ה"ג מנין לעשות שבועה שאין עמה אלה כשבועה שיש עמה אלה — כך שנויה בת"כ ובמסכת סוטה מפרשה בפרק היה מביא את מנחתה (דף יח.) היכי דמי שבועה שיש עמה אלה שבועה שלא נטמאת ואם נטמאת יבאו בך:
ושמעה אלה ושמעה קול — מדהוה ליה למכתב ושמעה אלה שמעת מינה דהיא שבועה (כל) שיש בה אלה וכתב קול אלה יתירא לדרשא אתא לחייבה בא' משתי הקולות:
ויבא אותו באלה — נבוכדנצר את צדקיהו:
ארור בו נידוי בו שבועה בו קללה — כל לשונות הללו הוא משמש וצריך לפרוש ממנו אם אמר חכם ארור בלשון נידוי ואם אמר אדם לחבירו לשם שבועה וקבלו עליו שבועה היא והמקלל את חבירו בלשון ארור הוא לה' קללה היא וחייב המקלל:
ודלמא תרתי עבד — אבל ארור לאו לשון שבועה הוא:
אמן בו שבועה — העונה אמן אחר שבועה כמוציא שבועה מפיו:
בו קבלת דברים — האומר לחבירו על מנת שתקיים לי תנאי כך וכך ואמר אמן קבל דבריו וחייב לקיים תנאו:
בו אמנת דברים — וראוי לענות אמן על דבר תפלה ותחנה שהוא לשון מאמן הדברים שיהא רצון שיהא אמת כן:
ואמרה האשה אמן אמן — דאי לאו כמוציאה שבועה דמיא אמאי מבדקה אפילו מושבע מפי אחרים אין כאן שהרי לא אמרה כלום אחר שבועה ולא דמיא למשביעני עליכם שהם כופרין אחר שבועה ועונין על דבריו אין אנו יודעין לך עדות:
לאו שבועה — כדמסיים ואזיל שאמר או לאו לאו תרי זימני או הן הן תרי זימני הרי היא כשבועה מאחר (שהחזיק) דבריו:
איש איש כי יקלל — מת"ל מאחר שעתיד לכתוב ונקב שם ה' מות יומת ליכתוב איש איש כי יקוב שם ונשא חטאו וימות:
על שם מיוחד — בן ארבע אותיות דיו"ד ה"י:
באזהרה — אלהים לא תקלל (שמות כ״ב:כ״ז):
בנקבו שם יומת כו' — קרא יתירא הוא ותניהו ענין למקלל אביו [ואמו] שאינו חייב עד שיקללם בשם המיוחד:
ודברי הכל — דלא תימא הואיל וקרא יתירא הוא לרבות תניהו ענין לרבות אף המקלל עצמו וחבירו אלא דוקא קאמר רבי מנחם לרבות מקלל אביו שהוא בסקילה כמברך את השם אבל בעצמו וחבירו דלאו בעלמא הוא לא תילף מהכא:
לא תקלל חרש — ומרבינן מיניה בסנהדרין (דף סו.) כל שהוא בעמך:
ויתיב וקאמר מתניתין כדתנן — רב כהנא היה שונה משנתנו כמות שהיא שנויה יככה וכן יככם:
אמר ליה — רב יהודה כנה הפוך דבריך כנגד אחרים אמור יכהו וכן יכהם שלא תקללני:
ויתיב וקאמר גם אל יתצך לנצח — את המקרא הזה היה דורש שנאמר בדואג בספר תהלים:
כנה — ואמור יתצהו:
והא לית ליה לרבי מאיר כו' — דתנן במסכת קדושין (דף סא.) ר"מ אומר כל תנאי שאינו כפול כתנאי דבני גד [ובני ראובן] אינו תנאי ואי לא כפליה לא אמרינן מכלל זה אתה שומע את זה:
והרי סוטה דאיסורא — ופרכינן מינה לר"מ כו' דתנן במסכת קדושין מדכתיב אם לא שטית הנקי ופשיטא לן דלא הוצרכנו לברך את הסוטות ולא נאמר אלא לשמוע לאו מכלל הן קללה מכלל ברכה שאם שטית לא תנקי אלמא לא בעינן כפילה ומשני ר' תנחום הנקי כתיב בלא יו"ד כמו חנקי וקאי אקרא דבתריה דכתיב ואת כי שטית למשמע הכי חנקי ממים המאררים האלה ואת כי שטית אלמא אי לא הנקי מכלל הן אתה שומע לאו לא אמרינן:
