וכי תימא דמחמץ לשיריים — דלא קפיד קרא אלא אקודם קמיצה שלא יקטיר קומץ מחמץ למזבח כדכתיב סיפיה דקרא כל שאור וכל דבש לא תקטירו:
אלמה לא — בתמיה וכי לא אפשר לקדשה במנחת חמץ הא אפשר דניקדשה בשתי הלחם הבאים בעצרת שהן חמץ כדכתיב (ויקרא כג) חמץ תאפינה:
מאתמול — מערב יו"ט:
בשחיטת כבשים הוא דמיקדשי — אף על פי שבאים מתרומת הלשכה קדושת דמים היא זו אבל קדושת הגוף לפסול ביוצא לא קדשי אלא בשחיטת שני כבשי עצרת שהלחם בא עמהם דגמרינן מלחמי תודה ששחיטת הזבח מקדשתן כדאמרינן במנחות (דף עח:) קרבנו על זבח תודת שלמיו מלמד שאין הלחם קדוש לקרותו קרבן אלא על ידי זביחת התודה והכי נמי בזביחת כבשים קדשי ואין הכבשים נשחטין אלא ביום טוב:
נבנייה ביום טוב — יגמור את הבנין ביום טוב:
אין בנין בית המקדש דוחה את יום טוב — כדאמרינן ביבמות בפרק קמא (דף ו.) יכול יהא בנין בית המקדש דוחה שבת ת"ל את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה' כולכם חייבין בכבודי אתם והמקדש חייבין בכבודי שהזהרתי על השבת וימים טובים נמי שבתות איקרו:
נשבקיה — ללחם עד למחר ונבנייה למחר ונקדשיה למחר איפסלו להו בלינה ונעשו נותר שהרי מן הנאכלין ליום ולילה הם:
דעד דקדיש יומא — למוצאי יום טוב משתחשך מיד נגמריה לההוא פורתא ונקדשיה:
בלילה — קודם חצות שעדיין זמן אכילתו הלכך לא אפשר בחמץ אלא במצה:
תנו רבנן שיר של תודה — היו אומרים שם בכנורות וכו' ומהו שיר של תודה מזמור לתודה (תהלים ק):
ארוממך ה' וגו' — הוא מזמור שיר חנוכת הבית לכך אומר אותו:
ושיר של פגעים — יושב בסתר עליון ולפי שאמרו משה בהקמת משכן דכתיב (שמות ל״ט:מ״ג) ויברך אותם משה ומה ברכן יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם ויהי נועם ה' אלהינו עלינו והכי איתא בתורת כהנים והוא מאחד עשר מזמורים שאמר משה בספר תהלים מתפלה למשה עד סוף מזמור לתודה:
פגעים — מזיקין שפוגעין בבני אדם להזיק:
ואומר ה' מה רבו צרי — לפי שנאמר בו רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה שהיו מתלוצצים בשרי יהודה ובנימין כשהיו בני ישראל בני הגולה בונין את החומה שנאמר (נחמיה ג׳:ל״ד) מה היהודים האמללים עושים וגו' היחיו את האבנים מערמות העפר והמה שרופות ואומר (שם) גם [וגו'] אם יעלה שועל ופרץ חומת אבניהם:
להני קראי — שיר של פגעים:
וגני — כשהוא הולך לישן בלילה:
דאיכא מכה — ולוחש עליה מקראות של תורה להתרפאות ומקשינן ואי איכא מכה אסור הוא דקאמר בה רבי יהושע בן לוי ותו לא:
אין לו חלק — הלוחש על המכה ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרים וגו' (שמות ט״ו:כ״ו):
ברוקק שנו — ברוקק ואחר כך לוחש:
שאין מזכירין שם שמים כו' — והכא קאמר כי אני ה' רופאך:
זו כנגד זו — שני כהנים נושאין אותן זה אצל זה:
הך דמקרבא לחומה — שהיא פנימית ממוצעת בין העם לחומה:
הך דמקרבא לבית דין — ההולכת אחרונה:
וקדשה לה — ראשונה קידשה את המקום וכשנכנסה אחרונה לשם לא נפסלה ביוצא שלא עברה במקום חול אלא במקום מקודש:
כי הדדי נינהו — שתיהן מקדשות יחד או שתיהן יאכלו או שתיהן ישרפו:
חדא מי מקדשא — את המקום הא אנן תנן כל שלא נעשית בכל אלו הנכנס לשם אין חייבין עליה אלמא כולהו בעינן:
אפילו למאן דאמר — לקמן דכל אלו דמתני' אחת מכולן קאמר או מלך או כהן גדול או נביא או סנהדרין או שתי תודות הני שתי תודות מיהא תרוייהו בעינן דתרוייהו חדא מילתא היא:
