בוני התלמוד

    מסכת מועד קטן דף י״ב עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    יש מהן פטור אבל אסורוהא דקתני אין זופתין אסור למיעבד לכתחילה אבל בדיעבד לא הוי חייב והא דקתני זופתין הוי מותר לכתחילה:

    למיחצדלקצור ורב הונא יש לו מה יאכל הוה ואמאי שרי לה:

    אמר ליההאי דקתני מחובר אפי' כולו אבוד נמי אסור ר' יוסי היא ויחידאה היא ולא סבירא לן כוותיה:

    כיון דכל יומא לאו בפרות דיישי האידנא לאו שינוי הואכי דיישי בלא פרות ולעולם ר' יוסי היא והא דאסר בפרות משום דאוושא מילתא היא:

    ואם טחןבמועד לצורך המועד והותיר עד לאחר המועד:

    מותרלאכלו אחר המועד:

    ובלבד שלא יעריםשלא יעשה הרבה ויאמר לצורך המועד אני עושה ומתכוין כדי שתשתייר לאחר המועד:

    מערים ושותה מן החדששיכול לומר לצורך המועד הטילו:

    לימא שמואלדאקפיד כיחידאה סבירא ליה כההיא מתניתא במחובר אפי' כולו אבוד נמי אסור ואוקימנא כר' יוסי יחידאה:

    חצדא דחיטי דלא הוה פסידאלהכי איקפד אבל בחצדא דשערי לא סבר לה כר' יוסי דאסיר:

    אין לו מה יאכל הוהלהכי עביד הכי:

    לא סיימוה קמיהלא אמרו לו דלא הוה ליה מה יאכל להכי איקפד:

    אדם חשוב שאנירב לא הוה ליה למיעבד הכי אפי' אין לו מה יאכל:

    נפקבחצר בשבת:

    בחומרתא דמדושאטבעת היא של מתכת וחותמה של אלמוג:

    שיריןנושקי"א בלעז:

    כל שהוא נאכל כמות שהוא חיומיא שתו אינשי כמות שהן:

    אדם חשוב שאנייש לו להחמיר על עצמו יותר ולא הוה ליה למיפק בחומרתא דמדושא ולא למישתי מיא דאחים קפילא נכרי:

    לנסורתעצים דקים שנופלין מן החתיכה:

    אבאיער:

    בשלנייאפירוש שם העיר כלומר היה לו יער באותו מקום:

    אישתמיט נרגא בעי למיפסקיה לשקיהדרב אשי משום דעבר אדאביי:

    שבקיהלאבא דלא קצציה במועד שהרגיש משום דעבר אדאביי נפל ליה נרגא:

    למיעקר כיתנאבחולא דמועדא:

    למיקטללחתוך:

    כשותאהומלו"ן:

    לחפיפהלכסות בו מאכל כגון תאנים ותמרים לצורך המועד:

    לנזייכמו נזייתא דשיכרא (ב"ק דף לה.) לנזיי גרעינין דאית בהו בשומשמין דחזו למיעבד בהו משחא:

    אפקריה ר' ינאי לפרדיסיה משום דעל ידו היה תקלה לעלמא דשהו עד לחולא דמועדא וקטפי:

    מתני' שולהמעלה:

    שלא יכוין מלאכתו במועדשיש לו פנאי בשאר ימות השנה והוא משהה למועד:

    יאבדושאסור ליהנות מהן:

    גמ' צינעא דידיהו יממא הואאפי' בלילה כיממא דמי ולא סגי ליה שלא להכניסן להכי מכניסן נמי ביום:

    מדוכרי דנוראאבוקות:

    מהו שיקנסו בניו אחריולבניו נמי יהא אסור אותה מלאכה דכיון דכוון מלאכתו במועד דין הוא שיהו אסורין ליהנות ממנה כשם שהיה אביהם קיים:

    מועד קטן 12 עמוד ב

    1יש מהן פטור אבל אסור, ויש מהן מותר לכתחלה.

    2רב הונא חצדו ליה חצדא במועדא. איתיביה רבה בר רב הונא לרב הונא טוחנין קמח במועד לצורך המועד, ושלא לצורך המועד אסור. דבר שאבוד במועד מותר לעשותו במועד, דבר שאינו אבוד במועד אסור.

    3במה דברים אמורים בתלושין מן הקרקע, אבל מחובר לקרקע אפי' כולו אבוד אסור. ואם אין לו מה יאכל, קוצר ומעמר ודש וזורה ובורר וטוחן, ובלבד שלא ידוש בפרות!

    4אמר ליה: יחידאה היא, ולא סבירא לן כוותיה. דתניא, כלל אמר רבן שמעון בן גמליאל משום ר' יוסי: דבר התלוש מן הקרקע, אפילו מקצתו אבוד מותר, והמחובר לקרקע אפי' כולו אבוד אסור.

    5ואי ר' יוסי, ידוש נמי בפרות?! הא אמר רב יצחק בר אבא: מאן תנא שינוי במועד בדבר האבד דלא כר' יוסי!

    6אמר לך: ה"נ כיון דכל יומא לאו בפרות דיישי, האידנא נמי לאו שינוי הוא.

    ברייתא

    7ת"ר טוחנין במועד לצורך המועד, ושלא לצורך המועד אסור. ואם טחן והותיר הרי זה מותר. קוצצין עצים במועד לצורך המועד, ושלא לצורך המועד אסור, ואם קצץ והותיר הרי זה מותר.

    8מטילין שכר במועד לצורך המועד, ושלא לצורך המועד אסור, ואם הטיל והותיר הרי זה מותר, ובלבד שלא יערים.

    9ורמינהו: מטילין שכר במועד לצורך המועד, ושלא לצורך המועד אסור, אחד שכר תמרים, ואחד שכר שעורים. ואע"פ שיש לו ישן, מערים ושותה מן החדש. תנאי היא. דתניא: אין מערימין בכך, ר' יוסי בר יהודה אומר: מערימין.

    10רב חצדו ליה חצדא בחולא דמועדא. שמע שמואל, איקפד. לימא שמואל כיחידאה סבירא ליה? לא, חצדא דחיטי הוה, דלא הוה פסיד.

    11ורב מאי טעמא עביד הכי? אין לו מה יאכל הוה. ושמואל לא סיימוה קמיה. אי נמי, אדם חשוב שאני.

    12ר' יהודה נשיאה נפק בחומרתא דמדושא, ואשתי מיא דאחים קפילא ארמאה. שמע ר' אמי, איקפד. אמר רב יוסף: מאי טעמא איקפד? אי משום חומרתא דמדושא, הא תניא: השירין, הנזמים והטבעות הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר.

    13אי משום דאישתי מיא דאחים קפילא ארמאה, הא אמר שמואל בר יצחק אמר רב: כל שנאכל כמות שהוא חי, אין בו משום בישולי נכרים אדם חשוב שאני.

    14אמר רב חננאל אמר רב: קוצץ אדם דקל במועד, אע"פ שאינו צריך אלא לנסורת שלו. לייט עלה אביי.

    15רב אשי הוה ליה אבא בשלנייא. אזל למיקצייה בחולא דמועדא, אמר ליה רב שילא משלנייא לרב אשי: מאי דעתיך, דקאמר רב חננאל אמר רב: קוצץ אדם דקל במועד אע"פ שאינו צריך אלא לנסורת שלו הא לייט עלה אביי! אמר ליה: לא שמיע לי, כלומר, לא סבירא לי. אישתמיט נרגא, בעי למיפסקיה לשקיה. שבקיה והדר אתא.

    16רב יהודה שרא למיעקר כיתנא ולמיקטל כשותא, ולמיעקר שומשמי. אמר ליה אביי לרב יוסף: בשלמא כיתנא חזי לחפיפה, כשותא חזי לשיכרא, אלא שומשמי למאי חזי? חזי לנזיי דאית בהו.

    17רבי ינאי הוה ליה ההוא פרדיסא דמטא זמניה בחולא דמועדא, קטפיה. לשנה שהיוה כולי עלמא לפרדיסייהו לחולא דמועדא. אפקריה רבי ינאי לפרדיסיה ההוא שתא.

    מתני׳ · משנה

    18מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים, ושולה פשתנו מן המשרה בשביל שלא תאבד, ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד. וכולן אם כוונו מלאכתן במועד יאבדו.

    גמ׳ · גמרא

    19תנא: ובלבד שיכניסם בצנעא לתוך ביתו.

    20רב יוסף הוה ליה כשורי, עיילינהו ביממא.

    21אמר ליה אביי, והתניא: ובלבד שיכניסם בצנעא בתוך ביתו! אמר ליה: צנעא דהני יממא הוא, כיון דבליליא בעו גברא יתירי, ובעו מדוכרי דנורא, אוושא מילתא.

    22ושולה פשתנו מן המשרה כו'. בעי מיניה רבי ירמיה מרבי זירא: כוון מלאכתו במועד ומת, מהו שיקנסו בניו אחריו?

    23אם תימצי לומר׃

    תוספות

    מכניס אדם פירותיו מפני הגנביםפירש בתוספות הרב דבאסיפת פירות איכא מלאכה כדאמרינן פרק אין דורשין (חגיגה דף יח.) גבי חג האסיף אסיפה במועד מי שרי ואיני יודע מה מלאכה וצריך עיון אי טרח בלא מלאכה אסיר כי היכי דאסירי בפרקמטיא ולקמן בשמעתין (מועד קטן דף יג) אמר מועד משום טירחא ולא טירחא הוא ושמא היינו דוקא בדבר שהוא מלאכה:

    אם תימצי לומר צרם אזן הבכור ומת קנסו בנו אחריומשום דאיסורא עשה אבל כוון מלאכתו לא עשה איסורא עדיין ולא צריך להגיה דאורייי' אבל בפ' השולח (גיטין מד. ושם) דגבי מכר ומת בעי אי קנסו בנו אחריו התם גרסינן ודאי איסורא דאורייתא משום דמכר ומת נמי עבד איסור' אלא דלא הוי דאוריי':

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    ת"ר אין מדיירין בחולו של מועד פי' מכניסין הבהמות לדיר כדי שיטול זבלן לזבל השדות והאילנות ואם באו מאליהן מותר אבל אין מסייעין הרועים ואין מוסרין להם שומר לנער את צאנן ואם היה שכיר שנה שכיר חדש שכיר שבת מסייעין הרועין ומוסרין להם שומר לנער צאנן ר' אומר אם באו בשבת בטובה בלא כלום הנאה או ביום טוב במזונות בלבד כלומר שכירותכם היא סעודתכם במועד אפי' בשכר אמר רב יוסף הלכתא כרבי: מתני' וכן מי שהיה יינו בבור ואירעו אבל או אונס או שהטעוהו פועלים ר' יוסי אומר זולף וגומר כדרכו.

    ר' יהודה אומר עושה לו לימודים כו' פירוש לימודים מכסהו וצריכא דאי אשמועינן משחא משום דנפיש פסידיה משום הכי שרי ר' יוסי אבל חמרא כו' אמר ר' יצחק בר אבא מאן תנא שינוי במועד בדבר האבד דלא כר' יוסי דהא ר' יוסי שרי כדרכו בלא שינוי אמר רב יוסף הלכתא כר' יוסי: בעא מיניה מרב נחמן בר יצחק מהו למישעיה לחביתא דשיכרא בחולו של מועד אמר להו רב יוסף דהוא סיני כדגרסינן בסוף הוריות רבה עוקר הרים רב יוסף סיני הוא דאמר הלכה כר' יוסי דאמר זולף וגומר וגף כדרכו אמרו ליה אימור דאמר ר' יוסי גף כדרכו בחמרא דאי שבקת ליה מגולה מפסיד שיכרא מי אמר אמר להו שיכרא נמי אית ביה פסידא טובא דאמר אביי אמרה לי אם חביתא דאית בה שית סאוי תמרי או כיוצא בהן ושייעא כח אותו השכר חזק כמו חבית שיש בה שמונת סאין ולא שיעא כלומר אם תשאר מגולה יש בשכר הפסד: אמר רב הלכות מועד כהלכות כותים למאי הלכתא לומר שעקרות הן ואין למידות זו מזו. דאמר שמואל זופתין כוזתא ואין זופתין חבית והלא זו וזו זיפות הוא אלא אין למידין זו מזו זיפות הכוזתא אם תשאר בלא זיפות. פי' חייש לטירחא ומר חייש לפסידא מפורש בירושלמי. שמואל אמר זפתין גרבא ולא זפתין כוזתא דזיפתא גלידא.

    רב הונא חצדו ליה בחולא דמועדא איתיביה רבה בר רב הונא והתניא דבר האבד מותר לעשותו במועד ושאינו אבד אסור לעשותו בד"א בתלוש אבל במחובר אפילו כולו אבד אסור ואם אין לו מה יאכל קוצר ומעמר ודש כו'. ובלבד שלא ידוש בפרות. אמר ליה רב הונא הא מתניתא יחידאה היא דהא רשב"ג תני לה משום ר' יוסי ולא סמכינן עליה אי הכי דר' יוסי היא ידוש בפרות דהא ר' יוסי לא בעי שינוי ופרקינן כיון דכל יומא איכא דדיש בלא פרות לאו שינוי: תנו רבנן טוחנין קמח במועד לצורך המועד שלא לצורך המועד אסור ואם טחן לצורך המועד והותיר מותר כיוצא בו קוצצין קוצין במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור וכו' וכן מטילין שכר לצורך המועד כו' ובלבד שלא יערים. איני והתניא אע"פ שיש לו שכר ישן מערים ושותה מן החדש. ופרקינן תנאי היא דתניא אין מערימין בכך משום ר' יוסי בר' יהודה אמרו מערימין ואע"ג דלמיחצד למי שאין לו מה יאכל שרי איקפד שמואל עליה דרב ואמר אפילו הכי אדם חשוב שאני.

    ר' יהודה נשיאה נפק בחומרתא דמדושא ואשתי מיא דאחים קפילא ארמאהואיקפד ר' אמי עליה. ואמר רב יוסף תרווייהו שרו להו רבנן חומרתא דמדושא דתניא השירים והצמידים והטבעות הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר ואי מיא דאחים קפילא נכרי האמר שמואל בר רב יצחק כל הנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בשולי נכרים ואמרינן אפילו הכי אדם חשוב שאני לא הוה ליה למיעבד הכי.

