הושוו כולן בכפרה אחת - בהא יכפר בתרא השוה כהנים לוים וישראלים מלמד שכולן מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות דאילו בטומאת מקדש וקדשיו ליכא למימר דהשוו שהרי הפר מכפר. על הכהנים ושעיר הפנימי על ישראל:

ר' שמעון אומר כשם שדם השעיר - לבדו מכפר על ישראל בטומאת מקדש בלא שום וידוי שהרי אין שום וידוי בשעיר הפנימי כך דם הפר לבדו בלא וידוי מכפר על הכהנים בטומאת מקדש ואייתר ליה וידוי הפר לשאר עבירות:

הא ודאי הושוו - בכפרה אחת ואי בשאר עבירות לא הושוו במאי הושוו:

ומשני הושוו דבני כפרה נינהו - לכך הושוו ללמדך שיש לכולם כפרה בין בטומאת מקדש בין בשאר עבירות:

מיהו כל חד בדנפשיה - אלו בפר ואלו בשעיר:

אשר לעם - ולא לכהנים:

הותר מכללו - מכלל שאמר אשר לו דמשמע לו ולא לאחרים הותרו:

אצל ביתו - דכתיב (ויקרא ט״ז:ו׳) וכפר בעדו ובעד ביתו:

ואם נפשך לומר - להקשות כלום על המדרש הזה ולקמיה מפרש מה יש לו להקשות:

הרי הוא אומר כו' - ע"כ המקרא מלמדך שמתכפרים בפרו של אהרן שנאמר בית אהרן ברכו את ה' הרי כל הכהנים קרויין ביתו הרי הם בכלל ובעד ביתו:

מאן תנא - להא מתניתא דקתני מעתה אין להן כפרה דמשמע דאם לא בפר יתכפרו אין להם כפרה כלל:

דלא כרבי יהודה - אלא כר"ש דאמר כל כפרותיהן בפר תלויות דאי רבי יהודה א"נ לא מכפרי בפר אית להו כפרה מיהת בשעיר המשתלח בשאר עבירות:

אביי אמר כו' והכי קאמר מעתה אין להם כפרה בטומאת מקדש וקדשיו כשהוא אומר - על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר ולימד שהושוו כולם לכפרה אחת בשעיר המשתלח לרבי יהודה מצינו שיש להם כפרה בשאר עבירות כי היכא דחס רחמנא למיכתב עלייהו כפרה בשאר עבירות אית לן למילף מינה דיהיב להו נמי כפרה בטומאת מקדש ובמה הן מתכפרים כו':

שבועות 13 עמוד ב

1כרת דיממא לרבי לית ליה.

2אלמה לא? משכחת לה דאכל אומצא וחנקיה ומית; אי נמי דאכל סמוך לשקיעת החמה דלא הוה שהות לכפורי ליה!

3אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח.

4הא גופא קשיא קתני: אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח; והדר תני: מה בין ישראל לכהנים ולכהן משוח! אמר רב יהודה, הכי קאמר: אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות, ואין חילוק ביניהן. ומה בין ישראל לכהנים ולכהן משוח? אלא שהפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו וכו'.

5ומני רבי יהודה היא. דתניא: (ויקרא טז, לג) ״וכפר את מקדש הקדש״ זה לפני ולפנים; ״את אהל מועד״ זה היכל; ״מזבח״ כמשמעו; ״יכפר״ אלו עזרות; ״כהנים״ כמשמעו; ״עם הקהל״ אלו ישראל; ״יכפר״ אלו הלוים;׃

6הושוו כולן לכפרה אחת, שמתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות. דברי ר' יהודה.

7רבי שמעון אומר: כשם שדם שעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל על טומאת מקדש וקדשיו, כך דם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו. וכשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות, כך וידויו של פר מכפר על הכהנים בשאר עבירות.

8ולרבי שמעון, הא ודאי הושוו! מאי הושוו דבני כפרה נינהו; מיהו כל חד וחד מכפר בדנפשיה.

9מאי טעמיה דרבי שמעון? דכתיב: ״(ויקרא טז״, ז) ״ולקח את שני השעירים איתקש שעיר המשתלח לשעיר הנעשה בפנים; מה שעיר הנעשה בפנים אינו מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו, דכתיב ביה: ״אשר לעם; אף שעיר המשתלח אינו מכפר על הכהנים בשאר עבירות.

10ורבי יהודה אמר לך: להכי איתקוש שיהו שוים במראה ובקומה ובדמים הוא דאתא.

11מאן תנא להא דתנו רבנן: ״ושחט את שעיר החטאת אשר לעם״ שאין הכהנים מתכפרין בו. ובמה מתכפרין? בפרו של אהרן.

12יכול לא יתכפרו בפרו של אהרן; שהרי כבר נאמר: ״אשר לו״ מעתה אין להן כפרה? כשהוא אומר: ״יכפר על הכהנים״ מצינו להן כפרה.

13במה הן מתכפרין? מוטב שיתכפרו בפרו של אהרן שהרי הותר מכללו אצל ביתו, ואל יתכפרו בשעיר הנעשה בפנים שלא הותר מכללו אצל ביתו.

14ואם נפשך לומר הרי הוא אומר: (תהלים קלה, יט) ״בית אהרן ברכו את ה', בית הלוי ברכו את ה', יראי ה' ברכו את ה'״.

15מאן תנא? אמר ר' ירמיה: דלא כר' יהודה; דאי ר' יהודה, האמר: ״כהנים יש להן כפרה בשעיר המשתלח״. ומני? רבא אמר: ר' שמעון היא, דאמר: ״כהנים אין להם כפרה בשעיר המשתלח״.

16אביי אמר: אפי' תימא ר' יהודה, הכי קאמר: מעתה אין להם כפרה בטומאת מקדש וקדשיו? כשהוא אומר: ״יכפר על הכהנים״, מצינו שיש להן כפרה בשאר עבירות; וכמו דמצינו שיש להן כפרה בשאר עבירות, כך יש להן כפרה׃

תוספות

דעבד סמוך לשקיעת החמה - אבל לאחר שילוח שעיר לא מצי לאוקומה שהוא מכפר כל היום ואף על גב דמשמע לעיל (שבועות דף ח:) שאין קרבנות מכפרין על עבירות של אח"כ אפילו בו ביום דאמר נפקא מינה לטומאה שאירעה בין זה לזה שאני שעיר המשתלח דכתיב ביה כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם משמע דכל היום יכפר אי נמי היום עצמו בלא שעיר המשתלח מכפר קצת ואין כאן כרת גמור וכה"ג אשכחן בפרק קמא דזבחים (דף ו. ושם) דעולה מכפרת על היורש. מקופיא ולא מקיבעא כלומר לגמרי והשתא אתי שפיר דלא קאמר כגון שמת קודם שנשתלח השעיר או כגון דליכא שעיר המשתלח כדאמר לעיל (שבועות דף ח:) ונפקא מינה היכא דלא עבד חיצון וי"מ דיום הכפורים בלא שעיר המשתלח מכפר לגמרי ונפקא מינה דשעיר מכפר מיד ויום הכפורים אינו מכפר עד שתחשך למוצאי יום הכפורים כדתניא חומר בשעיר מביום הכפורים שהשעיר מכפר מיד ויום הכפורים עד שתחשך חומר ביוה"כ מבשעיר שיום הכפורים מכפר בלא קרבן מה שאין כן בשעיר והא דנקט כגון דחנקתיה אומצא לאו דוקא אלא הוא הדין שמת בו ביום ולרווחא דמילתא נקטה. אי נמי אפילו לא מת בו ביום אלא אחר כמה ימים וכגון דעבד סמוך לשקיעת החמה:

וכפר את מקדש הקדש זה לפני ולפנים - פירש בקונטרס דבטומאת לפני ולפנים ובטומאת היכל מיירי וקשה דאמאי צריך קרא לכולהו הא לקמן פ"ב (שבועות דף טז:) גבי כרת לא מצריכין אלא חד קרא לכולהו ושמא כיון שהושוו לענין כפרה הושוו לכל דבר ומיהו קשיא שצריך לדחוק הקונט' לפרש מזבח כמשמעו כגון שהקטיר עליו בטומאה וא"כ היינו טמא ששימש ולא מצינו שיכפר שעיר הפנימי על כהן ששימש בטומאה ועוד אי בטומאת מקדש וקדשיו איירי הכא לרבי יהודה מאי קאמר לעיל (שבועות דף ח.) רבי שמעון ממקומו הוא מוכרע הא אפי' לרבי יהודה נמי ממקומו מוכרע ועוד דבס"פ הוציאו לו (יומא דף סא.) מייתי לה אמתניתין דוכן בהיכל וכן במזבח הזהב דמתני' לענין הזאה ע"כ נראה דבהזאה איירי ולפני ולפנים היינו על בין הבדים וההיכל היינו על הפרכת ומזבח היינו מזבח הזהב ועזרות היינו שירי הדם שהיה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון שהיה בעזרה כדתנן באיזהו מקומן (זבחים מז.) ומיהו קשיא הא דנקט עזרות דה"ל למימר עזרה ועוד דהזאות כולהו כתיבי בהדיא בפרשה ולעיכובא לא איצטריך דנפקא לן בפרק איזהו מקומן (זבחים דף נב:) ובפרק הוציאו לו (יומא דף ס:) וכלה וכפר אם כלה כיפר ואם לא כלה לא כיפר וי"ל דאיצטריך האי קרא דכהן משוח ומרובה בגדים יכול לעשות כן לפי שכל הפרשה כתיב בה אהרן וכן תניא בת"כ וכפר הכהן אשר ימשח מת"ל לפי שכל הפרשה כולה אמור בה אהרן לכן כתיב וכפר את מקדש הקדש וגו' שכל משוח ומרובה בגדים צריך לעשות כן:

הושוו כולן לכפרה אחת - אבל לשעיר הפנימי לא הושוו דכתיב אשר לעם ודרשינן בסמוך ולא לכהנים:

ואיתקש שעיר המשתלח לשעיר הנעשה בפנים - תימה דבפ"ב דכריתות (דף כה:) גבי חטאים דומיא דפשעים פריך האי בשעיר הנעשה בפנים הוא דכתיב והשתא לגמר מיניה שעיר המשתלח דהא איתקש:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רבנו חננאל

וביממא נמי כגון דעבד סמוך לשקיעת החמה דלא הוה שהות ביום לכפורי ליה אי נמי דעד דהוה אכיל חנקתיה אומצא ומית: תנא חומר בשעיר מיוה"כ. שהשעיר מכפר מיד ויוה"כ אינו מכפר עד שתחשך. חומר ביוה"כ שיוה"כ מכפר בלא קרבן. והוא דהוה שהות ביום לפורי ליה מה שאין בן בשעיר:

מתני' אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח כו' - ותיצה רב יהודה הכי אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח מתכפרין בשעיר המשתלח. ואין חלוקה בהן.

מה בין ישראל לכהנים לכהן משוח אלא שדם הפר מכפר על הכהנים בטומאת מקדש וקדשיו.

ומני ר' יהודה היא - דתניא וכפר את מקדש כו' ר' שמעון אומר כשם שדם השעיר הנעשה בפנים כו'. מאי טעמא דר' שמעון דכתיב ולקח את שני השעירים וגו' אתקש שעיר הנעשה בפנים לשעיר המשתלח.

מה שעיר הנעשה בפנים אינו מכפר על טומאת מקדש וקדשיו אלא על ישראל בלבד. שנאמר ושחט את שעיר החטאת אשר לעם. לעם ישראל ולא לכהנים. אף שעיר המשתלח אינו מכפר (אלא) על הכהנים בשאר עבירות.

ור' יהודה אמר לך האי קרא דכתיב שני השעירים שיהו שוין במראה ובקומה ובדמים הוא דאתא.

מאן תנא להא דתנו רבנן ושחט את שעיר החטאת אשר לעם - שאין הכהנים מתכפרין בו. ובמה מתכפרין בפרו של אהרן כו'.

ואמר ר' ירמיה דלא כר' יהודה - דאי ר' יהודה האמר כהנים יד להם כפרה בשעיר המשתלח שהוא של עם. רבא אמר האי תנא ר' שמעון היא.

אביי אמר אפילו תימא ר' יהודה היא והכי קאמר מעתה אין הלם כפרה בטומאת מקדש וקדשיו וכו' ופשוטה היא. ואקשינן ולר' שמעון הא ודאי אשוינהו קרא לכהנים ללוים ולישראלים. שנאמר ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר. ופרקי' ודאי השוו דבנים כפרה נינהו וכל חד וחד בדידה קמיכפר. הני בפר והני בשעיר.

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת שבועות דף י״ג עמוד ב׳

מסכת שבועות דף י״ג עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 16 קטעים ממוספרים, כ־406 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–49)עמוד

היעד שנמצא: שבועות דף י״ג ע״ב

פתיחה בקורא