מתני' סוכה ישנה — כדמפרש שעשאה קודם לחג שלשים יום ולא פירש שהיא לשם חג:
בית שמאי פוסלין — דבעו סוכה לשמה וזו סתם נעשית ואילו תוך שלשים לחג הוה כיון דשואלין בהלכות החג קודם לחג שלשים יום סתם העושה לשם חג הוא עושה אבל קודם שלשים סתמא לאו לחג:
ובית הלל מכשירין — דלא בעינן סוכה לשם חג:
כשרה — לבית שמאי איצטריך:
גמ' סוכה לשם חג — דכתיב סוכות לה' לשם מצות המלך:
על החגיגה — שלמי חגיגה שם שמים חל עליהם לאוסרן עד לאחר הקטרת אימורין דזכו בהו בתר הכי משלחן גבוה כעבד הנוטל פרס:
חג — חגיגה:
חג הסוכות תעשה — סוכות תעשה לחג סרס המקרא ודרשהו:
בחולו של מועד — אם לא עשאה מתחילה:
פלוגתא דרבי אליעזר בפרק הישן (לקמן סוכה כז:):
ופרכינן לבית הלל דלא בעו לשמה נימא גבי ציצית נמי לית להו דרב יהודה אמר רב:
עשאה — לציצית:
מן הגרדין — פרניי"ש שתולין בסוף הטלית מותר האריגה וגדל שם הציצית מינה ובה:
מן הקוצין — חוטין שנתקו בשתי וקושרים אותן ותלויין לראשיהן בבגד לאחר שנארג וקרי להו קוצין על שם שבולטין כקוצים:
מן הנימין — כגון טלית שתפרוה או שעשו בה אימרא במחט וראשי חוטי התפירה תלויין בה ומהן גדלו הציצית:
פסולה — הואיל ותלויין ועומדים כל אלה בבגד ולא נתלו בה לשם ציצית לאו עשיה לשמה היא:
מן הסיסין — פקעיות כדוריות של חוט לומשיי"ש:
כשרה — הואיל וכשנתלו בבגד לשם ציצית נתלו עשיה לשמה היא דטויה לשמה לא בעינן שאין טויה מן העשיה:
כי אמריתה קמיה דשמואל — רב יהודה תלמידו של רב ושל שמואל היה לאחר פטירתו של רב היה אומר שמועות משמו כך אמר לי רב וכשהרצתי דברים לפני שמואל נחלק עליו מ"מ תרוייהו עשיה לשמה בעו:
אלמא — לא גרסינן אלא ה"ג אף מן הסיסין פסולה דבעינן טויה לשמה דמאן דגרס אלמא משמע דהאי דמותיב קאמר לה ואם כן לא מותיב אלא מדשמואל ולא מילתא היא דרב נמי עשיה לשמה בעי:
למעוטי גזולה — דבעינן תעשה לך משלך:
