אבל רבתי — מסכת שמחות:
גוייתו — כל גופו ואיכא דאמרי אבר שלו:
פריעת הראש — שמגלה האבל ראשו בשבת ואינו מתעטף וחזרת קרע לאחוריו וזקיפת המטה חובה בשבת:
נעילת הסנדל — דלאו כולי עלמא סיימי מסאנייהו בשבת ולא מוכח דאבל הוא:
לא כולי עלמא מגלי רישייהו — בשבת ואע"פ שמתעטף לא מיחזי כאבל:
בשעת חימום — בשעת התחלת הצער בשעת מיתה:
וכל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים — הלכך כיון דכל ימי שבוע שהוא אבל מתעטף כישמעאל אם אינו נוטלה בשבת נראה כנוהג אבילות דכ"ע לא נהיגי בעטיפה זו אלא אבלים בלבד:
מחוי ר"נ — עטיפת ישמעאלים:
גובי דיקנא — גומות שבלחי למטה מפיו:
לא שנו — פריעת הראש בשבת דצריך לגלות חוטמו ושפמו וזקנו שהיה מכוסה בימי אבלו להודיע כי אין אבילות בשבת:
אלא שאין מנעלים ברגליו אבל יש מנעלים ברגליו מנעליו מוכיחים עליו — דאינו אבל אבל לגלות ראשו אינו צריך ואם בא להתעטף בצינעא אפי' כעטיפת הישמעאלים אין בכך כלום:
דמסתפינא מיניה — בקושיות:
מחליף וקורע — אע"פ שאינו שעת חימום:
כבוד אביו — שנו אבל לכולי עלמא אין קורע אלא בשעת חימום:
ממאן שמיעא — לרב אושעיא הא דאמר אין מתאחין שמע מינה האי דאמר אין מתאחין אבוה דרב אושעיא:
אונקלי — שייפינ"ש חלוק שקורעו:
בתוך ביתו — שבצינעא מותר לנהוג אבילות בשבת:
דפריס סודריה ארישיה — בשבת משום עטיפה דנהיג אבילות:
כל ל' יום יוצא בחיק — בן ל' יום מוציאו בחיק לבית הקברות ולא בארון:
אבל לא באיש אחד — שאין מתייחדין עם האשה:
