בוני התלמוד

    מסכת שבועות דף כ״ט עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    אלאהכי קאמר להו לא על דעתכם כי היכי דתהוי שבועתכם על דעת אחרים ולא יוכלו הם להתירה דנדר שהודר על דעת רבים אין לו הפרה:

    ולאהוי נחש עב כקורת בית הבד בתמיה:

    והא ההואנחש בשני שבור מלכא:

    דאחזיק תליסר אורוותא תיבנאמלא שלש עשרה אורוות סוסים תבן שהיה בולע בני אדם ועשו חבילות תבן ונתנו בהן בהמות וחיות וגחלי אש טמונים בהן ובלעם ובערו בגופו ומת לישנא אחרינא גרסינן ארידתא חבילות:

    בטרוףהא דקאמר כקורת בית הבד שיש בו חריצים כך ראיתי נחש מנומר:

    כולהו נמי מיטרף טריפיומשני בשגבו טרוף נשבע שהיה טרוף בגבו ואין נחש עשוי בחברבורות אלא בגרונו:

    קתני לא אכלה עובר משום שבועת ביטוי אשבועת ביטוי מיחייב אשבועת שוא לא מיחייב - בתמיה וכי הנשבע לבטל את המצות וקיים שבועתו אינו עובר משום שוא והרי כשיצאה השבועה מפיו יצאה לשקר על דבר שאי אפשר לו ומאותה שעה הוא עובר אפי' קיים שבועתו:

    תני אף על שבועת ביטויוהכי קאמר אכלה עבר על שבועת שוא לחודה לא אכלה עבר על שתיהן על שבועת ביטוי שלא קיים ועל שבועת שוא אע"פ שקיימה:

    מתני' נוהגת באנשים ובנשים כו'משום דבעי למיתני בשבועת העדות (לקמן שבועות ד' ל.) באנשים ולא בנשים ברחוקים ולא בקרובים וכו' תני בהנך נוהגת בכל אלו:

    ברחוקיםכגון שאתן לפלוני רחוק או קרוב:

    בכשריןלעדות או בפסולין:

    מפי עצמושמוציא הוא שבועה מפיו כדכתיב קרא והוא הדין נמי למושבע מפי אחרים ואמר אמן כדקתני סיפא ואחת זו ואחת זו המושבע מפי אחרים חייב אבל לא אמר אמן פטור כגון משביעני עליך אם אכלת אם לא אכלת ואמר לו אכלתי או לא אכלתי:

    שבועת שוא בקרובין וברחוקיםאמר על האיש שהוא אשה בין קרוב ובין רחוק:

    גמ' כמוציא שבועה מפיולכל דבר בין להתחייב משום ביטוי דבעינן שיוציא בשפתיו בין לענין שבועת עדות דמחייב ר' מאיר מפי עצמו אף שלא בבית דין:

    מתני' וברייתא נמי דיקאמדמקשינן מתניתין וברייתא אהדדי ולא מיתריץ אלא בהכי:

    אלא בראויין להעידמפרש לקמן למעוטי מלך דתנן (סנהדרין ד' יח.) המלך לא מעיד:

    עד שיכפרו בו בב"דדכתיב (ויקרא ה) אם לא יגיד במקום הראוי להגדה הכתוב מדבר וקרא במושבע מפי אחרים כתיב ושמעה קול אלה אבל מפי עצמו בין בב"ד בין שלא בב"ד חייבין דיליף ליה ר"מ בפרק דלקמן (שבועות ד' לא.) בג"ש:

    משביעני עליכם ואמרו אמן בין בפני ב"ד בין שלא בפני ב"ד חייבין ה"ג:

    קשיין אהדדידהא הכא מפי אחרים הוא ומחייב ר"מ שלא בב"ד:

    דוקיא דמתני' קמ"לאשמעינן דדוקא תנן מפי עצמו בשבועת ביטוי אבל מפי אחרים פטור ודקתני מתניתין סיפא אחת זו ואחת זו מושבע מפי אחרים חייב דדוקא בענו אמן תנן כדקתני ואמרו אמן דלא תימא אורחא דמילתא קתני:

    שבועות 29 עמוד ב

    1אלא כי היכי דלא תהוי הפרה לשבועתייהו.

    2ואם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד. ולא?! והא ההוא דהוה בשני שבור מלכא, הוה חד דאחזיק תליסר אורוותא תיבנא!

    3אמר שמואל: בטרוף. כולהו נמי מיטרף טריפין! בשגבו טרוף.

    4״שבועה שאוכל ככר זו״, ״שבועה שלא אוכלנה״ כו'. השתא משום שבועת ביטוי מיחייב, משום שבועת שוא לא מיחייב?! הרי יצתה שבועה לשוא!

    5אמר ר' ירמיה, תני: אף על שבועת ביטוי.

    מתני׳ · משנה

    6שבועת ביטוי נוהגת באנשים ובנשים, בקרובים וברחוקים, בכשרין ובפסולין, בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו. וחייבין על זדונה מכות, ועל שגגתה קרבן עולה ויורד.

    7שבועת שוא נוהגת באנשים ובנשים, ברחוקים ובקרובים, בכשרין ובפסולין, בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד ומפי עצמו. וחייבין על זדונה מכות, ועל שגגתה פטור.

    8אחת זו ואחת זו, המושבע מפי אחרים חייב ״(אם) לא אכלתי היום״ ולא הנחתי תפלין היום״; ״משביעך אני״, ואמר ״אמן חייב.

    גמ׳ · גמרא

    9אמר שמואל: כל העונה ״אמן״ אחר שבועה כמוציא שבועה בפיו דמי, דכתיב: ״(במדבר ה״, כב) ״ואמרה האשה אמן אמן״.

    10אמר רב פפא משמיה דרבא: מתני' וברייתא נמי דיקא, דקתני: שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים, ברחוקים ולא בקרובים, בכשרין ולא בפסולין; ואינה נוהגת אלא בראוין להעיד, ובפני ב"ד ושלא בפני ב"ד מפי עצמו; ומפי אחרים אינן חייבין, עד שיכפרו בהן בב"ד דברי רבי מאיר.

    11ותניא בברייתא: שבועת העדות כיצד? אמר לעדים: ״בואו והעידוני״; ״שבועה שאין אנו יודעין לך עדות״, או שאמרו: ״אין אנו יודעין לך עדות״; ״משביע אני עליכם״, ואמרו (לו) ״אמן״ בין בפני ב"ד בין שלא בפני בית דין, בין מפי עצמו בין מפי אחרים, כיון שכפרו בהם חייבין. דברי רבי מאיר.

    12קשיין אהדדי! אלא לאו ש"מ הא דענה ״אמן״, הא דלא ענה ״אמן״? ש"מ׃

    13אמר רבינא משמיה דרבא: מתניתין דהכא נמי דיקא דקא תני: ״שבועת ביטוי נוהגת באנשים ובנשים, ברחוקים ובקרובים, בכשרין ובפסולין, בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו אין, מפי אחרים לא; וקתני סיפא: ״זה וזה מושבע מפי אחרים חייב.

    14קשיין אהדדי! אלא לאו ש"מ הא דענה ״אמן״, הא דלא ענה ״אמן״?

    15ואלא שמואל מאי קא משמע לן? דוקיא דמתניתין קא משמע לן.

    16הדרן עלך שבועת שתים׃

    תוספות

    כי היכי דלא תהוי הפרה לשבועתייהוהא דאמרינן (גיטין דף לו.) נדר שהודר על דעת רבים אין לו הפרה אין ללמוד מכאן דהיינו שנים לחודיה דדלמא דעת הקב"ה שאני ואם תאמר ואותן חרמות שאנו גוזרין על דעת הקב"ה ועל דעת הקהל היאך יש להן היתר דאפי' על דעת הקהל גרידא הוה על דעת רבים ועוד היכי מישתרי בלא חרטה וי"ל דדעת הקהל כך הוא שיתירו כשירצו ואפי' בלא חרטה ומה שמסכימים דעת הקב"ה תקנו הגאונים לחומרא בעלמא ולא דמי למה שהשביע משה שהקב"ה צוה להשביע אבל חרמות שאנו גוזרים הכל תלוי בדעת הקהל לחוד:

    גבו טרוף קאמרבמסכת נדרים (ד' כה.) פריך וליתני טרוף ומשני מילתא אגב אורחיה קמ"ל דקורת בית הבד טרוף ונפקא מינה למקח וממכר:

    שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה הראשונה שבועת ביטוי והשניה שבועת שוא. תימה דשניהם שבועת ביטוי דשבועה שאוכל היינו כזית כמו שבועה שלא אוכל דאמר רבא לעיל (שבועות ד' כז:) דחייב אם אכל כזית ושלא אוכלנה היינו שלא אוכלנה כולה כדאמר רבא נמי לעיל ושמא יש לחלק בין אוכל לשלא אוכל:

    שבועת העדות נוהגת באנשים אבל לא בנשיםבריש פרק שבועת העדות נפקא לן מועמדו שני האנשים אם כן אשה פסולה לדון דהא תנן פ' בא סימן (נדה ד' מט: ושם) כל הכשר לדון כשר להעיד והא דכתיב (שופטים ד) והיא שפטה את ישראל איכא למימר שהיתה מלמדת להם הדינים א"נ לפי שהיתה נביאה היו מקבלים אותה עליהם וכן יש בירושלמי מעתה שאין האשה מעידה אינה דנה מיהו תימה דספ"ק דב"ק (ד' טו. ושם) ובקדושין (ד' לה.) דרשינן מאשר תשים לפניהם דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל הדינים ואי אשה פסולה לדון הא לא מיירי לפניהם אלא בכשרים לדון כדדריש פרק המגרש (גיטין ד' פח: ושם) לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים לפניהם ולא לפני הדיוטות וי"ל דקרא איירי בתרוייהו בדיינים ובנידונים וממעט עובדי כוכבים והדיוטות משום דלפניהם קאי אאלהים דמשמע מומחין וקאי נמי אנידונין וכל ישראל האנשים ונשים בכלל זה:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    ת"ש וכן מצינו כשהשביע משה לישראל אמר להן הוו יודעין שלא לדעתבם אני משביעכם אלא לדעתי ודעת המקום כו'. ואסיקנא אלא שמום דלא תיהוי [הפרה] לשבועתייהו כו':

    אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבדתליסר אדריתא תיבנא : מתני' נשבע לבטל המצוה שלא לעשות סוכה שלא ליטול לולב שלא להניח תפלין זו היא שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור:

    שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנההראשונה שבועת ביטוי והשניה שבועת שוא: ירושלמי כיצד עושין אומרים לו שיאכלנה מוטב לו לעבור על שבועת שוא ולא על שבועת ביטוי. אמר שלא אוכל ככר זו. שבועה שאוכלנה. הראשונה שבועת ביטוי והשניה שבועת שוא. אומרים לו שלא יאכלנה. מוטב לו לעבור על שבועת שוא לחוד ולא על שבועת שוא וביטוי. חזקיה אמר אהן דמשתבע על תרין דאינון תרין לוקה משום שבועת שוא. בשם ריש לקיש אמר אהן דחמי מיטרא נחית ואמר קירי פלי ברכסין [לוקה] משום שבועת שוא. ועוד אמר כ"ד בולאות היו בדרום וכולם חרבו שהיא אמת שנאמר לשוא הכיתי את בניכם וגו':

    שבועת ביטוי נוהגת באנשים ובנשים כו'.

    וכן שבועת שוא כו' נוהגת בכל אדם בכשרין ובפסולין וכו':

    אמר שמואל כל העונה אמן אחר שבועה כמוציא מפיו דמי.

    ושמואל דיוקא דמתניתין קמ"ל וכו' ופשוטה היאנתברר דשבועת ביטוי חייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד ועל שבועת שוא חייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור. ועל (שבועת שקר) שבועת העדות ושבועת הפקדון קרבן בזדון ובשגגה:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת שבועות דף כ״ט עמוד ב׳

    מסכת שבועות דף כ״ט עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־332 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    אלא הכי קאמר להו לא על דעתכם כי היכי דתהוי שבועתכם על דעת אחרים ולא יוכלו הם להתירה דנדר שהודר על דעת רבים אין לו הפרה:

    ולא הוי נחש עב כקורת בית הבד בתמיה:

    והא ההוא נחש בשני שבור מלכא:

    דאחזיק תליסר אורוותא תיבנא מלא שלש עשרה אורוות סוסים תבן שהיה בולע בני אדם ועשו חבילות תבן ונתנו בהן בהמות וחיות וגחלי אש טמונים בהן ובלעם ובערו בגופו ומת לישנא אחרינא גרסינן ארידתא חבילות:

    בטרוף הא דקאמר כקורת בית הבד שיש בו חריצים כך ראיתי נחש מנומר:

    כולהו נמי מיטרף טריפי ומשני בשגבו טרוף נשבע שהיה טרוף בגבו ואין נחש עשוי בחברבורות אלא בגרונו:

    קתני לא אכלה עובר משום שבועת ביטוי אשבועת ביטוי מיחייב אשבועת שוא לא מיחייב - בתמיה וכי הנשבע לבטל את המצות וקיים שבועתו אינו עובר משום שוא והרי כשיצאה השבועה מפיו יצאה לשקר על דבר שאי אפשר לו ומאותה שעה הוא עובר אפי' קיים שבועתו:

    תני אף על שבועת ביטוי והכי קאמר אכלה עבר על שבועת שוא לחודה לא אכלה עבר על שתיהן על שבועת ביטוי שלא קיים ועל שבועת שוא אע"פ שקיימה:

    ועוד 12 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Shevuot 29b · Sefaria

    תוספות

    כי היכי דלא תהוי הפרה לשבועתייהו הא דאמרינן (גיטין דף לו.) נדר שהודר על דעת רבים אין לו הפרה אין ללמוד מכאן דהיינו שנים לחודיה דדלמא דעת הקב"ה שאני ואם תאמר ואותן חרמות שאנו גוזרין על דעת הקב"ה ועל דעת הקהל היאך יש להן היתר דאפי' על דעת הקהל גרידא הוה על דעת רבים ועוד היכי מישתרי בלא חרטה וי"ל דדעת הקהל כך הוא שיתירו כשירצו ואפי' בלא חרטה ומה שמסכימים דעת הקב"ה תקנו הגאונים לחומרא בעלמא ולא דמי למה שהשביע משה שהקב"ה צוה להשביע אבל חרמות שאנו גוזרים הכל תלוי בדעת הקהל לחוד:

    גבו טרוף קאמר במסכת נדרים (ד' כה.) פריך וליתני טרוף ומשני מילתא אגב אורחיה קמ"ל דקורת בית הבד טרוף ונפקא מינה למקח וממכר:

    שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה הראשונה שבועת ביטוי והשניה שבועת שוא. תימה דשניהם שבועת ביטוי דשבועה שאוכל היינו כזית כמו שבועה שלא אוכל דאמר רבא לעיל (שבועות ד' כז:) דחייב אם אכל כזית ושלא אוכלנה היינו שלא אוכלנה כולה כדאמר רבא נמי לעיל ושמא יש לחלק בין אוכל לשלא אוכל:

    שבועת העדות נוהגת באנשים אבל לא בנשים בריש פרק שבועת העדות נפקא לן מועמדו שני האנשים אם כן אשה פסולה לדון דהא תנן פ' בא סימן (נדה ד' מט: ושם) כל הכשר לדון כשר להעיד והא דכתיב (שופטים ד) והיא שפטה את ישראל איכא למימר שהיתה מלמדת להם הדינים א"נ לפי שהיתה נביאה היו מקבלים אותה עליהם וכן יש בירושלמי מעתה שאין האשה מעידה אינה דנה מיהו תימה דספ"ק דב"ק (ד' טו. ושם) ובקדושין (ד' לה.) דרשינן מאשר תשים לפניהם דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל הדינים ואי אשה פסולה לדון הא לא מיירי לפניהם אלא בכשרים לדון כדדריש פרק המגרש (גיטין ד' פח: ושם) לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים לפניהם ולא לפני הדיוטות וי"ל דקרא איירי בתרוייהו בדיינים ובנידונים וממעט עובדי כוכבים והדיוטות משום דלפניהם קאי אאלהים דמשמע מומחין וקאי נמי אנידונין וכל ישראל האנשים ונשים בכלל זה:

    Tosafot on Shevuot 29b · Sefaria

    רבנו חננאל

    ת"ש וכן מצינו כשהשביע משה לישראל אמר להן הוו יודעין שלא לדעתבם אני משביעכם אלא לדעתי ודעת המקום כו'. ואסיקנא אלא שמום דלא תיהוי [הפרה] לשבועתייהו כו':

    אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד תליסר אדריתא תיבנא : מתני' נשבע לבטל המצוה שלא לעשות סוכה שלא ליטול לולב שלא להניח תפלין זו היא שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור:

    שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה הראשונה שבועת ביטוי והשניה שבועת שוא: ירושלמי כיצד עושין אומרים לו שיאכלנה מוטב לו לעבור על שבועת שוא ולא על שבועת ביטוי. אמר שלא אוכל ככר זו. שבועה שאוכלנה. הראשונה שבועת ביטוי והשניה שבועת שוא. אומרים לו שלא יאכלנה. מוטב לו לעבור על שבועת שוא לחוד ולא על שבועת שוא וביטוי. חזקיה אמר אהן דמשתבע על תרין דאינון תרין לוקה משום שבועת שוא. בשם ריש לקיש אמר אהן דחמי מיטרא נחית ואמר קירי פלי ברכסין [לוקה] משום שבועת שוא. ועוד אמר כ"ד בולאות היו בדרום וכולם חרבו שהיא אמת שנאמר לשוא הכיתי את בניכם וגו':

    שבועת ביטוי נוהגת באנשים ובנשים כו'.

    וכן שבועת שוא כו' נוהגת בכל אדם בכשרין ובפסולין וכו':

    אמר שמואל כל העונה אמן אחר שבועה כמוציא מפיו דמי.

    ושמואל דיוקא דמתניתין קמ"ל וכו' ופשוטה היא נתברר דשבועת ביטוי חייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד ועל שבועת שוא חייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור. ועל (שבועת שקר) שבועת העדות ושבועת הפקדון קרבן בזדון ובשגגה:

    Rabbeinu Chananel on Shevuot 29b · Sefaria

    רשב"א

    אמר שמואל בטרוף פירש בעל הערוך (ערך טרף - ה) בש"ר שרירא גאון מושוה, כקורת בית הבד שאין מניחין פניה עגולות ומשופעות, ובמסכת נדרים (כה, א) אמר וליתני גבו טרוף, מילתא אגב אורחא קמ"ל דקורת בית הבד גבו טרוף, למאן נ"מ למקח וממכר לומר המוכר קורת בית הבד לחבירו אי גבו טרוף אין אי לא לא.

    Rashba on Shevuot 29b · Sefaria

    ריטב"א

    בטרוף פי' רש"י ז"ל מנומר ופרכינן כולהו נמי מטרף טריפי פי' שהם מנומרים ופרקינן בשגבו טרוף ואין דרך הנחשים להיות מנומרים [אלא] בכריסם ואינו נכון חדא שלא מצינו לשון טרוף על מנומר ועוד שאין הירושלמי מפ' כן והנכון כמו שפי' ר"ח ז"ל ובעל הערוך ז"ל כי טרוף לשון השוייה כמו הטורף את גגו שפי' המחליק והמשוה אותו וגבו טרוף פי' משווה ומרובע וכן אמרו בירושלמי לפי שאין מרובע בבריות:

    מתני' וברייתא נמי דייקא פי' מתוך מה שאמרו במשנה וברייתא שנראות כסותרות זו לזו יש לדקדק כן וכדמפ' ואזיל ולשון זה הוא והכי הלכתא שכל העונה אמן כמוציא שבועה מפיו לכל דבר. ובהכי סליק לן פ' שבועות שתים בתרא בס"ד ונתחיל שבועת העדות בס"ד:

    Ritva on Shevuot 29b · Sefaria

    מאירי

    המשנה השמינית וענינה בביאור החלק השלישי גם כן והוא שאמר שבועת בטוי נוהגת באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים בכשרים ובפסולים בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו וחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד אמר הר"ם פי' אמרו מפי עצמו הוא תנאי בשבועת בטוי אבל אם השביעו עליה זולתי שיאכל או לא יאכל אינו חייב לעשות כמו שנשבע אלא אם עונה אמן כי אין הפרש בין שנשבע הוא עצמו או שישביע אותו זולתו ויאמר אמן כמו שיתבאר אח"כ שבועת שוא נוהגת באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים בכשרים ובפסולים בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו וחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור אחת זו ואחת זו מושבע מפי אחרים חייב לא אכלתי היום ולא הנחתי תפלין היום משביעכני ואמר אמן חייב פי' אמנם זכר אנשים ונשי' ושאר החלקים שרוצה לזכור אח"כ שבועת העדות שאין הנשים חייבות ולא קרובים ולא פסולים ואפי' ענו אמן כמו שנבאר בפרק שאחר זה:

    אמר המאירי שבועת בטוי נוהגת באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים שאתן לפלוני קרבי או לשאר בני אדם הרחוקים בכשרים לעדות ובפסולים לו ומתוך ששבועת העדות אינה נוהגת אלא בראויים להעיד ויצאו להם נשים וקרובים ופסולים הוצרך להזכיר בשבועת בטוי ושבועת שוא שנוהגות אף באלו והוא שאמר גם כן בבית דין בין שלא בבית דין מפי עצמו ר"ל שנשבע מאליו בלא תביעת אחרים והוא הדין במושבע מפי אחרים בשם ואמר אמן כמו שיתבאר בסמוך הא מפי אחרים ואינו עונה אמן או אחד מלשונות של קבלה אינו כלום וכן אם אמ' מעצמו הריני מקבל דבר זה בשבועה אינו כלום שאין שבועה אלא בהזכרת השם אם מפי עצמו אם מפי אחר ושיקבלנה וחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד:

    וכן שבועת שוא נוהגת באנשים ובנשים ברחוקי' ובקרובים ר"ל שאמר על איש שהוא אשה בין קרוב בין רחוק וכן בכשרים ובפסולים בפני בית דין ושלא בפני בית דין ומפי עצמו על הדרך האמור וחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור מכלום ואחת זו ואחת זו מושבע מפי אחרים וענה אמן חייב כמושבע מפי עצמו כיצד לא אכלתי היום לא הנחתי תפלין היום משביעכני ואמר אמן חייב וכן משביעכני אם אכלת והוא אומר אמן שלא אכלתי חייב וכן בכל מיני השבועות שכל העונה אמן אחר שבועה כמוציא שבועה מפיו הוא ולא סוף דבר דוקא אלא כל דבר שמורה קבלת הדברים כגון שיאמר הן או הרי אני מקבל שבועה זו או מחוייב אני בשבועה זו וכיוצא בזה ומ"מ זה שאנו מזקיקים במושבע מפי אחרים לעניית אמן דוקא בשבועת בטוי שאין עקרה אלא במפי עצמו ואחר שכן כל שהוא מושבע בה מפי אחרים כגון שבועת העדות ושבועת הפקדון כל שהושבע אפי' לא ענה אמן חייב אם הושבעו בבית דין כמו שיתבאר ל' א' וכן בשבועת הדיינין של מודה מקצת וחברותיה וכן כתבו הגאונים שבכל חרם בית דין או צבור אין צריך אמן:

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא ומה שנכנס תחתיה בגמ' כך הוא:

    שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים ברחוקים אבל לא בקרובים בכשרים ולא בפסולים שאינה נוהגת אלא בראויים להעיד בין שנשבעו בבית דין בין שנשבעו שלא בבית דין ומ"מ צריך שתהא כפירתם בבית דין הן נשבע על פי עצמו ר"ל שאמ' שבועה שאיני יודע לך עדות הן שנשבע על פי התובע שאמ' לו משביעכני כמו שיתבאר בפרק שאחר זה בע"ה:

    כבר ביארנו כ"ו א' שכל השבועות הנעשות באונס פטור וביארנו בשבועת בטוי מהו שגגה ומהו אונס וכן יתבאר ענין שגגה ואונס בשבועת העדות ובשבועת הפקדון כל אחת במקומו אבל שבועת שוא אי אתה צריך לידע בה מהו שוגג ומהו אנוס שהרי אף בשוגג פטור בה מכלום כמו שביארנו ומעתה כל ששגג באיזה דבר הן ששגג בגוף השבועה שהוא סבור שאין עבירה בשבועה לבטל את המצוה הן שהיה יודע כן בכלל אלא שאינו יודע שדבר זה בפרט מצוה וכן בשאר דברים כיוצא באלו בכלן פטור:

    ונשלם הפרק תהלה לאל:

    Meiri on Shevuot 29b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת שבועות, דף כ״ט, עמוד ב׳, בהיקף של כ־332 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 17 מילים

      נפתחת ב״אלא כי היכי דלא תהוי הפרה לשבועתייהו.…״

    2. קטע 220 מילים

      נפתחת ב״ואם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד״.…״

    3. קטע 39 מילים

      נפתחת ב״אמר שמואל: בטרוף. כולהו נמי מיטרף טריפין!…״

      חכמים: שמואל.

    4. קטע 422 מילים

      נפתחת ב״״שבועה שאוכל ככר זו״, ״שבועה שלא אוכלנה״…״

    5. קטע 58 מילים

      נפתחת ב״אמר ר' ירמיה, תני: אף על שבועת…״

    6. קטע 628 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ שבועת ביטוי נוהגת באנשים ובנשים, בקרובים…״

      חכמים: רבן עולה.

    7. קטע 723 מילים

      נפתחת ב״שבועת שוא נוהגת באנשים ובנשים, ברחוקים ובקרובים,…״

    8. קטע 821 מילים

      נפתחת ב״אחת זו ואחת זו, המושבע מפי אחרים…״

    9. קטע 920 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ אמר שמואל: כל העונה ״אמן״ אחר…״

      חכמים: שמואל.

    10. קטע 1045 מילים

      נפתחת ב״אמר רב פפא משמיה דרבא: מתני' וברייתא…״

      חכמים: רב פפא, רבי מאיר, רבא.

    11. קטע 1149 מילים

      נפתחת ב״ותניא בברייתא: שבועת העדות כיצד? אמר לעדים:…״

      חכמים: רבי מאיר.

    12. קטע 1213 מילים

      נפתחת ב״קשיין אהדדי! אלא לאו ש"מ הא דענה…״

    13. קטע 1340 מילים

      נפתחת ב״אמר רבינא משמיה דרבא: מתניתין דהכא נמי…״

      חכמים: רבא.

    14. קטע 1412 מילים

      נפתחת ב״קשיין אהדדי! אלא לאו ש"מ הא דענה…״

    15. קטע 1511 מילים

      נפתחת ב״ואלא שמואל מאי קא משמע לן? דוקיא…״

      חכמים: שמואל.

    16. קטע 164 מילים

      נפתחת ב״הדרן עלך שבועת שתים…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: שבועות דף כ״ט ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026