מסכת שבועות דף מ״ט עמוד ב׳

חייב שהרי כפרו ממון שאילו הודה מתחייב:

מת והוא נשבר כו' פטור שאם הודה לא היה משלם וכן נגנב והוא שאבד אבד והוא שנגנב פטור שהרי שינה מחובה לחובה ולא כפר ממון בשבועה זו:

אמר לו אבד או שנגנב והוא שמת או נשבר כו' פטור שזה שינה מפטור לחובה והפסיד בשבועתו:

גמ' מאן תנא ארבעה שומרין לקמן מפרש לה:

רבי מאיר היא לקמן מפרש מי איכא דלית ליה ארבעה שומרין בתמיה על כרחינו ארבעה הם זה בחנם וזה בשכר זה שואל וזה שוכר:

הני ג' הוי גרסינן ול"ג אי הכי ובין לר' מאיר ובין לר' יהודה פרכינן לה:

כולן כל הני פטורי דמתניתין פטורין משבועת שומרין כלומר מאשם דשבועת הפקדון וחייבין משום שבועת ביטוי לשעבר קרבן עולה ויורד אם שגג בקרבן כדין שבועה לשעבר באומר יודע אני ששבועה זו אסורה אבל איני יודע שחייבין עליה קרבן:

בלאו והן נגנב ולא נגנב:

מאן תנא שוכר כנושא שכר דמי משמע דהכי הלכתא:

וחייבין משום שבועת ביטוי תימה דנימא דיצא לידון בדבר החדש ואין לך בו אלא חידושו כדאמרינן בפרק שלישי גבי שבועת. העדות (לעיל שבועות דף כה:) ונראה לי דלא דמי דהתם יצא להקל הילכך הוי חידוש אבל הכא דיצא להחמיר לפי שכופר ממון אין זה חידוש:

אוקימנה למתניתין לר' מאיר וכדתני רבה בר אבוה שוכר כיצד משלם ר' מאיר אומר כשומר שכר. ר' יהודה אומר כשומר חנם. אמר רב נחמן ד' שומרין הן ודיניהן שלשה. שומר חנם נשבע על הכל. שואל משלם את הכל נושא שכר והשוכר נשבעין על השבר ועל השבויה ועל המתה וקי"ל שוכר כשומר שכר משלם ומשלמין את הגנבה ואת האבדה:

מתני' אמר לש ומר חנם היכן שורי א"ל מת והוא שנשבר או שנשבה כו' עד משביעך אני ואמר אמן פטור. כל המשניות דקתני בהו פטור.

אמר רב וכולן פטורין משבועת השומרין שהרי לא כפרו ממון וחייבין בשבועת ביטוי. ושמואל אמר אף פטורין משבועת ביטוי. במאי פליגי סבר כיון דאיתא בלאו והן חייבין. ושמואל סבר כיון דליתא בלהבא [פטורין] והא איפליגו בהאי סברא חדא זמנא. דאיתמר שבועה שזרק פלוני צרור לים שבועה שלא זרק. רב אמר חייב כו'. ואמרינן צריכא. דאי איתמר בהאי הוה אמינא בההיא מחייב רב משום דמנפשיה קא מישתבע אבל הכא דבי דינא קמשתבעי ליה אימא מודה רב כדר' אמי דאמר כל שבועה שהדיינין משביעין אותה אין חייבין עליה משום שבועת ביטוי כו'. וקי"ל כרב חדא דהילכתא כרב באיסורי. ועוד דר' אלעזר קאי כותיה. דא"ר [אלעזר] כולן פטורין משבועת שומרין וחייבין משום שבועת ביטוי. חוץ מאיני יודע מה שאתה שח שבשואל וגניבה שבנושא שכר ושבשוכר שהרי כפרו ממון: גופא א"ר אמי כל שבועה שהדיינין משביעין אותה אין חייבין עליה משום שבועת ביטוי. שנאמר או נפש כי תשבע לבטא בשפתים. תשבע מעצמה. וכריש לקיש דאמר כי משמש לד' לשונות. אי דלמא אלא דהא. אי כי יקרא קן ציפור לפניך. דלמא כי תאמר בלבבך. אלא כי פתוח תפתח את ידך לו. דהא ויראו כל העדה כי גוע אהרן: ירושלמי א"ר יוחנן ד' שומרין הן [ואין] חייבין אלא דרך קנין. ר' יעקב בשם ר' אלעזר אוף לענין גזילה אין חייבין אלא דרך קנין.

שומר חנם נשבע שלא פשע היו עדים יודעין שלא פשע מאי. נשבעינה מהדא הרי שנמצא הגנב ואין עמו לשלם. מהו לומר לו השבע לי שלא נתת עיניך לגוזלה כתיב ואם לא ימצא הגנב. הא אם ימצא הגנב פטור. מתני' אמר לאחד מן השוק היכן שורי שגנבת ואמר לא גנבתי ובאו עדים שגנב כו':

הדרן עלך ארבעה שומרין.

הכי קאמינא מאן תנא שוכר כנושא שכר פי' דהא דאמרינן מאן תנא ד' שומרין לאו משום מניינא אלא רישא דמתניתין נקיט בידיה כלומר מי שנה אותן על הסדר הזה שיהא שוכר כנושא שכר. חוץ מאיני יודע מה אתה סח שבשואל ובגנבה ואבידה שבנושא שכר והשוכר שהרי כפרו ממון איכא למידק ולימא נמי אבד שבשומר חנם דקתני הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם ורבינו שלמה ז"ל כתב על זה דההיא לא איצטריכא ליה למימר דהא קתני בהדיא קרן וחומש ואשם דהיינו חיוב דשבועת השומרים ולא נתחוור תירוץ זה לרבינו הרמב"ן ז"ל דהא היכא דקתני נמי חייב סתמא ליכא למשמע אלא מחיוב שבועת השומרין לכך תירץ הוא ז"ל דהיינו טעמא דלא נקט אבד שבשומר חנם משום דקתני ביה אכלו דמשכחת לה בגזילה ממש בלא שבועת השומרין. והאל ברחמיו ישמרנו מכל חטא ושגיאה אמן ואמן. ובהכי סליקא לן מסכת שבועות תהלה לאל יתברך ויתעלה והוא ברחמיו יזכנו להבין ולשמוע וללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתו באהבה שלימה אמן כן יהי רצון:

כבר ביארנו שאם גנב שורו לחברו והוא אומר לא גנבתי ומה טבו אצלך אתה הפקדתו לי חייב בשבועת הפקדון שאלו הודה שגנבו היה חייב לשלם דמי השור ועכשו פוטר עצמו בגנבה ואבדה ר"ל שאם נגנב או אבד אחר הודאה זה היה פטור לפי טענתו וכן אם טען ששכרו שהרי היה פוטר עצמו באונסין הבאים אחר מכן וכן אם טען ששאלו שהרי היה פוטר עצמו במיתה מחמת מלאכה הבאה אחר מכן ומ"מ אם אמר נפקד אני עליו שוכר אני עליו שואל אני עליו והרי הוא לפניך ליטלו פטור שהרי אומר לו ליטלו עכשו וכן כל כיוצא בזה:

כל אלו שאמרנו שפטור בשבועת הפקדון חייב הוא בשבועת בטוי שהרי מ"מ נשבע על שקר בדבר שישנו בלאו והן ואע"פ שאינה בלהבא על הדרך שביארנו בזרק פלוני צרור לים הא מ"מ כל שהוא חייב בשבועת הפקדון פטור משבועת בטוי על הדרכים שכבר ביארנו וכן כל שבועה שהדיינים משביעין שהיא מעניני שבועת הפקדון לחיוב קרבן כמו שהתבאר אם לא חלה עליו שבועת הפקדון חייב עליה בשבועת בטוי:

ונשלם הפרק תהלה לאל ומהנה נשלם מה שנראה לכללו במסכת שבועות תהלה לאל יבא אחריו מה שיראה לכללו במסכת עבודה זרה בעזרת הצור ובישועתו אמן אמן סלה.

שֶׁהֲרֵי כָּפְרוֹ מָמוֹן נראה לי דמכלתין מתחלת ' מכדי ' שהוא אותיות 'כד ים' דתורה שבעל פה היא תיקון המלכות שנקראת ים ויש בה כ"ד צרופי שם אדנ־י שהם כ"ד קשוטין ומסיימת באותיות ' ממון ' שהם ראשי תיבות 'מתרין מזלין נוצר ונקה' שתמשך הארה זו למלכות על ידי לימוד המסכתא תורה שבעל פה. גם ראש הגמרא מ"ם וסופה נו"ן הרי מ"ן [מיין נוקבין] שעולין על ידי לימוד תורה וכמו שכתב עטרת ראשי אדוני אבי זלה"ה במאמר אפיקומן מלה מורכבת 'אפיקו מ"ן' [מיין נוקבין] וכנגדן ימשך מ"ד [מיין דוכרין] אשר מוצאן מצא חיים.