מסכת שבועות דף מ״ב עמוד א׳

עפצי - גל"ש בלע"ז ומעבדין בהן עורות:

אייתי - מלוה סהדי דארבעה ארבעה קיימי ותובע מאתים וזה אומר פרעתיך מ"מ אם לא בעפצים פרעתיך במעות:

דלא רמיא עליה דאיניש - והאי נמי לא רמיא עליה לומר באיזה ענין פרעם אלא פרעתי' סתמא הלכך לא נזכר וסבור שכך השער ולא הוחזק כפרן ונשבע שפרעם מכל מקום:

מדכר דכיר - והוחזק כפרן:

סיטראי נינהו - מצד אחר היית חייב לי:

איתרע שטרא - הואיל ומודה שקיבלם ולאו כל כמיניה לומר סיטראי נינהו:

לאו אתורי יהבת לי - לקנות מהן שוורים לשחיטה למחצית שכר:

אמסחתא - מקום שמקצבין הבשר ומוכרין:

ולא אידכר ליה שטרא - שיטול השטר מידו:

מיגו דיכול למימר ליה - לא פרעתי' יכול למימר ליה נמי סיטראי נינהו:

וכדאבימי בריה דרבי אבהו - גרסינן והוא במסכת כתובות בפרק הכותב (כתובות דף פה.) דמטא כי האי מעשה לידיה:

ההוא - לוה דאמר למלוה בפני עדים בשעת הלואה נאמן אתה עלי כל זמן שתאמר לא התקבלתי ולא אוכל לומר לך פרעתיך:

אימור דאמרי זיל בתר רוב דעות הני מילי לענין אומדנא - דשומא כדאמר במסכת ע"ז בפרק השוכר (דף עב.) א"ל כדשיימי בתלתא אפי' תרי מגו תלתא כדאמרי בי תלתא עד דאמרי בתלתא כדשיימי בד' עד דאמרי בד' וכ"ש כדאמרי בארבעה:

כיון דנחית לדעות - מתחלה ירד למנין שהוא יתר מכדי עדות ודאי אדעות קפיד בתלתא הימניה בארבעה לא הימניה:

שכחת"י מלפר"ש המשנ"ה והננ"י מפר"ש כא"ן:

מנה לי בידך אמר לו הן - ובפני עדים ואמר להם אתם עדי:

נתתיו לך פטור - מלשלם ומשבועה דאורייתא:

אין לך בידי - לא היו דברים מעולם:

חייב - לשלם ואינו נאמן בשבועה שהרי הוחזק כפרן:

אין לך בידי אלא ליטרא כסף פטור - שאין כאן הודאה ממין הטענה:

לתך - חצי כור:

פטור - דלאו ממין הטענה היא:

ורבן גמליאל מחייב - דלא בעי הודאה ממין הטענה:

כדי שמן - כדים מלאים שמן:

והודה לו בקנקנים - הכדים יש לך בידי בלא שמן:

הואיל והודה מקצת הטענה - והוה ליה טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן:

או שהודה במקצת קרקעות פטור - משבועה דאוריירתא לא על הקרקעות ולא על הכלים שאין הודאת קרקעות מביאה לידי שבועה שאין דין שבועה בקרקעות כדאמרינן (בכל הנשבעין) (לקמן:):

הודה במקצת כלים - דאיכא הודאה וכפירה בלאו קרקעות:

חייב - לישבע אף על הקרקעות על ידי גלגול שבועה דילפינן לה בפרק קמא דקדושין (דף כז:) מקראי:

זוקקין - גוררין:

אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן - כגון שטענו ברמיזה דחרש שדיברו חכמים בכל מקום לא מדבר ולא שומע:

אבל נשבעין לקטן ולהקדש - מפרש בגמרא:

גמ' וכי יתן איש - ועלה כתיב ונקרב בעל הבית לשבועה כדאמרינן בבבא קמא (דף סג:):

אין נתינת קטן כלום - דהא איש כתיב והחרש והשוטה כקטנים הם בלא דעת:

בבא בטענת אביו - הא דקתני נשבעין בנתינת איש קאמר שהקטן טוענו אבי מסרו לידך:

והאכלתיו פרס - והחזרתי לו חצי והחציו בידי חייב לישבע על השאר וקטן הבא בטענת אביו לא גרע מטענת עצמו דהכא:

בטוענו קטן - יתום קטן תובע: