סודני - בעל שכר תמרים ור' פפא מוכר שכר היה כדאמר באיזהו נשך (ד' סה.) טרשא דרב פפא שכראי לא פסיד ואמר רב פפא אי לאו דרמאי שכרא לא איעתרי (פסחים קיג.) והוא נקרא סודני כדאמרינן תמרי בחלוזך לבי סודנא רהוט (שם):

דלא נפיש לכו חמרא - ששותי שכר אתם:

במאי תבריתו לה - לכחו של לפת:

אופי פרסייתא - בקעיות של עצים גדולות היתה שורפת תחת קדרת הלפת:

פעמים שהוא ממית - ואלו הן ביום שבעה ימים למליחתו או ביום שבעה עשר או ביום שבעה ועשרים:

ברכות 44 עמוד ב

1אמר רב יצחק בר אבדימי משום רבינו: על הביעא ועל מיני קופרא, בתחלה מברך ״שהכל״, ולבסוף ״בורא נפשות רבות וכו'״. אבל ירקא לא. ור' יצחק אמר: אפילו ירקא, אבל מיא לא. ורב פפא אמר: אפילו מיא.

2מר זוטרא עביד כרב יצחק בר אבדימי, ורב שימי בר אשי עביד כר' יצחק. וסימנך: חד כתרי, ותרי כחד.

3א"ר אשי: אנא, זמנא דכי מדכרנ' עבידנא ככולהו.

4תנן: כל שטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו, ויש שטעון ברכה לפניו, ואין טעון ברכה לאחריו. בשלמא לרב יצחק בר אבדימי, לאפוקי ירקא. לר' יצחק, לאפוקי מיא, אלא לרב פפא, לאפוקי מאי?

5לאפוקי מצות.

6ולבני מערבא, דבתר דמסלקי תפילייהו מברכי אקב"ו לשמור חקיו, לאפוקי מאי?

7לאפוקי ריחני.

8א"ר ינאי א"ר כל שהוא כביצה ביצה טובה ממנו. כי אתא רבין אמר: טבא ביעתא מגולגלתא משיתא קייסי סולתא. כי אתא רב דימי אמר: טבא ביעתא מגולגלתא משיתא, מטויתא מארבע, מבושלתא כל שהוא כביצה, ביצה טובה הימנו, לבר מבשרא.

9רע"א אפילו אכל שלק כו': ומי איכא מידי דהוה שלק מזוני? א"ר אשי: בקלח של כרוב שנו.

ברייתא

10ת"ר טחול יפה לשינים וקשה לבני מעים. כרישין קשין לשינים ויפין לבני מעים. כל ירק חי מוריק, וכל קטן מקטין, וכל נפש משיב את הנפש, וכל קרוב לנפש משיב את הנפש. כרוב למזון, ותרדין לרפואה. אוי לו לבית שהלפת עוברת בתוכו.

11אמר מר: טחול יפה לשינים וקשה לבני מעים. מאי תקנתיה? נלעסיה ונשדייה.

12כרישין קשין לשינים ויפין לבני מעים. מאי תקנתיה? לשלקינהו ונבלעינהו.

13כל ירק חי מוריק, א"ר יצחק: בסעודה ראשונה של אחר הקזה.

14וא"ר יצחק: כל האוכל ירק קודם ארבע שעות אסור לספר הימנו. מאי טעמא? משום ריחא. וא"ר יצחק: אסור לאדם שיאכל ירק חי קודם ארבע שעות.

15אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי, אייתו קמייהו ירק חי קודם ארבע שעות. אמימר ורב אשי אכול ומר זוטרא לא אכל. אמרו ליה: מאי דעתיך? דא"ר יצחק כל האוכל ירק קודם ארבע שעות אסור לספר הימנו משום ריחא? והא אנן דקא אכלינן וקא משתעית בהדן!

16אמר להו: אנא כאידך דר' יצחק ס"ל דא"ר יצחק: אסור לאדם שיאכל ירק חי קודם ארבע שעות.

17כל קטן מקטין, אמר רב חסדא: אפילו גדיא בר זוזא. ולא אמרן אלא דלית ביה רבעא, אבל אית ביה רבעא לית לן בה.

18כל נפש משיב נפש, אמר רב פפא: אפילו גילדני דבי גילי.

19כל הקרוב לנפש משיב את הנפש, אמר רב אחא בר יעקב: עונקא. א"ל רבא לשמעיה: כי מייתית לי אומצא דבישרא טרח ואייתי לי מהיכא דמקרב לבי ״ברוך״.

20כרוב למזון ותרדין לרפואה. כרוב למזון אין, ולרפואה לא? והא תניא: ששה דברים מרפאין את החולה מחליו ורפואתן רפואה, ואלו הן: כרוב ותרדין ומי סיסין דבש וקיבה והרת ויותרת הכבד! אלא אימא ״כרוב אף למזון״.

21אוי לו לבית שהלפת עוברת בתוכו, איני?! והא אמר ליה רבא לשמעיה: כי חזית לפתא בשוקא לא תימא לי ״במאי כרכת ריפתא״!

22אמר אביי: מבלי בשר. ורבא אמר: מבלי יין. איתמר רב אמר: מבלי בשר. ושמואל אמר: מבלי עצים. ורבי יוחנן אמר: מבלי יין.

23א"ל רבא לרב פפא: סודני, אנן תברינן לה בבשרא וחמרא, אתון דלא נפיש לכו חמרא במאי תבריתו לה? א"ל בציבי, כי הא דביתהו דרב פפא בתר דמבשלא לה, תברא לה בתמנן אופי פרסייתא.

ברייתא

24תנו רבנן: דג קטן מליח פעמים שהוא ממית בשבעה, בשבעה עשר, ובעשרים ושבעה. ואמרי לה: בעשרים ושלשה. ולא אמרן אלא במטוי ולא מטוי, אבל מטוי שפיר לית לן בה. ודלא מטוי שפיר, לא אמרן אלא דלא שתה בתריה שכרא, אבל שתה בתריה שכרא לית לן בה.

25והשותה מים לצמאו וכו': לאפוקי מאי? א"ר אידי בר אבין: לאפוקי למאן׃

תוספות

עבידנא ככולהו - וכן אנו נוהגין כרב אשי דמברכינן בתר מיא ובתר ירקא בורא נפשות רבות:

ולבני מערבא דמברכין הכי בתר וכו' - ואנן לא עבדינן כבני מערבא דדוקא לדידהו שהיה דרכם לסלקם בלילה שייכא ברכה דלשמור חקיו כדכתיב ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים וגו' אבל אנו שמסלקין אותן בחצי היום או אפי' נסלקן בלילה לא שייך חקה ודוקא לדידהו דקסברי לילה לאו זמן תפילין הוא ומימים ימימה אתא למעוטי לילות שייכא ברכה דחקה אבל אנן דקי"ל דלילה זמן תפילין הוא ואנן משימין הפסוק ושמרת החקה וגו' בפסח ומה שאין אנו מניחים אותן בלילה מפני שמא יפיח בהן אפי' נמתין לסלקן עד הלילה לא מברכינן אע"ג דאנן קיימא לן דשבת וי"ט לאו זמן תפילין אפ"ה לא מברכינן דדוקא לדידהו דסבירא להו חקה קאי אתפילין מברכי' ותדע שהרי אינהו נמי לא היו מברכין אלא אתפילין לחודייהו משום דכתיב בהו חקה אבל אשאר מצות כגון ציצית ולולב וסוכה לא היו מברכין (וה"ה הכא) וקשה דהוי מצי לשנויי הכי לאפוקי שאר מצות אפי' לבני מערבא:

רישוי: CC-BY

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רשב"א

אמר רבא זמנין מדכרנא ועבדינן ככולהו - וכן עמא דבר השתא דאכל מילי מברכין לבסוף בורא נפשות.

לאפוקי מאי לאפוקי מצות - והוא הדין דהוה מצי למימר לאפוקי אוכל פחות מכזית ושותה פחות מרביעית, לפום מאי דכתבינן לעיל (ברכות לח, ב) דאינו מברך לבסוף ולא כלום אלא דכל הטעון משמע דכל מין שטעון ברכה לפניו קאמר, וכדאיתא התם בהדיא בנדה בפרק בא סימן (נדה נא, ב), ופחות מכזית אע"פ שמחמת מיעוטו אינו טעון ברכה מ"מ מינו טעון ברכה לאחריו.

ולבני מערבא דמברכי בתר דמסלקי תפליהו אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמור חוקיו לאפוקי מאי לאפוקי ריחני. והוא הדין דהוי מצי למימר לאפוקי שאר מצות, דבני מערבא נמי לא הוי מברכי לאחר כל המצות אלא לאחר סלוק תפילין בלחוד, ומשום דכתיב (שמות יג, י) ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה. וקסברי דבחוקת תפילין הכתוב מדבר, ולומר השמר שלא יהיו עליך אלא מימים ימימה כלומר בימים לאפוקי לילות, והלכך כשהיו מסלקין אותן בלילה היו מברכין עליהן לשמור (את) חוקיו. והכי איתא בירושלמי בפרק היה קורא (פרק ב, הלכה ג): כשהוא חולץ מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמור חוקיו אתיא כמאן דאמר בחוקת תפילין הכתוב מדבר ברם כמאן דאמר בחוקת הפסח הכתוב מדבר לא, אלמא ליכא מאן דמברך בגמר שאר מצות כלל. ואנן לא קיימא לן כבני מערבא אלא כמאן דאמר בחוקת הפסח הכתוב מדבר, מדקיימא לן במנחות (לו, ב) כמ"ד דלילה נמי זמן תפילין דהלכה ואין מורין כן כדאיתא בשלהי פרק הקומץ רבה, ובנדה פ' בא סימן (נדה נא, ב) הארכתי בה יותר.

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת ברכות דף מ״ד עמוד ב׳

מסכת ברכות דף מ״ד עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 25 קטעים ממוספרים, כ־559 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–64)עמוד

היעד שנמצא: ברכות דף מ״ד ע״ב

פתיחה בקורא

מקורות הפוכים - חכמים שמפנים לדף הזה

ר' פפאברכות מד ע"ב