מסכת שבועות דף ל״ח עמוד ב׳

מתני' שבועת הדיינין — שהדיינים משביעין ע"י הודאת מקצת הטענה שלימדוה מאשר יאמר כי הוא זה (שמות כ״ב:ז׳) וכתב עלה ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו דהיינו שבועה:

הטענה — שהשבועה באה על ידה לא תהא פחות משתי כסף:

וההודאה — שמחייבתו לישבע לא תהא פחות מפרוטה ובגמ' פליגי רב ושמואל בפרוטה זו אם מתוך שתי כסף של טענה היא או צריך שתהא טענת הכפירה של כסף שתי מעות כסף לבד פרוטה של הודאה:

שתי כסף — שתי מעות כסף דהא שתי לשון נקבה היא והן שליש הדינר:

אין לך בידי אלא פרוטה פטור — שאין ההודאה ממין הטענה שזה טענו כסף וזה הודה לו נחשת וכגון שלא טענו לו שתי מעות של מטבע אלא משקלו אם טענו מטבע הרי הודה לו במטבע כדלקמן:

שתי כסף ופרוטה כו' — קסבר טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן חייב:

אין לך בידי פטור — שאין כאן הודאה:

שהוא כמשיב אבידה — שהיה יכול להעיז פניו ולכפור ומדלא העיז הרי הוא כמשיב אבידה שאינו חייב שבועה כדאמרינן במסכת גיטין (דף מח:) המוצא מציאה לא ישבע מפני תקון העולם:

גמ' — כר' חנינא בר אידי - בשלהי שבועת העדות (לעיל שבועות ד' לה:) השבע ולא תשבע כו':

אפי' תימא בכינוי — והא דאמר רב בשבועה האמורה בתורה:

לאתפוסי חפצא — קאמר או ספר או תפילין כאברהם דאתפסיה לאליעזר ברית מילה:

דאשבע בה' אלהי השמים — ולא התפיסו חפץ נעשה כטועה בדבר משנה ואע"ג דלא תנן לה במשנה שמעתא דרב היא והרי היא כדבר משנה כדאמרי' בסנהדרין (ד' לג.) דטועה בדבר האמוראים חוזר ולא אמרינן מה שעשה עשוי וישלם מביתו:

תלמיד חכם — נשבע מיושב:

בספר תורה — ואע"ג דאוקימנא דלא כרב פפא לכתחלה מיהא ספר תורה בעינן ובדורותינו בטלו הראשונים שבועה דאורייתא לפי שענשה גדול ותקנו לגזור עליו ארור בעשרה והא אמרן ארור בו שבועה:

ת"ח — די לו לכתחלה בתפלין מפני כבודו:

אף היא — לקמן מפרש מאי אף:

בלשונה — בכל לשון שהוא מבין בו:

שבועות 38 עמוד ב

1או דלמא אכל חדא וחדא מיחייב?

2תא שמע, דתני רבי חייא: הרי כאן עשרים חטאות. היכי דמי? אי דפריש רבי חייא מנינא אתא לאשמועינן? אלא לאו דלא פריש ושמע מינה פרטא הוי?

3אנסת ופתית את בתי כו'. אמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן: מאי טעמא דרבי שמעון? הואיל ועיקר קנס הוא תובע.

4אמר רבא: משל דרבי שמעון, למה הדבר דומה? לאדם שאמר לחבירו: ״תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך״, אמר לו: ״שבועה שאין לך בידי חטין״; ואשתכח דחטין הוא דלית ליה, הא שעורין וכוסמין אית ליה דפטור; דכי אשתבע אחטין אקושטא משתבע.

5אמר ליה אביי: מי דמי?! התם בחטין קא כפר ליה, בשעורין וכוסמין לא קא כפר ליה. הכא בכולה מילתא הוא דקא כפר ליה! הא לא דמיא אלא לאומר לחבירו: ״תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך״, ״שבועה שאין לך בידי כלל״; ואשתכח חטין הוא דלית ליה, הא שעורין וכוסמין אית ליה דמיחייב!

6אלא כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: לדברי רבן שמעון קנס הוא תובע, ולא בושת ופגם; לדברי חכמים אף בושת ופגם הוא תובע. במאי קא מיפלגי? אמר רב פפא, ר"ש סבר: לא שביק איניש מידי דקיץ, ותבע מידי דלא קיץ. ורבנן סברי: לא שביק מידי דכי מודה ביה לא מיפטר, ותבע מידי דכי מודה ביה מיפטר.

7הדרן עלך שבועת הפקדון׃

מתני׳ · משנה

8שבועת הדיינין הטענה שתי כסף, וההודאה בשוה פרוטה. ואם אין ההודאה ממין הטענה פטור.

9כיצד? ״שתי כסף לי בידך״, ״אין לך בידי אלא פרוטה״ פטור. ״שתי כסף ופרוטה לי בידך״, ״אין לך בידי אלא פרוטה״ חייב.

10״מנה לי בידך״, ״אין לך בידי״ פטור. ״מנה לי בידך״, ״אין לך בידי אלא חמשים דינר״ חייב.

11״מנה לאבא בידך״, ״אין לך בידי אלא נ' דינר״ פטור, מפני שהוא כמשיב אבידה.

12״מנה לי בידך״, אמר לו ״הן״; למחר אמר לו: ״תנהו לי״, ״נתתיו לך״ פטור. ״אין לך בידי״ חייב.

13״מנה לי בידך״, אמר לו ״הן״; ״אל תתנהו לי אלא בעדים״, למחר אמר לו ״תנהו לי״, ״נתתיו לך״ חייב, מפני שצריך ליתנו בעדים.

14״ליטרא זהב יש לי בידך״, ״אין לך בידי אלא ליטרא כסף״ פטור. ״דינר זהב יש לי בידך״, ״אין לך בידי אלא דינר כסף וטריסית ופונדיות ופרוטה״ חייב, שהכל מין מטבע אחת.

15״כור תבואה לי בידך״, ״אין לך בידי אלא לתך קטנית״ פטור. ״כור פירות לי בידך״, ״אין לך בידי אלא לתך קטנית״ חייב, שהקטנית בכלל פירות.

16טענו חטין, והודה לו בשעורין פטור. ורבן גמליאל מחייב.

17הטוען לחבירו בכדי שמן, והודה לו בקנקנים אדמון אומר: הואיל והודה לו מקצת ממין הטענה, ישבע. וחכמים אומרים: אין ההודאה ממין הטענה. אמר רבן גמליאל: רואה אני את דברי אדמון.

18טענו כלים וקרקעות; והודה בכלים וכפר בקרקעות, בקרקעות וכפר בכלים פטור. הודה במקצת הקרקעות פטור. במקצת הכלים חייב, שהנכסים שאין להן אחריות זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן.

19אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן, ואין משביעין את הקטן; אבל נשבעין לקטן ולהקדש.

גמ׳ · גמרא

20היכי משבעינן ליה? אמר רב יהודה אמר רב: משביעין אותו בשבועה האמורה בתורה, דכתיב: ״(בראשית כד״, ג) ״ואשביעך בה' אלהי השמים״.

21אמר ליה רבינא לרב אשי: כמאן כרבי חנינא בר אידי, דאמר: בעינן שם המיוחד?

22אמר ליה: אפי' תימא רבנן, דאמרי בכינוי; ונפקא מינה צריך לאתפושי חפצא בידיה.

23וכדרבא דאמר רבא: האי דיינא דאשבע ״בה' אלהי השמים״ נעשה כמי שטעה בדבר משנה, וחוזר. ואמר רב פפא: האי דיינא דאשבע בתפלין נעשה כמי שטעה בדבר משנה, וחוזר.

24והלכתא כוותיה דרבא, ולית הלכתא כוותיה דרב פפא. הלכתא כוותיה דרבא דהא לא נקיט חפצא בידיה; ולית הלכתא כוותיה דרב פפא דהא נקיט חפצא בידיה.

25שבועה מעומד; תלמיד חכם מיושב. שבועה בספר תורה; תלמיד חכם לכתחלה בתפלין.

ברייתא

26ת"ר שבועת הדיינין, אף היא בלשונה נאמרה.

27אומרים לו: הוי יודע,׃

תוספות

אנסת ופתית כו' — תימה למאי דלא מחייבין בהזהב (ב"מ דף מח.) אלא ביחוד כלי א"כ הכא כיון דפרעיה תו לא מיפטר בהודאה וי"ל כגון שיחד לו בענין זה שיגבה מן הכלי כל מה שיחייבוהו בית דין:

מתני' שבועת הדיינין — הא דלא נקט נוהגת באנשים ובנשים כדתנן לעיל (שבועות דף לו:) גבי פקדון משום דמילתא דפשיטא היא ולעיל לא תני אלא דלא נימא נילף שבועת הפקדון משבועת העדות:

אין לך בידי אלא ליטרא כסף פטור — מהשתא הו"ל לרב לאפלוגי [ר"ג] כדפליג בסיפא בשטענו חטין והודה לו בשעורין ולשמואל אדלעיל שתי כסף יש לי בידך והלה אומר אין לך בידי כו' אלא נטר עד לבסוף ופליג אכולהו וצריך לדקדק אמאי צריכי כל הנך ואיכא מינייהו דתני איידי:

לאתפושי חפצא בידיה — תימה דבשבועת העדות וביטוי ופקדון כשהוא מושבע מפי אחרים דהוי דומיא דשבועת הדיינין ליבעי בהו אנקוטי חפצא:

האי דיינא דאשבע בתפלין כו' — ואע"ג שהשביע אברהם את אליעזר במילה הא אמרינן בסמוך דתלמיד חכם לכתחלה בתפלין אי נמי כיון דעדיין לא נצטוו יותר הוי כספר תורה לגבייהו:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רבנו חננאל

) כל היכא דפליגי הלכתא כמאן דמיקל — והוא רבינא דלא מחמר רבינא אלא באומצא ביעי ומיזרקא בלבד. ואסיקנא דלא מבעיא כדפריש שבועה לכאו"א דודאי חייב אלא אפילו היו ה' תובעין אותו בפקדון ותשומת יד. וגזל ואבידה [ואמר לאחד מהם שבועה שיאן לך בידי פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה] ולא לך ולא לך ולא לך שחייב כ' חטאות. והא אתא ר' חייא לאשמועינן דאע"ג דלא פריש שבועה לכל אחד ולא לך ולא לך פרטא הוי וקאי כר' יוחנן לדברי הכל:

מתני' אנסת ופתית בתי כו'.

א"ר יוחנן לדברי ר' שמעון דפוטר קנס הוא תובע וכיון דאילו הוה מודה פטור הוא. השתא לאו ממונא קא כפר ליה הלכך פטור הוא מקרבן שבועה. לדברי חכמים בושת ופגם תובע:

הדרן עלך שבועת הפקדון.

פ"ו שבועת הדיינין הטענה שתי כסף — וההודאה שוה פרוטה פירוש שתי כסף שני מעין. (פרוטה חצי חבה).

היכי משבעינן ליה א"ר יהודה משביעין אותו בשבועה האמורה בתורה שנאמר ואשביעך בה' אלהי השמים. ואקשינן כמאן כר' חנינא בר אידי דאמר בשם המיוחד. ואמר רב אשי אפילו תימא רבנן דאמרי אפילו בכנוי חייב. ומאי בשבועה האמורה בתורה דצריך לאתפושיה לנשבע חפצא בידיה כאליעזר עבד אברהם שנאמר וישם העבד את ידו וגו' וכדכתיב (בראשית מ״ז:כ״ט) ויאמר השבע הלי וישבע לו מקודם לכם אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך וגו'. וכן אמר רבא האי דינא דאשבע בה' אלהי ישראל. פירוש ולא אתפשיה חפצא בידיה נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוזר ומשביעו בתפישת חפצא בידיה וכן הלכתא.

והא דאמר רב פפא דדיינא דאתפיס תפלין לנשבע ואשבעיה הכי טעה לית הלכתא כותיה.

תלמוד בבלי · מפת הדף