עד שישמעו מפי התובע — בואו והעידוני ולקמן יליף לה מקראי:
אמר לאו דוקא — אלא אורחא דמילתא נקט ואי לא שמואל לא שמעינן לה ממתניתין:
הכא נמי — הוה אמינא לאו דוקא אי לא דאשמועינן שמואל:
תנא התם — בפקדון אמר אטו דתנייה הכא:
פטורין — דיליף לה לקמן (שבועות דף לה.) מאם לוא יגיד שכתוב מלא למדרש אם לו לא יגיד ונשא עונו שמשמע שהוא תובעם:
לא אמרתי כו' — דכיון דאהגדה קפיד קרא על כרחך במקום הראוי להגדה קאי:
והא אי אפשר לצמצם — וקס"ד דכאחת דקתני מתניתין מצומצמין אמר:
רבי יוסי הגלילי — במסכת בכורות (דף יז.) רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים רבי יוסי הגלילי אומר שניהן לכהן דאפשר לצמצם שיוציאו שניהם ביחד ראשם וחכ"א אי אפשר שלא יצא ראשו של אחד מהם תחלה והאחד אינו בכור ושניהם ספק וירעו עד שיסתאבו והאחד לו והאחד לכהן:
תלמיד לרב — שלום עליך רבי:
רב לתלמיד — שלום עליך:
טובא הוי — אין שניהם יכולין לומר שש תיבות הללו בשיעור זה:
כל אחד בתוך כדי דיבור של חבירו — כשגמר זה כפירתו התחיל זה לדבר בתוך כדי שאילת שלום:
דלא כי האי תנא — דלא כר' אלעזר ברבי שמעון:
המשביע עד אחד — וכפר פטור העד מקרבן שבועת העדות:
מר סבר — תנא קמא:
עד אחד כי אתי לשבועה אתי — אם מעיד עליו שהוא חייב מנה אינו מחייב ממון אלא שבועה לפיכך אין הגדתו חשובה:
ומ"ס לממונא אתא — ודריש קרא הכי לכל עון ולכל חטאת דהיינו למכות ועונשין הוא דאינו קם אבל קם הוא לממון:
ותיסברא — דמחייב ר' אלעזר בר' שמעון ממון על פי עד אחד וטעמא משום הכי הוא:
והאמר אביי הכל מודים בעד סוטה והכל מודים בעדי סוטה כו' — ומפרש לה לקמן הכי יש עדות בסוטה שהכל מודים בה שהמשביע עד אחד חייב ויש עדות בסוטה שאף אם השביע שניהן וכפרו פטורין ומחלוקת בעדי סוטה יש עדות בסוטה שנחלקו בה חכמים ורבי אלעזר ברבי שמעון במשביע את שניהן וכפרו במחלוקתן שנחלקו במשביע עד אחד דממון ומפירושא דמילתא דאביי לקמן שמעינן דטעמא דרבי אלעזר משום דקסבר דבר הגורם לממון כממון דמי ועד אחד גורם לממון הוא שאילו הוא העיד היה מחייבו שבועה ורוב בני אדם אין נשבעין לשקר והיה משלם:
בעד טומאה — אם הביא שני עדי קינוי שהתרה בה אל תסתרי עם פלוני ושני עדי סתירה שנסתרה עמו אחרי כן ויש עד אחד שנטמאת בסתירה זו והשביע הבעל את העד להעיד ויפטר מכתובתה וכפר עדותו חייב דהא מפסידו ממון ממש:
דרחמנא הימניה — כדאמר במסכת סוטה (דף לא.) ואם העיד היה פוטרו מכתובתה והואיל וכפר עדותו חייב:
ועד אין בה — ודרשינן במסכת סוטה (שם:) כל מקום שנאמר עד שנים קאמר עד שיפרוט לך הכתוב אחד וקאמר רחמנא ועד אין בה תרי אלא חד והיא לא נתפשה אסורה דעל כרחך היא לא נתפשה להחמיר עליה בא ולאוסרה:
והכל מודים בעדי סוטה — שאפילו השביע שניהם וכפרו פטורין:
בעדי קינוי דגורם דגורם הוא — אף אם העדנוך עדיין אתה צריך לעדי סתירה וכשיבואו עדי סתירה אף הן אין מחייבין אותה להפסידה אלא גורמים הם שמביאין אותה לידי שתיית מים המאררים ושמא מיראת המים תודה שנטמאת ותפסיד כתובתה:
