בוני התלמוד

    מסכת שבועות דף כ״ה עמוד ב׳

    פרק ג׳ - שבועות שתים בתרא

    Also cited as: Shevuot 25b, Chapter 3 Shevuot Shetayim Batra

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    דר' יהודה בן בתירא - אנשבע לקיים את המצוה פליג ולא אנשבע שלא לקיים:

    שכן לא עשה בה כו' - דאיתיה בהן וליתיה בלאו:

    נימא רב כר' יהודה בן בתירא - דלא בעי לאו והן ה"נ לא בעינן להבא ולשעבר:

    אליבא דר' יהודה כולי עלמא לא פליגי - כלומר דשמואל ודאי תנאי היא דלא ס"ד דשמואל למיפטריה אליבא דרבי יהודה בן בתירא:

    השתא לאו והן - דכתיב בהדיא להרע או להיטיב דמשמע כגון אוכל ולא אוכל לא בעי:

    להבא ולשעבר - דלא מיפרשי כל שכן דלא בעי:

    כי פליגי אליבא דרבנן - פליגי דרב אפי' לרבנן אמר למילתיה ולא תימא לרב תנאי היא וכל מקום שיש לשון זה בגמרא זו היא שיטתה:

    מי איכא בלא אניח - בשבועת ביטוי והא נשבע לבטל את המצוה הוא:

    והוא שניכר לשלשה בני אדם - שכבר ידעו שלשה באותו עמוד שהוא של אבן הוא דהויא שבועת שוא דמידי דידעו ביה תלתא בני אדם הוי מפורסם: ה"ג ומודה רב באומר שבועה שאני יודע לך עדות ואשתכח דלא ידע ליה דפטור הואיל וליתיה באיני יודע לך:

    ומודה רב כו' - דאע"ג דלא בעי להבא ולשעבר לאו והן בעי והאומר שבועה שאני יודע לך עדות הן משכחת בה לאו לא משכחת בה דליתיה באיני יודע לך דאיני יודע לך עדות לאו משום שבועת ביטוי חייביה רחמנא להתחייב בה חוץ לב"ד אלא משום שבועת העדות ואינה אלא בב"ד ובראוי להעיד:

    ידעתי ולא ידעתי מחלוקת - דרב ושמואל דאיתיה בלאו והן וליתיה בלהבא דנשבע לבטל את המצוה הוא:

    להכי אפקיה רחמנא כו' - ופרשה בהדיא ובהאי קרבן גופיה דאי לא כתבה בהדיא לא שמענא ליה משבועת ביטוי דליתיה בלהבא:

    אלא לרב למאי הלכתא כתבה רחמנא - ובהאי קרבן גופיה הלא בכלל שבועת ביטוי היא:

    תרתי - אם ראוי להעיד הוא וכפר בו בב"ד חייב שתים משום שבועת העדות ומשום שבועת ביטוי:

    לאחת - בההיא עניינא כתיב כי יאשם לאחת מאלה:

    ולאביי למאי הלכתא - אליבא דרב:

    בכולן - בכל הכתובין בקרבן עולה ויורד שבועת ביטוי וטומאת מקדש וקדשיו נאמר ונעלם:

    וכאן - בשבועת עדות לא נאמר ונעלם:

    במזיד - דליתיה לשבועת ביטוי:

    מחייב חדא - משום עדות:

    בשוגג - דאיכא לחיוביה נמי משום שבועת ביטוי מחייב תרתי:

    לאו היינו דאמרי - לכו דבהדיא מעטיה קרא מלחייביה תרתי ועל כרחך בשוגג הוא דמיעטיה קרא דאי במזיד מי איכא תרתי ולמה לי למעוטי הא אין חיוב ביטוי במזיד:

    ה"ג ואי במזיד מי איכא תרתי:

    רבא אמר כו' - כלומר לא צריך למעוטיה מלאחת וכי אתא לאחת למעוטיה מחיוב שתים לאו לעדות וביטוי אתא אלא לביטוי לחודיה שאם אמר שבועה שלא אוכל ואכל פת חטין ופת שעורין ופת כוסמין אינו חייב אלא אחת אבל עדות וביטוי לא צריך מיעוטא דהויא לה עדות דבר שהיה בכלל ביטוי ויצא בפני עצמו לידון בדבר החדש בראויין להעיד ובב"ד הלכך אין לך בו אלא חידושו ומשום עדות חייב ולא משום ביטוי:

    מכלל דאביי - דאיצטריך קרא למעוטי:

    סבר איתה לשבועה בעולם - כלומר איתא לשם שבועת ביטוי באיני יודע לך עדות והאי דלא מיחייב תרתי משום מיעוטא דאין אתה מחייבו שתים הוא ונ"מ היכא דאיתיה לביטוי וליתיה לעדות כגון בפסולין לעדות או שלא בב"ד דליכא למיפטריה מלאחת מיחייב משום ביטוי:

    והאמר אביי - לעיל כו' דליתיה לשם שבועת ביטוי בשבועת העדות ואם איתא הרי ישנה באיני יודע לך עדות בפסולין שלא בב"ד:

    רישוי: CC0

    שבועות 25 עמוד ב

    1דרבי יהודה בן בתירא ורבנן קמיפלגי? דתנן: נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל פטור. לקיים את המצוה ולא קיים פטור. שהיה בדין שיהא חייב, כדברי ר' יהודה בן בתירא; דאמר רבי יהודה בן בתירא: ומה אם הרשות, שאינו מושבע עליה מהר סיני הרי הוא חייב עליה; מצוה, שמושבע עליה מהר סיני אינו דין שיהא חייב עליה?

    2אמרו לו: לא; אם אמרת בשבועת הרשות שכן עשה בה לאו כהן; תאמר בשבועת מצוה שכן לא עשה בה לאו כהן?!

    3נימא רב דאמר כר' יהודה בן בתירא, ושמואל דאמר כרבנן?

    4אליבא דרבי יהודה בן בתירא כולי עלמא לא פליגי; השתא לאו והן לא בעי, להבא ולשעבר בעי?!

    5כי פליגי אליבא דרבנן. שמואל כרבנן; ורב כי לא מחייבי רבנן בלאו והן, דכתיב ״(ויקרא ה״, ד) ״להרע או להיטיב״ בהדיא; אבל להבא ולשעבר, דמריבויא דקראי אתו מחייבי.

    6מתיב רב המנונא: ״לא אכלתי היום״ ולא הנחתי תפילין היום״; ״משביעך אני״, ואמר ״אמן״ חייב. בשלמא ״לא אכלתי״ איתיה בלא אוכל״; אלא ״לא הנחתי״ מי איתיה בלא אניח?!

    7הוא מותיב לה והוא מפרק לה לצדדין קתני: ״לא אכלתי״ לקרבן, ״לא הנחתי״ למלקות.

    8מתיב רבא: איזו היא שבועת שוא? נשבע לשנות את הידוע לאדם ואמר על עמוד של אבן (שהוא במקום פלוני), שהוא של זהב. ואמר עולא: והוא שניכר לג' בני אדם. טעמא דניכר; הא לא ניכר עובר משום שבועת ביטוי. ואמאי? הא אינו ביהא של זהב!

    9הוא מותיב לה והוא מפרק לה: ניכר עובר משום שבועת שוא, לא ניכר עובר משום שבועת שקר.

    10אמר אביי: ומודה רב באומר לחבירו ״שבועה שאני יודע לך עדות״, ואשתכח דלא ידע ליה דפטור, הואיל וליתיה בכלל ״שאיני יודע לך עדות״.

    11״ידעתי״ ולא ידעתי״ מחלוקת. ״העדתי״ ולא העדתי״ מחלוקת.

    12בשלמא לשמואל, דאמר: מילתא דליתיה בלהבא לא מחייב עליה לשעבר; להכי אפקה רחמנא לשבועת עדות מכלל שבועת ביטוי. אלא לרב, למאי הלכתא אפקה רחמנא?

    13אמרוה רבנן קמיה דאביי: לאיחיובי עליה תרתי.

    14אמר להו: תרתי לא מציתו אמריתו, דתניא: (ויקרא ה, ד) לאחת מאלה לאחת אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו שתים!

    15ולאביי, למאי הלכתא אפקיה רחמנא?

    16לכדתניא: בכולן נאמר ״ונעלם״, וכאן לא נאמר ״ונעלם״; לחייב על המזיד כשוגג.

    17אמרו ליה רבנן לאביי: אימא במזיד מיחייב חדא, בשוגג מיחייב תרתי!

    18אמר להו: לאו היינו דאמרי ״לאחת״, אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו שתים; ואי במזיד, מי איכא תרתי?

    19רבא אמר: משום דהוה דבר שבכלל ויצא לידון בדבר החדש אין לך בו אלא חידושו בלבד.

    20מכלל דאביי סבר: איתה לשבועה בעולם?!

    21והאמר אביי: מודה רב באומר לחבירו ״שבועה שאני יודע לך עדות״, ואשתכח דלא ידע ליה דפטור, הואיל וליתיה באיני יודע לך עדות!

    22הדר ביה אביי מההיא. ואיבעית אימא:

    תוספות

    מי איתא בלא אניח - וליכא לאוקומה בשבת ויו"ט דלמאי קתני לא הנחתי אי לאו לאשמועינן אע"ג דליתיה בלא אניח אי נמי משני אפי' למ"ד (מנחות דף לו:) שבת זמן תפילין הוא:

    הוא מותיב לה והוא מפרק לה - ה"מ לאוקומה כר' יהודה בן בתירא דלא בעי לאו והן אלא ניחא ליה לאוקומה ככ"ע:

    ואמר עולא והוא שניכר כו' - תימה תקשה ליה מגופא דמתני' דקתני (לקמן שבועות דף כט.) איזהו שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע הא אינו משנה את הידוע חייב משום שבועת ביטוי אע"ג דליתיה בלהבא וכן נמי מדתנן (שם) אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד משום דאי אפשר להיות הא אפשר להיות חייב משום שבועת ביטוי אע"ג דליתיה באראה כקורת בית הבד ומיהו לפי מה שמפרש רבא דה"ק באומר יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם לא ראיתי כו' ניחא דלא מצי דייק מההיא דשבועה היא מאכילת פירות א"נ התם אפשר שיטרח עד שיראה נחש כקורת בית הבד הואיל והוא בעולם:

    ידעתי ולא ידעתי מחלוקת - לאו היינו שבועת העדות דמיירי כגון שאינו צריך עכשיו לאותה עדות:

    אחת אתה מחייבו כו' - תימה דבת"כ דריש מלאחת בשבועה שלא אוכל פת חטין ושעורין וכוסמין דחייב על כל אחת ואחת והכא דריש מיניה דאינו חייב אלא אחת ויש לומר דבת"כ מפיק מלאחת והכא דריש מאלה דמשמע מקצת אלה הכתובים בפרשה אתה מחייבו ולא על כל אלה אי נמי מלמ"ד דלאחת קא דריש ושמואל דריש כוליה לדרשה דת"כ:

    לחייבו על המזיד כשוגג - המ"ל לחייבו אפי' מושבע מפי אחרים בלא עניית אמן משא"כ בשבועת ביטוי:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    דתנן נשבע לקיים את המצוה ולא קיים פטור - שהיה בדין שיהא חייב דברי ר' יהודה בן בתירא כולי עלמא לא פליגי השתא לאו והן לא בעי דכתיב בהדיא באורייתא דהא מחייב בשבועת מצוה אע"ג דליתיה (בהן) [בלאו] וכ"ש להבא ולשעבר דמרבויא הוא דקא אתי דלא בעי.

    כי פליגי אליבא דרבנן - שמואל כרבנן סבר כיון דבעי לאו והן להבא נמי בעי. ורב כי בעי לאו והן דכתיב להרע או להיטיב בהדיא. אבל להבא ולשעבר דמרבויא דקרא הוא דקאתי דכתיב לכל אשר יבטא האדם בשבועה לא בעי.

    ומותיב רב המנונא לשמואל מהא דתני לא הנחתי תפילין היום ולא אכלתי היום. משביעך אני ואמר אמן חייב. והא הנחת תפילין ליתא בלהבא. דהא נשבע לבטל את המצוה פטור הוא. ופרקינן לצדדין קתני לא אכלתי ונמצא שאכל חייב קרבן דהא איתיה בלא אוכל להבא. אכל לא הנחתי תפילין דלהבא ליתיה פטור מקרבן וחייב מלקות.

    מותיב רבא איזו היא שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע לאדם - אמר על עמוד של אבן שהוא של זהב. כו'. ואמר עולא והוא שניכר לג' בני אדם שהוא עמוד של אבן. הא אם לא ניכר להן אינה שבועת שוא אלא שבועת ביטוי וחייב עליה קרבן. ואמאי הא ליתיה ביהא של זהב.

    ופרקינן ניכר עובר משום שבועת שוא - לא ניכר עובר משום שבועת שקר.

    אמר אביי ומודי רב באומר לחבירו שבועה שאני יודע לך עדות ואשתכח דלא ידע פטור משום שבועת ביטוי דהא ליתיה בכלל אדע לך. כלומר ליתיה בלהבא.

    ידעתי ולא ידעתי העדתי ולא העדתי מחלוקת.

    בשלמא לשמואל דאמר כל דליתיה בלהבא לא מחייב עליה לשעבר משום שבועת ביטוי להכי אפקה רחמנא לשבועת העדות מכלל שבועת ביטוי לחיוביה בשבועות העדות. ואע"ג דליתיה בלהבא. אלא לרב דמחייב שבועת ביטוי ואע"ג דליתיה בלהבא. אמאי אפקה לשבועת העדות מכלל שבועת ביטוי וכתבה בפני עצמה כדכתיב ושמעה קול אלה. ואתינן לפרוקי אליבא דרב. ודלמא לחיובי בשבועת העדות תרתי הוא דאפקה חדא משום ביטוי וחדא משום שבועת העדות. ונדחו דברים הללו.

    מדתניא לאחת מאלה - אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו שתים.

    אלא לחייב על שבועת העדות במזיד כשוגג אפקה - כדתניא בכולן כתיב ונעלם ממנו ובשבועת העדות לא כתיב ונעלם לחייב על המזיד כשוגג דליתא בשבועת ביטוי.

    ואימא במזיד ניחייב קרבן אחד משום שבועת העדות משום דליכא בשבועת ביטוי קרבן במזיד אלא מלקות. (אלא) [אבל] בשוגג מחייב תרתי. חדא משום שבועת ביטוי וחדא משום שבועת העדות (תרתי) [דכתיב] ושמעה קול אלה. וכתיב או נפש כי תשבע. ודחי לא מצית אמרת דכתיב לאחת מאלה.

    ואי במזיד מי איתא לשבועת ביטוי קרבן כלל דצריך קרא למיעוטא.

    רבא אמר משום דהתם שבועת העדות דבר שהיה בכלל שבועת ביטוי ויצא מן הכלל לידון בדבר חדש והוא לחייבו קרבן על המזיד כשוגג בלאו גרידתא ואין לך בו אלא חדושו בלבד. כלומר אין לך בו אלא קרבן אחד בלבד בין בשוגג בין במזיד.

    ואקשינן מכלל דאביי סבר דאיתא לשבועה כו':

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת שבועות דף כ״ה עמוד ב׳

    מסכת שבועות דף כ״ה עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 22 קטעים ממוספרים, כ־412 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: שבועות דף כ״ה ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026