טיט הנרוק יוכיח — שראוי להריקו מכלי אל כלי כגון שהוא רך:
שמצטרף — להשלים שיעור מ' סאה:
והטובל בו — במ' סאה שכולו טיט נרוק:
לא עלתה לו טבילה — דהכי תנן במסכת מקואות (פ"ז מ"א) אלו מעלין ולא פוסלין השלג והברד והכפור והגליד והמלח וטיט הנרוק ומעלין היינו משלימין אשלומי אין בפני עצמו לא:
מתני' כמין צריף — כוך של ציידין שאורבין בה את העופות ועשוי ככוורת שמשפעת והולכת שגגו וקירותיו אחד:
או שסמכה לכותל — הטה ראשי קנים על הכותל וראשו אחד על הארץ:
לפי שאין לה גג — שאינו ניכר מהו גג ומהו כותל דאהל משופע לאו אהל הוא אלא אם כן יש בו טפח זקוף כדקתני בברייתא:
גמ' שאם הגביהה מן הקרקע טפח — אתרוייהו קאי דאמרינן לבוד בזקיפה ויש שם טפח זקוף וניכר הצריף שהוא גג וכיון שיש בו שיעור אהל בזקיפה הוי אהל:
או אם הרחיקה כו' — אסמכה על הכותל קאי אם הרחיק ראש הסמוך לכותל מכותל טפח והיתה סמוכה על יתידות אמרינן לבוד ממנה ולכותל בשוה ולא בשיפוע והוא הגג:
שיפועי אהלים כאהלים — אע"פ שלא הגביה ולא הרחיקה כשרה:
בכילת חתנים — לפי שאין לה גג טפח שוה לא חשיב אהל להפסיק:
כר' אליעזר — דאמר אהל משופע לאו אהל הוא:
ברייתא איפכא תניא — מצאתי ברייתא ששנויה איפוך בשיטתן רבי אליעזר מכשיר וחכמים פוסלין לפי שאין לה גג:
יחידאה היא — מתניתין דתני הכי ר' נתן קתני לה דהוא יחידאה אבל חכמים שבדורו היו חולקין עליו ואומרים רבי אליעזר מכשיר וחכמים פוסלין:
מתני' מחצלת קנים — קשה ואין נוחה למשכב:
עשאה לשכיבה — הואיל ויחדה לכך עשאה כלי ומקבלת טומאה ואין מסככין בה כו':
לסיכוך כו' ואינה מקבלת טומאה — דלאו כלי הוא ובגמרא פריך סתמא אסתמא:
רבי אליעזר אומר כו' — בגמרא מפרש מאי קאמרי ומאי פלוגתייהו דהיכא דפריש בהדיא לשכיבה או לסיכוך ודאי אין חילוק בין גדולה לקטנה דהא פירש אלא קטנה נראית סתמא לשכיבה גדולה נראית סתמא לסיכוך:
גמ' כאן בגדולה כאן בקטנה — וסיפא לא דמי לרישא דסיפא הכי קאמר ואם קטנה היא ועשאה לסיכוך מסככין בה כו' הא סתמא לשכיבה:
אימא סיפא כו' — ודר' אליעזר ליכא לתרוצי כדתנא קמא דהא אחת גדולה ואחת קטנה קתני:
אלא אמר רבא בגדולה כ"ע לא פליגי דסתמא לסיכוך — כלומר לא תשני רישא בגדולה וסיפא בקטנה ותרוייהו כדפריש דאם כן דרבי אליעזר לא מיתרצא אלא כל לסיכוך דקתני מתניתין בין בסיפא דמילתיה דתנא קמא בין בדרבי אליעזר אסתמא קאי:
