בוני התלמוד

    מסכת שבועות דף מ״ב עמוד א׳

    פרק ו׳ - שבועת הדיינין

    Also cited as: Shevuot 42a, Chapter 6 Shevuat HaDayyanin

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    עפצי - גל"ש בלע"ז ומעבדין בהן עורות:

    אייתי - מלוה סהדי דארבעה ארבעה קיימי ותובע מאתים וזה אומר פרעתיך מ"מ אם לא בעפצים פרעתיך במעות:

    דלא רמיא עליה דאיניש - והאי נמי לא רמיא עליה לומר באיזה ענין פרעם אלא פרעתי' סתמא הלכך לא נזכר וסבור שכך השער ולא הוחזק כפרן ונשבע שפרעם מכל מקום:

    מדכר דכיר - והוחזק כפרן:

    סיטראי נינהו - מצד אחר היית חייב לי:

    איתרע שטרא - הואיל ומודה שקיבלם ולאו כל כמיניה לומר סיטראי נינהו:

    לאו אתורי יהבת לי - לקנות מהן שוורים לשחיטה למחצית שכר:

    אמסחתא - מקום שמקצבין הבשר ומוכרין:

    ולא אידכר ליה שטרא - שיטול השטר מידו:

    מיגו דיכול למימר ליה - לא פרעתי' יכול למימר ליה נמי סיטראי נינהו:

    וכדאבימי בריה דרבי אבהו - גרסינן והוא במסכת כתובות בפרק הכותב (כתובות דף פה.) דמטא כי האי מעשה לידיה:

    ההוא - לוה דאמר למלוה בפני עדים בשעת הלואה נאמן אתה עלי כל זמן שתאמר לא התקבלתי ולא אוכל לומר לך פרעתיך:

    אימור דאמרי זיל בתר רוב דעות הני מילי לענין אומדנא - דשומא כדאמר במסכת ע"ז בפרק השוכר (דף עב.) א"ל כדשיימי בתלתא אפי' תרי מגו תלתא כדאמרי בי תלתא עד דאמרי בתלתא כדשיימי בד' עד דאמרי בד' וכ"ש כדאמרי בארבעה:

    כיון דנחית לדעות - מתחלה ירד למנין שהוא יתר מכדי עדות ודאי אדעות קפיד בתלתא הימניה בארבעה לא הימניה:

    שכחת"י מלפר"ש המשנ"ה והננ"י מפר"ש כא"ן:

    מנה לי בידך אמר לו הן - ובפני עדים ואמר להם אתם עדי:

    נתתיו לך פטור - מלשלם ומשבועה דאורייתא:

    אין לך בידי - לא היו דברים מעולם:

    חייב - לשלם ואינו נאמן בשבועה שהרי הוחזק כפרן:

    אין לך בידי אלא ליטרא כסף פטור - שאין כאן הודאה ממין הטענה:

    לתך - חצי כור:

    פטור - דלאו ממין הטענה היא:

    ורבן גמליאל מחייב - דלא בעי הודאה ממין הטענה:

    כדי שמן - כדים מלאים שמן:

    והודה לו בקנקנים - הכדים יש לך בידי בלא שמן:

    הואיל והודה מקצת הטענה - והוה ליה טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן:

    או שהודה במקצת קרקעות פטור - משבועה דאוריירתא לא על הקרקעות ולא על הכלים שאין הודאת קרקעות מביאה לידי שבועה שאין דין שבועה בקרקעות כדאמרינן (בכל הנשבעין) (לקמן:):

    הודה במקצת כלים - דאיכא הודאה וכפירה בלאו קרקעות:

    חייב - לישבע אף על הקרקעות על ידי גלגול שבועה דילפינן לה בפרק קמא דקדושין (דף כז:) מקראי:

    זוקקין - גוררין:

    אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן - כגון שטענו ברמיזה דחרש שדיברו חכמים בכל מקום לא מדבר ולא שומע:

    אבל נשבעין לקטן ולהקדש - מפרש בגמרא:

    גמ' וכי יתן איש - ועלה כתיב ונקרב בעל הבית לשבועה כדאמרינן בבבא קמא (דף סג:):

    אין נתינת קטן כלום - דהא איש כתיב והחרש והשוטה כקטנים הם בלא דעת:

    בבא בטענת אביו - הא דקתני נשבעין בנתינת איש קאמר שהקטן טוענו אבי מסרו לידך:

    והאכלתיו פרס - והחזרתי לו חצי והחציו בידי חייב לישבע על השאר וקטן הבא בטענת אביו לא גרע מטענת עצמו דהכא:

    בטוענו קטן - יתום קטן תובע:

    רישוי: CC0

    שבועות 42 עמוד א

    1עפצי דקיימי בשיתא שיתא א"ל לאו בארבעה ארבעה הוו קיימי אתו תרי סהדי ואמרו אין בארבעה ארבעה הוו קיימי אמר רבא הוחזק כפרן אמר רמי בר חמא הא אמרת כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה א"ל רבא קצותא דתרעא מידכר דכירי אינשי׃

    2ההוא דא"ל לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך והא שטרא א"ל פרעתיך אמר ליה הנהו סיטראי נינהו אמר רב נחמן איתרע שטרא רב פפא אמר לא איתרע שטרא׃

    3ולרב פפא מאי שנא מההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך והא שטרא א"ל לאו אתורי יהבת לי ואתית ואיתיבת אמסחתא וקבילת זוזך ואמר ליה הנהו סיטראי נינהו ואמר רב פפא איתרע שטרא׃

    4התם כיון דקאמר אתורי יהבת לי ומתורי שקלת איתרע שטרא הכא אימור סיטראי נינהו׃

    5מאי הוי עלה רב פפי אמר לא איתרע שטרא רב ששת בריה דרב אידי אמר איתרע שטרא והלכתא איתרע שטרא׃

    6והני מילי דפרעיה באפי סהדי ולא אידכר ליה שטרא אבל פרעיה בין דידיה לדידיה מיגו דיכול למימר לא היו דברים מעולם יכול נמי למימר סיטראי נינהו וכדאבימי בריה דר' אבהו׃

    7ההוא דאמר ליה לחבריה מהימנת לי כל אימת דאמרת לי לא פרענא אזל פרעיה באפי סהדי אביי ורבא דאמרי תרוייהו הא הימניה מתקיף לה רב פפא נהי דהימניה טפי מנפשיה טפי מסהדי מי הימניה׃

    8ההוא דא"ל לחבריה מהימנת לי כבי תרי כל אימת דאמרת לא פרענא אזל פרעיה באפי תלתא אמר רב פפא כבי תרי הימניה כבי תלתא לא הימניה׃

    9א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא אימור דאמרי רבנן דאזלינן בתר רוב דעות ה"מ לענין אומדנא דכמה דנפישי בקיאי טפי אבל לענין עדות מאה כתרי ותרי כמאה׃

    10לישנא אחרינא ההוא דא"ל לחבריה מהימנת לי כבי תרי כל אימת דאמרת לא פרענא אזל ופרעיה באפי תלתא אמר רב פפא כבי תרי הימניה כבי תלתא לא הימניה׃

    11מתקיף לה רב הונא בריה דרב יהושע תרי כמאה ומאה כתרי ואי א"ל כבי תלתא ואזל פרעיה באפי בי ארבעה כיון דנחית לדעות נחית לדעות:

    12אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן ואין משביעין את הקטן: מ"ט אמר קרא ״(שמות כב״, ו) כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור ואין נתינת קטן כלום:

    13אבל נשבעין לקטן ולהקדש: והא אמרת רישא אין נשבעין על טענת שוטה וקטן׃

    14אמר רב בבא בטענת אביו ור' אליעזר בן יעקב היא! דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו. כיצד אמר לו מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס הרי זה נשבע וזהו שנשבע על טענת עצמו וחכ"א אינו אלא כמשיב אבידה ופטור׃

    15ור' אליעזר בן יעקב לית ליה משיב אבידה פטור אמר רב בשטענו קטן׃

    16קטן והאמרת אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן לעולם גדול ואמאי קרו ליה קטן דלגבי מילי דאבוה קטן הוא׃

    17אי הכי טענת עצמו טענת אחרים היא טענת אחרים והודאת עצמו׃

    תוספות

    איתרע שטרא - מפר"ח וכן ר"ת דצריך בעל השטר שבועה שלא נפרע והא דאמרינן בפרק אלו נערות (כתובות דף לו:) הא שטרא ריעא לא מגבינן ביה דוקא בכי הך ריעותא דהתם כיון דמהדר אזיופא אימור זיופי זייף וחתים וקשה מההוא דהכותב (שם פה. ושם) דההוא שטרא דאתא קמיה דרבא א"ל רב פפא ידענא ביה דשטרא פריעא הוא א"ל איכא איניש אחרינא בהדי דמר כו' וקאמר לא יהא רב פפא אלא כבת דרב חסדא והשתא מה היה יכול לעשות יותר מלהשביעו דלית ליה לקרועי כדקתני התם קרעיה ס"ד והשתא אפילו כל אדם דלא קים ליה בגויה נאמן להשביעו מידי דהוה אעד אחד מעיד שהוא פרוע על כן נראה דבשטרא ריעא לא מיקרע קרעינן ליה ולא מיגבא גבינן ביה כי ההוא דאלו נערות (שם דף לו:):

