מסכת שבועות דף ל״ו עמוד א׳

1ומנין לעשות (אלה שאין עמה שבועה כאלה שיש עמה שבועה), ושבועה שאין עמה אלה כשבועה שיש עמה אלה? תלמוד לומר: (ויקרא ה, א) ושמעה קול אלה ושמעה אלה ושמעה קול׃

2אמר רבי אבהו מנין לאלה שהיא שבועה שנאמר ״(יחזקאל יז״, יג) ויבא אתו באלה וגו' וכתיב ״(דברי הימים ב לו״, יג) וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים׃

3תנא ארור בו נידוי בו קללה בו שבועה׃

4בו נידוי דכתיב ״(שופטים ה״, כג) אורו מרוז אמר מלאך ה' אורו ארור יושביה ואמר עולא בארבע מאה שיפורי שמתיה ברק למרוז׃

5בו קללה דכתיב ״(דברים כז״, יג) ואלה יעמדו על הקללה וכתיב ״(דברים כז״, טו) ארור האיש אשר יעשה פסל וגו'׃

6בו שבועה דכתיב ״(יהושע ו״, כו) וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה' וגו' ודלמא תרתי עבד להו אשבעינהו ולייטינהו׃

7אלא מהכא (שמואל א יד, כד) ואיש ישראל נגש ביום ההוא ויואל שאול את העם לאמר ארור האיש אשר יאכל וגו' וכתיב ״(שמואל א יד״, כז) ויהונתן לא שמע בהשביע אביו את העם ודלמא הכא נמי תרתי עבד להו אשבעינהו ולייטינהו׃

8מי כתיב ״וארור השתא דאתית להכי התם נמי לא כתיב וארור״׃

9אמר רבי יוסי ברבי חנינא אמן בו שבועה בו קבלת דברים בו האמנת דברים׃

10בו שבועה דכתיב ״(במדבר ה״, כב) ואמרה האשה אמן אמן׃

11בו קבלת דברים דכתיב ״(דברים כז״, כו) ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם ואמר כל העם אמן׃

12בו האמנת דברים דכתיב ״(ירמיהו כח״, ה) ויאמר ירמיה [הנביא] (אל חנניהו) אמן כן יעשה ה' יקם ה' את דבריך׃

13אמר רבי אלעזר לאו שבועה הן שבועה בשלמא לאו שבועה דכתיב ״(בראשית ט״, טו) ולא יהיה עוד המים למבול וכתיב ״(ישעיהו נד״, ט) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי אלא הן שבועה מנא לן סברא הוא מדלאו שבועה הן נמי שבועה׃

14אמר רבא והוא דאמר לאו לאו תרי זימני והוא דאמר הן הן תרי זימני דכתיב ״(בראשית ט״, יא) ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד המים למבול ומדלאו תרי זימני הן נמי תרי זימני:

15המקלל בכולן חייב דברי ר"מ וחכמים פוטרין:

ברייתא

16תנו רבנן (ויקרא כד, טו) איש [איש] כי יקלל אלהיו ונשא חטאו מה ת"ל והלא כבר נאמר (ויקרא כד, טז) ונקב שם ה' מות יומת יכול לא יהא חייב אלא על שם המיוחד בלבד מנין לרבות את הכינויין תלמוד לומר איש איש כי יקלל אלהיו וגו' מכל מקום דברי רבי מאיר וחכמים אומרים על שם מיוחד במיתה ועל הכינויין באזהרה:

17והמקלל אביו ואמו וכו': מאן חכמים׃

18רבי מנחם בר יוסי דתניא רבי מנחם בר יוסי אומר (ויקרא כד, טז) בנקבו שם יומת מה ת"ל שם לימד על המקלל אביו ואמו שאינו חייב עד שיקללם בשם:

19והמקלל עצמו וחבירו כו': אמר רבי ינאי ודברי הכל׃

20עצמו דכתיב ״(דברים ד״, ט) רק השמר לך ושמור נפשך מאד כדרבי אבין אמר רבי אילעא דאמר כל מקום שנאמר ״השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה וחבירו דכתיב (ויקרא יט״, יד) לא תקלל חרש:

21יכך ה' אלהים וכן יככה אלהים זו היא אלה הכתובה בתורה: יתיב רב כהנא קמיה דרב יהודה ויתיב וקאמר הא מתניתין כדתנן א"ל כנה׃

22יתיב ההוא מרבנן קמיה דרב כהנא ויתיב וקאמר (תהלים נב, ז) גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה א"ל כנה׃

23תרתי למה לי מהו דתימא ה"מ מתניתין אבל בקראי אימא לא מכנינן קמ"ל:

24אל יכך ויברכך וייטיב לך רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרין:

25והא לית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן איפוך׃

26כי אתא רבי יצחק תנא כדתנן אמר רב יוסף השתא דאנן תנן הכי וכי אתא רבי יצחק תני הכי ש"מ דוקא תנן׃

27אלא קשיא כי לית ליה בממונא אבל באיסורא אית ליה׃

28הרי סוטה דאיסורא הוא׃

29ואמר ר' תנחום בר חכינאי (במדבר ה, יט) הנקי כתיב ״טעמא דכתיב הנקי הא לאו הכי מכלל לאו אתה שומע הן לא אמרינן״!