התם מבטל ליה — להאי פקק לגבי חלון וחשיב ליה מכותל עצמו הלכך הוי מוסיף אבל סדין אנן סהדי דלא מבטיל ליה לגבי סוכה וסופו ליטלו הלכך לא פשיטא לרבי אליעזר דליהוי מוסיף:
אינן אלא מפי השמועה — בתמיה:
הזקקתוני — כלומר תזקיקוני לומר דבר כו' אגיד לכם את מדותי וזו אחת מהן:
שיחת חולין — דברי הבאי ושחוק כלומר מה שספק בידי לא מפני (שטרחתי) בכל אלה ואי אפשר שאמרו רבותי דבר בבית המדרש ולא שמעתיו ומה שלא שמעתי לא אומר שכך היא מדתי:
בלא תורה — בלא גירסא שהיה הולך ושונה תמיד:
חוץ מערבי פסחים — מפני עשיית פסחיהם ומפני התינוקות שלא ישנו כך מפורש בפסחים (דף קט.):
וערב יום הכפורים — שצריך לאכול מבעוד יום:
משנה — כגון משנה וברייתא של ששה סדרים:
גמרא — זו היא סברא שהיו התנאים אחרונים מדקדקים בדברי הראשונים הסתומים לפרשם וליתן בהן טעם כמו שעשו האמוראים אחר התנאים שפירשו דברי התנאים שלפניהן וקבעו בהן גמרא ואותו דיוק שבימי התנאי' נקרא הש"ס:
הלכות — הלכה למשה מסיני כגון גוד ולבוד ודופן עקומה שיעורין חציצין מחיצין עשר נטיעות ערבה וניסוך המים:
דקדוקי תורה — ריבויי אותיות שבאין לדרוש בהן ריבוים ומעוטים כגון האזרח להוציא הנשים שדקדקה התורה בלשונה לכתוב אות יתירה ללמד:
דקדוקי סופרים — שהוסיפו לדקדק אחר מעשה הבריות ולהחמיר ולעשות סייג ואזנים לתורה וגזרו גזרות להרחיק את האדם מן העבירה ודכוותה בבכורות (ד' ל:) גר הבא לקבל תורה עליו חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו ר' יוסי אומר אפילו דקדוק אחד מדקדוקי סופרים:
קלים וחמורים — דברים הלמדין בק"ו שניתנו לדון מעצמן לכל אדם ולא פירשו כלום בסיני:
וגזרות שוות — דברים הלמדין בג"ש:
תקופות — חשבון הילוך חמה ולבנה:
וגימטריאות — דברים הלמדין בלשון גימטריא כגון (ירמיהו כה) שש"ך בבל בא"ת ב"ש כשדים (שם נא) לב קמי בא"ת ב"ש סהדה מנון (לקמן סוכה ד' נב:) בא"ט ב"ח וכן לפי מנין האותיות כגון סתם נזירות שלשים יום (נזיר ד' ה.) מקדוש יהיה יהי"ה בגימטריא שלשים הוו:
שיחת מלאכי השרת שיחת שדים שיחת דקלים — לא ידענא מאי היא:
משלות כובסין ומשלות שועלים — שיסדו קדמונים לתת אמתלא לתוכחתם ותולין אותן בכובסים ובשועלים כגון (סנהדרין לט.) מאזני צדק אבות אכלו בוסר:
הויות דאביי ורבא — כל איבעי' להו לאביי ורבא הוה מספקא להו ובכולן נתן את לבו ונתן בהן טעם ובימי אמוראים נשתכחו:
נשרף — שהיו מלאכי השרת מתקבצין סביביו לשמוע דברי תורה מפיו:
מתני' משם ראיה — בתמיה:
נשים ועבדים — מפרש בגמרא:
גמ' האזרח — בבני ישראל ישבו בסוכות:
אזרח זה אזרח — אי הוה כתיב אזרח הוי משמע כל תולדות ישראל אנשים ונשים:
כתיב האזרח — מיומן שבאזרחים להוציא את הנשים:
לרבות את הקטנים — לקמן רמינן מתניתא עלה:
בעינוי — יום הכפורים דכתיב תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר אלמא ה' לרבויי אתא:
אמר רבה הלכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי — הנך תרי מילי ליכא למידרשינהו לתרוייהו מקראי דאם זו ה' לרבות אף זו ה' לרבות ואם זו למעט אף זו למעט אלא על פי הלכה שנאמרה למשה מסיני באחד מהן לחילוף נאמרו שני דברים הללו זו לחיוב וזו לפטור וחדא מינייהו לאו ממשמעותא אלא רבנן אסמכינהו אקראי חדא ממשמעותא וחדא אסמכתא בעלמא דאלו קרא חילופא משמע ולמילתא אחריתי אתא:
ה"ג הי קרא והי הלכתא ותו למה לי קרא למה לי הלכתא — הי קרא הי מינייהו ממשמעותא והי לאו ממשמעותא דקרא דאלו קרא חילופא משמע אלא מהלכתא הוא דאתמר ותו למה לי קרא למה לי הלכתא לא בסוכה לפטור ולא בעינוי לחיוב:
נשים פטורות — בפ"ק דקדושין (ד' לד.) מפרש:
ויום הכפורים — לא תעשה הוא וכרת הוא וכל מצות לא תעשה בין זמן גרמא בין לא זמן גרמא נפקא לן בקדושין (ד' לה.) מדרב יהודה דחייבות:
