עפצי — גל"ש בלע"ז ומעבדין בהן עורות:
אייתי — מלוה סהדי דארבעה ארבעה קיימי ותובע מאתים וזה אומר פרעתיך מ"מ אם לא בעפצים פרעתיך במעות:
דלא רמיא עליה דאיניש — והאי נמי לא רמיא עליה לומר באיזה ענין פרעם אלא פרעתי' סתמא הלכך לא נזכר וסבור שכך השער ולא הוחזק כפרן ונשבע שפרעם מכל מקום:
מדכר דכיר — והוחזק כפרן:
סיטראי נינהו — מצד אחר היית חייב לי:
איתרע שטרא — הואיל ומודה שקיבלם ולאו כל כמיניה לומר סיטראי נינהו:
לאו אתורי יהבת לי — לקנות מהן שוורים לשחיטה למחצית שכר:
אמסחתא — מקום שמקצבין הבשר ומוכרין:
ולא אידכר ליה שטרא — שיטול השטר מידו:
מיגו דיכול למימר ליה — לא פרעתי' יכול למימר ליה נמי סיטראי נינהו:
וכדאבימי בריה דרבי אבהו — גרסינן והוא במסכת כתובות בפרק הכותב (כתובות דף פה.) דמטא כי האי מעשה לידיה:
ההוא — לוה דאמר למלוה בפני עדים בשעת הלואה נאמן אתה עלי כל זמן שתאמר לא התקבלתי ולא אוכל לומר לך פרעתיך:
אימור דאמרי זיל בתר רוב דעות הני מילי לענין אומדנא — דשומא כדאמר במסכת ע"ז בפרק השוכר (דף עב.) א"ל כדשיימי בתלתא אפי' תרי מגו תלתא כדאמרי בי תלתא עד דאמרי בתלתא כדשיימי בד' עד דאמרי בד' וכ"ש כדאמרי בארבעה:
כיון דנחית לדעות — מתחלה ירד למנין שהוא יתר מכדי עדות ודאי אדעות קפיד בתלתא הימניה בארבעה לא הימניה:
שכחת"י מלפר"ש המשנ"ה והננ"י מפר"ש כא"ן:
מנה לי בידך אמר לו הן — ובפני עדים ואמר להם אתם עדי:
נתתיו לך פטור — מלשלם ומשבועה דאורייתא:
אין לך בידי — לא היו דברים מעולם:
חייב — לשלם ואינו נאמן בשבועה שהרי הוחזק כפרן:
אין לך בידי אלא ליטרא כסף פטור — שאין כאן הודאה ממין הטענה:
לתך — חצי כור:
פטור — דלאו ממין הטענה היא:
ורבן גמליאל מחייב — דלא בעי הודאה ממין הטענה:
כדי שמן — כדים מלאים שמן:
והודה לו בקנקנים — הכדים יש לך בידי בלא שמן:
הואיל והודה מקצת הטענה — והוה ליה טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן:
או שהודה במקצת קרקעות פטור — משבועה דאוריירתא לא על הקרקעות ולא על הכלים שאין הודאת קרקעות מביאה לידי שבועה שאין דין שבועה בקרקעות כדאמרינן (בכל הנשבעין) (לקמן:):
הודה במקצת כלים — דאיכא הודאה וכפירה בלאו קרקעות:
חייב — לישבע אף על הקרקעות על ידי גלגול שבועה דילפינן לה בפרק קמא דקדושין (דף כז:) מקראי:
זוקקין — גוררין:
אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן — כגון שטענו ברמיזה דחרש שדיברו חכמים בכל מקום לא מדבר ולא שומע:
אבל נשבעין לקטן ולהקדש — מפרש בגמרא:
גמ' וכי יתן איש — ועלה כתיב ונקרב בעל הבית לשבועה כדאמרינן בבבא קמא (דף סג:):
אין נתינת קטן כלום — דהא איש כתיב והחרש והשוטה כקטנים הם בלא דעת:
בבא בטענת אביו — הא דקתני נשבעין בנתינת איש קאמר שהקטן טוענו אבי מסרו לידך:
והאכלתיו פרס — והחזרתי לו חצי והחציו בידי חייב לישבע על השאר וקטן הבא בטענת אביו לא גרע מטענת עצמו דהכא:
בטוענו קטן — יתום קטן תובע:
