מתני' שהיה בדין שיהא חייב — הנשבע לקיים ולא קיים:
כדברי רבי יהודה בן בתירא — גרסי' ולא גרסי' דברי רבי יהודה והכי קאמר נשבע לקיים ולא קיים פטור שאילו לדברי ר' יהודה בן בתירא היה בדין לחייבו:
שלא עשה בה לאו כהן — וקרא כתיב להרע או להיטיב:
גמ' יכול נשבע לבטל את המצוה וכו' — ותהא זו קרויה הרעה שהוא מריע לעשות שמבטל את המצוה:
מה הטבה רשות — לקמיה מפרש לה:
יכול נשבע לקיים כו' — ותהא זו קרויה הטבה שהוא מטיב לקיים מצוה:
מה הרעה רשות — לקמיה פריך ממאי דקראי ברשות כתיבי:
ת"ל או להיטיב — או יתירה לדרשא:
מה הטבה — לעצמו דהיינו אוכל:
שאינה בביטול מצוה — כגון אוכל ביוה"כ או חמץ בפסח דהא לא קרי הטבה שהרי גורם רעה לנפשו אלא בקיום מצוה כגון אוכל מצה בלילי פסח אף הרעה דלא אוכל שאינה בביטול מצוה כגון לא אוכל מצה אלא בקיום מצוה כגון לא אוכל חמץ א"כ למה לי דכתבה הך הרעה הטבה היא לענין מצוה והא כתבה:
ואקיש הטבה להרעה מה הרעה — דלא אוכל שאינה בקיום מצוה כגון לא אוכל חמץ בפסח דההיא לא הרעה מיקריא לענין מצוה:
אף הטבה — דאוכל שאינה בקיום מצוה כגון אוכל מצה אלא בביטול מצוה כגון אוכל חמץ בפסח וא"כ הטבה זו הרעה היא והא כתבה:
ה"ג אי הכי בדבר הרשות נמי לא משכחת לה אלא מדאיצטריך או לרבות הטבת אחרים שמע מינה לאו בדבר מצוה כתיבי כו' - והכי פירושה אי הכי בדבר הרשות נמי איכא לאקשויי כי האי גוונא אקיש הרעה להטבה מה הטבה דאוכל שאינה בדבר רע לגופו כגון אוכל דבר שקשה לגוף דההיא לאו הטבה מיקריא אלא דבר המהנהו אף הרעה דלא אוכל שאין שבועה זו רעה לגופו אלא הטבה כגון לא אוכל דברים הקשים לגוף וא"כ הרעה הזאת הטבה היא לו והא כתיב ליה הטבה ואקיש הטבה להרעה מה הרעה דלא אוכל לא נשבע על דבר הקשה דההיא לאו הרעה מיקריא אלא בדבר הטוב לגוף נשבע שלא יאכלנו אף הטבה דאוכל כגון שנשבע בדבר הרע לו שתהא שבועה רעה לו א"כ הטבה גופה הרעה היא:
השתא הרעת אחרים — דהויא ביטול מצוה איתרבאי הטבת אחרים דקיום מצוה היא מיבעיא:
והאי או מיבעי ליה לחלק — דאי כתיב להרע ולהיטיב הוה אמינא עד דמשתבע אתרוייהו:
אביו קלל אמו קלל — בראש המקרא סמך קללה לאביו ובסופו סמך קללה לאמו:
ומשמע אחד בפני עצמו — וריבויא דסיפיה דקרא מיבעי ליה לרבות מקלל לאחר מיתה והכי מפר' לה בסנהדרין:
