכת בפרק כל הקרבנות (מנחות דף פו.) מפרש דשמן המור הוא סטכת ובפ' קמא. דמגילה (דף יג.) מאי שמן המור רב הונא אמר רבי חייא סטכת:

    Tosafot on Moed Katan 9b · Sefaria

    רבנו חננאל

    תוב כתיב יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה הא חפצי שמים ישוו בה במצוה (שאפשר) [שאי אפשר] לעשותה ע"י אחרים. כל חפצים לא ישוו בה במצוה (שאי אפשר) [שאפשר] לעשות' ע"י אחרים אמר להו אבא שדרני לגביכו דתתברכון יתי אמרו ליה תהא רעוא דתזרע ולא תחצר פי' דתוליד בנים ולא תקברם תעייל ולא תיפוק תעייל כלתך לביתך ולא תוציאם תיפוק ולא תעייל תוציא בנות לבית בעליהן ולא ימותו בעליהן וישובו אליך ליחרב ביתך וליתוב אושפיזך. פי' יהיה ביתך חרבה והוא מקום קברך שאתה עתיד להקבר בו כי הוא מקום של אדם. כלומר תאריך ימים בעולם הזה הנקרא אושפיזא. וישאר מקום קברך חרב הנקרא ביתך שנאמר קרבם בתימו לעולם.

    ליבלבל פתורך כלומר יהיו לך בנים הרבה ויבלבלו שלחנך ולא תיחזי שתא חדתא דלא תימות אתתך ותיתב אחריתי א"ל ר' לבריה זיל לגביה ר"ש בן חלפתא דליברכך אזל לגביה א"ל תהא רעוא דלא תיבוש ולא תתבייש.

    א"ל אבוה ברי ברכך ברכתא דברכינהו הקדוש ב"ה לישראל ותנא ביה שנא' ואכלתם אכול ושבוע וגו': ועושה תכשיטיה במועד:

    ת"ר אלו הן תכשיטי נשים גודלת כוחלת פוקסת נוטלת שערה וציפרניה ומעברת שרק על פניה איכא דאמרי מעברת סכין על פניה של מטה.

    דביתהו דרב חסדא הוה מתקשטא באנפי כלותיה כו'.

    ואפי' עומדת על פתח קברה דאמרי אינשי בת שיתין כבת שית לקל טבלא רהטא.

    ר"י אומר לא תסוד כו' תניא ר' יהודה אומר אשה לא תסוד במועד מפני שניול הוא לה אם היא תשאר בסיד. ומודה בסיד שיכולה לקפלו במועד שטופלתו במועד ואע"פ שמצירה עכשיו שמחה היא לאחר זמן.

    ומי אית ליה לר' יהודה האי סברא והתנן במס' ע"ז ר' יהודה אומר נפרעין מהן מפני שהוא מיצר כו'.

    ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.

    Rabbeinu Chananel on Moed Katan 9b · Sefaria

    ריטב"א

    ש"ס פוקסת פירשתיו במס' שבת ורש"י ז"ל כאן תקון שערה ואינו נכון:

    רבי יהודה או' נפרעין מהן במקומן פירשתיה והא דלימרי' לאחר זמן פי' בתוך הרגל והחם בתוך האור כדאמרי' התם:

    רבי' אמר עובדי כוכבים לענין פרעון לעולם מצרפי' אליבא דר' יהודה שלא קבל טעמן של חכמים:

    Ritva on Moed Katan 9b · Sefaria

    מאירי

    אע"פ שאמרו העוסק במצוה פטור מן המצוה אין תלמוד תורה בכלל זה אלא מי שהיה עוסק בתורה ואירעה מצוה לידו אם אפשר לאותה מצוה על ידי אחרים אין לו לבטל עליה ואל תשיבני בטול תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה שאף הם אי אפשר באחרים בראוי לה שהכל צריכין להם להרבות בכבוד ואם אי אפשר לו על ידי אחרים כגון שאין שם ראוי לה אלא הוא או שהיא מצוה המוטלת על גופו כגון לולב ושופר וכבוד אב ואם וקבורת מת מצוה במקום שאין לו קוברים ודומיהם המצוה קודמת ומבטל תלמוד תורה כדי לקיימה ואינו מפקיע חיובה מעליו בקיום מצות תלמוד תורה אפי' מצוה קלה ואע"פ שהעוסק במצוה פטור מן המצוה לא נאמר כן בתלמוד תורה הואיל ועקרה לידיעת קיום שאר מצות מבטלין אותה בשביל כל מצוה שאי אפשר לקיימה על ידי אחרים כך היא שטת גדולי המפרשים ויש שואלין והרי אף בשאר מצות כן שהרי אמרו במסכת קדושין ל"ב א' אמר לו אביו השקני מים ויש לו מצוה לעשות אם אפשר למצוה ליעשות על ידי אחרים כבוד אביו קודם תירצו גדולי המפרשים שתלמוד תורה הוצרך להשמיעני שלא תבטל הואיל ואפשר למצוה להתקיים שהייתי סובר הואיל ועקרו לקיום מצות יבטל מפני כל מצוה אף באפשר לעשותה באחרים וגדולי הדורות מתרצים שכבוד אביו שעה עוברת היא ואם לא היתה שעה עוברת היה יכול לבטלו לקיום המצוה אע"פ שהיה אפשר לעשותה באחרים אבל תלמוד תורה אע"פ שאינה שעה עוברת אינו מניחו לקיים מצוה שאפשר ליעשות באחרים הואיל וכלל תלמוד תורה כל שעה שעה עוברת היא ואם אי אפשר לעשותו באחרים תיבטל תלמוד תורה אע"פ ששעתה עוברת:

    לא סוף דבר במה שביארנו שהאשה עושה תכשיטיה בילדה אלא אפי' בשאינה ילדה ואפי' בזקנה ואפי' הזקינה ביותר כמשל הדיוט נאמר בת שתין כבת שית לקל טבלא ריהטא:

    שלשה ימים לפני אידיהן של גוים אסור לשאת ולתת עמהם ואפי' להפרע מהם ואע"פ שהגוי מיצר בפרעון מ"מ שמח הוא לאחר זמן בתוך ימי אידו ויודה לע"ז ודבר זה יתבאר במסכת ע"ז:

    Meiri on Moed Katan 9b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה לא תבוש ולא תתבייש לא תבוש אחריני כדי שלא כו' ובד"ה שמחה הוא כו' שרי והכא אית ליה כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה כאן במצוה כו' זה שננו וזה שננו כו' נ"ל שהוא מלשון ושננתם וגו' וק"ל:

    בד"ה פוקסת פי' בקונ' כו' של בצק דקין על כו' כצ"ל נ"ל:

    Chidushei Halachot on Moed Katan 9b · Sefaria

    גליון הש"ס

    תוס' ד"ה כאן במצוה וכו' וק"ש אין מפסיקין להדיא איתא בשבת דף יא ע"א דלק"ש מפסיקין וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Moed Katan 9b · Sefaria

    בן יהוידע

    הָדוּר יַתְבֵי וְקָא מִיבָּעְיָא לְהוּ יש להקשות אמאי נקיט 'יַתְבֵי' בהאי בעיא והלא בקראי דקודם זה דרמו אהדדי לא נקיט 'יַתְבֵי'? ועוד מאי קשיא להו בהני קראי והלא התירוץ פשוט הוא כמו שתירצו בקושיא קמייתא? ועוד קשה כיון דראו אותו בא אצלם אמאי לא שאלו אותו תכף כשבא אצלם 'מַאי בָּעִית הָכָא' והמתינו עד סוף הפלפול שלהם? ונראה לי בס"ד כי הם כשהתחילו למרמי קראי של פַּלֵּס (משלי ד, כו) ושל אֹרַח (משלי ה, ו) אהדדי לא היו יושבים אלא עומדים כי היו נוסעים אותה שעה ומוכנים לרכוב ולילך ורק היו אומרים דברי תורה אלו לפני המלוים אותם בשביל להפטר בדברי תורה ולכן בתחילה לא אמר 'יַתְבֵי' וכיון שהתחילו ראו את רבי אלעזר שבא אצלם בעודם עסוקים בישוב אותם הפסוקים ותכף כשבא אצלם הבינו מדעתם שבעבור הברכה בא אצלם ואז הסתכלו בשרטוטי המצח שלו וראו סימנים של פרעניות והסכימו בדעתם לברכו ברכות אשר הם שייכים לאותם פרעניות הנסמנים בו. אך המה ראו שהכוכב של אותה השעה היה מאדים או שבתאי שאין השעה מסוגלת לברכה שתדחה את הפרעניות ואולי היתה השעה ההיא קרובה לצאת שנשאר לה עשרה רגעים מכל מקום לכך התחכמו לישב להתעכב שיעור עשרה רגעים עד שתעבור אותה שעה ובישיבתם רמו קראי של חֲפָצֶיךָ (משלי ג, טו) ושל חֲפָצִים (משלי ח, יא) אהדדי ולא היו צריכים לפרש זה כי מקראות אלו יתיישבו כאשר יישבו מקראות של פַּלֵּס ושל אֹרַח ורק עשו כן עד שתעבור אותה השעה! וכאשר עברה השעה בזמן הזה עד שישבו ועד שמצאו מקום לישיבתם ועד שהקשו המקראות אהדדי ועד שאמרו התירוץ עברה אותה השעה ואז שאלו אותו מַאי בָּעִית הָכָא אף על פי שהם הבינו מדעתם דבעבור הברכה בא וכשאמר להם דאביו שלחו שיברכוהו אז ברכו אותו בברכות השייכים לאותם פרעניות המעותדים לו לבטלם. ומה שאמרו הברכות בלשון נעלם ונסתר כבר כתבו המפרשים טעמים מספיקים בזה.

    יְהֵא רַעֲוָא דְּתִזְרַע וְלָא תֶּחְצַד הנה מלבד פירוש האמיתי שפירש אדונינו רבי שמעון בן יוחאי ע"ה בדברים אלו עוד נראה לי בס"ד דנתכוונו גם כן לזה דידוע שהאדם העושה מצות הוא זורעם בגן עדן דכתיב (הושע י, יב) זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה, ועת הזריעה הוא בהיותו חי בעולם הזה ועת הקצירה כשילך לעולם הבא ורק אנשים אשר לא טובים, המה קוצרים להם זרעם בעודם בעולם הזה כדכתיב וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ (דברים ז, י). לכך ברכוהו תִּזְרַע מצות בגן עדן וְלָא תֶּחְצַד אותם בעולם הזה. ואמרו עוד תְּעַיִּל ניצוצי קדושה שהם חלקי הנפש וְלָא תָּפִיק שלא תחטא חס ושלום שבזה תוציא אותם חלקים טובים מנפשך. ואמרו עוד תָּפִיק הסיגים וחלקי הרע מנפשך וְלָא תְּעַיִּל שלא תחטא ויחזרו ויכנסו הסיגים וחלקי הרע בנפשך. ואמרו לִיחְרוּב בֵּיתָךְ רמז למדור היצר הרע דנחשב בעל הבית בעולם הבא בגוף האדם כי לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ (בראשית ד, ז) וקראו אותו ביתך מלשון וַאֲשִׁיתֵהוּ בָתָה (ישעיהו ה, ו) שהוא לשון שממון, וְלֵיתִיב אוּשְׁפִּיזָךְ הוא יצר הטוב שהוא כמו אושפיזא אצל האדם כי בא באחרונה. ואמרו עוד לִבַלְבֵּל פְּתוֹרָךְ הוא שלחן הטהור של עסק התורה שיהיה בלול במקרא במשנה בתלמוד באגדה ובסתרי תורה על דרך שאמרו בגמרא (סנהדרין כד.) למה נקרא תלמוד בבלי? שבלול במקרא במשנה ובתלמוד. ואמרו עוד וְלָא תֶּחְזִי לְשַׁתָּא חַדְתָּא כי הצדיקים כל שנותיהם נחשבים כשנה אחת כי ימיהם כולם בצדקות ואין ימים רעים מבדילים ביניהם ומפרידים אותם מה שאין כן המון העם חוטאים בכל ימות השנה וכשיגיע חודש תשרי בראש השנה מתקדשים בתורה ומצות וכל חודש תשרי אין לו תערובות עם ימים שעברו כי קודש הוא גם אצל המון העם לכן מוכרח שיהא נחשב חודש תשרי שנה חדשה ואחר תשרי חוזרים וחוטאים וגם כן כשיגיע תשרי של שנה אחרת הם מתקדשים ואז אינו מתערב עם ימים של שנה שעברה ונחשב שנה חדשה וכן על זה הדרך מה שאין כן הצדיקים גמורים אין להם שנה חדשה דכל הימים שלהם מתערבים ונכללים זה בזה ואין להם יום רע שיבדיל ויפריד בתוך הימים ולזה אמרו (יומא כב:) בן שנה שאול במלכו, כאלו כל שנים אשר חי הם נחשבים שנה אחת. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש תְּעַיִּל תלמידים ללמדם תורה וְלָא תָּפִיק שלא יקדיחו תבשילם ותצטרך לדחותם ולהוציאם כאשר קרה לאלישע הנביא ע"ה עם גחזי ולרבי יהושע בן פרחיה עם אותו תלמיד (סוטה מז.). ואמרו עוד לִבַלְבֵּל פְּתוֹרָךְ בתלמידים שיש תלמידים שנשארים בבית הרב לאכול שם על שלחנו וכמו שאמרו בגמרא על כמה חכמים דהוו פיישי תלמידים לאכול על שלחנם כך וכך וכאשר אמרו באלישע הנביא ע"ה. ואמרו עוד לָא תֶּחְזִי לְשַׁתָּא חַדְתָּא כלומר לא יצטרך לבא בגלגול בגוף חדש ושנים חדשים עד כאן דבריו נר"ו.

    לָא מִיבָּעְיָא בְּרוּכִי דְּלָא בָּרְכָן, אֶלָּא צִעוּרִי צִעֲרוּ לִי יש להקשות למה כפל הלשון וסגי לומר לָא מִיבָּעְיָא דְּלָא בָּרְכָן? ונראה לי דהמברך לחבירו צריך לברכו ברכה אחת נוגעת לגופו וברכה נוגעת לממונו והוא חשב שקללו אותו בשתים באומרם תִּזְרַע וְלָא תֶּחְצַד זה ענין ממון וְלָא תֶּחְזִי לְשַׁתָּא חַדְתָּא זה ענין גופו שימות חס ושלום. ולזה אמר בְּרוּכִי דְּלָא בָּרְכָן על שתי ברכות של גוף ושל ממון ולא אמר קלולי מקללן שלא רצה לפתוח פיו לשטן להזכיר קללה על עצמו אלא אמר צעורי צעורן שכינה השתי קללות בלשון צער.

    יְהֵא רַעֲוָא דְּלָא תְּבַיֵּשׁ וְלָא תִּתְבַּיֵּשׁ נראה לי בס"ד שיהיו בניך צדיקים כמותיך ולא תבייש אותם מכח מעשיך טובים ומעשיהם רעים וכן אתה תהיה צדיק גמור גמור כאבותיך שלא תתבייש ממעשיהם הטובים. אי נמי לא תבייש אבותיך מכח רוע מעשיך וכן לא תתבייש אתה מרוע מעשה בניך. או יובן על דרך שאומרים בבית השואבה אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנתינו ואשרי זקנתינו שלא ביישה את ילדותינו (סוכה נג.), וזהו שאמרו לא תבייש זקנתך לילדותך ולא תתבייש זקנתך מילדותך. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש הכונה על פי אותו אדם שהיה לו אב זקן ולא היה מביאו לביתו לפרנסו והיה יושב בין העניים ויום אחד היה קור גדול ובהיותו יושב ברחוב העיר עם העניים עבר בן בנו סמוך אצלו ויתחנן לו שיאמר לאביו לשלוח לו בגד אחד בשביל הצינה ויגד הבן לאביו דברי זקינו ויאמר לו עלה לעליה וקח משם בגד אחד ישן המונח שם ותתן לזקנך ועלה הבן וחתך הבגד לחצאין ויצניע החצי ויקח החצי בידו וירד ויאמר לו אביו למה חתכת הבגד לחצאין מה תעשה בחצי? ויאמר לו שמרתיו בשבילך שגם אתה כשתהיה זקן אטרוד אותך מן הבית ותשב עם העניים ואשלח לך חצי הבגד בזמן הצינה כאשר עשית לאביך כי מעשה אבות יעשו בנים! וזהו שאמרו אל תבייש לאביך ואז לא תתבייש מבנך כי מעשה אבות יעשו בנים, עד כאן דבריו נר"ו.

    וַאֲפִלּוּ עוֹמֶדֶת עַל קְבוּרָתָהּ נראה לפרש בס"ד הכונה על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קנב.) בפסוק וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד (קהלת יב, ה) זו קליבוסת שעצם הירך תקוע בה ובימי הזקנה הבשר יהיה כחוש והעצם בולט כמו נץ האילן שהוא בולט וכמו שפירש רש"י. והנה זה העצם שהוא בולט הוא נראה כמו קבורת דהיינו כקיבורא דתכלתא דאיתא בחולין (חולין צה:) וכן אמרו בגמרא דעבודה זרה (עבודה זרה יז:) אייתו ליה לרבי אלעזר בן פרטא תרי קיבורי, והזקנה כשרוצה לעמוד נשענת ונסמכת בכפה על קיבורת שהוא עצם הבולט הנזכר ולזה אמר כאן 'אֲפִלּוּ עוֹמֶדֶת עַל קְבוּרָתָהּ' רוצה לומר שהיא זקנה הרבה דכשעומדת הנה היא נשענת על קבורתה שהוא עצם הבולט שעושה עמידתה עליו בהשענה בו.

    Ben Yehoyada on Moed Katan 9b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מועד קטן, דף ט׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־503 מילים ב־21 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 21 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 16 מילים

      נפתחת ב״כאן במצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים.…״

    2. קטע 237 מילים

      נפתחת ב״הדר יתבי וקא מבעי להו, כתיב: (משלי…״

    3. קטע 313 מילים

      נפתחת ב״כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים, כאן…״

    4. קטע 436 מילים

      נפתחת ב״אמרו ליה: מאי בעית הכא? אמר להו,…״

      חכמים: אבא.

    5. קטע 552 מילים

      נפתחת ב״כי אתא לגבי אבוה, א"ל לא מבעיא…״

    6. קטע 622 מילים

      נפתחת ב״ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך דהאי עלמא אושפיזך…״

    7. קטע 715 מילים

      נפתחת ב״לבלבל פתורך בבני ובנתא ולא תיחזי שתא…״

    8. קטע 832 מילים

      נפתחת ב״ר' שמעון בן חלפתא אפטר מיניה דרב…״

    9. קטע 933 מילים

      נפתחת ב״א"ל ברכך ברכתא דברכן קודשא בריך הוא…״

      חכמים: רב ישראל.

    10. קטע 1022 מילים

      נפתחת ב״ועושה אשה תכשיטיה: ת"ר אלו הן תכשיטי…״

    11. קטע 1123 מילים

      נפתחת ב״דביתהו דרב חסדא מקשטא באנפי כלתה יתיב…״

      חכמים: רב חסדא, רב הונא בר חיננא.

    12. קטע 1220 מילים

      נפתחת ב״א"ל האלהים אפילו אמך ואפילו אימא דאימך…״

    13. קטע 1333 מילים

      נפתחת ב״ר' יהודה אומר לא תסוד: תניא רבי…״

      חכמים: רבי יהודה.

    14. קטע 148 מילים

      נפתחת ב״ומי אית ליה לרבי יהודה האי סברא…״

      חכמים: רבי יהודה.

    15. קטע 1516 מילים

      נפתחת ב״רבי יהודה אומר נפרעין מהן מפני שמצר…״

      חכמים: רבי יהודה.

    16. קטע 1615 מילים

      נפתחת ב״אמר רב נחמן בר יצחק הנח להלכות…״

      חכמים: רב נחמן בר יצחק.

    17. קטע 177 מילים

      נפתחת ב״רבינא אמר כותי לענין פרעון לעולם מצר…״

    18. קטע 1830 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יהודה בנות ישראל שהגיעו לפירקן…״

      חכמים: רב יהודה.

    19. קטע 1919 מילים

      נפתחת ב״מאי שמן המור רב הונא בר חייא…״

      חכמים: רב הונא בר חייא, רב ירמיה בר אמי.

    20. קטע 2019 מילים

      נפתחת ב״תניא רבי יהודה אומר אנפיקינון שמן זית…״

      חכמים: רבי יהודה.

    21. קטע 2145 מילים

      נפתחת ב״רב ביבי הוה ליה ברתא טפלה אבר…״

      חכמים: רב ביבי, רב נחמן.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מועד קטן דף ט׳ ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026