    ורבי אליעזר בן יעקב לית ליה משיב אבידה פטור - פירוש במיגו:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    א"ל ולאו פרעתיך ק' קבי עפצי דקיימי שיתא זוזי כל קבא - א"ל לאו בד' ד' הוו מזדבני כל קבא. אתו קמיה דרבא וחייביה ללוה למפרעיה ר' זוזי. א"ל רמי בר חמא והא את הוא דאמרת כיון דלא רמיא עליהו דשהדי אינשו ולאו אדעתייהו וטענתיה דלוה טענא. א"ל רבא קיצותא דתרעא מידכר דכירי אינשי. ובמקום עדים לא אמרינן טענתא דלוה טענה:

    ההוא דא"ל לחבריה הב לי ק' זוזי דמסיקנא בך והא שטרא - א"ל לוה ולאו פרעתיך. א"ל מלוה הנהו סיטראי נינהו. פי' צבד אחר היו לי עליך ופרעת אותי. אבל מזה השטר לא פרעתני כלום. אמר רב נחמן איתרע שטרא. כלומר אפי' כתוב בשטר נאמנות אינו גובה אלא בשבועה. דדייקי' מדקתני איתרע שטרא ולא קתני איבטיל שטרא ש"מ כדאמרינן.

    ואסיקנא והלכתא איתרע שטרא.

    והני מילי דפרעיה באפי שהדי ולא אדכר ליה שטרא - אבל היכא דפרעיה בין דידיה לדידיה מגו דיכול למימר המלוה לא היו דברים מעולם יכול נמי [למימר] סיטראי נינהו כאשר מפורש בכתובות פרק הכותב לאשתו דין ודברים בענין דר' אמי בריה דר' אבהו דנשבע דסיטרא הוו ליה עליה וגובה. ואי טעין עליה דסיטראי נינהו כאשר מפורש בכתובות פרק הכותב לאשתו דין ודברים בענין דר' אמי בריה דר' אבהו דנשבע דסיטרא הוו ליה עליה וגובה. ואי טעין עליה דסיטראי נינהו היכא דמודי ליה דאתורי יהבינהו ליה ומודה ליה נמי דיתיב אמסחתא וקביל זוזי דתורי וטעין השתא דסיטראי נינהו אפי' רב פפא מודה דאיתרע שטרא:

    ההוא דא"ל לחבריה מהימנת לי כל אימת דאמרת לא פרענא פרעיה באנפי שהדי. אביי ורבא דאמרי תרוייהו הא הימניה מתקיף לה רב פפא נמי דהימניה טפי מנפשיה טפי משהדי לא הימניה וקי"ל כרב פפא:

    ההוא דא"ל לחבריה מהימנת לי כבי תרי כל אימת דאמרת לא פרענא - אזל פרעיה באפי תלתא.

    ואסקה רב הונא כי אזלינן בתר רוב דעות לענין אומדנא דכמה דנפישי אית בהו דפקיעי טפי. אבל לענין עדות תרי כמאה ומאה כתרי. אבל אי נחת מעיקרא לדעות וא"ל מהימנת לי כתלתא ופרעיה קמי ארבעה ודאי לדעות נחת. ושהדותא דשהדי מבטלה להימנותא דידיה:

    מתני' אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן כו' - מ"ט דכתיב כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים. מדכתיב כי יתן איש ש"מ אין נתינת קטן כלום: ירושלמי כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים. פרט לקטן. עד כדון שנתן לו כשהוא קטן ותבעו כשהוא קטן. נתן לו כשהוא קטן ותבעו כשהוא גדול מנין א"ל רעהו. עד שתהא נתינה ותביעה שוין:

    אבל נשבעין לקטן.

    אוקמה רב בבן שטוענו לחברו שאתה חייב לאבי כך וכך ולא קטן ממש הוא אלא גדול והוא.

    ואמאי קרו ליה קטן - דלגבי מילי דאבוה קטן הוא. והודה לו [במקצת]. ומתני' ר' אליעזר בן יעקב הוא דאמר כי האי גוונא לאו משיב אבדה הוא.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת שבועות דף מ״ב עמוד א׳

    מסכת שבועות דף מ״ב עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 17 קטעים ממוספרים, כ־446 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: שבועות דף מ״ב ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026