מסכת סוכה דף כ״ט עמוד א׳

כי הא כו' - דבשמעתא איכא נמי ריהטא בלא טרחא ואיכא עיון בטרחא:

כי הוו קיימי מקמיה דרב חסדא - בתר דאגמרינהו שמעתתא:

מרהטי בגמרא - מה ששמעו מפיו דבר פלוני אסור דבר פלוני מותר:

והדר מעייני בסברא - מה טעמו של דבר ואם יש להשיב כלום:

מאני משתיא - כוסות:

במטללתא - לפי שאינן מאוסים:

מאני מיכלא - קערות לאחר שאכלו בהן צריך להוציאן:

לבר ממטללתא - חוץ לסוכה:

חצבא - כד של חרס ששואבין בו המים:

ושחיל - דלי של עץ:

שרגא - נר של חרס שקורין קרושיי"ל:

סוכה קטנה - של שיעור מצומצם ז' טפחים אסור להניחן בתוכה:

מקפה של גריסין - ממהרת לקלקל בגשמים מעט:

ציבותא - קסמין של סכך היה משיר על המאכל:

רב יוסף מאניני דעת הוה דתניא בפ' ערבי פסחים (פסחים קיג:) שלשה חייהן אינן חיים הרחמנין והרתחנין ואניני הדעת שאינם יכולין לסבול שום דבר מיאוס ואמר רב יוסף כולהו איתנהו בי:

וירדו גשמים - וירד מן הסוכה לגמור סעודתו בבית וכשישב לו פסקו גשמים אין מטריחין אותו להפסיק ולעלות עד שיגמור:

איבעיא להו עד שיאור - עד שיעלה עמוד השחר:

או עד שיעור - משינתו הא אם הקיץ אפילו היה בחצי הלילה יקום משינתו ויעלה וישן בסוכה:

תא שמע עד שיאור ויעלה עמוד השחר - ועל כרחיך עד שיעור הוא דתניא בה דאל"כ מאי ויעלה עמוד השחר:

תרתי - בתמיה שני דברים אלו הן סותרים זה את זה שיאור משמע שהאיר לו המזרח ועלה עמוד השחר משמע קודם לכן:

אלא - על כרחך שיעור קתני וה"ק עד שיעור משיעלה עמוד השחר לאפוקי אם הקיץ משינתו בלילה דאין מטריחין ואם עלה השחר ולא ניער אין מקיצין אותו:

מי שפך למי - עבד לרבו והכי קאמר משל לעבד שהיה עושה לרבו עבדות שאינו עובדו כהוגן כך בידוע שאין ישראל עובדין כשורה או דלמא הכי קאמר ושפך לו רבו קיתון על פניו לומר צא מלפני דאי אפשי בשמושך וירידת גשמים היא שפיכת קיתון ומכל מקום סימן קללה הוא ומיהו פירושא דמתניתין מיבעיא לן שפיכת הקיתון מאי היא ישיבת הסוכה או ירידת גשמים:

בזמן שהחמה לוקה כו' - משום דאיירי הכא בסימני קללה נקט לה:

והניח פנס - לנטירנ"א:

והושיבם בחשך - כך כשהחמה לוקה אינה מאירה כל כך:

מפני שמלומדים במכותיהם - כל מיני פורעניות הבאין בעולם יש להם לישראל לדאוג ולומר לא בא סימן זה אלא בשבילנו יותר משאר אומות מפני שהן רגילין ללקות יותר מכולם:

משל לסופר - מלמד תינוקות:

ורצועה בידו - להכות:

מי דואג - אי זה מהן ירא שרגיל ללקות:

לוקה במזרח - בבקר כשהחמה במזרח:

באמצע הרקיע - בחצות היום כשעומדת בראש כל אדם:

לשק - עשוי מנוצה של עזים והוא דומה לשחור:

חיצי רעב - משחירין פנים:

לקה בכניסתו - בשקיעתו:

פורענות שוהה לבא - כדרך ששוהה הסימן להראות עד כלות היום:

ביציאתו פורענות ממהרת לבא - כדרך שמיהר הסימן לבא:

ויש אומרים חילוף הדברים - לקה בכניסתו ערבית פורענות ממהרת לבא שהסימן כשם שאין לו שהות לשמש ביום שסמוך לשקיעתו הוא כך אין שהות לפורענות לבא ביציאתו שחרית פורענות שוהה לבא כשם שיש לחמה עוד שהות ביום:

אלהיה - שרה המליץ בעדה כגון סמאל שהיה שר של עשו:

אל דרך הגוים אל תלמדו - לעשות כמעשיהם ומשתעשו רצונו מאותות השמים אל תחתו:

בשביל ד' דברים - לא שמעתי טעם בדבר:

מאורות - ירח וכוכבים:

כותבי פלסתר - שטרות מזויפים ומכתבי עמל לשום דופי על אדם לכתוב בשמו מה שלא צוה:

מגדלי בהמה דקה - מחריבין את הארץ שאין יכולין לשמרם מלרעות בשדה חביריהם:

ועל קוצצי אילנות טובות - ואפילו הן שלהן שמשחיתין הן ונראין כבועטין בהקב"ה ובברכתו שמשפיע טובו:

על משהי שטרות פרועים - אצלם כדי לחזור ולגבות פעם אחרת:

ועל מלוי ברבית - שמלוין בעלי בתים לישראל ברבית וכתיב (משלי כ״ח:ח׳) מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו ואמרינן בב"מ (ד' ע.) כגון שבור מלכא שחונן בהן עניי נכרים: