תופר כדרכו — בחולו של מועד:
היכי דמי הדיוט — שאינו אומן שתופר כדרכו:
מלא מחט בבת אחת — שאינו יכול ללקוט נימי התפירה של חלוק כדי לתפור כשהוא תופר תוחב תחיבות הרבה כמלא אורך המחט ואח"כ מושכה מן הבגד ונמצאו תפירות הרבה במשיכה אחת והיודע לעשות כן אומן הוא:
שאינו יכול לכוין אימרא בחפת חלוקו — שאינו יודע לתחוב אותו בגד עב שעושין ממנו אימרא בחפת חלוקו אלא שבמקום אחד מקצרו ובמקום אחד מרחיבו:
האומן — החייט מכליב:
מפסיע — שאינו תופר ביושר אלא מפזר התפירה ולהכי קרי מכליב שדומין תחובי המחט לשיני הכלב רחוקות זו מזו כשיני הכלב:
כלבתא — שאינו תופר כדרכו תוחב זה בסמוך זה אלא שתוחב המחט פעם אחת למעלה ופעם אחת למטה ולהכי קרי ליה כלבתא דהכי קיימי שיני הכלב שן אחד גבוה מחבירו:
מסרגין שתי וערב — שאורגין מטה של חבלים בשתי וערב:
שתי בלא ערב — שמותח השתי ואינו אורג בה הערב:
שאם היה רפוי — זה שנארג ימים רבים והיו החבלים רפויין ותלוין למטה שאינן מתוחין ממתחן:
ושוין — רבי מאיר ור' יוסי:
שאין מפשילין חבלים לכתחלה — שאין גודלים חבלים לכתחלה:
המטה — לעולם אינה מקבלת טומאה עד שיסרג בה ג' בתי נירין שהשתי כבר מתוח ואורג בה שלשה בתי נירין דערב אלמא דמסרגין קרי שתי וערב:
היינו דאתו יש אומרים לאפלוגי — דאפילו שתי בלא ערב לא מצי:
ממתח נמי לא — בתמיה אתו יש אומרים למיסר נמי מתוחי ואמאי הא לא קעביד מלאכה ואי לא עביד הכי לא מצי למיזגא עלה:
אין — ודאי אתו יש אומרים למיסר נמי מתוחי משום דהואיל ואפשר למלייה למטה במאני עד לעיל והדר מצי למירמא עלייהו כרים וכסתות למיזגא עלייהו:
לא טרחינן — דהוי טורח דלא צריך:
מתני' מעמידין תנור וכירים — שעושין אותם לכתחלה כדאמרינן לקמן תנור תוכו חלול מקום שפיתת שתי קדירות כירה מקום שפיתת קדירה אחת:
מכבשין — בגמ' מפרש:
גמ' מנקר ריחיא — שכשהיא ישנה וחלקה ואין החטין יכולין לפרך מנקרין אותה חותכין אותה כדי שלא יהא שוה כדי שיפרכו החטין תחתיה:
בת עינא — נקב שעושין באמצע הריחים שהתבואה נופלת לתוכה:
היינו דמשכחת לה בישנה — לפי שהישנה צריכה לכך שכבר היא חלקה לפי שתדיר היא טוחנת:
אלא למאן דאמר — דמכבשין היינו בת עינא ישנה בת עינא למה והלא כבר אית לה בת עינא שכבר היא ישנה מלטחון ואי לא הוי לה בת עינא לא מצי למיטחן:
כגון דבעי לארווחי — האי בת עינא טפי וכי האי גוונא משכחת לה בישנה:
מנקר ריחיא — בישנה:
איתחיל גופיה — יתחלל גופו:
מותר ליטול — להן צפרנים כדרך העושין עכשיו לסוסים שלנו דאי לא עביד ליה הכי הוה ליה צערא ולא מצי אזיל:
