כרבן שמעון בן גמליאל - דמתניתין והאב אילו היה קיים לא היה נאמן אלא בשבועה ומדקתני והאב אינו גובה אלא בשבועה על כרחך היכי דמי דמית לוה בחיי מלוה וקתני הבן גובה בשבועה אלמא אדם מוריש שבועה:

בית שמאי היא - במסכת סוטה פרק ארוסה ושומרת יבם דקתני מת בעלה עד שלא שתתה נוטלת כתובתה ולא שותה דבעינן והביא האיש את אשתו וגו' וליכא אע"ג דשמא זינתה גובה מספק דקסבר מי שהנכסים משועבדין לו ידו על העליונה והנכסים בחזקת בעל השטר עומדין כאילו הוא גבוי ועומד לפיכך. הוא גובה מספק שאינה באה להוציא מהם שתהא הראיה עליה להביא אלא הם באים להוציא ממנה ודכוותה גבי מת לוה בחיי מלוה נמי ואע"ג דתקון רבנן שלא יפרע אלא בשבועה ממון גמור הוא להוריש לבניו:

איכפלי ואתאי כל הני פרסי - טרחתי. ובאתי לבא ממקומי לכאן לעקור לדרב ושמואל:

הבו דלא להוסיף עלה - הזמינו עצמכם שלא ללמוד ממנה במקום אחר הם אמרוה בשבועה הבא ליפרע מנכסי יתומים שאינו מוריש אותה לבניו אם מת לוה בחיי מלוה אל תלמדו ממנה המחויב שבועה אחרת ומפרש הש"ס כגון הא דאמר רב פפא הפוגם שטרו שהודה בב"ד שנתקבל קצת ותנן לא יפרע את השאר אלא בשבועה ואם מת יורשין נשבעין שבועת יורשין ונוטלין ולא עבדינן בה כרב ושמואל דאמרי אין אדם מוריש שבועה לבניו:

ההוא דשכיב ושבק ערבא - ראובן הלוה לשמעון על ידי ערב ובשטר ומת לוה בחיי מלוה ונתחייב מלוה שבועה ואחר כך מת מלוה ובאו יתומין ליפרע מן הערב:

דלא לוסיף עלה הוא - שהם אמרוה ביתומים הנפרעים מן היתומים וכאן נפרעין מן הערב:

בתר יתמי - דלוה אזיל והוה ליה כיתומין מיתומין:

ההוא - דמת לוה בחיי מלוה ואח"כ מת מלוה בלא בנים ושבק אחיו ליורשו ואחיו הוציא השטר על יתמי לוה:

דלא לוסיף עלה הוא - שאמרוה ביתומין מן היתומין וזה לא יתום הוא:

האי שטרא דיתמי - דמת לוה בחיי מלוה:

לא מקרע קרעינן ליה - שמא יבאו לפני דיין שידון כר' אלעזר דאמר לעיל יורשין נשבעין ונוטלין:

מתני' - שלא בטענה - משמע שאין אדם תובעו כלום בגמ' פריך אטו בשופטני עסקינן:

השותפין והאריסין - בגמ' מפרש מאי שנא הני:

והאפוטרופין - שנתעסקו בממון אדם להכניס ולהוציא ולישא וליתן אבל בנכסי יתומין פלוגתא דתנאי היא במסכת גיטין בהניזקין (גיטין דף נב.):

והאשה הנושאת והנותנת בתוך הבית - שהושיבה בעלה חנוונית או שמינה אפוטרופ' לעסוק בנכסיו ובן הבית. אחד מן האחין שנתעסק בנכסים משמת אביהם:

חלקו - ולא השביעו בשעת חלוקה:

נתגלגלה לו שבועה - עליהן אחרי כן מגלגלין גם את זו עליו:

והשביעית משמטת את השבועה - לאו אהך שבועה דשותפות קאי דאין שביעית משמטת שותפות ולא שבועתה אלא מלוה ושבועתה:

גמ' בטענת שמא - שטוענו שמא עכבת משלי:

מאי שנא הני - שהטילו עליהם שבועה בטענת שמא:

משום דמורו בה התירא - לעצמם לפי שטרחו בנכסים:

שיש טענה ביניהם שתי כסף - שזה טענו שמא עכבת משלי שתי כסף וזה מודה לו במקצת דקרובה היא לשבועה דאורייתא אלא שטענת שמא היא:

והתני רבי חייא לסיועיה לרב - בפרק שבועת הדיינין (לעיל שבועות ד' מ.) דאמר כפירת טענה שתי כסף לבד פרוטה של הודאה:

מהו לגלגל - שבועת האריסין שחלקו על ידי שבועה דרבנן כגון שבועת היסת או של נשבעין ונוטלין דתקנתא בעלמא נינהו:

ולמוצאי שביעית נעשה לו שותף - אין מגלגלין עליו שבועת הלואה דערב שביעית אם כפר הכל דשביעית שעברה עליו שמטתה:

הא שאר שני שבוע מגלגלין - שבועת הלואה שאין הודאה אטו שבועת השותפין אלמא מגלגלין בדרבנן וכשנשנית זו בימי התנאים עדיין לא תיקנו שבועת היסת כי בימי רב נחמן תיקנוה:

לא תימא כו' - דאף בשאר שני שבוע נמי אין מגלגלין על ידי שבועת שותפין דרבנן והאי דנקט שביעית לאו לאפוקי שאר שני שבוע אלא אימא הא נעשה לו שותפות ערב שביעית וחלקו ובמוצאי שביעית לוה הימנו ונתחייב לו עליה שבועה דאורייתא כגון בהודאה במקצת מגלגלין ואשמועינן שאין שביעית משמטת שבועת השותפין ולא שותפות אלא הלואה כדכתיב (דברים ט״ו:ב׳) שמוט כל בעל משה ידו:

שבועות 48 עמוד ב

1שהבן גובה בין בשבועה ובין שלא בשבועה, והאב אינו גובה אלא בשבועה. היכי דמי דמת לוה בחיי מלוה;׃

2וקתני: שהבן גובה בין בשבועה ובין שלא בשבועה; בשבועה שבועת יורשין, שלא בשבועה כרשב"ג׃

3אמר רב יוסף: הא מני בית שמאי היא, דאמרי: שטר העומד לגבות כגבוי דמי.

4איקלע רב נחמן לסורא; עול לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא, אמרו ליה: ליתי מר נעקרא להא דרב ושמואל. אמר להו: איכפלי ואתאי כל הני פרסי, למעקרא להא דרב ושמואל?! אלא הבו דלא לוסיף עלה; כגון מאי דאמר רב פפא: הפוגם את שטרו ומת יורשין נשבעין שבועת יורשין, ונוטלין.

5ההוא דשכיב, ושבק ערבא. סבר רב פפא למימר: הא נמי דלא לוסיף עלה הוא. אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: אטו ערבא לאו בתר יתמי אזיל?!

6ההוא דשכיב, ושבק אחא. סבר רמי בר חמא למימר: הא נמי דלא לוסיף עלה הוא. אמר ליה רבא: מה לי ״שלא פקדני אבא״, ומה לי ״שלא פקדני אחי״.

7אמר רב חמא: השתא דלא איתמר הלכתא לא כרב ושמואל ולא כרבי אלעזר; האי דיינא דעבד כרב ושמואל עבד, דעבד כרבי אלעזר עבד.

8אמר רב פפא: האי שטרא דיתמי לא מקרע קרעינן ליה, ולא אגבויי מגבינן ביה. אגבויי לא מגבינן ביה דלמא סבירא לן כרב ושמואל, ומקרע לא קרעינן ליה דהאי דיינא דעבד כרבי אלעזר, עבד.

9ההוא דיינא דעבד כרבי אלעזר. הוה צורבא מרבנן במתיה, אמר ליה: אייתינה איגרתא ממערבא, דלית הלכתא כרבי אלעזר. אמר ליה: לכי תייתי. אתא לקמיה דרב חמא, א"ל האי דיינא דעבד כרבי אלעזר עבד.

10ואלו נשבעין. אטו בשופטני עסקינן?! הכי קאמר: ואלו נשבעין שלא בטענת ברי אלא בטענת שמא השותפין והאריסין.

11תנא: בן בית שאמרו לא שנכנס ויוצא ברגליו; אלא מכניס לו פועלין ומוציא לו פועלין, מכניס לו פירות ומוציא לו פירות.

12ומאי שנא הני? משום דמורו בה התירא.

13אמר רב יוסף בר מניומי, אמר רב נחמן: והוא שיש טענה בינייהו שתי כסף.

14כמאן כשמואל?! והתני רבי חייא לסיועיה לרב! אימא כפירת טענה, כרב.

15חלקו השותפין והאריסין. איבעיא להו: מהו לגלגל בדרבנן?

16ת"ש לוה הימנו ערב שביעית, ולמוצאי שביעית נעשה לו שותף או אריס אין מגלגלין. טעמא דלוה הימנו ערב שביעית דאתיא שביעית אפקעתיה; הא שאר שני שבוע מגלגלין!

17לא תימא: הא שאר שני שבוע מגלגלין; אלא אימא: נעשה לו שותף או אריס ערב שביעית, ולמוצאי שביעית לוה הימנו מגלגלין.

18הא בהדיא קתני לה: נעשה לו שותף או אריס ערב שביעית, ולמוצאי שביעית לוה הימנו מגלגלין! ש"מ מגלגלין בדרבנן! ש"מ׃

19אמר רב הונא:

תוספות

שאמר האב כו' - ות"ק סבר דאפי' הכי אין נוטלין אלא בשבועה דשמא להשביע את בניו אמר כן כדי לאחשובינהו:

דמורו בה התירא - פסק ר"ת דבמלוה למחצית שכר אין יכול להשביעו דכיון דלוקח שכר עמלו לא מורי התירא:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רבנו חננאל

והאב אינו גובה אלא בשבועה הא דתני האב אינו גובה אלא בשבועה היכי דמי. כגון שמת לוה בחיי מלוה. כדתנן אין נפרעין מנכסי יתומין אלא בשבועה וקתני בה שהבן גובה בשבועה זו שבועת יורשין.

כדתנן שבועה שלא פקדנו אבא ושלא אמר לנו אבא ושלא מצינו שטר בין שטרותיו ששטר זה פרוע. העיד ר' יוחנן בן ברוקה שאפילו נולד הבן לאחר מיתת אביו הרי זה נשבע ונוטל ופעמים גובה הבן שלא בשבועה כגון שיש עדים שאמר האב כי שטר זה אינו פרוע.

כרשב"ג דאמר אם יש עדים שאמר האב בשעת מיתתו שטר זה אינו פרוע גובה הבן שלא בשבועה ופריק רב יוסף הא מתניתא בית שמאי היא דאמרי שטר העומד לגבות כגבוי דמי.

ואסקה רב נחמן דהא דרב ושמואל דאמרי אין אדם מוריש [שבועה] לבניו הבא בלחוד. וכן אמר הבו דלא לוסיף עלה דאמר רב פפא הפוגם שטרו ומת לא אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו אלא יורשין נשבעין שבועת יורשין ונוטלין:

ההוא לוה דשכיב בחיי מלוה ושבק ערבא - אתו בני מלוה תבעי לערבא וכן ההוא לוה דשכיב בחיי מלוה ושבק אחא ירית לית למלוה ואתא אחוה דמלוה ותבע לפרועי מיתמי דלוה סבר רב פפא למימר הבו ליה דלא לוסיף עלה. כלומר כי אתמר דרב ושמואל ביתמי לוה ומלוה בלבד אבל אי ירתי ליב אחי למלוה או ללוה או איכא ערבא לא. ונדחו דברי רב פפא ואיתוקמא דברי רב ושמואל בשמת לוה בחיי מלוה לא שנא ירתי ליה בני ולא שנא ירתי ליה אחי הדין אחד. ואסיקנא כיון דלא אתמר הלכתא בהדיא כרב ושמואל ולא כר' אלעזר דיינא דעבד כרב ושמואל עבד דיינא דעבד כר' אלעזר עבד: כתב רבינו האי גאון זצ"ל מנהג הראשונים מאחרי סתימת התלמוד לדון כרב ושמואל שאין אדם מוריש שבועתו לבניו ופירש בהלכות פסוק דינא דאיפסיק במעבד רבנן כסדר הזה ואנחנו ככה מנהגנו לדון כרב ושמואל ואע"ג דאמר רב חמא דיינא דעבד כר' אלעזר עבד לא משגחינן בהאי סברא אלא שדעתנו כדעת ראשונים לעשות כרב ושמואל שאין אדם מוריש שבועה לבניו:

אמר רב פפא שטרא דיתמי לא קרעי ליה עד דגדלי יתמי דלמא משכחי דיינא דעבד כר' אלעזר ולא גבינן ליה משום הא דרב ושמואל.

