מסכת ברכות דף י״ז עמוד א׳

1בפמליא של מעלה. ובפמליא של מטה, ובין התלמידים העוסקים בתורתך בין עוסקין לשמה בין עוסקין שלא לשמה. וכל העוסקין שלא לשמה יהי רצון שיהו עוסקין לשמה.

2ר' אלכסנדרי בתר צלותיה אמר הכי: ״יהי רצון מלפניך ה' אלהינו, שתעמידנו בקרן אורה, ואל תעמידנו בקרן חשכה, ואל ידוה לבנו, ואל יחשכו עינינו״. איכא דאמרי, הא רב המנונא מצלי לה. ור' אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי: ״רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות. יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם, ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם״.

3רבא בתר צלותיה אמר הכי: ״אלהי, עד שלא נוצרתי איני כדאי, ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי. עפר אני בחיי, ק"ו במיתתי, הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה. יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שלא אחטא עוד, ומה שחטאתי לפניך מרק ברחמיך הרבים, אבל לא ע"י יסורין וחלאים רעים״. והיינו וידוי דרב המנונא זוטי ביומא דכפורי.

4מר בריה דרבינא כי הוה מסיים צלותיה אמר הכי: ״אלהי, נצור לשוני מרע ושפתותי מדבר מרמה, ולמקללי נפשי תדום, ונפשי כעפר לכל תהיה. פתח לבי בתורתך, ובמצותיך תרדוף נפשי. ותצילני מפגע רע, מיצר הרע, ומאשה רעה, ומכל רעות המתרגשות לבא בעולם. וכל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי״.

5רב ששת כי הוה יתיב בתעניתא, בתר דמצלי אמר הכי: ״רבון העולמים, גלוי לפניך בזמן שבית המקדש קיים, אדם חוטא ומקריב קרבן. ואין מקריבין ממנו, אלא חלבו ודמו, ומתכפר לו. ועכשיו ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי, יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח, ותרצני״.

6ר' יוחנן כי הוה מסיים ספרא דאיוב, אמר הכי: ״סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה, והכל למיתה הם עומדים. אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה, ועושה נחת רוח ליוצרו, וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם, ועליו אמר שלמה: (קהלת ז, א) טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו״.

7מרגלא בפומיה דר"מ ״גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי, ולשקוד על דלתי תורתי. נצור תורתי בלבך, ונגד עיניך תהיה יראתי. שמור פיך מכל חטא, וטהר וקדש עצמך מכל אשמה ועון. ואני אהיה עמך בכל מקום״.

8מרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה: ״אני בריה, וחברי בריה. אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה. אני משכים למלאכתי, והוא משכים למלאכתו. כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי, כך אני איני מתגדר במלאכתו. ושמא תאמר: אני מרבה, והוא ממעיט שנינו: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים״.

9מרגלא בפומיה דאביי: לעולם יהא אדם ערום ביראה. (משלי טו, א) ״מענה רך משיב חמה״. ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם ואפילו עם נכרי בשוק, כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה, ויהא מקובל על הבריות.

10אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם, ואפילו נכרי בשוק.

11מרגלא בפומיה דרבא: תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים, שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו ובאמו וברבו ובמי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין, שנאמר: ״(תהלים קיא״, י) ״ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם״. ״לעושים״ לא נאמר, אלא ״לעושיהם״ לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה. וכל העושה שלא לשמה, נוח לו שלא נברא.

12מרגלא בפומיה דרב: [לא כעולם הזה העולם הבא]. העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, שנאמר: ״(שמות כד״, יא) ״ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו״.

13גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים, שנא' (ישעיהו לב, ט) ״נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי״.

14א"ל רב לר' חייא: נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן.

15כי הוו מפטרי רבנן מבי ר' אמי, ואמרי לה מבי ר' חנינא, אמרי ליה הכי: ״עולמך תראה בחייך, ואחריתך לחיי העולם הבא, ותקותך לדור דורים. לבך יהגה תבונה, פיך ידבר חכמות ולשונך ירחיש רננות, עפעפיך יישירו נגדך, עיניך יאירו במאור תורה, ופניך יזהירו כזוהר הרקיע, שפתותיך יביעו דעת, וכליותיך תעלוזנה מישרים, ופעמיך ירוצו לשמוע דברי עתיק יומין״.

16כי הוו מפטרי רבנן מבי רב חסדא, ואמרי לה מבי ר' שמואל בר נחמני, אמרו ליה הכי: (תהלים קמד, יד) ״אלופינו מסובלים וגו'״.

17״אלופינו מסובלים רב ושמואל, ואמרי לה רבי יוחנן ור' אלעזר, חד אמר: ״אלופינו״ בתורה, ומסובלים במצות. וחד אמר: ״אלופינו בתורה ובמצות, ומסובלים ביסורים.