    אמר רב חננאל אמר רב קוצץ אדם דקל במועד אע"פ שאין צריך לו אלא לנסורת שלו לייט עלה אביי אזל רב אשי למקצץ ההיא אבא ואישתמיט נרגא ובעא למיפסקיה לשקיה ושבקיה והדר רב יהודא שרא למיעקר כיתנא ולמיקטל כשותא ולמיעקר שומשמי אמר אביי בשלמא כיתנא חזי לחפיפה כשותא נמי חזו לשיכרא אלא שומשמי למאי חזו ואמרינן לנזיי דאית בהו.

    רבי ינאי קטף פרדיסאה בחולי דמועדא משום דמטא [זמניה] וחשש לפסידא לשנה אחרת שהו כ"ע לפרדיסייהו וקטפוה בחולי דמועדא אפקר ר' ינאי לפרדיסיה ההיא שתא: ירושלמי אמר ילפין מקלקלתא ולא ילפי מתקנייא. ר' יעקב בר אחא בשם ר' אבין פרקמטיא אבידה שריא מטלטלתא במועדא. שיירתא שרי מיזבון מינה במועדא:

    מתני' מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים כו'.

    תניא ובלבד שיכניס בצינעא לתוך ביתו ואי הוו כעין כשורי דרב יוסף דבלילא בעו גברי יתירי ובעי אבוקות של אש ואוושא מילתא טפי עדיף לעייולינהו ביממא.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מועד קטן דף י״ב עמוד ב׳

    מסכת מועד קטן דף י״ב עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 23 קטעים ממוספרים, כ־536 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    יש מהן פטור אבל אסור והא דקתני אין זופתין אסור למיעבד לכתחילה אבל בדיעבד לא הוי חייב והא דקתני זופתין הוי מותר לכתחילה:

    למיחצד לקצור ורב הונא יש לו מה יאכל הוה ואמאי שרי לה:

    אמר ליה האי דקתני מחובר אפי' כולו אבוד נמי אסור ר' יוסי היא ויחידאה היא ולא סבירא לן כוותיה:

    כיון דכל יומא לאו בפרות דיישי האידנא לאו שינוי הוא כי דיישי בלא פרות ולעולם ר' יוסי היא והא דאסר בפרות משום דאוושא מילתא היא:

    ואם טחן במועד לצורך המועד והותיר עד לאחר המועד:

    מותר לאכלו אחר המועד:

    ובלבד שלא יערים שלא יעשה הרבה ויאמר לצורך המועד אני עושה ומתכוין כדי שתשתייר לאחר המועד:

    מערים ושותה מן החדש שיכול לומר לצורך המועד הטילו:

    ועוד 27 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Moed Katan 12b · Sefaria

    תוספות

    מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים פירש בתוספות הרב דבאסיפת פירות איכא מלאכה כדאמרינן פרק אין דורשין (חגיגה דף יח.) גבי חג האסיף אסיפה במועד מי שרי ואיני יודע מה מלאכה וצריך עיון אי טרח בלא מלאכה אסיר כי היכי דאסירי בפרקמטיא ולקמן בשמעתין (מועד קטן דף יג) אמר מועד משום טירחא ולא טירחא הוא ושמא היינו דוקא בדבר שהוא מלאכה:

    אם תימצי לומר צרם אזן הבכור ומת קנסו בנו אחריו משום דאיסורא עשה אבל כוון מלאכתו לא עשה איסורא עדיין ולא צריך להגיה דאורייי' אבל בפ' השולח (גיטין מד. ושם) דגבי מכר ומת בעי אי קנסו בנו אחריו התם גרסינן ודאי איסורא דאורייתא משום דמכר ומת נמי עבד איסור' אלא דלא הוי דאוריי':

    Tosafot on Moed Katan 12b · Sefaria

    רבנו חננאל

    ת"ר אין מדיירין בחולו של מועד פי' מכניסין הבהמות לדיר כדי שיטול זבלן לזבל השדות והאילנות ואם באו מאליהן מותר אבל אין מסייעין הרועים ואין מוסרין להם שומר לנער את צאנן ואם היה שכיר שנה שכיר חדש שכיר שבת מסייעין הרועין ומוסרין להם שומר לנער צאנן ר' אומר אם באו בשבת בטובה בלא כלום הנאה או ביום טוב במזונות בלבד כלומר שכירותכם היא סעודתכם במועד אפי' בשכר אמר רב יוסף הלכתא כרבי: מתני' וכן מי שהיה יינו בבור ואירעו אבל או אונס או שהטעוהו פועלים ר' יוסי אומר זולף וגומר כדרכו.

    ר' יהודה אומר עושה לו לימודים כו' פירוש לימודים מכסהו וצריכא דאי אשמועינן משחא משום דנפיש פסידיה משום הכי שרי ר' יוסי אבל חמרא כו' אמר ר' יצחק בר אבא מאן תנא שינוי במועד בדבר האבד דלא כר' יוסי דהא ר' יוסי שרי כדרכו בלא שינוי אמר רב יוסף הלכתא כר' יוסי: בעא מיניה מרב נחמן בר יצחק מהו למישעיה לחביתא דשיכרא בחולו של מועד אמר להו רב יוסף דהוא סיני כדגרסינן בסוף הוריות רבה עוקר הרים רב יוסף סיני הוא דאמר הלכה כר' יוסי דאמר זולף וגומר וגף כדרכו אמרו ליה אימור דאמר ר' יוסי גף כדרכו בחמרא דאי שבקת ליה מגולה מפסיד שיכרא מי אמר אמר להו שיכרא נמי אית ביה פסידא טובא דאמר אביי אמרה לי אם חביתא דאית בה שית סאוי תמרי או כיוצא בהן ושייעא כח אותו השכר חזק כמו חבית שיש בה שמונת סאין ולא שיעא כלומר אם תשאר מגולה יש בשכר הפסד: אמר רב הלכות מועד כהלכות כותים למאי הלכתא לומר שעקרות הן ואין למידות זו מזו. דאמר שמואל זופתין כוזתא ואין זופתין חבית והלא זו וזו זיפות הוא אלא אין למידין זו מזו זיפות הכוזתא אם תשאר בלא זיפות. פי' חייש לטירחא ומר חייש לפסידא מפורש בירושלמי. שמואל אמר זפתין גרבא ולא זפתין כוזתא דזיפתא גלידא.

    רב הונא חצדו ליה בחולא דמועדא איתיביה רבה בר רב הונא והתניא דבר האבד מותר לעשותו במועד ושאינו אבד אסור לעשותו בד"א בתלוש אבל במחובר אפילו כולו אבד אסור ואם אין לו מה יאכל קוצר ומעמר ודש כו'. ובלבד שלא ידוש בפרות. אמר ליה רב הונא הא מתניתא יחידאה היא דהא רשב"ג תני לה משום ר' יוסי ולא סמכינן עליה אי הכי דר' יוסי היא ידוש בפרות דהא ר' יוסי לא בעי שינוי ופרקינן כיון דכל יומא איכא דדיש בלא פרות לאו שינוי: תנו רבנן טוחנין קמח במועד לצורך המועד שלא לצורך המועד אסור ואם טחן לצורך המועד והותיר מותר כיוצא בו קוצצין קוצין במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור וכו' וכן מטילין שכר לצורך המועד כו' ובלבד שלא יערים. איני והתניא אע"פ שיש לו שכר ישן מערים ושותה מן החדש. ופרקינן תנאי היא דתניא אין מערימין בכך משום ר' יוסי בר' יהודה אמרו מערימין ואע"ג דלמיחצד למי שאין לו מה יאכל שרי איקפד שמואל עליה דרב ואמר אפילו הכי אדם חשוב שאני.

    ר' יהודה נשיאה נפק בחומרתא דמדושא ואשתי מיא דאחים קפילא ארמאה ואיקפד ר' אמי עליה. ואמר רב יוסף תרווייהו שרו להו רבנן חומרתא דמדושא דתניא השירים והצמידים והטבעות הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר ואי מיא דאחים קפילא נכרי האמר שמואל בר רב יצחק כל הנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בשולי נכרים ואמרינן אפילו הכי אדם חשוב שאני לא הוה ליה למיעבד הכי.

    אמר רב חננאל אמר רב קוצץ אדם דקל במועד אע"פ שאין צריך לו אלא לנסורת שלו לייט עלה אביי אזל רב אשי למקצץ ההיא אבא ואישתמיט נרגא ובעא למיפסקיה לשקיה ושבקיה והדר רב יהודא שרא למיעקר כיתנא ולמיקטל כשותא ולמיעקר שומשמי אמר אביי בשלמא כיתנא חזי לחפיפה כשותא נמי חזו לשיכרא אלא שומשמי למאי חזו ואמרינן לנזיי דאית בהו.

    רבי ינאי קטף פרדיסאה בחולי דמועדא משום דמטא [זמניה] וחשש לפסידא לשנה אחרת שהו כ"ע לפרדיסייהו וקטפוה בחולי דמועדא אפקר ר' ינאי לפרדיסיה ההיא שתא: ירושלמי אמר ילפין מקלקלתא ולא ילפי מתקנייא. ר' יעקב בר אחא בשם ר' אבין פרקמטיא אבידה שריא מטלטלתא במועדא. שיירתא שרי מיזבון מינה במועדא:

    מתני' מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים כו'.

    תניא ובלבד שיכניס בצינעא לתוך ביתו ואי הוו כעין כשורי דרב יוסף דבלילא בעו גברי יתירי ובעי אבוקות של אש ואוושא מילתא טפי עדיף לעייולינהו ביממא.

    Rabbeinu Chananel on Moed Katan 12b · Sefaria

    ריטב"א

    טוחנין קמח במועד לצורך המועד פי' בריחים ישנה לדברי הכל:

    ושלא לצורך המועד אסור ק"ל למה ליה למתני שלא לצורך המועד אסור מרישא שמעי' לה וסברא נמי הוא ועוד לצורך המועד למה ליה גידולה מזו קתני סיפא שאם אין לו מה יאכל קוצר ומעמר ר"ל דבטחינה שרי' כל לצורך המועד אפי' בהרוחה גמורה ולא בצמצום ממש וכן בשאין לו לעשות בדבר אלא מלאכה אחת אבל לקמן שהוא צריך לקצור ומעמר ושאר מלאכות אינו עושה אלא כדי צרכו בצמצום כל מאי דאפשר ובזה עושה כל מלאכה שבעולם ואפי' בפרהסיא ואפי' בהא ודאי אם לא ימצא מי שירצה לעשות לו בצמצום שאין רוצין לטחון או לקצור לו דבר מועט עושה אפי' הרבה מפני מועט שהכל לפי צורך המועד הוא וכך קבלתי ממורי נר"ו בשם רבי' הגדול רבו הרמב"ם ז"ל:

    ובלבד שלא ידוש בפירות פי' משום דאוושא מילתא טובא וסגיא ליה שפיר בלאו הכי ובירוש' אמרו שאם היה מספיק לרבים דש אפי' בפירו' משום דהכי אורחא:

    ההיא יחידאה היא פרש"י ז"ל שאסור לעשות מלאכה בדבר האבד במחובר ולית ליה ממתני' דמשקין בית השלחין פי' ואנא דאמרי' כתנא דבית (ר' ישמעאל) השלחין ומ"מ מוסיף הוא עליו למישרי טרח' יתירא מפני שהגיע לכתפים דהא מודה ההוא תנא כדפרשי' לעיל:

    אי רבי יוסי נמי ידוש בפירות פי' בשלמא לדידי האי תנא רבנן היא סבר לה כרבי יוסי לענין מחובר ופליג עליה לענין שנוי וכיון דרבנן היא הלכתא כוותייהו לענין מחובר מיהת אלא לדבריך דאמרת דיחידאה היא ור' יוסי ממש ידוש נמי בפירות ופרקי' דכי הא לא חשיב שנוי דאפי' בחול איכא טובא דדישי בלא פירות:

    ת"ר טוחנין במועד כו' פליג להו בהני בבי משום דחדא ענינא הוא באנפי נפשיה ואשמועי' דאפילו בטחינת קמח שהיא צורך גדול אין עושין שלא שצורך ואפילו בשכר ועצים עושין לצורך ואפי' הרבה ולהרוחה:

    ובלבד שלא יערים פירש שיתכוין ע"מ להותיר או שהי' לו אחד בביתו והיה בדעתו לשתות ממנו והוא אומר שאינו רוצה בזה אלא באחד שהוא חדש:

    תנאי היא דתניא אין מערימין כו' ונראה דהלכת' כמאן דאסר וכן פסק ה"ר י"ט ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל פסק להקל ונראין דברים שלא נחלקו אלא בהערמה זו שהיא לענין אוכל נפש. וצורך אוכל נפש דאמר הרוחה בענין המועד ורבוי השמחה הוא אבל במילי דעלמא כ"ע מודו שאין מערימין כנ"ל:

    ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.

    Ritva on Moed Katan 12b · Sefaria

    מאירי

    מי שהיתה לו תבואה מחוברת בקרקע אם יש פסידא באיחורה ולא כיון במלאכתו במועד אע"פ שאינו צריך לה במועד הרי זה קוצרה בלא שנוי ובלבד שלא ידוש בפרות ולא משום שנוי שדבר האבד אינו צריך שנוי וכן שהרבה פעמים אדם דש בלא פרות ואין דישה בלא פרות שנוי אלא מפני שהדבר מפורסם ביותר ואם אין פסידא באיחורה אלא שהוא צריך לה במועד שאין לו מה יאכל אע"פ שיש לו כדי לקנות אין מצריכין אותו לקנות ואפי' כיון מלאכתו במועד אלא קוצר ומעמר ודש וזורה ובורר וטוחן מה שהוא צריך ואף בזו לא ידוש בפרות ואם אינו צריך לה במועד אלא שיש בה אבד והוא כיון מלאכתו במועד אסור וזהו שאמרו בתלמוד המערב על מה שאמרו כאן רב חצדו ליה חצדא וכו' במה אנן קיימין כלומר מפני שהיה בה אבד במה אנן קיימין אם בהגיע זמנו לקצור קודם הרגל ולא קצר איהו דאפסיד אנפשיה כלומר שראוי לאסור מחמת כיוון מלאכתו ואם בשלא הגיע היכי קאי כלומר היאך אפשר שיהא אבד בזמן מועט ופירשה כגון שהגיע זמנו וחשב הוא שיהא יכול לעמוד עד לאחר הרגל ואח"כ נודע לו שאי אפשר לו לעמוד ומ"מ אפשר לפרשה שלא הגיע זמנה עד חול המועד והרוח באה ומשירתו בתלמוד המערב אמרו הדה דתימא במספיק ליחיד אבל במספיק לרבים ידוש אף בפרות ואין בכך כלום ואם קצר מערב יום טוב ורוצה לעמר או לדוש הכל לפי הזמן:

    כלל הדברים כל שיש בו אבד אע"פ שאינו צורך המועד מותר אם לא כיון מלאכתו במועד ואם כיון מלאכתו אסור אין בו אבד אסור אא"כ הוא צורך המועד שכל שהוא צורך המועד אפי' בטורח ואפי' היה אפשר לו מבערב וכיון מלאכתו מותר באוכל נפש ובמכשירי אוכל נפש כגון גדילת תנורים וקציצת עצים לצורך המועד וכיוצא בהם ואפי' מלאכת אומן אבל מה שאינו צורך אכילה אע"פ שהוא צורך המועד הואיל ואין בו אבד כיוון מלאכתו אסור אף במלאכת הדיוט לא כיון מלאכתו אסיר במלאכת אומן ומותר במלאכת הדיוט והזהר שיהא כלל זה חקוק בלבך בכל עניני הלכות מועד ושמרהו:

    למדנו לפי דרכנו שקוצרין ודשין ועושין כל מלאכה שבתבואה וטוחנין וקוצצין עצים לצורך המועד אלא שאנו מוסיפין בה שאם עשה אחת מהן לצורך המועד והותיר מותר לאחר המועד ואין מערימין בכך ר"ל שיהא עקר כונתו להותיר ואם עשה כן עליו נאמר ויראת מאלהיך וכל שנודע לנו בהערמתו אסור מתורת קנס וכדקאמר טחן והותיר מותר הא כל שעקר טחינתו בהערמה אסור וכן בכל שאר הדברים ועל הדרך שאמרו וכלם שכיונו מלאכתם במועד יאבדו ויש דבר שמותר להערים בו והוא שמטילין שכר במועד לצורך המועד הן שכר של תמרים הן של שעורים ואע"פ שיש לו ישן מערים ושותה מן החדש שאין הערמה זו ניכרת שהרואה אומר לצורך המועד הוא שאין הכל יודעין שיהא לו מן הישן וכן בכל הערמה שאינה ניכרת כגון צריך למדה קטנה וטוחן מדה גדולה וכיוצא בזה:

    לענין ביאור זה שאמרו בסוגיא זו אין לו מה יאכל הוה י"מ אותה על הפועל וכמו שאמרו שאע"פ שבעל הבית יש לו לאכול מותר להרויח את הפועל במלאכה שלו בכדי חייו של פועל שאם לא כן היאך אפשר שיאמר על הרב אין לי מה יאכל הוה ואין צורך בכך שאפשר שכד הקמח כלה ואין מטריחין לקנות כמו שביארנו למעלה:

    טבעת שיש עליה חותם הוא תכשיט של איש ומותר לצאת בו לרשות הרבים לדעת רוב פוסקים אבל אין עליה חותם אסור לאיש לצאת בו לרשות הרבים שאינו תכשיט שלו וכל שאינו יוצא בו לרשות הרבים אסור לצאת בו לחצר שאינה מעורבת חוץ מקצת דברים המבוארים במקומם ויש מי שמתיר בטבעת שאין עליה חותם לצאת בו לחצר וכמו שאמרו נזמים שירין וטבעות הרי הן ככל הכלים וניטלין בחצר וודאי אף בדרך מלבוש כן ואף לדעת זו ראוי לאדם חשוב להזהר בו ומ"מ יש פוסקים שאף טבעת שיש עליה חותם אע"פ שהוא תכשיט של איש לכתחלה אסור משום דילמא שליף ובחצר מיהא מותר אלא שאדם חשוב ראוי להזהר וחמרתא דאמדושא פירושו טבעת של עץ הקרוי כן הן בחותם הן שלא בחותם על הדרך שפירשנו ודברים אלו קצרנו בהם בכאן מפני שאין זה מקומן ובמסכת שבת נ"ז א' יתרחבו הדברים בעקרי דברים אלו בע"ה:

    כל שהוא נאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי גוים וכן הדין במשקה מעתה מים שהחם אותם גוי בכלי שאין בו איסור גיעול או שיש בו איסור גיעול אלא שהוא נותן טעם לפגם מותר לשתותן וכן כל כיוצא בזה כמו שיתבאר במקומו:

    מי שצריך לדבר מועט ואי אפשר לו אלא על ידי מלאכה מרובה כגון לנסורת של עץ ואי אפשר לו בכדי צרכו אא"כ קוצץ דקל ומנסרו מותר אלא שהדבר מכוער וראוי להמנע ממנו אא"כ הוא צורך גדול:

    כבר ביארנו שכל מה שיש בו צורך המועד ואינה מלאכת אומן אע"פ שאינה אוכל נפש ואינה אבד מותר לעשותה במועד מעתה עוקרין את הפשתן לנשים כדי לחוף בהם שהיה מנהגם להטביל גבעולי פשתן בשמנים ידועים וחופפות בהן וקוצרין את הכשות לערבו בשכר ליתן בו חורפה ואת השומשמין לעשות מהם שמן אם היו דברים אלו צריכין לו במועד וכן כל כיוצא בזה ואע"פ שהשומשמין אין ראוין לעשות מהן שמן עד שהם מתיבשים הרבה משנתלשו מ"מ חזו לנזיאתא דאית בהו ר"ל גרעינים הדקים שבהם שמתיבשים אף במחובר:

    ועוד 6 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Moed Katan 12b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מועד קטן, דף י״ב, עמוד ב׳, בהיקף של כ־536 מילים ב־23 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 23 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 19 מילים

      נפתחת ב״יש מהן פטור אבל אסור, ויש מהן…״

    2. קטע 233 מילים

      נפתחת ב״רב הונא חצדו ליה חצדא במועדא. איתיביה…״

      חכמים: רב הונא, רבה.

    3. קטע 328 מילים

      נפתחת ב״במה דברים אמורים בתלושין מן הקרקע, אבל…״

    4. קטע 432 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה: יחידאה היא, ולא סבירא לן…״

      חכמים: רבן שמעון.

    5. קטע 521 מילים

      נפתחת ב״ואי ר' יוסי, ידוש נמי בפרות?! הא…״

      חכמים: רב יצחק בר אבא, אבא.

    6. קטע 614 מילים

      נפתחת ב״אמר לך: ה"נ כיון דכל יומא לאו…״

    7. קטע 730 מילים

      נפתחת ב״ת"ר טוחנין במועד לצורך המועד, ושלא לצורך…״

    8. קטע 818 מילים

      נפתחת ב״מטילין שכר במועד לצורך המועד, ושלא לצורך…״

    9. קטע 936 מילים

      נפתחת ב״ורמינהו: מטילין שכר במועד לצורך המועד, ושלא…״

    10. קטע 1021 מילים

      נפתחת ב״רב חצדו ליה חצדא בחולא דמועדא. שמע…״

      חכמים: רב חצדו, שמואל.

    11. קטע 1119 מילים

      נפתחת ב״ורב מאי טעמא עביד הכי? אין לו…״

      חכמים: רב מאי, שמואל.

    12. קטע 1236 מילים

      נפתחת ב״ר' יהודה נשיאה נפק בחומרתא דמדושא, ואשתי…״

      חכמים: רב יוסף.

    13. קטע 1327 מילים

      נפתחת ב״אי משום דאישתי מיא דאחים קפילא ארמאה,…״

      חכמים: שמואל.

    14. קטע 1418 מילים

      נפתחת ב״אמר רב חננאל אמר רב: קוצץ אדם…״

      חכמים: רב חננאל, אביי.

    15. קטע 1555 מילים

      נפתחת ב״רב אשי הוה ליה אבא בשלנייא. אזל…״

      חכמים: רב אשי, רב שילא, רב חננאל, אבא, אביי.

    16. קטע 1629 מילים

      נפתחת ב״רב יהודה שרא למיעקר כיתנא ולמיקטל כשותא,…״

      חכמים: רב יהודה, רב יוסף, אביי.

    17. קטע 1724 מילים

      נפתחת ב״רבי ינאי הוה ליה ההוא פרדיסא דמטא…״

      חכמים: רבי ינאי.

    18. קטע 1825 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים, ושולה…״

    19. קטע 197 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ תנא: ובלבד שיכניסם בצנעא לתוך ביתו.…״

    20. קטע 207 מילים

      נפתחת ב״רב יוסף הוה ליה כשורי, עיילינהו ביממא.…״

      חכמים: רב יוסף.

    21. קטע 2125 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה אביי, והתניא: ובלבד שיכניסם בצנעא…״

      חכמים: אביי.

    22. קטע 2219 מילים

      נפתחת ב״ושולה פשתנו מן המשרה כו'. בעי מיניה…״

      חכמים: רבי ירמיה, רבי זירא.

    23. קטע 233 מילים

      נפתחת ב״אם תימצי לומר…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מועד קטן דף י״ב ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026