3מעשה שמת רבן גמליאל הזקן, כיון שיצא מפתח ביתו אמר להם רבי אליעזר: כפו מטותיכם. וכיון שנסתם הגולל, אמר להם רבי יהושע: כפו מטותיכם. אמרו לו: כבר כפינו על פי זקן.

ברייתא

4ת"ר מאימתי זוקפין את המטות בערב שבת מן המנחה ולמעלה. אמר רבה בר הונא: אף על פי כן אינו יושב עליה עד שתחשך. ולמוצאי שבת, אע"פ שאין לו לישב אלא יום אחד חוזר וכופה.

ברייתא

5תנו רבנן: הכופה מטתו, לא מטתו בלבד הוא כופה, אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו הוא כופה. ואפילו יש לו עשר מטות בעשרה מקומות כופה את כולן. ואפילו חמשה אחין ומת אחד כולן כופין.

6ואם היתה מטה המיוחדת לכלים אין צריך לכפותה. דרגש אין צריך לכפותו, אלא זוקפו. רבן שמעון בן גמליאל אומר: דרגש מתיר את קרביטיו והוא נופל מאיליו.

7מאי דרגש? אמר עולא: ערסא דגדא.

8אמר ליה רבה: אלא מעתה גבי מלך, דתנן: כל העם מסובים על הארץ, והוא מיסב על הדרגש. מי איכא מידי דעד האידנא לא אותביניה, והשתא מותבינן ליה?

9מתקיף לה רב אשי: מאי קושיא? מידי דהוה אאכילה ושתיה, דעד האידנא לא אוכליניה ולא אשקיניה, השתא אוכליניה ואשקיניה!

10אלא, אי קשיא הא קשיא, (דתנן): דרגש אינו צריך לכפותו אלא זוקפו. ואי ערסא דגדא, אמאי אינו צריך לכפותו? הא (תנן): הכופה מטתו, לא מטתו בלבד הוא כופה, אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו כופה!

11ומאי קשיא? מידי דהוה אמטה המיוחדת לכלים. דתניא: אם היתה מטה המיוחדת לכלים אינו צריך לכפותה.

12אלא, אי קשיא הא קשיא: רבן שמעון בן גמליאל אומר: דרגש, מתיר קרביטיו והוא נופל מאיליו. ואי סלקא דעתך ערסא דגדא, מאי קרביטין אית ליה?

13כי אתא רבין אמר ליה ההוא מרבנן, ורב תחליפא בר מערבא שמיה, דהוה שכיח בשוקא דגילדאי: מאי דרגש ערסא דצלא.

14איתמר נמי, אמר ר' ירמיה: דרגש סירוגו מתוכו, מטה סירוגה על גבה.

15אמר רבי יעקב בר אחא אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. (איתמר נמי), אמר רבי יעקב בר אחא אמר רבי אסי: מטה שנקליטיה יוצאין זוקפה ודיו.

ברייתא

16תנו רבנן: ישן על גבי כסא, על גבי אודייני גדולה, על גבי קרקע לא יצא ידי חובתו. אמר רבי יוחנן: שלא קיים כפיית המטה.

ברייתא

17תנו רבנן: מכבדין ומרביצין בבית האבל, ומדיחין קערות וכוסות וצלוחיות וקיתוניות בבית האבל. ואין מביאין את המוגמר ואת הבשמים לבית האבל.

18איני? והא תני בר קפרא: אין מברכין לא על המוגמר ולא על הבשמים בבית האבל. ברוכי הוא דלא מברכין, הא אתויי מייתי'׃

19לא קשיא: הא בבית האבל, הא בבית המנחמין.

מתני׳ · משנה

20אין מוליכין לבית האבל, לא בטבלא, ולא באסקוטלא, ולא בקנון, אלא בסלים. ואין אומרים ברכת אבלים במועד, אבל עומדין בשורה ומנחמין, ופוטרין את הרבים.

21אין מניחין את המטה ברחוב, שלא להרגיל את ההספד. ולא של נשים לעולם, מפני הכבוד.

גמ׳ · גמרא

22תנו רבנן: בראשונה היו מוליכין בבית האבל, עשירים בקלתות של כסף ושל זהב, ועניים בסלי נצרים של ערבה קלופה, והיו עניים מתביישים. התקינו שיהו הכל מביאין בסלי נצרים של ערבה קלופה, מפני כבודן של עניים.

ברייתא

23תנו רבנן: בראשונה היו משקין בבית האבל, עשירים בזכוכית לבנה, ועניים בזכוכית צבועה, והיו עניים מתביישין. התקינו שיהו הכל משקין בזכוכית צבועה, מפני כבודן של עניים.

24בראשונה היו מגלין פני עשירים ומכסין פני עניים, מפני שהיו מושחרין פניהן מפני בצורת, והיו עניים מתביישין. התקינו שיהו מכסין פני הכל, מפני כבודן של עניים.

25בראשונה היו מוציאין עשירים בדרגש, ועניים׃

תוספות

אם יכול למעט בעסקו ימעט - פירש בקונטרס בסחורתו ונראה דבדבר האבד קאמר וכן פי' לעיל (מועד קטן ד' כב.) גבי על כל המתים כולן רצה ממעט בעסקו רצה אינו ממעט וגם הרב פירש לעיל בדבר האבד עושה בצנעא בתוך ביתו נראה לפירושו דהכא מיירי באביו ואמו ומשום דהולך בדרך התירו לו שיגלגל עמהם אם אינו יכול למעט דבשאר מתים אינו ממעט כלל אם אינו רוצה ואי מיירי הכא בשאר מתים צריך לומר להפך הולך בדרך ואינו נוהג אבילות כל כך ומתנחם יותר אסור להרבות בעסקו יותר מאותו שיושב בביתו ואינו מתנחם וה"ר יוסף פירש דהכא ימעט בעסקו לקנות צורכי סעודה ולפי שהולך בדרך רגיל לקנות צורכי סעודה יותר מבביתו שיש לו קונים עבורו וגם מוצא בביתו הרבה משום הכי נקט הולך בדרך ומה שפירש בקונטרס דאיירי כשאמרו לו על מיתת קרוביו כשהיה בדרך לא ידענא אי בעי למימר דאיירי במוליך סחורתו ממקום למקום כדפי' בקונטרס ור"ל דשמא שרי ליה לדידיה למכור סחורתו דכיון דהוליך אותה כבר וטרח בה ולא פשע בהליכתו שלא היה יודע לישב בביתו שיכול לשומרה או שמא הקונטרס ר"ל משום דאמרינן לעיל (מועד קטן דף כג.) שבת ראשונה אינו יוצא מפתח ביתו וזה אינו קושיא דאע"פ שאינו יוצא מפתח ביתו בעיר הא אמרינן (לעיל מועד קטן דף טו:) יצא לדרך (. חולץ ונכנס לעיר אלמא מותר לצאת (בו) ושמא דוקא בדבר האבד מותר לצאת לדרך:

מן המנחה ולמעלה - פי' בתוספות הרב דמספקא ליה אי מנחה גדולה אי מנחה קטנה דמקודם לכן אינו יושב עליה נראה לי דמכאן סמכו שלא לישב ע"ג כסא וספסל אע"פ שאין ראיה גמורה דשאני מטה הואיל וצריך כפייה ולא מצינו כפייה בכסא וספסל:

ואין מוליכין לבית האבל - זאת המשנה על כרחין נסדרה בהיפך ושמא כל זה מן הברייתא דלמעלה כמו שפירש בתוספות בההיא. דלעיל ותמיהני מדוע לא פירשו גם כאן כמו שפירש למעלה ושמא בספר הרב היתה כתובה מגוף הברייתא ולא הוצרך לפרשו או לא היה כתוב בספרו כלל ואין מוליכין כו' וכן מוכיח מתוך פירוש התוספות שפי' לא ידענא אי קאי האי בראשונה היו מוליכים אמוגמר ובשמים דאמר אין מברכין הא אתויי מייתינן אי אמתניתין קאי דקתני מברין ואותה הבראה היא בראשונה מוליכין כו' דאמתניתין קאי ועוד כיון שפירש התקינו שיהו הכל מוליכין כו' ומתניתין לאחר תקנה:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רבנו חננאל

ואם לאו יגלגל עמהן כלומר יקנה צרכי הדרך ודברי' שיש בהן חיי נפש:

ת"ר מאימתי כופין המטות משיוציאו המת מן הבית - דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר משיסתם הגולל. וקיי"ל כר' יהושע דאין אבילות נוהגת אלא משיקבר המת ויסתום הגולל:

ת"ר הכופה מטתו לא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל מטות שיש בבית. ואפילו יש לו עשר מטות בעשר מקומות כופה את כולן. ואפילו ה' אחין ומת אחד מהן כולן כופין.

ואם היתה מיוחדת לכלים ואינה עשויה לישן אין צריך לכפותה - דרגש א"צ לכפותו אלא זוקפו ודיו ואמר עולא האי דרגש ערסא דגדא הוא פירוש מטה העשויה לכבוד מזל הבית ואין אדם ישן עליה. ונדחו דבריו. ואסיקנא דרגש הוא ערסא דצלא. פירוש מטה של עור. כי פי' צלא עור הוא עור נטוי וקשור בחבלים על המלבנות ומסורגות מלבנות המטה בחבלים הללו והעור בתוכן. וכיון שמעמידין אותה ישנין ע"ג העור.

ואמר רשב"ג דרגש מתיר קרביטין והוא נופל.

אתמר נמי א"ר ירמיה דרגש סירוגו מתוכו - מטה שנקליטיה יוצאין זוקפה ודיו. כלומר אינו צריך לכפותה: ת"ר מאימתי זוקפין את המטות בע"ש מן המנחה ולמעלה. ואעפ"כ אסור לו לישן עליה עד שתחשך. ובמו"ש אע"פ שלא נשאר לו משבעת ימי אבלו אלא יום אחד בלבד חוזר וכופה מטותיו:

ת"ר ישן ע"ג מטה - וע"ג אודיני. וע"ג ספסל ע"ג קרקע לא יצא י"ח. וא"ר יוחנן מפני שלא קיים כפיית המטה:

ת"ר מכבדין ומרביצין ומדיחין את הקערות כוסות וקיתוניות וצלוחיות בבית האבל - ואין מביאין מוגמר בבית האבל. ואוקימנא הא דתני בר קפרא אין מברכין על המוגמר ועל הבשמים של בית האבל בהני דמייתי בבית המנחמין:

מתני' אין אומרים ברכת אבלים במועד - אבל עומדין בשורה ומנחמין ופוטרין את הרבים:

ת"ר בראשונה היו מוליכין בבית האבל עשירים בקלתות של כסף ושל זהב ועניים בסלי נצרים כו' וכן היו משקין בבית האבל את העשירים בזכוכית לבנה.

ואת העניים בזכוכית צבועה וכו'.

וכן היו מגלין את מתין העשירים - והיו מכסין את פני העניים שהיו שחורין מן הרעב וכו' וכן היו מוציאין מתי עשירים בדרגש ועניים בכליכה כו'. ובכל אלו היו העניים מתביישין. התקינו חכמים לעשות לעשירים כדרך שהן עושין לעניים שלא יהא הפרש בין עשירים לעניים:

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת מועד קטן דף כ״ז עמוד א׳

מסכת מועד קטן דף כ״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 25 קטעים ממוספרים, כ־552 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–29)עמוד

היעד שנמצא: מועד קטן דף כ״ז ע״א

פתיחה בקורא