מקבלי קיבולת בתוך התחום אסור — ליתן מלאכה לנכרי בקיבולת כי עבדי ליה בשבתא דידעי כולי עלמא ואמרי היום בשבת יהב ליה והא דשרי בית הלל בפ"ק דשבת (ד' יז:) ליתן כלים לכובס בע"ש עם חשיכה ואפי' בתוך התחום משום דכביסה בנכרי מידי דלא מינכר וליכא חשדא אבל מידי דמינכר בתוך התחום אסור משום חשדא:
אבל אי איכא מתא דמקרבא להתם — אותן פועלים נכרים אסורים דאינהו ידעי דהני נכרים עבדי ליה מלאכה ואמרי בשבתא יהב להו:
אסור — דאמרי היום יהבו ליה:
סיועי הוה מסייע בתיבנא — שהיה נותן להם תבן למלאכה דהואיל והוא מסייע בהדייהו אסור:
אבוגנגרי — מסדרי שולחנות:
למיעבד עבידיתייהו — אם נשבר השלחן שרי לתקנו:
שרשויי — ריוח בעלמא כדי סעודתם דקא אכלי בהדייהו ולא קא חשיב מלאכה:
מקבלין קיבולת — נותנה לנכרי לעשותה אחר המועד:
אין מרביעין בהמה — משום דעביד מלאכה בחולו של מועד:
אין מרביעין — אין אוחזין הבהמה ומביאין עליה זכר:
בבכור — דקעביד ביה מלאכה וכתיב (דברים ט״ו:י״ט) לא תעבוד בבכור שורך:
לבקרות — מקום שיש שם בהמות והיא רובעת מעצמה:
מדיירין — מכניסין בהמה לשדה כדי שיוציאו זבל ומזבלין השדה:
אין מסייעין אותן — לבהמה לבא בשדה או אם נכרים הם אין מסייעין להם להסיען ממקום למקום כדי שתזבל כל השדה אפילו בבאין מעצמם:
לנער — לשמור כגון אם נכרים הם:
שכיר שבת — ששכרו כל השבוע לדייר שדהו:
שבוע — שמיטה:
מסייעין — כאילו של נכרים הוא:
ה"ג ועושה נכרי בשבת וי"ט ומסייעין במועד — דלא טרח מלאכה כלומר יכולין לסייע לאותו שכיר לדייר:
ומוסרין לו רועה אחד לנער צאנו — שמדיירין אותה הואיל ואינו שכיר לשבת ממש:
רבי אומר בשבת בטובה — אם רוצה שום אדם לסייע לאותו שכיר בטובתו עושה כלומר בחנם ולא בשכר:
מתני' בתוך הבור — שלפני הגת אותו כלי שהיין נופל בו מן הגת קרוי בור:
זולף וגומר כדרכו — כלומר מריק אותו בחבית וגף החבית במגופה גמורה:
עושה לו למודים — אינו יכול לגוף כדרכו אלא שיתפס היינו לימודין בשביל שלא יחמיץ שאם אינו סותמו מחמיץ:
גמ' וצריכא — למימר בתרוייהו בשני בבי דמתני' דמשחא ודחמרא ר' יוסי אומר זולף כו':
בההיא רישא דמתניתין:
קאמר רבי יוסי — זולף כדרכו:
דמשחא — יקיר ואיכא פסידא יתירא:
מודה ליה לר' יהודה — דאינו זולף וגף ממש אלא עושה לימודים עראי:
דלא כר' יוסי — דאמר גומר כדרכו ואינו צריך שינוי:
למישע — לגוף החבית:
סיני — רב יוסף:
הלכה כר' יוסי — דגף כדרכו:
בר שית סאוי ושייע מבר תמני ולא שייע — כלומר יפה שכר מוגף שמחזיק ששה סאין משכר שהוא בכלי גדול שמחזיק שמונה סאין:
כהלכות כותים — דאמרינן (חולין דף ד.) היכא דאחזיק אחזיק היכא דלא אחזיק לא אחזיק:
עקורות — כאשה עקרה שאין לאדם ממנה פרי אלא גופה:
ואין למידין זו מזו — דאימא כשם שזו מותרת כך זו מותרת כמו בכותים ולא אמרינן כי היכי דמחזיק בהאי מחזיק בהאי אלא לא ילפי הני מהני:
מר — דאמר זופתין חביתא חייש לפסידא ובחביתא איכא פסידא יתירא אי לא זפתי לה משום דנפיש יינא ובכוזתא ליכא פסידא יתירא כוזא כלי קטן:
מר — דאמר זופתין לכוזא דחייש לטירחא יתירא ובכוזא ליכא טירחא יתירא ובחביתא איכא טירחא יתירא:
