שהבן גובה — בשטר מן היתומין בשבועת יורשין כשאין לו עדים שאמר האב בשעת מיתתו שטר זה אינו פרוע ושלא בשבועה כשיש עדים שאמר האב בשעת מיתתו כו':
נתגלגלה לו שבועה — עליהן אחרי כן מגלגלין גם את זו עליו:
כרבן שמעון בן גמליאל — דמתניתין והאב אילו היה קיים לא היה נאמן אלא בשבועה ומדקתני והאב אינו גובה אלא בשבועה על כרחך היכי דמי דמית לוה בחיי מלוה וקתני הבן גובה בשבועה אלמא אדם מוריש שבועה:
בית שמאי היא — במסכת סוטה פרק ארוסה ושומרת יבם דקתני מת בעלה עד שלא שתתה נוטלת כתובתה ולא שותה דבעינן והביא האיש את אשתו וגו' וליכא אע"ג דשמא זינתה גובה מספק דקסבר מי שהנכסים משועבדין לו ידו על העליונה והנכסים בחזקת בעל השטר עומדין כאילו הוא גבוי ועומד לפיכך. הוא גובה מספק שאינה באה להוציא מהם שתהא הראיה עליה להביא אלא הם באים להוציא ממנה ודכוותה גבי מת לוה בחיי מלוה נמי ואע"ג דתקון רבנן שלא יפרע אלא בשבועה ממון גמור הוא להוריש לבניו:
איכפלי ואתאי כל הני פרסי — טרחתי. ובאתי לבא ממקומי לכאן לעקור לדרב ושמואל:
הבו דלא להוסיף עלה — הזמינו עצמכם שלא ללמוד ממנה במקום אחר הם אמרוה בשבועה הבא ליפרע מנכסי יתומים שאינו מוריש אותה לבניו אם מת לוה בחיי מלוה אל תלמדו ממנה המחויב שבועה אחרת ומפרש הש"ס כגון הא דאמר רב פפא הפוגם שטרו שהודה בב"ד שנתקבל קצת ותנן לא יפרע את השאר אלא בשבועה ואם מת יורשין נשבעין שבועת יורשין ונוטלין ולא עבדינן בה כרב ושמואל דאמרי אין אדם מוריש שבועה לבניו:
ההוא דשכיב ושבק ערבא — ראובן הלוה לשמעון על ידי ערב ובשטר ומת לוה בחיי מלוה ונתחייב מלוה שבועה ואחר כך מת מלוה ובאו יתומין ליפרע מן הערב:
דלא לוסיף עלה הוא — שהם אמרוה ביתומים הנפרעים מן היתומים וכאן נפרעין מן הערב:
בתר יתמי — דלוה אזיל והוה ליה כיתומין מיתומין:
ההוא — דמת לוה בחיי מלוה ואח"כ מת מלוה בלא בנים ושבק אחיו ליורשו ואחיו הוציא השטר על יתמי לוה:
דלא לוסיף עלה הוא — שאמרוה ביתומין מן היתומין וזה לא יתום הוא:
האי שטרא דיתמי — דמת לוה בחיי מלוה:
לא מקרע קרעינן ליה — שמא יבאו לפני דיין שידון כר' אלעזר דאמר לעיל יורשין נשבעין ונוטלין:
מתני' — שלא בטענה - משמע שאין אדם תובעו כלום בגמ' פריך אטו בשופטני עסקינן:
השותפין והאריסין — בגמ' מפרש מאי שנא הני:
והאפוטרופין — שנתעסקו בממון אדם להכניס ולהוציא ולישא וליתן אבל בנכסי יתומין פלוגתא דתנאי היא במסכת גיטין בהניזקין (גיטין דף נב.):
והאשה הנושאת והנותנת בתוך הבית — שהושיבה בעלה חנוונית או שמינה אפוטרופ' לעסוק בנכסיו ובן הבית. אחד מן האחין שנתעסק בנכסים משמת אביהם:
חלקו — ולא השביעו בשעת חלוקה:
נתגלגלה לו שבועה — עליהן אחרי כן מגלגלין גם את זו עליו:
והשביעית משמטת את השבועה — לאו אהך שבועה דשותפות קאי דאין שביעית משמטת שותפות ולא שבועתה אלא מלוה ושבועתה:
גמ' בטענת שמא — שטוענו שמא עכבת משלי:
מאי שנא הני — שהטילו עליהם שבועה בטענת שמא:
משום דמורו בה התירא — לעצמם לפי שטרחו בנכסים:
שיש טענה ביניהם שתי כסף — שזה טענו שמא עכבת משלי שתי כסף וזה מודה לו במקצת דקרובה היא לשבועה דאורייתא אלא שטענת שמא היא:
והתני רבי חייא לסיועיה לרב — בפרק שבועת הדיינין (לעיל שבועות ד' מ.) דאמר כפירת טענה שתי כסף לבד פרוטה של הודאה:
מהו לגלגל — שבועת האריסין שחלקו על ידי שבועה דרבנן כגון שבועת היסת או של נשבעין ונוטלין דתקנתא בעלמא נינהו:
ולמוצאי שביעית נעשה לו שותף — אין מגלגלין עליו שבועת הלואה דערב שביעית אם כפר הכל דשביעית שעברה עליו שמטתה:
הא שאר שני שבוע מגלגלין — שבועת הלואה שאין הודאה אטו שבועת השותפין אלמא מגלגלין בדרבנן וכשנשנית זו בימי התנאים עדיין לא תיקנו שבועת היסת כי בימי רב נחמן תיקנוה:
לא תימא כו' — דאף בשאר שני שבוע נמי אין מגלגלין על ידי שבועת שותפין דרבנן והאי דנקט שביעית לאו לאפוקי שאר שני שבוע אלא אימא הא נעשה לו שותפות ערב שביעית וחלקו ובמוצאי שביעית לוה הימנו ונתחייב לו עליה שבועה דאורייתא כגון בהודאה במקצת מגלגלין ואשמועינן שאין שביעית משמטת שבועת השותפין ולא שותפות אלא הלואה כדכתיב (דברים ט״ו:ב׳) שמוט כל בעל משה ידו:
