לא יאותו ממש — שאפילו לא נהנה ממנו מברכין עליו ומאי עד שיאותו עד שיהא אורו ראוי ליהנות ממנו לעומדים סמוך לו ואז מברכים עליו אפי' הרחוקים ממנו ובלבד שיראוהו:
בפנס — בעששית:
יאותו ממש — עומד בסמוך:
וכמה — הוא צריך להיות בסמוך:
מלוזמא — משקל:
רב יהודה — היה מברך על אור שבבית אדא דיילא ורחוק מביתו היה רב יהודה לטעמיה דלא בעי סמוך:
רבא מברך אדבי גוריא בר חמא — סמוך לביתו היה רבא לטעמיה דאמר סמוך בעינן:
אין מחזרין על האור — אם אין לו אור א"צ לחזר אחריו:
חד עבד בשוגג כב"ש — אע"פ ששגג ונעקר מן המקום ע"י שכחה החמיר על עצמו כב"ש וחזר למקום שאכל וברך:
חד עבד במזיד — נעקר ממקום שאכל במזיד כדי לברך במקום אחר שהוצרך לילך:
אנשאי יונה דדהבא — שכחתי יונה של זהב:
יונה אינה נצולת אלא בכנפיה — או בורחת או נלחמת בראשי אגפיה:
אכילה מרובה — ד' מילין:
בא להם יין אחר המזון — הא פריש לה בגמרא בריש פרקין לב"ש אין ברכת המזון טעונה כוס ולב"ה טעונה כוס:
היכי נפיק — קס"ד באחד מן המסובין עסקינן במתני':
חטוף ובריך — כשמושיטין כוס של ברכה הוי מחזר שיתנהו לך ותברך:
במשמע — העונה והמברך במשמע קומו ברכו את ה' אלהיכם בס' עזרא (נחמיה ט׳:ה׳) ואומר ויברכו שם כבודך והיא עניית אמן שבמקדש במסכת תענית (פ"ב דף טז: ולקמן ברכות דף סג.) מפרש קומו ברכו בתחלת ברכה ויברכו שם כבודך (נחמיה ט׳:ה׳) במקום עניית אמן שבמקדש אומר בשכמל"ו:
שממהרין למברך — ליתן שכר:
אחר תינוקות — כשלומדים ברכות מפי רבן:
הואיל ולהתלמד עשויין — שאין מתכוונים לברך אלא ללמד:
אבל בעידן מפטרייהו — כשאומרים ההפטרה ומברכין בתורה ובנביא עוני' אחריהן אמן:
שמן מעכב את הברכה — שמן שהיו רגילין להביא בסוף הסעודה לסוך אחר הסעודה את הידים אחר מים אחרונים להעביר את זוהמתן:
מעכב את הברכה — שאסור לזמן עד שיובא וכן לענין שמעכב ברכות כל דבר הבא בקנוח סעודה שמותר לאכלו בלא ברכה עד שיסכוהו:
שמן טוב — שיש בו בשמים מעכב את הברכה למי שרגיל בו:
הדרן עלך אלו דברים