ההוא דיינא דעבד כר' אלעזר א"ל ההוא צורבא מרבנן אנא אזלנא ומייתינא איגרתא ממערבא דלית הלכתא כר' אלעזר א"ל לכי תייתי: ירושלמי רב אמר מת הלוה והמלוה נשבע ליורשיו ואפילו מת מלוה יורשי מלוה נשבעין ללוה אבל מת לוה תחלה ואח"כ מת מלוה כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו שמע ר' יוחנן ואמר יאכל הלה וחדי: חד בר נש אזל בעי מידן קומי ר' זעירא וחייבו שבועה על תרין דינרין א"ל לאו תרין אנא חייב לך הא טרפין לך. א"ל ומלת פלן ופלן. א"ל ר' זעירא או הב ליה כל דתבע מינך. או אישתבע ליה על כל מה דמגלגל עלך. וקשיא לן הא דגרסינן בפרק המפקיד בתחלתו בתלמוד ארץ ישראל. אמר הריני נשבע ראה אותן מגלגלין עליו חזר ואמר הריני משלם חוששין. א"ר יוסי [לא] חייבתו התורה שבועה להחמיר עליו. אלא להקל עליו דאם רצה לשלם ישלם. ואם אינו רוצה לשלם ישבע. ושנינן כי א"ר יוסי בשבועה הכתובה בתורה כגון שבועת השומרין וכיוצא בה אבל שבועה שהיא תקנת חכמים לא כי היכי דלא תיקשי לן הא דר' זעירא דחייביה לאישתבועי על [כל] מה דמגלגל עליה:

מתני' ואלו נשבעין בלא טענה השותפין כו' - אוקימנא ואלו נשבעין ולא משלמין שלא בטענת ברי אלא בטענת שמא. השותפין והאריסין והאפוטרופין והאשה הנושאה ונותנת בתוך הבית ובן הבית והוא שמכניס לו פועלין ומוציא לו פועלין ומכניס לו פירות ומוציא לו פירות א"ל מה אתה טענני רצוני שתשבע לי חייב. ואם חלקו הללו כולן לא.

ומאי שנא הני דרמו רבנן שבועה עלייהו משום דמורו היתירא לנפשיהו - כלומר כיון שאנו נושאין ונותנין ומשמשין לו מותר לנו ליהנות מממונו הלכך רמו עליהו שבועה כי היכי דלירחקו:

אמר רב נחמן והוא שיש ביניהן כפירת טענה שתי כסף כרב דקי"ל כותיב דרב. ולא קשיא שבועת יורשים דהיא טענת שמא. דהא משום שבאין ליפרע מן היתומין נשבעין שבועת יורשין ונפרעין מן היתומין היא:

חלקו השותפין והאריסין אין יכול להשביעו - נתגלגלה לו שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל: איבעיא להו מהו לגלגל שבועה דרבנן.

ת"ש לוה הימנו ערב שביעית ותבעו וכפר בו (ונתחייב שבועה דרבנן) ולמוצאי שביעית נעשה לו שותף או אריס [ונתחייב שבועה דרבנן] אין מגלגין. ודייקינן מינה טעמא דלוה ממנו ערב שביעית דאתאי שביעית אפקעתה לשבועה. כדתנן והשביעית משמטת את השבועה הא שאר שני שבוע מגלגין ש"מ מגלגלין שבועה דרבנן.

ודחינן לא תימא הא שאר שני שבוע מגלגלין דמגלגין שבועה דרבנן בשבועה אלא אימא נעשה לו שותף כו'.

ואמרינן הא בהדיא קתני לה נעשה לו שותף או אריס ערב שביעית ולמוצאי שביעית לוה הימנו מגלגלין אלא לעולם כדאוקימנא מעיקרא וש"מ מגלגלין בדרבנן ש"מ:

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת שבועות דף מ״ח עמוד ב׳

מסכת שבועות דף מ״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 19 קטעים ממוספרים, כ־391 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–49)עמוד

היעד שנמצא: שבועות דף מ״ח ע״ב

פתיחה בקורא