בוני התלמוד

    מסכת סוכה דף כ״ד עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    הרי עשויה בידי אדםדרוח זה בידי אדם בא:

    ספרוכתב לה ספר כריתות:

    אין לי אלא ספרקלף:

    מניין לרבות כל דברלכותבו עליו כגון לוח עץ ועלה זית:

    וכתב מכל מקוםדמצי למיכתב ונתן בידה ספר כריתות:

    אי הוה כתב וכתב לה כריתות בספר כדקאמרתדהאי ספר קלף הוא:

    השתא דכתב ספראין זה קלף ואין הכתוב מדבר שיהא נכתב עליו אלא דברי הגט קרוי ספר ספירת דברים כריתות דברים שיהו כורתין ומפרידין ביניהן:

    ורבנןכיון דספר לאו קלף הוא האי וכתב לה לא אצטריך לרבות כל דבר דמהיכא תיתי לך לייחד דבר לכתיבתו דאיצטריך לאשמועינן שכל דבר כשר לך:

    ואינה מתגרשת בכסףליתן לה כסף לשם גירושין ולומר הרי את מגורשת בו כדרך שנתן בקידושין ואמר הרי את מקודשת בו:

    ואיתקש יציאה להויי'ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר (דברים כ״ד:ב׳):

    מה הוייהכשמהווה עצמה לאיש אפשר בכסף כדנפקא לן בקידושין (דף ב.) קיחה קיחה משדה עפרון:

    מספר כריתותמדסמך כריתות לספר:

    לדבר הכורתשתהא ספירת דברים כורתת ביניהם ולא יהא תנאי האוגדם יחד:

    אין זה כריתותדכל ימיה קשורה בו שמחמתו צריכה לעמוד שלא לילך:

    הרי זה כריתותדיכול לבא לידי הפרדה לסוף שלשים הלכך מעכשיו מותרת לינשא מן התורה:

    מכרת כריתותדמצי למיכתב ספר כרת:

    מתני' בין אילנותבארץ ולא סמכה עליהן אבל הן דופנותיה:

    גמ' שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויהשהרוח מוליכה ומביאה:

    בקשיןאילנות זקנים ועבים:

    הא איכא נופושהולך ובא ופעמים שאף הנוף מן הדופן:

    דעביד ליהאורג הנוף כמין מחיצה שלא יניענו הרוח:

    לאשתמושי באילןלהניח עליו כליו:

    היה שםבפסי ביראות קאי היה באחת הפיאות אילן שעוביו אמה לכל צד:

    או גדרמרובע אמה על אמה כל גדר סתם של אבנים הוא וצריך שיהא אמה על אמה כדי לחלקו לשתי מחיצות אמה למזרח ואמה לצפון או לדרום:

    דיומדב' עמודים שהיו מחיצה לכאן ולכאן שבכך הקילו חכמים עליהם:

    המיסך על הארץנופו גדול מאד וראשי הנוף כפופין סביב על הארץ:

    מטלטלין תחתיודאמרינן לבוד ומחיצה זו גבוהה עשרה מבפנים שהנוף ארוך הוא ובגובה האילן הוא:

    אי הכידעשויה בידים היא וראוי לדור תחתיה ולשמור שדה עשאה וכיון דמוקף לדירה הוא:

    ליטלטל בכוליהכלומר יטלטל בו כל כמה שהוא גדול אלמה אמר רב הונא אין מטלטלין בו כלל אלא אם כן אינו הוה אלא כשיעור בית סאתים כחצר המשכן ששיעור זה נתנו חכמים לכל היקף שאינו לדירה ואם גדול הוא מכאן הוי כרמלית ואין מטלטלין בו אלא בתוך ארבע אמותיו של אדם והאי כיון דבידים הוקף ולדירה אפילו הוא יותר מבית סאתים ליטלטל ביה:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    סוכה 24 עמוד ב

    1הרי עשויה בידי אדם.

    2אמר מר. משום רבי יוסי הגלילי אמרו: אף אין כותבין עליו גיטי נשים. מ"ט דר' יוסי הגלילי? דתניא: (דברים כד, א) ספר אין לי אלא ספר מנין לרבות כל דבר תלמוד לומר וכתב לה מכל מקום׃

    3אם כן מה ת"ל ספר לומר לך מה ספר דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל אף כל דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל׃

    4ורבנן אי כתב בספר כדקאמרת השתא דכתיב ״ספר לספירת דברים בעלמא הוא דאתא״׃

    5ורבנן האי וכתב מאי דרשי ביה ההוא מיבעי להו בכתיב״ה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף ס״ד אמינא הואיל ואיתקש יציאה להויה מה הויה בכסף אף יציאה בכסף קמ"ל׃

    6ורבי יוסי הגלילי האי סברא מנא ליה מספר כריתות נפקא ליה ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה׃

    7ואידך ההוא מיבעי ליה לדבר הכורת בינו לבינה כדתניא הרי זה גיטיך על מנת שלא תשתי יין ועל מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות כל שלשים יום הרי זה כריתות׃

    8ואידך מכרת כריתות נפקא ואידך כרת כריתות לא דרשי:

    מתני׳ · משנה

    9העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה:

    גמ׳ · גמרא

    10אמר רב אחא בר יעקב כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה׃

    11תנן העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה והא קאזיל ואתי הכא במאי עסקינן בקשין׃

    12והאיכא נופו דעביד ליה בהוצא ודפנא אי הכי מאי למימרא מהו דתימא ניגזר דלמא אתי לאשתמושי באילן קמ"ל׃

    13ת"ש היה שם אילן או גדר או מחיצת הקנים נידון משום דיומד התם נמי משום דעביד ליה בהוצא ודפנא׃

    14ת"ש אילן המיסך על הארץ אם אין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים מטלטלין תחתיו אמאי הא קא אזיל ואתי התם נמי דעביד ליה בהוצא ודפנא׃

    15אי הכי ניטלטל בכוליה אלמה אמר רב הונא בריה דרב יהושע אין מטלטלין בו׃

    תוספות

    תלמוד לומר וכתב לה מכל מקוםוא"ת אימא וכתב כלל ספר פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט ועוד האמר בסוטה בפרק היה מביא (סוטה ד' יז.) אין כותבין לא על הלוח ולא על הנייר ולא על הדיפתרא אלא על המגילה שנאמר בספר והכא נמי כתיב ספר והכא נמי הוה ליה למיפסל כל דבר חוץ ממגילה ואין לחלק בין ספר לבספר ועוד דהכא נמי אמרינן ורבנן נמי אי כתב בספר כדקאמרת משמע שאז היה לו לרבות כל דבר שאין בו רוח חיים וי"ל דגבי סוטה דכתיב (במדבר ה) וכתב את האלות בספר הוה כלל ופרט אבל הכא ונתן בידה חזר וכלל אע"ג דבברייתא לא מייתי כללא בתרא דכוותה אשכחן בפ"ק דקדושין (ד' כא:) דקתני בברייתא אין לי אלא מרצע מניין לרבות הסול והסירה והמקדח והמכתב ת"ל ולקחת לרבות כל דבר הניקח ביד ומוכחא הסוגיא דמכלל ופרט וכלל דריש דונתת באזנו ובדלת חזר וכלל:

    מה ספר שאין בו רוח חייםבפ' בכל מערבין (עירובין דף כז:) גבי מעשר שני דכתיב בבקר ובצאן נקט צד של פרי מפרי וגדולי קרקע ולעיל בפ"ק (סוכה ד' יא:) נקט מה חגיגה דבר שאין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ בכל אחד כפי מה שדומה לחכמים ענין הראוי לו:

    ורבנן האי וכתב מאי עביד ליהאף ע"ג דאיצטריך לשמה תרי קראי כתיבי וא"ת ולרבי יוסי הגלילי אמאי צריכי תרוייהו דמההיא דלשמה דרשינן שפיר כלל ופרט ויש לומר דבפ' המגרש (גיטין ד' פז.) דרשי' וכתב לה ולא לה ולחברתה:

    בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסףהך דרשה לרבא אבל לאביי נפקא ליה מסברא בריש קדושין (ד' ה.) יאמרו כסף מכניס כסף מוציא יאמרו סניגור יעשה קטיגור ומ"מ לאביי נמי איצטריך וכתב לה שבכתיבה מתגרשת ולא בחליצה דבריש מסכת קדושין (ד' ג:) דריש לה מספר כורתה ואין דבר אחר כורתה וההיא דרשה כרבי יוסי הגלילי היא כדמשמע הכא וקצת תימה דלא נקיט התם לענין חליצה הך דרשא דכתב דהויא כרבנן וי"ל דאורחא דהש"ס הכי בכל דוכתא להביא דרשה הפשוטה לכאורה כדאשכחן פרק החובל (ב"ק דף פז.) דמייתי שבח נעורים לאביה גבי חבלה ובריש קדושין (דף ג:) משמע דבנעוריה בית אביה בהפרת נדרים כתיב וכן בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לד:) ובפרק בא סימן (נדה דף נ. ושם) דדריש נגעים אין רואין אותן אלא ביום מביום הראות בו בשר חי יטמא כדאביי דפרק קמא דמועד קטן (דף ח. ושם) ושביק דרשה דרבא דדריש דכתיב לי ולא לאורי וכן פרק הקורא את המגילה למפרע (מגילה דף כ.) דדריש ולא מוהלין אלא ביום מדכתיב וביום השמיני ימול ובפרק ר"א אם לא הביא (שבת דף קלב. ושם) מפיק ליה מבן שמונת ימים ולא לילות וביום מוקי לה ביום אפילו בשבת:

    על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתותתימה והא אם מת (אביו) לא חשיבה תו בית (אביו) כדתנן בנדרים פרק השותפין (נדרים ד' מו.) קונם לביתך שאיני נכנס שדך שאיני לוקח מת או שמכרו לאחר מותר וי"ל דבית אביו קרויין כל יוצאי חלציו של אביו ואע"פ שמת כדאשכחן גבי תמר שהיתה בתו של שם וכתיב (בראשית ל״ח:י״א) שבי אלמנה בית אביך וכבר מת אביה כדמוכחי קראי:

    ואידך מכרת כריתות נפקאקשיא לרבינו תם דבפ' המגרש (גיטין דף פג:) קאמר על רבנן דרבי אליעזר כרת כריתות לא דרשי ור' יוסי הגלילי בכלל דרבנן ויש לומר דלא קאמר לא משמע ליה אלא לא דריש לההיא דרשה:

    והא איכא נופו דעביד לה בהוצא ודפנאתימה דבפרק קמא דעירובין (דף טו.) דאמר רבא מחיצה העומדת מאליה לא שמה מחיצה ופריך מהכא ומשני בשנטעו מתחלה לכך הא על כרחך מוקמי לה הכא דעביד ליה בהוצא ודפנא ותו לא צריכין לנוטעו מתחלה לכך וי"ל דבין הכא בין התם דייק משום דמשמע ליה דאיירי בכל ענין בין היכא דהוי רוב הדופן מעץ האילן הקשה שאין הולך ובא ברוח בין הוי רוב הדופן מן הנוף ופריך התם מן הקשה והכא פריך מן הנוף והא דפריך הכא אי הכי מאי למימרא ולא משני דאשמעינן מחיצה העומדת מאליה שמה מחיצה ולא נטעו מתחלה לכך דכך הוא מסקנא דהתם דכולהו מודו במחיצה לא חשיב זה חידוש משום דקיימא לן כאביי בלחי העומד מאיליו דשמיה לחי וכל שכן מחיצה:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    הא דקתני אין כותבין גיטי נשים על מי שיש בו רוח חיים או על מי שהוא אוכל דדייק לספר ורבנן דוחין הכי אי הוה כתיב וכתב לה בספר הוה שמעינן מינה האי סברא השתא דכתיב ספר לספירת דברים בעלמא הוא דאתא כו' ואידך מכרת כריתות כו'. פי' היה לו לכתוב וכתב לה ספר כרת מ"ט כתיב כריתות כו'.

    ואידך כרת כריתות לא משמע ליה כלומר טעם אחד הוא:

    אמר רב אחא בר יעקב כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה. ואקשי' עלה ממתני' דתנן העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה והני ניידי ואזלי ואתו. ומשני האילנות חזקים וקשים דלא ניידי שנינו ונופו עביד ליה בהוצא ודפנא. כלומר נועץ הוצא ודפנא וקושר הנוף בהן כדי שלא יהא מתנודד והולך ובא. והא קמ"ל דלא חייש דילמא אתי לאשתמושי באילן המחובר לקרקע. ת"ש מהא דתניא גבי פסי ביראות היה שם גדר או אילן או מחיצת קנים נידון משום דיומד ושני התם דעביד בהוצא ודפנא. ת"ש מהא דתנן בסוף (עוקצין) [עירובין] אילן המיסך על הארץ אם [אין] נופו גבוה מן הארץ ג' טפחים מטלטלין תחתיו.

    ומשני התם נמי דעביד בהוצא ודפנא.

    אי הכי מחיצה מעליא היא אמאי אמר רב הונא בריה דרב יהושע התם אין מטלטלין בתוכו יותר מבית סאתים.

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סוכה דף כ״ד עמוד ב׳

    מסכת סוכה דף כ״ד עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־281 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    הרי עשויה בידי אדם דרוח זה בידי אדם בא:

    ספר וכתב לה ספר כריתות:

    אין לי אלא ספר קלף:

    מניין לרבות כל דבר לכותבו עליו כגון לוח עץ ועלה זית:

    וכתב מכל מקום דמצי למיכתב ונתן בידה ספר כריתות:

    אי הוה כתב וכתב לה כריתות בספר כדקאמרת דהאי ספר קלף הוא:

    השתא דכתב ספר אין זה קלף ואין הכתוב מדבר שיהא נכתב עליו אלא דברי הגט קרוי ספר ספירת דברים כריתות דברים שיהו כורתין ומפרידין ביניהן:

    ורבנן כיון דספר לאו קלף הוא האי וכתב לה לא אצטריך לרבות כל דבר דמהיכא תיתי לך לייחד דבר לכתיבתו דאיצטריך לאשמועינן שכל דבר כשר לך:

    ועוד 21 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sukkah 24b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    תלמוד לומר וכתב לה מכל מקום וא"ת אימא וכתב כלל ספר פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט ועוד האמר בסוטה בפרק היה מביא (סוטה ד' יז.) אין כותבין לא על הלוח ולא על הנייר ולא על הדיפתרא אלא על המגילה שנאמר בספר והכא נמי כתיב ספר והכא נמי הוה ליה למיפסל כל דבר חוץ ממגילה ואין לחלק בין ספר לבספר ועוד דהכא נמי אמרינן ורבנן נמי אי כתב בספר כדקאמרת משמע שאז היה לו לרבות כל דבר שאין בו רוח חיים וי"ל דגבי סוטה דכתיב (במדבר ה) וכתב את האלות בספר הוה כלל ופרט אבל הכא ונתן בידה חזר וכלל אע"ג דבברייתא לא מייתי כללא בתרא דכוותה אשכחן בפ"ק דקדושין (ד' כא:) דקתני בברייתא אין לי אלא מרצע מניין לרבות הסול והסירה והמקדח והמכתב ת"ל ולקחת לרבות כל דבר הניקח ביד ומוכחא הסוגיא דמכלל ופרט וכלל דריש דונתת באזנו ובדלת חזר וכלל:

    מה ספר שאין בו רוח חיים בפ' בכל מערבין (עירובין דף כז:) גבי מעשר שני דכתיב בבקר ובצאן נקט צד של פרי מפרי וגדולי קרקע ולעיל בפ"ק (סוכה ד' יא:) נקט מה חגיגה דבר שאין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ בכל אחד כפי מה שדומה לחכמים ענין הראוי לו:

    ורבנן האי וכתב מאי עביד ליה אף ע"ג דאיצטריך לשמה תרי קראי כתיבי וא"ת ולרבי יוסי הגלילי אמאי צריכי תרוייהו דמההיא דלשמה דרשינן שפיר כלל ופרט ויש לומר דבפ' המגרש (גיטין ד' פז.) דרשי' וכתב לה ולא לה ולחברתה:

    בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף הך דרשה לרבא אבל לאביי נפקא ליה מסברא בריש קדושין (ד' ה.) יאמרו כסף מכניס כסף מוציא יאמרו סניגור יעשה קטיגור ומ"מ לאביי נמי איצטריך וכתב לה שבכתיבה מתגרשת ולא בחליצה דבריש מסכת קדושין (ד' ג:) דריש לה מספר כורתה ואין דבר אחר כורתה וההיא דרשה כרבי יוסי הגלילי היא כדמשמע הכא וקצת תימה דלא נקיט התם לענין חליצה הך דרשא דכתב דהויא כרבנן וי"ל דאורחא דהש"ס הכי בכל דוכתא להביא דרשה הפשוטה לכאורה כדאשכחן פרק החובל (ב"ק דף פז.) דמייתי שבח נעורים לאביה גבי חבלה ובריש קדושין (דף ג:) משמע דבנעוריה בית אביה בהפרת נדרים כתיב וכן בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לד:) ובפרק בא סימן (נדה דף נ. ושם) דדריש נגעים אין רואין אותן אלא ביום מביום הראות בו בשר חי יטמא כדאביי דפרק קמא דמועד קטן (דף ח. ושם) ושביק דרשה דרבא דדריש דכתיב לי ולא לאורי וכן פרק הקורא את המגילה למפרע (מגילה דף כ.) דדריש ולא מוהלין אלא ביום מדכתיב וביום השמיני ימול ובפרק ר"א אם לא הביא (שבת דף קלב. ושם) מפיק ליה מבן שמונת ימים ולא לילות וביום מוקי לה ביום אפילו בשבת:

    על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות תימה והא אם מת (אביו) לא חשיבה תו בית (אביו) כדתנן בנדרים פרק השותפין (נדרים ד' מו.) קונם לביתך שאיני נכנס שדך שאיני לוקח מת או שמכרו לאחר מותר וי"ל דבית אביו קרויין כל יוצאי חלציו של אביו ואע"פ שמת כדאשכחן גבי תמר שהיתה בתו של שם וכתיב (בראשית ל״ח:י״א) שבי אלמנה בית אביך וכבר מת אביה כדמוכחי קראי:

    ואידך מכרת כריתות נפקא קשיא לרבינו תם דבפ' המגרש (גיטין דף פג:) קאמר על רבנן דרבי אליעזר כרת כריתות לא דרשי ור' יוסי הגלילי בכלל דרבנן ויש לומר דלא קאמר לא משמע ליה אלא לא דריש לההיא דרשה:

    והא איכא נופו דעביד לה בהוצא ודפנא תימה דבפרק קמא דעירובין (דף טו.) דאמר רבא מחיצה העומדת מאליה לא שמה מחיצה ופריך מהכא ומשני בשנטעו מתחלה לכך הא על כרחך מוקמי לה הכא דעביד ליה בהוצא ודפנא ותו לא צריכין לנוטעו מתחלה לכך וי"ל דבין הכא בין התם דייק משום דמשמע ליה דאיירי בכל ענין בין היכא דהוי רוב הדופן מעץ האילן הקשה שאין הולך ובא ברוח בין הוי רוב הדופן מן הנוף ופריך התם מן הקשה והכא פריך מן הנוף והא דפריך הכא אי הכי מאי למימרא ולא משני דאשמעינן מחיצה העומדת מאליה שמה מחיצה ולא נטעו מתחלה לכך דכך הוא מסקנא דהתם דכולהו מודו במחיצה לא חשיב זה חידוש משום דקיימא לן כאביי בלחי העומד מאיליו דשמיה לחי וכל שכן מחיצה:

    Tosafot on Sukkah 24b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רבנו חננאל

    הא דקתני אין כותבין גיטי נשים על מי שיש בו רוח חיים או על מי שהוא אוכל דדייק לספר ורבנן דוחין הכי אי הוה כתיב וכתב לה בספר הוה שמעינן מינה האי סברא השתא דכתיב ספר לספירת דברים בעלמא הוא דאתא כו' ואידך מכרת כריתות כו'. פי' היה לו לכתוב וכתב לה ספר כרת מ"ט כתיב כריתות כו'.

    ואידך כרת כריתות לא משמע ליה כלומר טעם אחד הוא:

    אמר רב אחא בר יעקב כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה. ואקשי' עלה ממתני' דתנן העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה והני ניידי ואזלי ואתו. ומשני האילנות חזקים וקשים דלא ניידי שנינו ונופו עביד ליה בהוצא ודפנא. כלומר נועץ הוצא ודפנא וקושר הנוף בהן כדי שלא יהא מתנודד והולך ובא. והא קמ"ל דלא חייש דילמא אתי לאשתמושי באילן המחובר לקרקע. ת"ש מהא דתניא גבי פסי ביראות היה שם גדר או אילן או מחיצת קנים נידון משום דיומד ושני התם דעביד בהוצא ודפנא. ת"ש מהא דתנן בסוף (עוקצין) [עירובין] אילן המיסך על הארץ אם [אין] נופו גבוה מן הארץ ג' טפחים מטלטלין תחתיו.

    ומשני התם נמי דעביד בהוצא ודפנא.

    אי הכי מחיצה מעליא היא אמאי אמר רב הונא בריה דרב יהושע התם אין מטלטלין בתוכו יותר מבית סאתים.

    Rabbeinu Chananel on Sukkah 24b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    ריטב"א

    מ״ט דרבי יוסי הגלילי דתניא ספר אין לי אלא ספר מנין לרבות כו׳‎ ת״ל ספר. פירוש לאו כלל ופרט הוא דא״כ אין בכלל אלא מה שבפרט ספר אין מידי אחרינא לא אלא רבי יוסי כלל ופרט וכלל דרש וכתב כלל ספר פרט ונתן בידה חזר וכלל והתלמוד קיצר לשונו ודכוותא בתלמודא:

    ורבנן אי כתב בספ׳‎ כדקאמרת אבל השתא דכתיב ספר לישנא דספר אינו ענין כתיבה שיהא פרט אחר כלל אלא ענין סיפור דברים של כריתות שיכתוב בגט דברי כריתות וכגון הרי את מותרת לכל אדם:

    ורבנן האי וכתב מאי עבדי ליה פירוש דליכתוב קרא ספר כריתות ונתן בידה והוה משמע שיתן בידה דבר כריתות ואנא ילפינא מקדושין דמתגרשת בשטר א״נ דממילא משמע דמידי בר נתינה הוא ולא דברים בלחוד ופרקינן דאה״נ דשמעינן מהכא דסגי בשטר מיהו הוה ס״ד דסגי בכסף נמי דומיא דקדושין קמ״ל וכתב שהוא מיותר לדרשא דבכתיבה מתגרשת ולא בכסף:

    ורבי יוסי הגלילי האי נפקא ליה מספר ספר כורתה ואין ד״א כורתה ורבנן האי ספר כריתות מאי עבדי ליה. פי׳‎ דאי לספירת דברים לימא ספר גרושין מאי כריתות. ופריק מיבעי להו לדבר הכורת בינו לבינה שלא תהא אסורה מחמתו כל ימי חייה בשום דבר דאלו כל ימי חייו או חיי פלוני כריתות הוא כדפרישית בדוכתה:

    דתניא ה״ז גיטך ע״מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי לעולם דקתני סיפא אכלהו קאי שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות. וא״ל שלא תלכי לבית אביך לעולם אמאי לא הוי כריתות דהא אם מכר אביה בית זה או נתנו לאחר או שמת יכולה היא לילך שהנודר לבית חברו שלא יכנס שם מת או מוכר מותר ליכנס שם כדאיתא בנדרים ואפי׳‎ אמר לבית זה שהוא של אביך דהשתא אע״ג דמית או מכרו אסורה לילך שם נפיל אזדא כדאמרי׳‎ במשכיר בית זה בפרק המקבל ומותרת לילך שם וכיון שאפשר בנפילה דמשתריא ביה כריתות הוי והכי איתא בירושלמי בהדיא וי״ל דהכא מיירי כשאמר לה שלא תלכי לבית זה של אביך דהשתא מיתסרא בה כל ימי חייה ואפי׳‎ נפל ותנא לא נקט לישנא דבעל בדוקא אלא דקתני שהתנה עליה שלא תלך לעולם בשום צד לבית שהוא של אביה ושאמר זה בלשון מספיק כראוי:

    כל ל׳‎ ה״ז כריתות פי׳‎ ומותרת לינשא מיד ולא חיישינן שתבטל תנאה בידים כדברירנא בדוכתיה בס״ד:

    העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה פי׳‎ ואינה סמוכה עליהם כשרה:

    א״ר אחא כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה פי׳‎ שהרוח מנענע׳‎ פסולה ומתני׳‎ אוקימנא באילנות קשין ודנקיט נופיהן בהוצא ודפנא:

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Ritva on Sukkah 24b · Sefaria · מהדורה: Chiddushei HaRashba, Sheva Shitot, Warsaw, 1883. · Public Domain

    מאירי

    האשה מתקדשת ומתגרשת בשטר אבל הכסף מתקדשת בו ואינה מתגרשת בו כמו שיתבאר במקומו ומעיקר הגט שיהיה ענינו דבר הכורת בינו לבינה אמר הרי זה גיטיך על מנת שלא תשתי יין או שלא תלכי לבית אביך כל שלשים יום הרי זה גט שהרי יכול לבוא לידי כריתות לסוף שלשים אבל אם אמר על מנת שלא תשתי יין לעולם או שלא תלכי לבית אביך לעולם אינו גט שהרי כל ימיה בחשש זה ויש שואלים ממה שאמרו במסכת נדרים הריני מודר מביתך מת או מכרו מותר ליהנות בו וא"כ בזו אם מת אביה או מכר את ביתו אין זה ביתו והרי זה כאומר עד שימות פלוני שהוא כריתות ותירצו גדולי הדורות שאילו לא אמר לעולם הדין כן אבל כשאמר לעולם משמע אף לאחר מיתה ומכירה וי"מ אותה בשפירש כן בהדיא ר"ל אף לאחר מיתה ומכירה:

    לענין פסי ביראות כל שהיה שם באחת מן הפיאות אילן שהיה עביו אמה לכל צד או גדר מרובע אמה על אמה או מחיצת קנים מחוברים זה לזה ועשויה כמין דיומן נידונת משום דיומד וכבר ביארנוה בשני של עירובין:

    אילן המיסך על הארץ ר"ל שהוא גבוה וענפיו מתפשטים אילך ואילך עד שהם סוככים על שטח הארץ הרבה וראשיהם של ענפים מתפשטים וכפופים אצל הארץ אם אין נופו גבוה שלשה טפחים מן הארץ מטלטלין תחתיו שהרי נחשבו שפתות הנופים כלבודים בארץ והרי הן כמחיצות שאע"פ שהענפים נמוכים בראשיהם גבוהות הן באמצע ונמצאו כאן מחיצות עשרה ודוקא כשתקנם בהוצא ודפנא שלא ינדנדם ברוח מצויה וכן דוקא כשאין תחתיו אלא בית סאתים ואפילו נטעו מתחלה לכך שנמצא מוקף לשם הואיל ואינה עשויה לדירת עצמה ואין תשמישה אלא לצורך אויר שחוצה לשמירת השדות אין מטלטלין בה אא"כ היה כבית סאתים ואם יש בה יותר מבית סאתים אין מטלטלין בה אלא בארבע אמות וכבר ביארנוה באחרון של עירובין:

    Meiri on Sukkah 24b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה ורבנן האי וכתב מאי עביד ליה כו' וא"ת ולר"י הגלילי כו' וי"ל דבפרק המגרש דרשי' וכתב לה ולא לה ולחברתה עכ"ל ובפ"ב דגיטין ובפ"ק דעירובין כתבו דלרבנן מוכתב אחרינא דרשינן בכתיבה מתגרשת ומלה ולא לה ולחברתה עכ"ל ותימה לדבריהם דהכא שכתבו דמההיא דלשמה שפיר ילפינן כלל ופרט דא"כ מאי פריך הכא לר"י הגלילי האי סברא מנליה כו' דלמא קושטא דמלתא דמההוא דלשמה יליף כלל ופרט ומוכתב אחרינא דרש כמו לרבנן בכתיבה מתגרשת ומלה ולא לה ולחברתה וצ"ע:

    בד"ה ע"מ שלא תלכי לבית אביך כו' תימה והא אם מת אביה לא חשיבא תו בית אביה עכ"ל כצ"ל מהרש"ל וכ"ה בתוספות פ"ק דעירובין דמאו מכרו שכתוב בנוסחאות התוס' לא תירצו מידי והיינו דלא קשיא להו ממכירה משום דאף אם מכר אביה ביתו אין זה כריתות דאפשר [א]שיקנה בית אחר וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sukkah 24b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מהר"ם

    תוס' ד"ה ורבנן האי וכתב מאי עביד ליה וכו' עד וי"ל דבפ' המגרש דרשינן וכתב לה ולא לה ולחברתה וי"ל א"כ מאי פריך ג"כ לרבנן הא לרבנן נמי איכא לתרוצי הכי דבעינן תרי קראי חד לכתיבה לשמה וחד ללא לה ולחברתה וי"ל דללה ולא לה ולחברתה דהיינו שאין ב' נשים מתגרשות בגט א' להאי ילפותא לא הוי צריך למכתב וכתב דהא האי מלתא לא בכתיבה תליא ובשלמא לר' [יה"ג] אע"ג דמהאי קרא דלשמה הוי דרשינן גמי שפיר כלל ופרט מ"מ הואיל ובלאו הכי איצטריך למכתב לה למעט ולא לה ולחברתה כתב נמי וכתב למילף מיניה כלל ופרט בפ"ע אבל לרבנן קשה דלמה ליה למכתב האי וכתב כלל וק"ל ובדרך זה יתיישבו קושיות הרבה אשר א"צ בהן להאריך:

    Maharam on Sukkah 24b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סוכה, דף כ״ד, עמוד ב׳, בהיקף של כ־281 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 14 מילים

      נפתחת ב״הרי עשויה בידי אדם.…״

    2. קטע 236 מילים

      נפתחת ב״אמר מר. משום רבי יוסי הגלילי אמרו:…״

      חכמים: רבי יוסי.

    3. קטע 325 מילים

      נפתחת ב״אם כן מה ת"ל ספר לומר לך…״

    4. קטע 413 מילים

      נפתחת ב״ורבנן אי כתב בספר כדקאמרת השתא דכתיב…״

    5. קטע 527 מילים

      נפתחת ב״ורבנן האי וכתב מאי דרשי ביה ההוא…״

    6. קטע 617 מילים

      נפתחת ב״ורבי יוסי הגלילי האי סברא מנא ליה…״

      חכמים: רבי יוסי.

    7. קטע 733 מילים

      נפתחת ב״ואידך ההוא מיבעי ליה לדבר הכורת בינו…״

    8. קטע 89 מילים

      נפתחת ב״ואידך מכרת כריתות נפקא ואידך כרת כריתות…״

    9. קטע 99 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות…״

    10. קטע 1015 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ אמר רב אחא בר יעקב כל…״

      חכמים: רב אחא בר יעקב.

    11. קטע 1116 מילים

      נפתחת ב״תנן העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות…״

    12. קטע 1218 מילים

      נפתחת ב״והאיכא נופו דעביד ליה בהוצא ודפנא אי…״

    13. קטע 1319 מילים

      נפתחת ב״ת"ש היה שם אילן או גדר או…״

    14. קטע 1426 מילים

      נפתחת ב״ת"ש אילן המיסך על הארץ אם אין…״

    15. קטע 1514 מילים

      נפתחת ב״אי הכי ניטלטל בכוליה אלמה אמר רב…״

      חכמים: רב הונא, רב יהושע.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סוכה דף כ״ד ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026