מסכת שבועות דף ל״ז עמוד ב׳

1הא קיימא שניה!

2אמר רבינא: הכא במאי עסקינן כגון שהיתה שניה בשעת כפירת הראשונה קרובין בנשותיהן, ונשותיהן גוססות. מהו דתימא: רוב גוססין למיתה; קמ"ל השתא מיהת חיי נינהו ולא שכיבי.

3תא שמע: בעל הבית שטען טענת גנב בפקדון, ונשבע, והודה, ובאו עדים; אם עד שלא באו עדים הודה משלם קרן וחומש ואשם. אם משבאו עדים הודה משלם תשלומי כפל ואשם!

4הכא נמי, כדרבינא.

5אמר ליה רבינא לרב אשי, תא שמע: חמורה ממנה שבועת הפקדון שחייבין על זדונה מכות, ועל שגגתה אשם בכסף שקלים. מדקאמר לוקה מכלל דאיכא עדים; וקאמר: על שגגתה אשם בכסף שקלים!

6אמר להו רב מרדכי: בר מינה דההיא; דהאמר להו רב כהנא: אנא תנינא לה והכי תנינא לה: אחד זדונה ואחד שגגתה, אשם בכסף שקלים.

7תא שמע: לא; אם אמרת בנזיר טמא שכן לוקה; תאמר בשבועת הפקדון שאינו לוקה?! היכי דמי? אי דליכא עדים אמאי לוקה? אלא פשיטא דאיכא עדים; וקתני: תאמר בשבועת הפקדון שאינו לוקה; מלקא הוא דלא לקי אבל קרבן מייתי; תיובתא דרבה! תיובתא.

8רבי יוחנן אמר: הכופר בממון שיש עליו עדים חייב. בשטר פטור. אמר רב פפא: מאי טעמיה דרבי יוחנן? עדים עבידי דמייתי, שטר הא מנח.

9אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: שטרא נמי עביד דמרכס! אלא אמר רב הונא בריה דרב יהושע: היינו טעמיה דרבי יוחנן משום דהוה שטר שעבוד קרקעות, ואין מביאין קרבן על כפירת שעבוד קרקעות.

10איתמר: משביע עדי קרקע פליגי רבי יוחנן ור"א חד אמר חייב, וחד אמר פטור. תסתיים דרבי יוחנן דאמר פטור מדאמר רבי יוחנן: הכופר בממון שיש עליו עדים חייב, שטר פטור; וכדרב הונא בריה דרב יהושע. תסתיים.

11א"ל רבי ירמיה לר' אבהו: לימא רבי יוחנן ורבי אלעזר בפלוגתא דרבי אליעזר ורבנן קא מיפלגי? דתנן: הגוזל שדה מחבירו ושטפה נהר חייב להעמיד לו שדה. דברי רבי אליעזר. וחכ"א אומר לו ״הרי שלך לפניך״.

12ואמרינן: במאי קמיפלגי? רבי אליעזר דריש רבויי ומיעוטי, ורבנן דרשי כללי ופרטי.

13רבי אליעזר דריש רבויי ומיעוטי: (ויקרא ה, כא) ״וכחש בעמיתו״ ריבה, ״בפקדון או בתשומת יד״ מיעט, ״או מכל אשר ישבע״ חזר וריבה.

14ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל. מאי ריבה? ריבה כל מילי; ומאי מיעט? מיעט שטרות.

15ורבנן דרשי כללי ופרטי: ״וכחש בעמיתו״ כלל, ״בפקדון או בתשומת יד או בגזל״ פרט, ״או מכל אשר ישבע עליו״ חזר וכלל. כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט.

16מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון; אף כל דבר המטלטל וגופו ממון. יצאו קרקעות שאין מטלטל יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות; יצאו שטרות שאף על פי שמטלטלין, אין גופן ממון.

17מאן דמחייב כרבי אליעזר, ומאן דפטר כרבנן.

18אמר ליה: לא; מאן דמחייב כרבי אליעזר; ומאן דפטר אמר לך: בהא אפילו רבי אליעזר מודה, דרחמנא אמר ״מכל״ ולא הכל.

19אמר רב פפא משמיה דרבא: מתניתין נמי דיקא, דקתני: ״גנבת את שורי״, והוא אומר: ״לא גנבתי״; ״משביעך אני״, ואמר: ״אמן״ חייב. ואילו ״גנבת את עבדי״ לא קתני; מ"ט לאו משום דעבד איתקש לקרקעות, ואין מביאין קרבן על כפירת שעבוד קרקעות?

20אמר רב פפי משמיה דרבא: אימא סיפא, זה הכלל: כל המשלם על פי עצמו חייב, ושאינו משלם על פי עצמו פטור. ״זה הכלל״ לאתויי מאי? לאו לאתויי ״גנבת את עבדי״?