פליגי רב אחא ורבינא - בחייב על כל. אחת ואחת דמתני' ובדרבי יוחנן חד אמר מיחייב אפרט ולא מיחייב אכלל כלומר על כל אחת ואחת דתנן במתני' שלש אשמות הן ולא ארבע דלא אמרינן שבועה שאין לך בידי חדא שבועה היא וכי הדר פירש חטים ושעורים וכוסמין לחלק הרי ארבעה הא לא אמרי' אלא שבועה שאין לך בידי אפרטי קאי וכי אמר רבי יוחנן פרוטה מכולם מצטרפת ארישא דמתניתין איתמר דקתני אינו חייב אלא אחת אבל סיפא מכל מין ומין חדא שבועה באנפי נפשה היא אי ליכא בכל מין שוה פרוטה לא מיחייב:

וחד אמר מיחייב אכללות ומיחייב אפרטי - על כל אחת דקתני במתניתין ארבע אשמות הן כי אמר שבועה שאין לך בידי כלל כולן יחד וכי הדר פריש להו נשבע על כל מין ומין לבדו יש כאן ד' שבועות ומילתא דר' יוחנן קיימא בין ארישא דקתני אינו חייב אלא אחת בין אסיפא דקתני חייב על כל מין ומין ואשבועתא דכללא דאילו אג' שבועות דפרטא ליכא לאוקומה שהרי אין במין אחד שוה פרוטה ואנן כפירת ממון בעינן:

הכא מאי - מי פליגי בה נמי רב אחא ורבינא במתני' לחייביה ד' חדא אשלא אוכל ותלתא אפירושא דפרטא: מי מחית איניש נפשיה לפחות מכשיעור לא גרסינן לה ושיבוש הוא:

דהא אי אישתבע והדר אישתבע מיחייב תרתי - דכל שעתא ושעתא ממונא קא כפר ליה כדתנן בפ' שבועת הפקדון (לקמן שבועות לו:) השביע עליו ה' פעמים וכפר חייב על כל אחד ואחד הילכך כי נמי אמרי' שבועתא דכללא שבועתא באפי נפשה היא איכא לחיובא אשבועתא דפרטא אבל גבי שלא אוכל אי ס"ד איתא בכללא למיהוי שבועה באפי נפשה ואסר עצמו בכל המינין אפרטי תו מי מיחייב הרי כבר מושבע ועומד הוא עליהן ואין שבועה חלה על שבועה:

מאי שנא רישא כו' - קס"ד נבילה וטריפה נמי אוכלין שאינן ראוין הן:

הא לא קשיא - כלומר אם קושיא אחרת אין כאן זו יש לה תירוץ וכן כל דוכתא דאיכא הא לא קשיא יש קושיא גדולה מזו:

בכולל - שפירש ואמר שבועה שלא אוכל נבילות ושחוטות:

שבועות 23 עמוד ב

1ודלמא ע"י תערובת?

2אימא ״וכן של שעורים וכן של כוסמין״; ״פת״ ״פת״ למה לי? שמע מיניה לחלק.

3״שבועה שלא אשתה״ ושתה משקין הרבה, אינו חייב אלא אחת כו'. בשלמא התם, דאמרת מייתרא ליה ״פת״ ״פת״ לחיובא; אלא הכא, מאי הוה למימר? דלמא למיפטר נפשיה ממשקין אחריני קאתי!

4אמר רב פפא: הכא במונחין לפניו עסקינן, שהיה לו לומר ״שבועה שלא אשתה אלו״. ודלמא אלו הוא דלא שתינא, אחריני שתינא?

5אלא דאמר ״שבועה דלא שתינא כגון אלו״. דלמא כגון אלו דלא שתינא; בציר מהכי וטפי מהכי שתינא?

6אלא כגון דאמר: ״שבועה שלא אשתה ממין אלו״. ודלמא מין אלו הוא דלא שתינא, הא אינהו גופייהו שתינא?

7אימא ״שלא אשתה אלו ומינייהו״.

8רב אחא בריה דרב איקא אמר: במסרהב בו חבירו עסקינן, דאמר לו: ״בוא ושתה עמי יין ושמן ודבש״. דהיה לו לומר: ״שבועה שלא אשתה עמך״, ״יין ושמן ודבש״ למה לי? לחייב על כל אחת ואחת.

9תנן התם: ״תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך״, ״שבועה שאין לך בידי כלום״ אינו חייב אלא אחת. ״שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין״ חייב על כל אחת ואחת.

10וא"ר יוחנן: אפי' פרוטה מכולם מצטרפת.

11פליגי בה רב אחא ורבינא; חד אמר: אפרטי מיחייב, אכללי לא מיחייב; וחד אמר: אכללי נמי מיחייב.

12הכא מאי?

13אמר רבא: הכי השתא?! התם מיחייב אכללא ומיחייב אפרטא, דהא אי משתבע והדר משתבע מיחייב תרתי. הכא, אי סלקא דעתך איתא בכללא, אפרטי אמאי מיחייב? מושבע ועומד הוא!

14שבועה שלא אוכל וכו'. הא גופא קשיא אמרת: ״שבועה שלא אוכל״, ואכל אוכלין שאין ראוין לאכילה ושתה משקין שאין ראוין לשתיה פטור; והדר תני: ״שבועה שלא אוכל״, ואכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים חייב; מאי שנא רישא דפטור, ומאי שנא סיפא דחייב?

15הא לא קשיא; רישא בסתם, וסיפא במפרש.

16מפרש נמי גופיה תיקשי אמאי מושבע מהר סיני הוא?

17רב ושמואל ורבי יוחנן דאמרי: בכולל דברים המותרין עם דברים האסורין.

18וריש לקיש אמר: אי אתה מוצא אלא אי במפרש חצי שיעור ואליבא דרבנן; אי בסתם אליבא דרבי עקיבא, דאמר: אדם אוסר עצמו בכל שהוא.

19בשלמא רבי יוחנן לא אמר כריש לקיש דמוקים לה למתניתין כדברי הכל; אלא ר"ל מאי טעמא לא אמר כר' יוחנן?

20אמר לך: כי אמרינן איסור כולל׃

תוספות

במסרהב בו חבירו - ואינו אוסר עצמו אלא בשלו:

הכא מי מחית נפשיה לפחות מכשיעור - בקונטרס פי' דל"ג ליה ושיבוש הוא אלא ה"ג מי מיחייב אכללי ופרטי ונראה דיש ליישבו מי מחית כו' וה"פ כלומר מי איכא למימר הכא גבי שבועת ביטוי דנוקי שבועה אכללא דפת חטין ושעורין וכוסמין לענין פחות מכשיעור דאם אכל מכל מין ומין פחות מכשיעור שיצטרפו דמסיק אדעתא דאי אכל שיעור אכילה מכולן שיתחייב דאיכוין לצירוף ואחשבה לאכילה פחות מכשיעור מכל מין ומין ומסיק הכי השתא התם דמצי למיחל אכללי ופרטי דכי אישתבע והדר אישתבע חייל נמי אפחות מכשיעור מכל מין ומין אבל בשבועת ביטוי דלא מצי למיחל אכללי ופרטי כשיעור שלם אין לנו לומר דנתכוין אכללי גם לענין צירוף:

רישא בסתם וסיפא במפרש - קצת תימה כיון דרישא וסיפא איירי בנבילה וטריפה מ"ש דברישא נקט אוכלין שאינן ראוין ובסיפא נקט נבילה וטריפה:

בכולל דברים המותרים עם דברים האסורין - אין להקשות דלוקי כולה במפרש ורישא בשאינו כולל דברים האסורים עם דברים המותרים דהא משמע דוקא אכל אוכלין שאינן ראוין פטור אבל ראוין חייב:

דמוקי לה כדברי הכל - אף על גב דאיכא תנאי דלית להו איסור כולל בהא לא חיישינן כיון דלא מיתנו במתני' ועוד דאין לחוש במאי דאיכא תנאי דלית להו איסור כולל כיון דבהדיא פליג ר"ש מהאי טעמא דלית ליה איסור כולל וא"ת ולוקמי במפרש וד"ה וי"ל דאי במפרש לא מיתוקמא מתניתין כרבי עקיבא דמשמע הא סתם פטור וא"ת לימא דהיינו טעמא דלא אמר כר"ל משום דר' יוחנן סבר (יומא עג:) חצי שיעור אסור מן התורה ובכל שהוא נמי מושבע ועומד הוא וי"ל כיון דליכא אלא איסור בעלמא לאו מושבע ועומד חשיב ליה כדפ"ל. אע"ג דאין איסור לאו חייל על איסור עשה דהא לקמן (שבועות דף כה.) פריך אילימא מתנה לעני מושבע ועומד מהר סיני הוא דכתיב נתן תתן לו ואמר נמי בפרק אלו הן הנשרפין (סנהדרין דף פג.) מנין לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו פרט לזו שמחוללת ועומדת ומפרש בפרק כל הבשר (חולין דף קיג:) דטעמא משום דאין איסור חל על איסור אע"ג דבתרומה טמאה אין בה אלא איסור עשה מ"מ חצי שיעור דליכא אפי' עשה אלא איסור בעלמא לא חשיב מושבע ועומד ועוד דמצי לאוקמי שלא כדרך הנאתן דאין אסור אלא מדרבנן כמו חצי שיעור לר"ל וזה הפירוש נראה יותר דלפירוש קמא קשיא דמ"מ הכי המ"ל דלא אמר כר"ל כיון דסבר דחצי שיעור אסור מן התורה לא משכחת לה הן ולאו דהיכי מישתבע שאוכל חצי שיעור הא מושבע ועומד מהר סיני הוא:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רבנו חננאל

ואסיקנא פת פת למה לי לחיובי נפשיה אכל חדא:

שבועה שלא אשתה ושתה משקין הרבה אינו חייב אלא אחת - שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש חייב על כל אחת ואחת. בשלמא התם אייתר ליה פת פת לחיובי אכל חדא וחדא [כו'].

ופריק רב הכא במונחין לפניו עסקינן - ואסיקנא הוה ליה למימר שבועה שלא אשתה אלו ומינייהו יין ושמן ודבש למה לי לחיובי אכל חדא וחדא אי נמי במסרב בו חברו ואומר לו בא שתה עמי יין ושמן ודבש הוה ליה למימר שבועה שלא אשתה [עמך] יין ושמן ודבש למה לי לחייב על כל אחד ואחד. תנן בפירקין דלקמן תן לי חטים ושעורין וכוסמין שיש לי בידך.

שבועה שאין לך בידי אינו חיב אלא אחת - שבועה שאין לך בידי חטים ושעורין וכוסמים חייב על כל אחת ואחת.

וא"ר יוחנן פרוטה מכולם מצטרפת - פי' אפילו אין לו בידו מן חטין שעורין וכוסמין מכולן [אלא] שוה פרוטה מצטרפין וחייב.

ופליגו בה רב אחא ורבינא חד אמר אפרטי מיחייב - פי' אכללי נמי מיחייב. פי' אחא נמי דתנן שבועה שאין לך בידי והוא כלל ואח"כ פרט חטין ושעורין וכוסמין הרי ארבע חדא דכללא ותלתא דפרטי.

הכא מאי מי מחית איניש נפשיה לפחות מכשיעור ומחייב אשבועה דכללא נמי בהני דפרטי אי לא.

ומשני רבא הכי השתא התם גבי טוען בחברו איתא נמי לשבועתו בתר הכי בפרטי. ומשום הכי מיחייב אכללי ואפרטי. אבל הכא גסי אסור עצמו בשבועה אי ס"ד איתא לשבועתו בכללי וכיון דאמר שבועה שלא אוכל איתסר באכילה דכל פת הויא ליה כנבילה. כי הדר פריט פת חטין פת שעורין פת כוסמין אמאי חייב. מי חיילא עליה שבועה מושבע ועומד הוא. אלא הכא ודאי אפרטי מיחייב אכללי לא מיחייב:

מתני' שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאין ראויין (שהוא) פטור כו' - אקשי' שנא רישא באוכלין ומשקין שאינן ראויין שהוא פטור ומאי שנא סיפא גבי נבילות וטריפות שחייב.

ואוקימנא רישא בסתם דדעתיה אמידי דארוי לאכילה - סיפא במפרש שבועתו שלא יאכל נבילות וטריפות. ואקשינן אמאי חייב אנבילות וכיוצא בהן מושבע הוא עליהן מהר סיני. ואין שבועה הלה על שבועה. ופריק ר' יוחנן בכולל דברים המותרין עם דברים האסורין. כגון מי שנשבע שלא יאכל תמרים ונבילות וטריפות וכיוצא בהן. ומוקים לה למתני' כדברי הכל.

וריש לקיש אמר אי אתה מוצא להעמיד משנתנו אלא אי במפרש פחות מכזית ואליבא דרבנן. אי בתסם ואליבא דר' עקיבא דאמר אדם אוסר עצמו בכל שהוא. אבל בכולל לא.

דכי אמרינן איסור כולל כגון יוה"כ שאוסר בכלל כל מאכל מותר ואסור.

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת שבועות דף כ״ג עמוד ב׳

מסכת שבועות דף כ״ג עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 20 קטעים ממוספרים, כ־345 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–49)עמוד

היעד שנמצא: שבועות דף כ״ג ע״ב

פתיחה בקורא