מסכת שבועות דף מ״ט עמוד ב׳

1״מת״ והוא שנשבר או נשבה או נגנב או אבד; ״נשבר״ והוא שמת או נשבה או נגנב או אבד; ״נשבה״ והוא שמת או נשבר או נגנב או אבד; ״נגנב״ והוא שמת או נשבר או נשבה או אבד; ״אבד״ והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב; ״משביעך אני״, ואמר ״אמן״ פטור.

2״היכן שורי״ אמר לו: ״איני יודע מה אתה סח״ והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב או נאבד; ״משביעך אני״, ואמר ״אמן״ חייב.

3אמר לנושא שכר והשוכר: ״היכן שורי״ א"ל ״מת״ והוא שנשבר או נשבה; ״נשבר״ והוא שמת או נשבה; ״נשבה״ והוא שמת או נשבר; ״נגנב״ והוא שאבד; ״אבד״ והוא שנגנב; ״משביעך אני״, ואמר ״אמן״ פטור.

4״מת״ או ״נשבר״ או ״נשבה״ והוא שנגנב או אבד; ״משביעך אני״, ואמר ״אמן״ חייב. ״אבד״ או ״נגנב״ והוא שמת או נשבר או נשבה; ״משביעך אני״, ואמר ״אמן״ פטור.

5זה הכלל: כל המשנה מחובה לחובה, ומפטור לפטור, ומפטור לחובה פטור. מחובה לפטור חייב. זה הכלל: כל הנשבע להקל על עצמו חייב. להחמיר על עצמו פטור.

גמ׳ · גמרא

6מאן תנא ארבעה שומרין? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: ר' מאיר היא. אמר ליה רבא לרב נחמן: מי איכא תנא דלית ליה ארבעה שומרין?! אמר ליה, הכי קאמינא לך: מאן תנא דאמר שוכר כנושא שכר דמי? (אמר רב נחמן) אמר רבה בר אבוה: רבי מאיר היא.

7והא רבי מאיר איפכא שמעינן ליה דתנן: שוכר כיצד משלם? ר' מאיר אומר: כשומר חנם, ר' יהודה אומר: כנושא שכר! רבה בר אבוה איפכא תני.

8הני ארבעה הוו?! שלשה הוו! אמר רב נחמן בר יצחק: ארבעה שומרין, ודיניהן שלשה.

9אמר לשומר חנם כו', ״היכן שורי״ כו', אמר לאחד בשוק כו', אמר לשומר כו', ״היכן שורי״ אמר לו: ״איני יודע מה אתה סח״ כו'. אמר רב: וכולן פטורין משבועת שומרין, וחייבין משום שבועת ביטוי. ושמואל אמר: אף פטורין משום שבועת ביטוי.

10במאי קמפלגי? שמואל סבר: ליתא בלהבא. ורב סבר: איתיה בלאו והן.

11והא איפליגו בה חדא זימנא דאתמר: ״שבועה שזרק פלוני צרור לים״, ״שבועה שלא זרק״ רב אמר: חייב, ושמואל אמר: פטור. רב אמר חייב דאיתא בלאו והן, ושמואל אמר פטור דליתא בלהבא!

12צריכא; דאי אשמעינן בהא בהא קאמר רב, משום דמנפשיה קמישתבע; אבל בהך, דבי דינא משבעי ליה אימא מודי ליה לשמואל, כדרבי אמי; דאמר רבי אמי: כל שבועה שהדיינים משביעין אותה אין חייבין עליה משום שבועת ביטוי.

13ואי איתמר בהא בהא קאמר שמואל, אבל בהך אימא מודה ליה לרב; צריכא.

14גופא אמר ר' אמי: כל שבועה שהדיינין משביעין אותה, אין בה משום שבועת ביטוי; שנאמר: ״(ויקרא ה״, ד) ״או נפש כי תשבע לבטא בשפתים״ מעצמו. כדר"ל דאמר ר"ל ״כי״ משתמש בארבע לשונות: אי, דלמא, אלא, דהא.

15ר"א אומר: כולן פטורין משבועת שומרין וחייבין משום שבועת ביטוי; חוץ מאיני יודע מה אתה סח דשואל, וגניבה ואבידה דנושא שכר ושבשוכר שהוא חייב, שהרי כפרו ממון.

16הדרן עלך ארבעה שומרין, וסליקא לה מסכת שבועות׃