מסכת שבועות דף ל״ט עמוד ב׳

1התם שיש בידם למחות, ולא מיחו.

2מאי איכא בין רשעים דמשפחתו לרשעים דעלמא; בין צדיקים דמשפחתו לצדיקים דעלמא?

3הוא בשאר עבירות בדיניה; ורשעים דמשפחה בדין חמור; ורשעים דעלמא בדין הקל; צדיקי דהכא והכא פטירי.

4גבי שבועה, הוא ורשעים דמשפחה כדיניה; ורשעים דעלמא בדין חמור; וצדיקי דהכא והכא בדין הקל.

5אם אמר ״איני נשבע״ פוטרין אותו מיד, ואם אמר ״הריני נשבע״ העומדים שם אומרים זה לזה: (במדבר טז, כו) ״סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה״. בשלמא ההוא דקא משתבע קאי באיסורא; אלא ההוא דקא משבע ליה אמאי?

6ההוא מיבעי ליה כדתניא ר"ש בן טרפון אומר: (שמות כב, י) שבועת ה' תהיה בין שניהם מלמד שחלה שבועה על שניהם.

7וכשמשביעין אותו, אומרים לו: הוי יודע שלא על דעתך וכו'. למה לי למימרא ליה הכי? משום קניא דרבא.

8הטענה שתי כסף. אמר רב: כפירת טענה שתי כסף. ושמואל אמר: טענה עצמה שתי כסף; אפי' לא כפר אלא בפרוטה, ולא הודה אלא בפרוטה חייב.

9אמר רבא: דיקא מתניתין כותיה דרב, וקראי כותיה דשמואל. דיקא מתני' כותיה דרב דקתני הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה, ואילו כפירת טענה פרוטה לא קתני. ותנן נמי ההודאה בפרוטה, ואילו כפירה בפרוטה לא קתני.

10וקראי כותיה דשמואל דכתיב: ״(שמות כב״, ו) ״כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור״ מה ״כלים״ שנים, אף ״כסף״ שנים; מה כסף דבר חשוב, אף כל דבר חשוב; וקאמר רחמנא: (שמות כב, ח) ״כי הוא זה״.

11ורב ההוא מיבעי ליה להודאה במקצת הטענה. ושמואל כתיב ״הוא״ וכתיב ״זה״, דאי כפר במקצת ואודי במקצת חייב.

12ורב חד להודאה במקצת הטענה, וחד להודאה ממין הטענה. ושמואל לאו ממילא שמעת מיניה דחסרה לה טענה?

13אלא אמר לך רב: ״כסף״ כי אתא מעיקרא לכפירה הוא דאתא; דא"כ לכתוב רחמנא: ״כי יתן איש אל רעהו כלים לשמור״ ואנא אמינא: מה כלים שנים, אף כל שנים; ״כסף״ דכתב רחמנא למה לי? אם אינו ענין לטענה, תנהו ענין לכפירה.

14ושמואל אמר לך: אי כתב רחמנא ״כלים״ ולא כתב ״כסף״, הוה אמינא: מאי כלים שנים, אף כל שנים אבל דבר חשוב לא בעינן; קמ"ל׃

15תנן: ״שתי כסף יש לי בידך״, ״אין לך בידי אלא פרוטה״ פטור. מאי טעמא? לאו משום דחסרה לה טענה ותיובתא דשמואל?

16אמר לך שמואל: מי סברת שוה קתני?! דוקא קתני מה שטענו לא הודה לו, ומה שהודה לו לא טענו.

17אי הכי, אימא סיפא: ״שתי כסף ופרוטה יש לי בידך״, ״אין לך בידי אלא פרוטה״ חייב. אי אמרת בשלמא שוה משום הכי חייב; אלא אי אמרת דוקא אמאי חייב? מה שטענו לא הודה לו, ומה שהודה לו לא טענו!

18מידי הוא טעמא אלא לשמואל; האמר ר"נ אמר שמואל: טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן חייב.

19ה"נ מסתברא מדקתני סיפא: ״ליטרא זהב יש לי בידך״, ״אין לך בידי אלא ליטרא כסף״ פטור. אי אמרת בשלמא דוקא קתני משום הכי פטור; אלא אי אמרת שוה אמאי פטור? ליטרא טובא הוי!

20אלא מדסיפא דוקא, רישא נמי דוקא.

21לימא תיהוי תיובתא דרב? אמר לך רב: כולה מתני' שוה, וליטרא זהב שאני.