אחספא — מפני שהחרס צולל ויורד ואינו צף כדי שירד וינוח על הנקב ובאגדת דספר שמואל מפורש שמצאו דוד על פני נקב התהום וכתוב בו שהיה שם מששת ימי בראשית:
לעשות שלום בין איש לאשתו — לבדוק את הסוטה ואם טהורה היא יהא שלום ביניהם:
שמי שנכתב בקדושה — שכתב במגילה יתן ה' אותך וגו' כדכתיב וכתב את האלות האלה וגו' (במדבר ה׳:כ״א):
כמה דמידלי טפי מירטב עלמא — כמה שהתהום גבוה וסמוך לארץ מתלחלח העולם והארץ מצמחת פירותיה:
אמר — ט"ו מזמורים של שיר המעלות:
סומכא דארעא — עובי הארץ עד התהום:
סולמי דפרת — מעלות העשויות כמחילות שבהן מי פרת עולין תחת הקרקע לפי שפרת גבוה מוצאו מאד כדאמרינן בבכורות (דף נה.) כל הנהרות למטה מפרת ומים היוצאים מהר גבוה אם דרך מתוקן להם עולין על הר כיוצא בו ולא יותר לפיכך אף החופרים בהרים שבבבל הסמוכה לפרת מוציאין מים:
וקאי אחמשה — עמדו על חמשה שעדיין יש ה' מעלות לירד עד עזרת הנשים:
ממשמע שנא' ופניהם קדמה איני יודע שאחוריהם אל היכל ה' — שהיו עומדים פתח ההיכל כדכתיב ברישיה דקרא והנה פתח היכל ה' כעשרים וחמשה איש ולא הוה ליה למיכתב אלא ופניהם קדמה וממילא ידענא דאחוריהם אל היכל ה' שהיכל הוא במערב ופתחו בכותל מזרחי:
מפריעין — מגלין:
ומתריזין — ריעי:
שמע שמע — פסוקא פסוקא ותני ליה:
כאומר מודים מודים — דתנן (ברכות דף לג:) משתקין אותו משום דמיחזי כשתי רשויות:
אנו ליה משתחוים וליה עינינו מיחלות — דכיון דאתרי מילי קמדכר ליה תרי זימני ולאו אחדא מילתא תרי זימני לית לן בה:
מתני' מעשרים ואחת תקיעות — בכל יום כדמפרש ואזיל פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה ותרועה באמצע חשיב ליה תלת:
שלש לפתיחת שערים — שערי העזרה:
תשע לתמיד של שחר — כשהיו מנסכין את נסכי התמיד הלוים אומרים בשיר ושלשה פרקים היו בשיר שהיו מפסיקין בו ותוקעין הכהנים בחצוצרות ומשתחוים העם כדתנן במסכת תמיד (פ"ז מ"ג) הגיעו לפרק תקעו והשתחוו העם על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחויה ועל כל תקיעה היתה תרועה באמצע ופשוטה לפניה ולאחריה:
ובמוספין — ביום שיש בו מוסף מוסיפין עוד תשע לשיר של מוספין:
שלשה להבטיל העם ממלאכה — כדמפרש בשילהי במה מדליקין (שבת דף לה:):
בין קודש לחול — כשקדש היום להודיע שחשכה ויש מעתה חיוב סקילה במלאכה:
שלש לפתיחת שערים — כמו בכל יום שבעה שערים היו בעזרה:
שלש לשער העליון — דאמרן לעיל קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו:
שלש לשער התחתון — דאמרן לעיל הגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו והיו מאריכין בהן עד שהגיעו לשער היוצא למזרח והוא שער התחתון ובגמרא מפרש אמאי לא חשיב שלש של מעלה העשירית:
שלש למילוי המים — אחר שמלאום ושבו ובאו להן לעזרה דרך שער המים ותנן לעיל בפרק לולב וערבה (סוכה דף מח:) הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו:
שלש לגבי מזבח — כשזוקפין את הערבה כדתנן בפרק לולב וערבה לעיל (סוכה דף מה.) וזוקפין את הערבה בצידי המזבח ותקעו והריעו ותקעו:
גמ' אחת היא — מצוה אחת הן וחדא חשיב להו:
ה"ג מ"ט דר"י דכתיב ותקעתם תרועה אלמא תרועה היינו תקיעה כלומר מדקרי לתרועה תקיעה שמע מינה חדא היא:
ההיא לפשוטה לפניה ופשוטה לאחריה — מהכא ילפינן לה בראש השנה (דף לד.) דכתיב ותקעתם והדר תרועה והדר כתיב תרועה יתקעו כלומר אחר התרועה יתקעו:
ההוא לסימנא בעלמא הוא — ההיא תקיעה שהיא להקהיל הקהל אינה אלא לסימן כשהיה משה רוצה לדבר אליהם ואינה מצוה:
רחמנא שויה מצוה — שמצווים להקהיל בסימן זה ולא באחר:
ולא כלום — לא היה מפסיק בינתים אלא כדי נשימה:
