אלא אי אמרת דוקא גמירי — שהה כדי השתחוייה חייב ואפי' יצא לו בקצרה במרוצה נתחייב בשהייתו:
היכי משכחת לה — בלא כרת:
משכחת לה — בעבודה בלא שהייה שנטמא ויצא מיד בקצרה ודרך יציאתו היה אוחז מזלג בידו והכה בו באחד מן האברים שעל המערכה והפך מה שלמעלה למטה:
כדרב הונא דאמר — זר שהפך בצינורא עבודה היא שמקרב עיכולו ויש כאן עבודה בלא שהייה:
חייב מיתה — משום והזר הקרב יומת (במדבר יח):
חוץ מחוטמו — שהוא בולט להלן משאר הגוף:
מכלים שבבית — שהיו בו מתחלתו ולא קרינא בהו והבא אל הבית ואפ"ה טמאים כדכתיב (ויקרא יד) ופנו את הבית כדי שלא יטמא כל אשר בבית:
גגין הללו — שבעזרה:
אין אוכלין שם קדשי קדשים — הנאכלים לפנים מן הקלעים דקסבר גגין ועליות לא נתקדשו אלא הרצפה והאויר עד הגג:
וטמא שנכנס כו' — אלמא כל היכא דכתב ביאה דרך ביאה בעינן:
היכא קאי דקאמר זו היא — היכא שנה אין חייבין על עשה שבמקדש דקאמר הכא זו היא מצות עשה שבמקדש כו':
התם קאי — במסכת הוריות:
אין חייבין — ב"ד בהוראתם על עשה ועל לא תעשה שבמקדש כלומר על הוראת טומאת מקדש וקדשיו בין שהוא של עשה כגון שנטמא בעזרה דהיינו עשה דוישלחו בין שהוא של לא תעשה כגון נטמא בחוץ דאיכא אזהרת אל המקדש לא תבא (שם יב) והתם מפרש טעמא דאין חייבין משום דאין מביאין פר בהוראה אלא על העלם דבר ששגגתו חטאת קבועה ליחיד אבל טומאת מקדש קרבן עולה ויורד הוא:
ואין מביאין אשם תלוי — היחידים שבא לידם ספק כרת והצריכן הכתוב אשם תלוי אין מביאין אותו על ספק טומאת מקדש לפי שאינו בא אלא על ספק דבר ששגג ודאי חטאת קבועה והתם יליף לה מקראי:
שבנדה — להכי נקט נדה משום דמשכחת לה עשה דומיא דנטמא בעזרה באונס שהוא מוזהר לצאת כגון שהיה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי:
מביאין אשם תלוי — היחידים דאין אשם בצבור דנפש כתיב ביה:
וקאמר — הכא במתניתין:
זהו מצות עשה — ששנויה התם:
וחייב שתים — הפורש מן הנדה בקישוי:
אילימא סמוך לוסתה — שאינו אנוס על כניסתו דהוי ליה לאסוקי אדעתיה שמא תראה בשעת תשמיש ומיהו מזיד לא הוי:
כסבור יכולני לבעול — ולפרוש קודם שתראה:
אי בתלמיד חכם — שיודע שהמשמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי צריך להמתין עד שימות [האבר]:
