במי שהוא חנון — ולאו דחנון שם הוא אלא בשם מי שהוא חנון:
כתב אלף למד מאלהים — שהתחיל לכתוב אלהים וכתב אלף למד אין נמחקין ואע"פ שלא גמר את השם שהרי ב' אותיות הללו שם לעצמו:
חוץ מזה כו' — למלאך האמצעי קרא אדון שכך באו לפניו מיכאל באמצעו גבריאל מימינו רפאל משמאלו:
אף זה קדש — דכתיב לעיל מינה וירא אליו יי' והדר כתיב והנה שלשה אנשים ואמר להקב"ה אל נא תעבור מעל עבדך המתן לי כאן עד שאכניס האורחין:
מי שיש בידו כו' — וה"ק ויאמר לוט אליהם באזניהם אל נא יהי כן וחזר כלפי השם ואמר לו אדוני הנה נא מצא עבדך:
בנבות — כתיב (מלכים א כ״א:י״ג) ברך נבות אלהים:
במיכה — כגון (שופטים י״ז:ג׳) לו בית אלהים וכגון (שם). הקדש הקדשתי הכסף לה' מידי לבני וגו' הרי הוא אסור עלי כהקדש גמורים שהן לשם עד שאתננו מידי לבני לעשות פסל ומסכה וכן (שם יח) נכח ה' דרככם כלפי שכינה אמר:
אלף למד חול — כגון (שם יז) לו בית אלהים (שם יח) את אלהי אשר עשיתי לקחתם:
שמות האמורין בגבעה — וישאלו בני ישראל בה' (שם כ):
וכי מבטיח — שיצליחו ואינו עושה:
הם לא ביחנו — הם לא שאלו אלא האלך ולא אמרו התתנהו בידי:
באחרונה שביחנו — באורים ותומים כי מחר אתננו בידך הסכימו לדבריהם:
ומאתים לנוטרים כו' — לרבנן הניחם ויעסקו בתורה אחד מששה שבהם:
הנה מטתו — חול שהיה נבעת מאשמדאי כדאמר במסכת גיטין (דף סח:):
דקטלא חד משיתא — באנגריא דעבודת המלך:
כל מלכיא האמורים בדניאל — כל מקום שנאמר שם מלך:
חוץ מזה — מלך מלכיא דאילו לנבוכדנצר לא הוה קרי ליה דניאל מלך מלכיא אלא ה"ק אנת מלכא נבוכדנצר מלך מלכיא דהוא אלהא דשמיא מלכות חסנא יהב לך:
והלא כבר נאמר בשבועת האלה — מהכא משמע תיהוי לאלה ולשבועה ותו לא הוה ליה למיכתב אלא יתן ה' את ירכך נופלת:
מה להלן שבועה — דכתיב והשביע:
ומה להלן בשם — דכתיב יתן ה' וגו':
השבע — שבועת ה' תהיה וגו' (שמות כב):
[ואל תשבע] — לא תשבעו [בשמי] לשקר (ויקרא יט):
קלל — יתן ה' אותך לאלה:
לא תקלל — בין קללת השם בין קללת חבירו לא תקלל חרש:
מה השבע בשם כו' — וברייתא רבי חנינא ומתניתין רבנן:
ג"ש — דנאמר כאן אלה ונאמר להלן אלה:
דשבועה היא מנא להו — ושמעה קול אלה מנא להו דבשבועה משתעי:
נפקא להו מדתניא — מגופיה דמשמעות דקרא הכי משמע:
וכן הוא אומר — אלמא אלה היא שבועה כו' ופרכינן התם שבועת האלה כתיב שבועה שהיא בקללה אבל שבועה שאינה בקללה לא משתמע מהכא:
